ריאל מדריד וצ'אבי אלונסו, לפחות כרגע, נראים כמו חליפה יוקרתית שתפורה במידה אחת יותר מדי גדולה. מה שהיה אמור להיות פרויקט מודרני, חד וכזה שנותן "טוויסט" חדש לבלאנקוס, מתחיל להיראות כמו ניסוי יומרני שמתרסק לאט מול העיניים, עוד לפני שעברנו אפילו שליש עונה.
ה-2:2 מול אלצ'ה לא היה "עוד תיקו חוץ". זה היה משחק מסוג אלה שבתחילת עונה מסמנים כנקודות כמעט בטוחות, בטח עבור קבוצה שהובילה את הליגה ונראתה כמו סוס דוהר. בפועל, ריאל לא רק שלא ניצחה, היא גם כמעט הפסידה, ולא בטוח שמישהו היה יכול לטעון שזה היה לא צודק. אלצ'ה, קבוצה שעלתה ליגה, נראתה במשך מחצית שלמה כמו הצד הבכיר: הנעת כדור שוטפת, תנועה בלי כדור, מסירות מדויקות מול ריאל שהייתה בלי תוכנית התקפה ובלי טיפת יציבות הגנתית.
צ'אבי אלונסו בחר באלצ'ה בעוד "יום ניסויים". שלושה בלמים, סבאיוס וגולר כצמד באמצע, ויניסיוס על הספסל, פראן גארסיה בכנף שמאל ורודריגו נדחף שוב לימין שהוא שונא. על הנייר זה 3-4-3 או 3-5-2, על הדשא זה היה כאוס. ריאל הגיעה להפסקה כשהיא בחיים רק בזכות חוסר דיוק של ההתקפה המקומית. במחצית השנייה המאמן נסוג, מחק את הניסוי, הכניס את ואלוורדה, קמאבינגה ו-ויניסיוס, ולבסוף גם גונסאלו, והמשחק הפך לקרב בין אלצ'ה האלגנטית לבין ריאל “אנגלית למחצה” שמחפשת קרוסים של טרנט אלכסנדר ארנולד וצריכה מצבים נייחים כדי לנשום.
נפלה אצל העולה: 2:2 קצבי בין ריאל ואלצ'השני השערים של ריאל הגיעו מכדורים נייחים של טרנט, בעוד אלצ'ה כבשה ממהלך גדול של אלברו רודריגס, אקס הלבנים. בסוף זה נגמר בתיקו, אבל זה מסוג המשחקים שהמארחת יוצאת ממנו זקופה, והאלופה בפוטנציה יוצאת ממנו עם עוד סימן שאלה. התחושה סביב המועדון ברורה, איבוד שליטה וגם איבודי נקודות. רק שתי נקודות מתשע האחרונות, יתרון של חמש נקודות נמס לנקודה אחת בלבד מעל ברצלונה, ולפני זה, הפסד באנפילד שנראה הרבה יותר גרוע מה-1:0 היבש שהיה בפועל.
המעבר מקרלו אנצ'לוטי לצ'אבי אלונסו הוא מעבר חד: ממאמן משחרר, כמעט לא מתערב, כזה שנותן לשחקנים להרגיש מלכים, למאמן מתודי, אובססיבי לטקטיקה, שנראה כי לעיתים פשוט משעמם את חדר ההלבשה. ניכר שחלק מהשחקנים לא מרגישים בנוח עם השיטות החדשות. השטח משדר אותות לא טובים, וזו כבר לא רק התחושה של עיתונאים, אלא גם של "הקומה הנעלה" במועדון, כולל טענות שפלורנטינו פרס לא משוכנע שהמאמן פועל בחדות שדורשת ריאל מדריד.
צ'אבי אלונסו ופלורנטינו פרס (ריאל מדריד)הבעיה היא לא רק תוצאות, אלא גם תחושה שאין רעיון מגובש. הלחץ הגבוה של באייר לברקוזן לא הגיע לסנטיאגו ברנבאו, החדות של שחקני הקו השני נעלמה, המגנים לא שוברים קווים, והקבוצה סופגת בממוצע כ-15 איומים וכמעט 6 למסגרת בשלושת המשחקים האחרונים. בצד השני, רק 14 איומים למסגרת בשלושה משחקים, אחרי רצף שבו ריאל לא ירדה מעשרה איומים למשחק. זה לא מקרה, זה דפוס.
ומעל כל זה מרחף סיפור ויניסיוס. הספסול באלצ'ה היה כבר הרביעי העונה, השלישי בליגה. שוב הוא נכנס כמחליף, שוב התקשה להיכנס לקצב, ושוב נוצר הרושם שמשהו לא יושב טוב ביחסים בינו לבין המאמן. צ'אבי אלונסו ניסה להרגיע: "דיברנו, הוא הבין את התפקיד שלו". אבל העובדה הפשוטה היא שריאל יוצאת למשחקים מכריעים כשהיא מוותרת מראש על אחד השחקנים הכי דינמיים שלה, ומשאירה את התקווה בעיקר על רגע גאונות של קיליאן אמבפה.
ויניסיוס (IMAGO)הניסויים לא נעצרים. פעם קמאבינגה בכנף ימין, פעם גולר, פעם ברהים דיאס, פעם מסטנטואונו, עכשיו רודריגו נדחף שוב לתפקיד שלא מחמיא לו, רק כדי להכניס את פראן גארסיה ככביכול "קיצוני". גם זה התרסק. אלצ'ה עלתה ליתרון, ורק אז המאמן נסוג לאחור, מחזיר את המערך המוכר, את ויניסיוס, את ואלוורדה, וזורק את הקבוצה לעוד חצי שעה של "כדורגל חירום" בסגנון לילות אירופיים, הרבה לב, מעט מאוד רעיון. 3 החילופים הראשונים היו גם השינויים בהרכב, רודריגו, גארסיה וסבאיוס, הוכחה ברורה לזה שהשיטה הניסיונית החדשה לא עבדה.
מול ברצלונה דווקא היה נראה שהמאמן מצא את המתכון המנצח עם ארבעה קשרים, וה-1:2 בקלאסיקו נתן תמריץ אדיר לפרויקט, אחרי זה גם הגיע 0:4 על ולנסיה בדרך ל-6 ניצחונות רצופים ואז הדברים התחילו להתמוטט באנפילד. גם ההאטה בקצב של אמבפה לא עזרה, כשהוא פתח את העונה עם 18 גולים ב-14 משחקים וכעת מחזיק במאזן שערים זהה אחרי 17 משחקים, והוא עדיין אחראי על מחצית מסך שערי הקבוצה העונה (36).
התחושה שמלווה את התקופה הזו פשוטה: ריאל מדריד כרגע גדולה מדי על צ'אבי אלונסו. זה לא אומר שהוא לא מאמן טוב, או שהוא לא יצליח בעתיד, אבל בשלב הזה, במועדון שבו כל תיקו מרגיש כמו הפסד, כל ניסוי טקטי כושל יפנה אליו את כל החצים. פתיחת העונה הכניסה את כולם לאופוריה, עכשיו החולשות יוצאות אחת אחת החוצה, כולל העובדה שהפרויקט כולו תלוי יותר מדי בשוער שמציל יום אחרי יום ובפעולות נקודתיות של כוכבים.
כרגע ריאל גדולה עליו. צ'אבי אלונסו (IMAGO)שלושה משחקים בלי ניצחון, יתרון שנמס, תקשורת שמחממת מנועים, הנהלה שלא לגמרי משוכנעת, חדר הלבשה שנראה פחות מאמין, ויריבה שמחייכת בקאמפ נואו המחודש. ריאל מדריד עדיין ראשונה, עדיין במאבק בכל החזיתות, אבל התחושה הכללית ברורה: אם צ'אבי אלונסו לא יפסיק לנסות "להמציא את ריאל מחדש" ויתחיל קודם כל לייצב אותה, המצב הזה עלול לבלוע אותו חי הרבה לפני שהחלום שלו באמת יבשיל.