"המתעמלות הורעבו, החבאנו עבורן אוכל בפח הזבל"

מאז ומתמיד דובר על המשטר הקפדני עימו נאלצות להתמודד המתעמלות, אשר חייבות לשמור על משקל מינימלי. החיים התובעניים והקשים שימשו נושא לשיחה ברחבי העולם במהלך השנים, וכעת מתפרסמים סיפורים מהמשחקים האולימפיים 30 שנה אחרי שהתקיימו בברצלונה 92'. 

אחת המתעמלות האמנותיות הזכורות ביותר לספרדים היא קרולינה פסקואל (בת 46 כיום), שבהיותה בת 16 זכתה במדליית כסף בכת ששקלה 32 ק"ג בלבד. 

מעבר ל-14 השעות בהן התאמנה ביום, והניתוק ממשפחתה, פסקואל קיבלה מנות קצובות. "אכלנו ארוחת בוקר טובה שכללה פתיתי דגנים, מיץ תפוזים, גבינה טרייה וחלב", סיפרה לעיתון 'אל מונדו דפורטיבו'. 

"לארוחת הצהריים נתנו לנו עוף וסלט ולארוחת הערב רק יוגורט. היינו הולכות לישון על בטן ריקה. בכל יום היו שוקלים אותנו ואם היית שוקלת יותר מדי היו יכולים לשלול ממך את הזכות להיות בנבחרת. היינו מכנות את סולם השקילות בשם 'אמיליו', על שם המאמנת אמיליה בונבה".

לדבריה, במהלך המשחקים האולימפיים, ללא ההשגחה הצמודה של בונבה, החיים שלה היו קלים יותר. "באולימפיאדה עצמה כבר לא שקלו אותנו, אבל הבאתי איתי מזוודה נעולה מלאה בעוגיות שוקולד ואגוזים. הייתי זקוקה לאנרגיה בארבע שעות של תחרות ולא יכולתי להסתפק בעוף, אז בין כל החלפות של התלבושת הייתי דוחפת פירות או שוקולד לפה. אני חושבת שזה עזר לי לזכות במדליה". 

לפעמים, כשלא יכלו יותר, היו המתעמלות רוכשות מזון לתינוקות בבתי המרקחת. במשחקים האולימפיים עצמם הן זכו לעזרה מצידם של חבריהן למשלחת. 

רוכב האופניים חוסה מנואל מורנו, שזכה במדליית זהב במרוץ נגד השעון, סיפר: "הייתי מחביא עבור קרולינה תפוחים וממתקים בפחי הזבל בכפר האולימפי. ידענו שמרעיבים את המתעמלות המסכנות עד המוות".  

פסקואל מסכמת: "הקאנו דם וההכנה הייתה קשה מאוד, אבל עבורנו זה היה נורמלי, כי לא היכו אותנו בשוט. הייתי עושה את כל זה מחדש".