במכבי תל אביב מן הסתם לא יאשרו זאת כעת, אבל זה ברור שהגלגלים החלו לפעול במשרדי המועדון. הרצף הנוראי של הקבוצה בליגת העל, זה שהם כל כך ניסו לנתק מאירופה, הוא לא כזה שניתן להתעלם ממנו. אם עד עכשיו ניסו לתרץ בכך שהטיסות והמשחקים בליגה האירופית השפיעו עליהם בליגה, אז ההקלה בלוח המשחקים האירופי באחרונה לא סייעה בהשגת התוצאות. זה גם לא רק תוצאות כמובן. מכבי ת"א נראית רע. למעט המשחק מול הפועל חיפה שהיה היוצא מן הכלל, היא משחקת כדורגל לא טוב, היא תקועה, היא חסרת רעיונות וניכר שז'רקו לאזטיץ' שבחודש ספטמבר הצליח להיות על איזה הר מאוד גבוה עם הקבוצה, כבר נמצא במעמקי הנהר למטה.
להחליף עכשיו מאמן זו לא סיטואציה הכי פשוטה בעולם, זה ברור. למשוך לכאן מאמן זר, שזו ההעדפה הטבעית של המועדון בעידן מיץ' גולדהאר, היא אירוע. סיפור הזיקוק בטח לא עזר. אבל אם במועדון ירצו להחליף את לאזטיץ', הם יצטרכו לבוא מוכנים עם שמות של מאמנים זרים שכן רוצים להגיע וכך לשכנע בעצם את בעל הבית לעשות את השינוי. כבר עכשיו ברור שמהלך של הזזת דן רומן לקבוצה הבוגרת, והורדת גדי ברומר לתפקיד מאמן קבוצת הנוער באופן זמני, תרחיש עליו דנו יממה לאחר אותו זיקוק מחוץ לביתו של לאזטיץ', הוא לא הפתרון המועדף. גולדהאר, כך מעריכים בסביבת המועדון, יהיה מוכן לשקול שינוי בעמדת המאמן רק כאשר תהיה אלטרנטיבה מוכחת ולא אלתור פנים ארגוני שיכול לפגוע לו במחלקת הנוער לזמן לא ידוע.
לאזטיץ' וגולדהאר (שחר גרוס)יכול להיות שאם לאלופה היה בשדרה הניהולית-ספורטיבית אדם שאימן בעבר, או לכל הפחות ראה זאת כמסלול לקריירה שלו, כמו ג'ורדי קרויף בזמנו, פטריק ואן לוון או ברק יצחקי לאחר מכן, אז השינוי בעמדת המאמן בקריית שלום כבר היה מתבצע. אבל אלו לא פני הדברים ולכן ניתן להעריך בזהירות שזו הסיבה שלאזטיץ' עדיין מאמן את מכבי תל אביב. אבל, וכאן זה הופך להיות קריטי מאוד, ישנו הרושם שבקנדה לא תופסים עד הסוף את גודל השבר ואת האירוע שאליו העונה הזו יכולה ללכת אם לא יתבצע זעזוע בקרוב. המשחק האחרון מול טבריה לא היה רמזור אדום או תמרור עצור. הוא היה פיצוץ של הגיר ושל ראש המנוע ביחד. כבר אי אפשר לנסוע יותר עם האוטו הזה שנקרא מכבי ת"א של לאזטיץ'.
במצב הנוכחי, כאשר גם מכבי חיפה מתחילה להתחבר תחת ברק בכר, עם סגל פחות טוב בצורה משמעותית מזה של מכבי תל אביב, עלולה האלופה המכהנת למצוא את עצמה מסיימת את העונה אפילו במקום הרביעי ואולי החמישי. לא רק שכרגע נדמה שהיא לא בקצב של הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים, היא גם נראית במגמה הפוכה מהפועל תל אביב ומכבי חיפה בצורת המשחק שלה. יש הנוטים לזלזל באירוע הזה, יש מי שממהרים ללכת לסיפור "הסגל", הוא לא מספיק טוב, הוא כן מספיק טוב, אבל בשורה התחתונה לאזטיץ' הוא מאמן כדורגל ותפקידו למצוא את הפתרונות בתוך החומר הקיים - הוא לא עושה את זה. להפך, ניכר שהקבוצה הולכת אחורה תחתיו העונה.
שחקני מכבי תל אביב (חגי מיכאלי)בואו ניקח לדוגמה את כל ארבע הקבוצות המוזכרות, להן יש בקישור שלל שחקנים יצירתיים שמסוגלים יש מאין, כולל הפועל תל אביב עם לואיזוס לואיזו, כולל מכבי חיפה שלאחרונה כובשת המון שערים בזכות היציאה מהשבלוניות על ידי עלי מוחמד, דולב חזיזה ומיכאל אוחנה. שתי הנאבקות על האליפות מחזיקות בקישור שבו כל השלושה הם שחקנים מקדמים שמצוינים גם בשטחים צפופים וקטנים, וגם יודעים לשחרר לחץ.
לאזטיץ' משום מה מרכיב שלישיית קישור שבה אולי יש שחקנים מאוד אינטנסיביים, אבל אף אחד מבין איסוף סיסוקו, דור פרץ ועידו שחר הוא לא שחקן שמפצח צפיפות, ומי שכן יודע לעשות את זה במכבי, זה קרווין אנדרדה שממעט לקבל דקות וגם חלק מהן בכנף, או איתמר נוי שלרוב מוצב בחלק האחורי של הקישור. זה לא שאין פתרונות, יש, וכמובן שגם אפשר לנסות לשחק בשיטת משחק אחרת, אך כל אלה לא קורים. במקום זה אנחנו מקבלים את אותו הרעיון על ריפיט, כמו תקליט שבור, והוא כל כך מיצה את עצמו שאפילו אלירן חודדה ועירוני טבריה, שתקציב שכר השחקנים שלהם הוא כמו עלות הרכישה של קרווין אנדרדה, הצליחו לבטל אותו אחרי 35 דקות בבלומפילד.
אם לא די בכך שבניגוד לעונה שעברה אין איכות ויצירתיות מתאימה כמו פטאצ'י בין הקווים, אז באה לה שיטת המשחק של לאזטיץ' שמבליטה את סירוס השחקנים שמשחקים בעמדת החלוץ במכבי ת"א, כשהם מתבקשים לרדת לשטח מאוד נמוך כדי להוריד כדור עם הגב לשער ובכך מוצאים את עצמם במרחק של כמעט חצי מגרש מהשער של היריבה, כל זאת לשם התנועה מקו שני של דור פרץ ועידו שחר (ובואו לא נשכח שאם כריסטיאן בליץ' כשיר אז יש פחות שחקן שנע לעומק כי סיסוקו פחות כזה כשחקן). תנועתם של פרץ את שחר, או פרץ לבדו כפי שראינו לכ-20 דקות מול טבריה, מתקבלת בצורה צפויה על ידי שאר קו ההגנה של היריבה.
כריסטיאן בליץ' (רדאד ג'בארה)במהלך המשחק האסטרטגיה הזאת חוזרת על עצמה בלי סוף ויש לה תשובה קלה, ולכן במשחקים האחרונים של מכבי ניתן לראות שמרב השערים מתחילים בהליו וארלה, שחקן כנף שמסוגל לעבור שחקן או שניים בזכות היכולות האישיות בלבד, אך שום שער לא מגיע בזכות הרעיון ההתקפי המרכזי של לאזטיץ' שגומר לגמרי את עמדת החלוץ. בעונה שעברה דור תורג'מן וערן זהבי הצליחו להביא את המספרים בעיקר בשל הדבר שמייחד כל אחד מהם בדרכו, ואם תרצו לקרוא לזה בשם כללי - אז יכולת אישית.
הקפטן הפורש הביא שערים בזכות התנועה הפנומנלית שלו בלי הכדור והקילריות גם בטווחים של 20 מטרים מהשער, מה שאין היום במכבי, והחלוץ הצעיר שנמכר ל-MLS עשה זאת עם לא מעט פנדלים מוצלחים והרבה יכולת אישית שהסתמכה על הדריבל שלו, עוד דבר שאין העונה בקאדר החלוצים. אפשר להגיד שיש פה בעיה של בניית סגל שלא מתאים לרעיונות של המאמן, אבל גם אפשר להתסכל על מה שערן זהבי לפני מספר חודשים על כך ש"כל חלוץ במכבי ת"א יסבול בשיטה של לאזטיץ'”, והוא לא סתם אמר את זה.
חשבו שזהבי "הייטר" שמנסה לסגור חשבון עם המאמן, אבל הזמן הוכיח שהוא בסך הכל אמר את האמת. אם סייד אבו פרחי או אלעד מדמון צריכים לרדת 40 מטר מהרחבה כדי לתת "קיר", וכל זאת על מנת שדור פרץ ירוץ בלי כדור למעלה, אז הסיכוי שלהם לתת גול יורד בצורה דרמטית. ברגע שהקבוצות עלו על זה אחרי המחזורים הראשונים של העונה, אז לא סתם יש מעצור קיצוני בכמות השערים שהחלק הקדמי של מכבי מספק.
איסוף סיסוקו (חגי מיכאלי)המחזה ההזוי ביותר ביום שלישי נגד טבריה היה ברגעים בהם מי שריווח את המשחק באגף הימני ובלית ברירה, רק כי הרגיש את המחסור בריווח, הוא סיסוקו שבכלל אמור לשמור על הקבוצה כאחרון בקישור. נועם בן הרוש (או טייריס אסאנטה כשהוא משחק שם) מתבקשים בכל פעם להיכנס אל בין הקווים, כמו רוי רביבו, ששניהם דורכים על קווי המסירה להליו וארלה ואושר דוידה או שגיב יחזקאל שבצדדים, ועד שמצליחים להגיע לשחקני הכנף, בן הרוש ורביבו נבלעים בגוש הצפיפות של ההגנה המצופפת. אין שום קו מסירה אליהם, לא לרגל ולא לעומק. כך נוצרת התמונה התקועה והמעיקה שמלווה את מרבית משחקיה של מכבי העונה ויתרה מכך - כך נוצרות התקפות המעבר הקלות להחריד של היריבות שצריכות לפעמים רק התקפה אחת במשחק כדי לכבוש.
בעבר לאזטיץ' היה רוצה שמכבי תנהל את ההתקפות שלה בחצי היריבה עם שלושה בלמים (אחד מהם אסאנטה) והתוצאה הייתה מאוד שבלונית, אלא שגם כבר ניסה לשנות את הרעיון המרכזי שלו דרך מעבר לשני בלמים בלבד בזמן פוזשן, הוא עדיין לא יודע איזה הוראות לחלק על מנת למצוא את קווי המסירה בין שחקניו. משמע, כל גישת כדורגל אפשרית שלאזטיץ' מנסה להנחיל, מיצתה את עצמה. זה ניכר גם באמונה ובתקווה המקצועית של השחקנים לפני, בזמן ואחרי משחקים. ככל שירצו ליישר קו איתו, הם בעצמם כבר לא באמת מאמינים ברעיונות שאיתם הם עולים לשחק.
שחקני מכבי תל אביב (חגי מיכאלי)מכבי תל אביב מעתה ואילך תצטרך רעיון משחק שונה, אנרגיות אחרות של מאמן, אנרגיות אחרות באצטדיון מצד הקהל, שימוש אחר בסגל השחקנים, ובעיקר - הבנה שיש אדפטציה בכדורגל המודרני שאיתה צריך ליישר קו ובה שלושת שחקני הקישור צריכים לדעת לייצר ולקדם את המשחק בכל רגע נתון, ללא שום נחיתות טכנית, שלא מאפיינת את האיכות הסטנדרטית במכבי תל אביב. כן, נכתוב זאת שוב, יש פה גם בעיה של סגל. מכבי ת"א חייבת חלוץ, היא גם חייבת קשר יצירתי אחד לפחות בהרכב שיקבל ביטחון ואת הכלים להצליח ואולי עבור אנדרדה של העונה הרכבת הזו כבר נסעה.
אבל, האם אסאנטה, רז שלמה, רוי רביבו, סיסוקו, דור פרץ, דוידה, וארלה ועידו שחר הם שחקנים כל כך לא טובים בהשוואה למקבילים שלהם בבאר שבע או בית"ר? התשובה הברורה היא - לא. האם הם משחקים כיום תחת רעיון כדורגל שעוזר להם להיות לכל הפחות ברמה של המקבילים שלהם? גם כאן התשובה היא - לא. ולכן, אם נחזור לתחילת הכתבה, הרעיון של למשוך את הסיפור עם לאזטיץ' עד שיהיה מאמן זר חדש שיכול לחתום מיד או עד שהמאמן הסרבי עצמו ימצא את הנוסחה להצלחה חוזרת עם אלופת השנתיים האחרונות, הוא רעיון שעלול לשלוח את מכבי ת"א לתהום מקצועית שהיא לא הייתה בה מאז 2011. כרגע נראה שמכבי בוחרת להמשיך עם התקווה שלאזטיץ' ימצא את הנוסחה. השאלה כמה עוד הכרגע הזה יכול להחזיק.