מבוכים ודרקונים: קולמן נלחם כל הדרך אל היורו

אבל גדול נפל על האומה הוולשית ב-27 לנובמבר 2011. גארי ספיד, אז עוד מאמן הנבחרת, שם קץ לחייו וקטע קריירה מקצועית אדירה ברחבי ממלכה. דווקא על הקווים ספיד לא הצליח להתעלות כמו בימיו כקשר מחונן במדי לידס, ניוקאסל ובולטון.

הופעת הבכורה שלו על הקווים הסתיימה ב-2:0 צורם מול נבחרת אנגליה, שדירדר את וויילס לדירוג פיפ"א הנמוך ביותר בתולדותיה, 117 בעולם. ספיד, שנודע כשחקן חסר פשרות, לא היה מוכן להסתפק בבינוניות, הפיק את הלקחים ורשם שלושה ניצחונות בארבעת המשחקים הנותרים, אך גם זה לא סייע לוויילס להעפיל ליורו 2012.

גיגס וגארי ספיד. האגדות של וויילס (GettyImages)

ספיד, שהגיע בקול תרועה רמה לנבחרת אחרי ארבעה חודשים כמאמן שפילד יונייטד, קיווה כי הרזומה העשיר שלו יקרין על סגל השחקנים הצעיר של הדרקונים ולראשונה מאז מונדיאל 1958 גם בוויילס יזכו להופיע בטורניר גדול. בממלכה התקשו להתמודד עם המוות של ספיד, שהיה אמון על הדור הצעיר והכישורני של וויילס. הוא העניק לארון ראמזי את הופעת הבכורה, טיפח את גארת' בייל ולא חשש לסמן את המונדיאל בברזיל כיעד ריאלי.

האוורד וויליקניס, האיש שהעניק לו את הופעת הבכורה במדי לידס והביא לה גם את האליפות האחרונה ב-1992, ידע להסביר זאת בצורה חד משמעית את ההשפעה המיוחדת של ספיד על הממלכה: “כל העולם יתגעגע לגארי. הוא היה אדם מלא כבוד והערכה, כולם אהבו אותו ואני לא יכול לתאר את האובדן שחשים אשתו ושני בניו". בתחילת 2012, קצת אחרי מותו של ספיד, בוויילס שינסו מותניים ומינו לתפקיד את חברו הטוב של המנוח, כריס קולמן.

כריס קולמן בגשם. מצא את עצמו לפתע בנעליו של ספיד (רויטרס)

האיש שנחשב לחביב אוהדי פולהאם וסיים את קריירת המשחק שלו בעקבות תאונת דרכים, איבד כיוון מאז שהחל לאמן. הוא נדד ברחבי היבשת אך למרות הצלחה יחסית במועדונים קטנים, סימן השאלה תמיד ריחף מעל ראשו. רגע לפני הקרב הגורלי של בית 2 מול נבחרת ישראל, הגיע הזמן לעשות היכרות עם האיש שאמור להוביל את וויילס לקרב על ההעפלה ליורו 2016 בצרפת.

הפתיחה של קולמן בפולהאם הייתה מרשימה אחרי שירש את מקומו של קלאוס טופמולר והפך למאמן הצעיר ביותר בפרמייר-ליג בגיל 32. אחרי החתימה סיפר המנג'ר הנרגש ששימש כעוזרו של ז'אן טיגנה: “אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי. לא חשבתי מעולם על אימון במשרה מלאה אבל הרעיון מרגש אותי מאוד ואני מקווה להצליח".

כבר בעונתו הראשונה המיליונרים של מוחמד אל פייד הפתיעו עם המקום התשיעי. הקוטג'רס שהצליחו לשים את ידם על שחקנים מרשימים כמו אדווין ואן דר סאר, לואיס סאהה ולואיס בואה מורטה, לא הצליחו לשחזר את ההצלחה אחרי מכירתם כאשר מעל כולם בלט חסרונו של השוער ההולנדי המנוסה שנטש לטובת מנצ'סטר יונייטד. בפולהאם קיוו לבצע את הקפיצה לעבר מועדון שש הראשונות, אך נתקלו בתקרת זכוכית וקולמן לא הצליח לשרוד את תחלופת הסגל ובתחילת אפריל 2007 פוטר בזמן שהקבוצה נאבקה על חייה.

כריס קולמן בימיו בפולהאם. נגמר בקול ענות חלושה (רויטרס)

בתחילת עונת 07/08 קולמן הצטרף לריאל סוסיאדד ששיוועה לשוב לליגה הבכירה. בהנהלת המועדון כיוונו גבוה וסיפרו אחרי החתימה: “כריס יביא איתו חדשנות מרעננת ואנחנו בטוחים שעם הרעיונות שלו לגבי הקבוצה נחזור לליגה הבכירה". בחבל הבאסקים קיבלו את ההמלצות החמות של ג'ון טושאק.

קולמן התקשה להתרגל לכדורגל הספרדי בליגה השנייה. התקשורת הספרדית לא ריחמה על המאמן ואחרי שאניאקי בארדיולה נבחר לנשיא המועדון באמצע ינואר 2008 קולמן סומן כאשם ועזב את הקבוצה כאשר היא מדורגת רק במקום החמישי. בסיום הקדנציה שלו בחבל אנדלוסיה סיפר: “אני עצוב לעזוב מועדון גדול כמו סוסיאדד אך הדברים השתנו מאז מינויו של הנשיא החדש. הוא רואה את העתיד של המועדון בצורה שונה ולי לא נשאר מה לעשות בנושא".

ג´ון טושאק. המליץ על קולמן (רויטרס)

לקראת סוף העונה שמו הוזכר לראשונה כמועמד לאמן את הנבחרת הלאומית אך הסיכום שלו על חוזה לשלוש וחצי שנים בקובנטרי והיעדר רצינות מצד ההתאחדות גרמו לקולמן לשוב לאנגליה. “אני אוהב את וויילס", אמר אז קולמן, “מאז ומעולם הייתי פטריוט ואשאר כזה. אם היו מציעים לי את הנבחרת הייתי מגיע בריצה אבל כעת הראש שלי כולו נתון לקובנטרי".

הקדנציה המבטיחה של קולמן נקטעה ב-2010 אחרי שכשל להתמודד על העליה וסיים במקום ה-14 בצ'מפיונשיפ, שהיוותה שיא שלילי מזה 45 שנה. הכישלון בקובנטרי גרם לקולמן לצאת שוב מהממלכה והפעם הכיוון היה יוון בקיץ 2011. לאריסה השאפתנית קיוותה כי דווקא איתו היא תצליח לאיים על מועדון שלוש הגדולות אך בעיות כלכליות גרמו לוולשי לעזוב אחרי חצי שנה למרות מאזן של 14 ניצחונות ושני הפסדים בלבד ב-20 המשחקים הראשונים שהתבטאו ב-72.73 אחוזי הצלחה.

העזיבה של קולמן חוללה סערה בקרב אוהדי לאריסה שמחו מול משרדי המועדון רק כדי לאפשר לו להישאר. המהלך לא עזר וקולמן שוב ארז מזוודות בדרך ליעד הבא, בזמן שבלאריסה סבלו מצניחה משמעותית בטבלה.

כריס קולמן. עבר באנגליה, ספרד ויוון (עמרי שטיין)

ההודעה אודות מותו של ספיד היממה את קולמן אך אחרי ששמו נקשר בפעם השנייה עם אימון הנבחרת הלאומית, הוא לא יכול היה לומר לא. גם בשל העובדה שלא זכה להצלחה משמעותית ובמיוחד בשביל חברו המנוח. “אני עדיין המום ממותו של גארי", סיפר אז קולמן באיפוק בריטי אופייני, “הדרך היחידה שניתן לאוהדים שלנו לחייך היא לנצח. לעולם לא נצליח להתגבר על האובדן של גארי, שוחחתי עם השחקנים ויש התרגשות לקראת העתיד אך אנחנו מכבדים את מותו של המנוח".

בוויילס לא התרגשו ייתר על המידה מהרעיון שקולמן, שהתקשה להתרומם מאז פולהאם, יירש את הנבחרת ואף פצחו בקמפיין תקשורתי למען שילובם של ראיין גיגס וג'ון הארטסון לתפקיד. בקרב ההתאחדות הוולשית רצו לשדר עסקים כרגיל אחרי הטרגדיה של ספיד וסיפרו מיד לאחר המינוי: “כריס הוא האיש למשימה. בחנו את כל האפשרויות והוא מתאים לנו מאוד. לא מדובר בבובה שנשלטת על ידינו אלא מאמן עם דרך שימשיך את היסודות שהניח גארי".

ג´ון הארטסון בישראל. גם השם שלו עלה (טוויטר)

הגיבוש אחרי מותו של ספיד עשה משהו בקרב הנבחרת. המפגש הראשון שלו על הקווים היה מלא באמוציות והוקדש לספיד אך הסתיים ב-2:0 למקסיקו. רק אחרי תקופה ארוכה בה גם ספג תבוסה של 6:1 מול סרביה, קולמן זכה לחייך עם 1:2 יוקרתי על האחות הגדולה מסקוטלנד כאשר מי אם לא גארת' בייל כובש פעמיים, אחד מהם אחרי מבצע ענק בדקה ה-88.

חרף בית מאוזן במוקדמות יורו 2012 הדרקונים סיימו רק במקום הרביעי כאשר כאשר אנגליה ומונטנגרו מעפילות משני המקומות הראשונים ושווייץ שלישית. בהתאחדות שקלו את המשך דרכו של קולמן אך בדומה לאלי גוטמן גם הוא זכה להזדמנות נוספת, מקצה שיפורים אם תרצו בקמפיין יורו 2016 שייערך בצרפת.

כריס קולמן עם גארת´ בייל. היהלום שבכתר (רויטרס)

בוויילס מודעים לכך שסגל השחקנים שכולל את בייל, ראמזי, ג'ו אלן ואשלי וויליאמס בעמדות הבכירות ושחקנים נוספים מרחבי הפרמייר-ליג הוא לא הבעיה אלא דווקא קולמן. הטענות המוכרות מארץ הקודש לפיהן מאמן נבחרת לא זוכה למספיק ימי אימון בשנה כדי להכתיב שיטה אלא צריך לאלתר, לא מתאימות לאיש שלא הצליח להטביע חותם במשך כל הרבה שנים.

לווילס יש סגל איכותי, מגוון ומעל לכל שאפתני אך ייתכן ועם דמות הרבה יותר כריזמטית היא הייתה מציגה כדורגל פחות ציני. מבט על משחקיה של נבחרתו של קולמן בקמפיין מוכיחה היא מקדש את התוצאה גם על חשבון סגנון, כאשר המאזן שלו עם שבעה ניצחונות בלבד מ-22 משחקים מחזק זאת.

הדרקונים משחקים בצורה סגורה במרבית המשחקים ומסתמכים על משחק מעבר מהיר. הסגנון אמנם מתאים לסילון ששווה מאה מיליון יורו אך פוגע משמעותית ב"צ'אבי של וויילס" ובאיש שקרוב להוכיח אופי בחבורה הילדתותית של ארסן ונגר.

שחקני נבחרת וויילס. כישרון לא חסר שם (עמרי שטיין)

מארק יוז התייחס לאחרונה למעמדו של קולמן ויצא להגנתו: “אני חושב שכריס מכבד את המורשת הנפלאה של גארי, הוא מסוגל להביא הצלחה לנבחרת". רגע לפני שהיריבה הראשונה של נבחרת ישראל ואלי גוטמן עולה על הדשא מול הסגל האיכותי שכולל שלל שחקני מהפרמייר ליג, סימן השאלה המרכזי סביב וויילס הוא דווקא על הקווים. האם האיש שלא חלם על תפקיד המאמן הלאומי יצליח להוכיח שהוא מעבר למשרתם של ראשי ההתאחדות?