בעיצומה של פתיחת העונה, כשקצב המשחקים גובר והלחץ סביבו הולך ומתגבש, עומר מאייר ממשיך לסמן וי אחר וי בדרך להפוך לאחד השמות המעניינים ביותר של הכדורסל הישראלי מעבר לים. חודש אחרי שהעונה יצאה לדרך, מאייר כבר למד להתמודד עם הקשיים, עם הבדידות, עם הציפיות ובעיקר עם האחריות שמגיעה יחד עם ההתקדמות שלו.
בראיון פתוח ל-ONE מאייר חושף את המחשבות שמאחורי הבחירות, את המקומות שבהם הוא עדיין מחפש להשתפר ואת החזון שהוא מציב לעצמו לעתיד, וגם מדבר על האקסית מכבי תל אביב ומה תרם לו עודד קטש.
תספר לי על ההתאקלמות שלך בפרדו. מה הכי הפתיע אותך ברמת הכדורסל?
"תשמעי, הגעתי למקום שבאמת מוכר. אני מוקף באנשים שעוזרים לי להשתפר פה כל יום, וזה התחיל מהדברים הקטנים. זה התחיל מללמוד את שיטת המשחק שלנו, וזה ממשיך אליי באופן אישי לשפר את הדברים במשחק שלי, הגנתית והתקפית.
אני חושב שאחד הדברים שמאוד הפתיעו אותי, לא מאוד הפתיעו אותי, אבל כן הפתיעו אותי, זו השיטה עצמה. אנחנו לא משחקים כדורסל אירופי, אנחנו גם לא משחקים כדורסל אמריקאי, אבל אנחנו משחקים איזשהו שילוב של שניהם. אני מאוד נהנה מהשיטה הזאת. גם בתור בן אדם שאוהב את המשחק. זה פשוט נותן לך לראות עוד אופציה, עוד זווית ראייה, עוד שיטה כמו שאמרתי. צריך כאילו להסתכל על המשחק. אז כן, אני מאוד נהנה פה".
עומר מאייר בפעולה (מכללת פרדו)ובאמת דיברת על ההבדלים האלו, יש הרבה הבדלי תרבות בין הכדורסל האירופי, בטח הכדורסל הישראלי, למה שאתה חווה שם. מה היית צריך לשנות אצלך, או אילו דברים היית צריך לאמץ כדי להסתגל יותר מהר?
"אני יכול להצביע על משהו מאוד מאוד ספציפי וזה ריסקרין. כשיש חסימה על הכדור ואז עושים עוד חסימה. באירופה עושים את זה הרבה, במיוחד עודד, שזה מה שהייתי רגיל אליו. ובכללי, כשלא מייצרים משהו בתחילת ההתקפה אז הולכים לזה כאן, כמובן שיש עוד המון דברים שונים, אבל זה דבר שאני יכול להצביע עליו מאוד מאוד ספציפית.
למדתי לשחק את המהלך הראשון ולהיות הרבה יותר אגרסיבי. מלמדים אותך להיות מאוד מאוד אגרסיבי על החסימה הראשונה, וזה משהו שעבדתי עליו בהתחלה שלי פה. עכשיו זה כבר מרגיש מאוד טבעי ואוטומטי ואני שמח על זה. זה הופך אותי לשחקן יותר אגרסיבי התקפית, יותר מסוכן התקפית".
"הפכתי לשחקן יותר אגרסיבי ומסוכן" (מכללת פרדו)ועל איזה חלק במשחק שלך הצוות המקצועי הכי התלבש ואמר לך: זה מה שאתה צריך לשדרג? ואיפה אתה מרגיש שהצלחת להשתדרג?
"התקפית לשמור על הכדור יותר. אני מאוד עובד פה על קבלת ההחלטות שלי ועל להפחית את כמות האיבודים שלי. אמנם בזמן משחק השנה רוב הדקות שלי הן בעמדה מספר שתיים, אבל אני כן מקבל החלטות גם כשאני משחק בשתיים כי זאת השיטה שלנו, ואני כן פוגש את הכדור ואני כן משחק פיק אנד רול כאילו אני אחד.
אז כן, קודם כל התקפית זה להוריד את כמות האיבודים שלי. זה מתבטא בכמה דברים – לשחק יותר בשליטה, לעצור על שתי רגליים לפעמים. אני באופן אישי לא אוהב את זה, אבל הרבה פעמים אני מוסר בתנועה כשצפוף מדי, ואז אני בעצם קופץ ומכריח את עצמי לקבל החלטה בפרק זמן קצר. אנחנו עובדים על זה שבמקום שאקפוץ באוויר, אעצור על שתי רגליים על הקרקע, כך שיש לי זמן ויש לי את כל האפשרויות. זה משהו מאוד ספציפי שאני עובד עליו. הגנתית לשמור על הכדור. והתקפית בעיקר לשחק עוד יותר בשליטה ולהיות עוד יותר מדויק".
עומר מאייר עם הכדור (IMAGO)מאייר על החיים בקולג’ והגעגועים הביתה: “מתגעגע לישראל מאוד, אבל גם טוב לי פה מאוד”
איך נראים חיי היום יום בקולג'? איך מאזנים בין האימונים ללימודים? אתה מצליח לקיים חיי חברה תוך כדי כל האימונים האלו?
"בדרך כלל אנחנו מחלקים את חדר הכושר לכמה קבוצות כי זה תלוי בלו”ז של כל אחד. אני אוהב להתאמן בבוקר. אני קם בבוקר, יש לי חדר כושר. לפני חדר כושר אני אוהב לעבוד עם מאמן הפיתוח שלנו ה-graduated assistant. זה מישהו שהיה פה, שיחק פה ובא לאמן אחרי כמה שנים שסיים. אז לשלנו קוראים זי. הוא אדיר, תותח, אני חולה עליו. אני חושב שהוא מאמן ברמה מאוד גבוהה ומשפר אצלי הרבה דברים. אז אני אוהב לזרוק איתו 30-40 דקות בבקרים. אחר כך חדר כושר, מקלחת, ארוחת בוקר, הולכים לשני שיעורים. יש לי שני שיעורים כל יום כרגע.
מסיימים, ארוחת צהריים, אימון קבוצה. אימון קבוצה אצלנו הוא שלוש שעות, כולל וידאו. יש לנו כל יום וידאו, בין אם זה על תיקון טעויות, בין אם זה סקאוטינג או שניהם. על המגרש זה שעתיים וחצי נטו. לא הכול בקצב גבוה כי הם מכירים את העומס. האימונים ארוכים, אבל בקצב נמוך, הרבה מידע. הירידה לפרטים פה, בסקאוטינג ובכללי, היא מדהימה.
אחרי האימון: מתיחות, קרח, מקלחת. מגיע הביתה סביב 18:00. יש לי קצת זמן פנוי לשיעורים, לא אישיו. ואז חברים מהארץ, או להיפגש פה. באמת התמזל מזלי וזה לא רק מזל, יש לי צוות סוכנים שעזר לי להגיע למקום שמתאים לי מבחינת כדורסל ומבחינת אנשים. יש פה אנשים מדהימים, וזה לא מובן מאליו כשאתה מגיע מתרבות אחרת. קיבלו אותי בצורה מרשימה".
עומר מאייר בנבחרת ישראל (פיב"א)איך הגעגועים?
"מתגעגע לארץ. האמת, לאחרונה אני מתגעגע מאוד. בעיקר, לדברים הפשוטים, לקום בבוקר, לרדת, לראות את ההורים, לאוכל של אמא שלי, לחברים שלי, לשבת איתם בבית קפה. מתגעגע לאווירה, לאנשים, לכלב שלי. אבל אני אומר לעצמי ואני אומר את זה גם כששואלים אותי, אני מתגעגע מאוד, אבל טוב לי פה מאוד. אני לא בסיטואציה שקשה לי ואני מת לחזור. אני אומר: טוב לי פה מאוד, אני נהנה פה כל יום. אבל ישראל היא הבית שלי, וברור שאני מתגעגע".
איך אתה רואה את המעמד שלך בקבוצה?
"זה תפקיד שלא יצא לי לשחק עד השנה, אבל אני חושב שהתאמתי את עצמי די מהר כמובן בעזרת הצוות והשחקנים. בריידן סמית׳ עוזר לי עם זה מאוד, יש לי קשר טוב איתו, אבל כולם עוזרים. אני רול פלייר, עושה מה שצריך. הגנתית אני צריך להביא משהו קצת אחר ממה שהייתי מביא אם הייתי האופציה הראשונה. אין מה לעשות זה לא סוד, ואני יודע את זה. אם אני רואה חור במשחק, הגנתית או באחוזי קליעה, תפקידי לכסות עליו. זה משתנה ממשחק למשחק".
"מתגעגע לארץ מאוד, אבל טוב לי פה מאוד" (מכללת פרדו)“ברור שהתאכזבתי כשלא שיחקתי במכבי ת”א, קטש בן אדם מיוחד”: מאייר נפתח על התקופה בצהוב
כשאתה מסתכל אחורה על התקופה במכבי, מה הדבר הכי משמעותי שלמדת במערכת הזאת שנקראת מכבי תל אביב?
"פשוט למדתי כדורסל. זה היה כמו בית ספר. עודד, כולם יודעים מי הוא, זה היה להכיר המון זוויות חדשות ולשנות לגמרי את התפיסה שלי לגבי המשחק. לא הביאו לי משהו שלא ראיתי, גם חסימות, הכול ראיתי. אבל פתאום הבנתי למה עושים, איך, מתי, נגד מה. זה נתן לי בסיס טוב מאוד. במשך השנתיים השתפרתי והשתפרתי, ובאתי לפה, ויש פה המון דברים דומים, אז היה לי קל לקלוט את זה".
לא הייתה תחושה של אכזבה או באסה שלא קיבלת הזדמנות אמיתית?
"ברור שהייתה אכזבה. אני בן אדם וספורטאי, כמו כל ספורטאי תחרותי. רציתי לשחק ולעזור לקבוצה לנצח. שמח על מה שלמדתי שם, אבל ברור שביאס אותי לא לשחק. כולם רוצים לשחק. אבל אני מכבד את זה. זה מאחורי".
עומר מאייר במכבי ת"א (אלעד גולדשטיין, מכבי ת'א)מתי הבנת שאתה עובר למקום אחר ומתי האופציה של המכללות עלתה באמת?
"באזור אמצע–סוף שנה. חתמתי באפריל לדעתי. האופציה עלתה, דיברנו איתם, ואני זוכר שהם קבעו איתנו שיחת זום 16 שעות אחרי שהם הפסידו בטורניר על הבאזר ליוסטון. אמרנו: בואנה, הם רציניים".
מי במכבי ת”א השפיע עליך הכי הרבה?
"וואו. קודם כל אח שלי, אורן סער, שהיה איתנו בכרטיס הכפול. הישראלים – רומן, רפי, תמיר, עזרו לי מאוד. גם ג'ון, ג'ייק, ג'יילן הורד, מריאל שאיוק. ברור שגם הצוות – נועם לוי, עמי ביטון, עודד, פניני, עדי עמוס, רגב פנן. כולם נתנו לי משהו. היו רגעים מתסכלים כי רציתי לשחק, אבל זה אנשים טובים. השתפרתי בכדורסל, התבגרתי, הכרתי חברים לחיים. הנה לפני שבוע רומן התקשר אלי, תמיר היה איתו וגם גור לביא ודיברנו”.
אתה מסתכל היום על מכבי, זה משהו שחשבת שיקרה? או שזה הפתיע אותך?
"הפתיע אותי. ברור שהם בתקופה פחות טובה וזה קורה. אבל אני בטוח שהם ייצאו מזה. זה מועדון עם תרבות של ווינריות".
רומן סורקין, השפיע על מאייר (ראובן שוורץ)היה לך כעס על עודד שלא השתמש בך או לא רשם אותך?
"אני תחרותי ואני רוצה לשחק, צריך לשים את הדברים על השולחן. דרבי צמוד ידעתי שאני לא אשחק. אומנם הייתי מוכן ובאמת הייתי מוכן, אבל אחרי שנגמר המשחק אמרתי בסדר. אך ברור שגם היו משחקים שהרגשתי שיותר מגיע לי ולא ולא שיחקתי, אז ברור שכשאתה מסיים את המשחק, אתה כועס. כאילו אין איך לייפות את זה.
כן, מבאס. אני רוצה לנצח, אני רוצה לשחק, אני עובד קשה וברור שזה מבאס, אבל שוב אני אגיד את זה, אם לא הייתי כועס כנראה לא היה לי אכפת מספיק. והיו לי שיחות עם עודד ולא שיחות של כעס. השיחות היו בסגנון של תשמע, קצת מאתגר לי עכשיו, מהניסיון שלך, מה מה עושים? והוא עזר לי. אז זה כאילו לכאורה נוגד אחד את השני, אבל עודד הוא בן אדם מיוחד והוא עושה דברים בצורה קצת שונה. אז בסופו של דבר השתפרתי בכדורסל".
עודד קטש (ראובן שוורץ)המטרות, התחושה לייצג את ישראל ודני אבדיה, מאייר שיתף: “כשיש שגריר כל המדינה מתרגשת. אבדיה? לא רואה אף אחד בעיניים”
שיחקת עם ג'ק כהן שחמט. יש לך עם מי לשחק בפרדו?
"האמת שיש את טרי קופמן שחקן אדיר אגב הוא בחור בחור מעניין, הוא בחור גם מאוד מאוד חכם אחד האנשים הכי חכמים שהכרתי האמת. אז אז אני משחקאיתו הוא חכם מאוד אבל יש לו עוד קצת קילומטראז לעבור כדי להגיע אלי".
מה המטרות שלך בשנים הקרובות?
"אני מכוון להיות השחקן הכי טוב שאני יכול כסיסמה, אבל באמת זה הפוקוס שלי פה כל יום. וכן לצאת לדראפט זה זה החלום שלי, זה החלום שלי מגיל קטן ואני עושה, עשיתי ואעשה הכל כדי להגדיל את הסיכויים הכי גדולים להגיע לשם".
מה אתה רוצה שיהיה הדבר הראשון ששחקנים יגידו עליך בעוד חמש שנים?
"שאלה מאתגרת. נראה לי שאני קילר. כולם רוצים להיות קילרים. כן? מה, זה מגניב, למה לא".
"מכוון להיות השחקן הכי טוב שאני יכול" (רדאד ג'בארה)מה זה גורם לך להיות ישראלי שמייצג קולג' כזה גדול?
"זה מרגש, זה משהו שחלמתי עליו מגיל צעיר, לייצג ככה מדינה, להיות היחיד מהקבוצה מישראל ובאמת להרגיש שטיפה צופים בי וזה מדהים, זה מדהים, זה משהו שחלמתי עליו מגיל מאוד צעיר ואני מרגיש את התמיכה. אני רואה כל מיני הודעות שאנשים כותבים לי שהם צופים וזה מדהים, בסופו של דבר אין על ישראל. באמת אני אומר את זה, אני באמת מאמין בזה. יש בישראל משהו שכשיש שגריר כל ישראל מתרגשת, ואני לא שגריר, אבל שאני אומר שגריר, אני מדבר על דני אבדיה שעכשיו שהולך לו טוב, טפו טפו טפו, שאני לא אפתח פה. אני עדיין לא שם, הלוואי שאני אהיה שם. אבל כן, אני כן מרגיש שיש פה רגעים שאני כן מייצג קצת. כמובן שזה ממש לא כמו דני, אבל בקטעים האלה שאני טיפה מרגיש את התמיכה, זה מאוד מרגש”.
הכרת לחבר'ה מילים בעברית? שירים?
"כן, מילים לא אחשוף… קצת קללות. שירים ברור, עומר אדם".
הזכרת את דני יצא לכם לדבר? כמה הוא משפיע עליך?
"קודם כל כן, דני יצא לי לדבר איתו כמה פעמים, גם יצא לי לדבר איתו בזמן התקופה שלי במכבי. הוא עזר לי קצת וגם אחרי יצא לי יצא לי אפילו לעבוד איתו איזה פעם או פעמיים, אבל תשמעי, לראות אותו זה מדהים. הדבר שאני הכי מסתכל עליו זה האופי שלו. אמרתי אמרתי מקודם קילר. הוא קילר, הוא בא למשחק, הוא לא נותן למשחק לבוא אליו. הוא בא ולוקח, ולוקח את המשחק אליו. אגרסיבי ודורש את הכדור, לא רואה אף אחד בעיניים ומצביע על לברון. כאילו ברור שזה גם אופי, אבל זה מצביע על משהו ותשמעי הבן אדם משחק בליגה הטובה בעולם, הבן אדם אולסטאר – זה מטורף".
דני אבדיה (רויטרס)“לכל שחקן יש רגע בו כמעט ויתר על כדורסל, מרגיש שכל שנה ההחלטות בקריירה נהיות יותר קריטיות”
איך אתה עם כל הסיפור הזה של הבנות בקולג' שעושות עליך סרטונים?
"זה מחמיא ונחמד, אבל זה לא למה אני פה. זה לא הפוקוס".
מה ההחלטה הכי אמיצה שעשית בקריירה?
"כל שנה אני מרגיש שכל החלטה לא משנה מה היא, נהיית קצת יותר קריטית וקצת יותר קריטית וקצת יותר קריטית, אז כנראה לבוא לפה היה הכי אמיץ, אבל יש לי פה המון דברים לאחז בהם. זה לא שבאתי ואמרתי, וואי, טוב, יאללה, נהמר. זה לא זה. יש לי פה צוות שמאמין בי ואני מאמין בו, ויש לי סיטואציה שאני יכול לסיים משחק רע כמו שהיה לי במשחק האחרון ולהגיד לעצמי, בואנה, שיחקתי רק 12 דקות, אבל בסדר, זה חלק מהתהליך. אני סומך על עצמי ועל הצוות. אני סומך על עצמי ואני יודע שעוד יגיעו משחקים הרבה יותר טובים. ובסופו של דבר זה הצוות והאנשים והתוכנית, שאני חושב שיעזרו לי להגשים חלומות ומטרות".
היה רגע שכמעט ויתרת על כדורסל?
"לכל שחקן יש רגעים כאלה. בשנה שעברה לא, אם את מתכוונת למתי שהייתי בבוגרים במכבי ת”א, אז לא, זה בגילאים הרבה יותר צעירים. לכל שחקן יש רגעים כאלה, בסדר. כשאתה ילד בכיתה ז’-ח’, אתה לא יודע בדיוק מה אתה רוצה, אז הכל טוב, לא צריך להתרגש מזה".
עומר מאייר בגיל צעיר יותר (איציק בלניצקי)אתה מרגיש שוויתרת על הרבה דברים בדרך?
"חד משמעית. ויתרתי קצת על חיי חברה בתיכון. אבל ידעתי מגיל צעיר מה אני רוצה ואני שלם עם זה".
מה הדבר הכי אמריקאי שאולי עדיין מוזר לך?
"שמים קרח במים כשהם מינוס 10 מעלות בחוץ. קל".
אם היית צריך לבחור שיר עלייה למגרש, איזה שיר היית בוחר?
"הבעיה שאגיד תשובה ועוד חודש זה ישתנה. נראה לי שיר של דרייק".
איזו הצעה היית נותן לשחקן בן 15 בישראל שחולם להגיע למקום שאתה הגעת?
"לגבש הרגלים מגיל צעיר. כשגדלים זה כבר מובן מאליו לעשות אקסטרה".
איך אתה עם החבר'ה הישראלים במכללות?
"כן מן הסתם יש חבר'ה שגם הכרתי עוד בזמן שהייתי בארץ מהנבחרות הצעירות וכו’, אז כן אנחנו בקשר. אנחנו מדברים וזה עוזר, תשמעי, גם יש לי פה את הילה (קראש, בנבחרת הנשים של פרדו). יש פה עוד ישראלים אז ברור שזה עוזר שיש גם ישראלים קרובים אליך, וגם ישראלים שהכרתי כבר והם חברים שלי. אנחנו באותן השעות אז כיף שיש עם מי לדבר".
יצא לך לראות דגל ישראל על הפרקט?
"יצא לי לראות חולצה של מכבי במשחק הראשון. דגל לא. אבל אם אכנס לאולם ואראה הרבה דגלי ישראל, אני לא יודע איך אצליח להכיל את זה, זה זה יהיה רגע כל כך עוצמתי, אולי מהעוצמתיים ביותר שחוויתי".