הממלכה ערוכה: סיטי וליברפול בעוד קרב אליפות

הפרמייר ליג יצאה לדרך והממלכה כבר ערוכה ומוכנה לעוד קרב ענקיות הירואי עד הרגע האחרון. אז מי הן אותן ענקיות? נראה שבניגוד לשנים עברו, הדומיננטיות של מנצ’סטר סיטי וליברפול בשנים האחרונות בליגה האנגלית הבהירה בצורה חד משמעית שאלו שתי הקבוצות הטובות ביותר באנגליה (ואולי גם בעולם). לכן, נראה שגם הפעם, באופן לא מפתיע במיוחד, אנחנו בדרך לעוד דו קרב מלהיב ומרגש על כס המלכות בין שתי מעצמות הכדורגל שבנו פפ גווארדיולה ויורגן קלופ.

העונה האחרונה והצורה הדרמטית כל כך בה היא הסתיימה השאירה רק טעם של עוד בטרילוגיה שמתפתחת לה בשנים האחרונות בין שתי הקבוצות האדירות האלה וכעת, לאחר שהן התחזקו ורוצות לקחת את כל הקופה, הגיע הזמן להתכונן ולנתח את המאבק הצפוי העונה בין הסיטיזנס למרסיסיידרס. 

מי הפייבוריטית לזכות באליפות אנגליה?

המלכה כבר כוססת ציפורניים

מנצ’סטר יונייטד, צ’לסי, ארסנל – כל המועדונים הגדולים האלה לא התקרבו אפילו בשנים האחרונות להיאבק על אליפות אנגליה. נכון, יונייטד וארסנל חוות כבר שנים של דעיכה, אך גם השדים האדומים וגם צ’לסי הצליחו להבליח בשנים האחרונות עם מאזן נקודות שניתן לזכות איתו באופן הגיוני באליפות, ועדיין, הן לא היו קרובות אפילו במעט.

פפ גווארדיולה ויורגן קלופ. הקבוצות שלהם שולטות באנגליה ללא עוררין בשנים האחרונות (רויטרס)

דוגמה לכך היא יונייטד של עונת 2017/18 שסיימה במקום השני עם 81 נקודות – ז’וזה מוריניו שאימן אז את הקבוצה תיאר את אותו מקום שני עם השדים האדומים כהישג הגדול ביותר בקריירה שלו. אז בטח אתם שואלים את עצמכם איך מוריניו, אחד הווינרים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל, מגדיר מקום שני כהישג הגדול בחייו? התשובה היא פשוטה – מנצ’סטר סיטי. התכולים של פפ רשמו עונה מפלצתית עם שיא נקודות היסטורי של 100 נקודות והשאירו את יונייטד של הפורטוגלי, שרשמה את עונתה הטוב ביותר מאז עידן אלכס פרגוסון, הרחק מאחור. לשם השוואה, בעונת 2010/11 יונייטד זכתה בתואר עם 80 נקודות שהשיגה.

אבל זה בדיוק העניין. היריבות האדירה בשנים האחרונות בין פפ לקלופ יצרה סיטואציה שבה לא מספיקות 80+ נקודות על מנת לזכות באליפות. התחרות המטורפת בין סיטי לליברפול יצרה מצב שבו שתי הקבוצות מבינות שאסור להן לאבד נקודות, שמא השנייה פשוט תברח, וכך קיבלנו מאבקי אליפות פסיכים בהם גם 98 נקודות (של ליברפול בעונת 2018/19) לא מספיקות לזכייה בתואר.

ז'וזה מוריניו. הגדיר את הסגנות לסיטי כהישג הגדול ביותר שלו (רויטרס)

יריבות מסוג אחר

לכל עידן בפרמייר ליג יש את היריבות המרכזית והגדולה שלו. בתחילת שנות האלפיים היו אלו מנצ’סטר יונייטד של סר אלכס פרגוסון וארסנל של ארסן ונגר שנלחמו בכל עונה על התואר הנכסף עם הרבה מאוד דם רע בין הצדדים, ואילו מ-2006 הייתה זו צ’לסי עם הכסף הבלתי נגמר שהייתה היריבה החדשה בשכונה שעשתה לשדים האדומים חיים קשים.

כעת, ליברפול וסיטי הן הפנים של הליגה, אך משהו שם משום מה מרגיש אחרת. העוינות הזכורה מימי פרגי ו-ונגר התחלפה בפרגונים בלתי פוסקים בין פפ וקלופ, הטראש טוק’ בין רוי קין לפטריק ויירה השתנה בחיבוקים בין קווין דה בראונה לווירג’יל ואן דייק ועל אף שמדובר במאבקי האליפות העיקשים ביותר שהליגה הזו זכרה, אין דם רע בין הצדדים בכלל.

סר אלכס פרגוסון וארסן ונגר. היריבות שלהם הייתה שונה לחלוטין ביחס לזו של פפ וקלופ (רויטרס)

הסיבה? היא די פשוטה – מדובר בשני מועדונים ללא יריבות היסטורית ארוכת שנים. אין שם שנאה ומלחמות של אגו וכבוד (דבר שעלול להשתנות ככל שהיריבות תגדל), אלא תחרות בריאה, וזו גם הסיבה שעדיין הקלאסיקו בין ריאל מדריד לברצלונה והמפגש הטעון בין יונייטד לליברפול מרגשים יותר. יחד עם זאת, הכדורגל במשחקים בין האדומים לתכולים הוא הטוב ביבשת, נכבשים בהם כמעט תמיד שלושה שערים ומעלה והתחושה היא שאנו חוזים בכדורגל מהעתיד, כזה שאנחנו צריכים להודות לאל שאנו עדים לו. אז למי באמת אכפת ממלחמות מיותרות?

ארלינג הולאנד ופאביניו. אין דם רע (רויטרס)

זהירות בונים כאן

הקרב בין ליברפול לסיטי מסקרן העונה יותר מאי פעם בעיקר בשל העובדה שבעוד שהמייטי רדס שינו כמעט את כל החוליה הקדמית שלהם, הקבוצה ממנצ’סטר התחמשה בדבר שהיה חסר לה יותר מכל – חלוצים. כלומר, שתי הקבוצות שמו דגש על חיזוק החלק הקדמי, כל אחת מהסיבות שלה.

מבחינת ליברפול, היה ברור לאחר ההפסד לריאל מדריד בגמר ליגת האלופות שסאדיו מאנה לא ימשיך במרסיסייד. הכוכב הסנגלי, שהתנדנד עוד לאורך העונה שעברה, הביע באופן ברור את רצונו לעבור לבאיירן מינכן ובליברפול לא עמדו בדרכו. בהתחשב בעובדה שגם רוברטו פירמינו עלול לעזוב, האדומים עשויים למצוא את עצמם העונה עם שלישייה קדמית חדשה לחלוטין לעומת השלישייה היסטורית של סלאח, פירמינו ומאנה שחגגו על הגנות הקבוצות בליגה בשנים האחרונות.

מוחמד סלאח, סאדיו מאנה ורובטו פירמינו. סוף עידן בליברפול (רויטרס)

אל סלאח מצטרפים שני שחקנים שעשו חיל בליגה הפורטוגלית ושקלופ פשוט לא היה מוכן לוותר עליהם. דרווין נונייס הלוהט הגיע מבנפיקה וכבר במגן הקהילה קיבלנו טעימה קטנה מהדומיננטיות יוצאת הדופן שלו ברחבה ולואיס דיאס כבר הגיע בינואר האחרון ומהרגע שנחת באנפילד, הוא לא הפסיק לפרוע שטרות. בנוסף, המרסיסיידרס התחזקו בפאביו קראבליו הצעיר (קשר התקפי) שהגיע מפולהאם וקלווין ראמזי (מגן ימני) שהגיע מאברדין וצפוי להוות גיבוי לטרנט אלכסנדר ארנולד.

מנגד, סיטי התחזקה בארלינג הולאנד ובכך, במידה ואחת ההחתמות לא תתברר כ’נפילה’, צפויה לנו יריבות אדירה בין שני חלוצי-על חדשים שבאים להרעיד את הליגה. נונייס והולאנד הם החלוצים החדשים. כאלה שלמרות שהם גבוהים ופיזיים, הם גם בעלי יכולת טכנית ומהירות.

דרווין נונייס חוגג. התפוקה של האורוגוואי תעמוד למבחן מול זו של הולאנד (רויטרס)

נראה בינתיים שהיכולת הטובה של נונייס בהכנה מעט השכיחה עבור רבים איזה חלוץ אדיר הולאנד והעובדה שהוא מספק מספרים על בסיס שבועי כבר מספר שנים לעומת האורגוואי, שעשה זאת בעיקר בעונה האחרונה, עשויה מצד אחד להרגיע יותר את אוהדי סיטי. מצד שני, ראינו את נונייס פורח במגן הקהילה בעוד שהולאנד רשם החמצת ענק מול שער ריק – כך שאי אפשר באמת לדעת ונצטרך לחכות לדבר האמיתי ממש בעוד רגע. יש לציין שהנורבגי ויתר על ברצלונה וריאל מדריד כדי לככב במקום בו אביו שיחק בעבר, ולמרות היכולת הפושרת שלו בהפסד של סיטי במגן הקהילה, נראה שמדובר בחלוץ שהליגה עוד לא מוכנה אליו. 

איזו החתמה טובה יותר, הולאנד או דרווין?

יחד עם חוליאן אלבארס שהגיע מריבר פלייט, סיטי השלימה סוף סוף את הבורג היחיד שהיה חסר במכונה של פפ, מה שלא היה שם במשחקים כמו חצי גמר ליגת האלופות מול ריאל, אז פשוט לא היה את מי שיסיים את המצבים וימנע קאמבק משוגע דוגמת זה של רודריגו בברנבאו. בנוסף, גווארדיולה עיבה את הקישור שלו בקלווין פיליפס, שתפס מזמן מקום של קבע בהרכב נבחרת אנגליה, ונראה שעומד לרשותו של המאמן הספרדי הסגל הכי עמוק ביבשת כרגע.

התחזית

התחזית היא שאי אפשר באמת לחזות מי תסיים את העונה עם הכתר על ראשה, אך אם בכל זאת ננסה – נראה שהרבה מכך יקום וייפול על חלוצי הרכש. מוחמד סלאח, קווין דה בראונה ושאר השחקנים בהרכב שתי הקבוצות הם שחקנים יציבים שמספיקים עונה אחר עונה את אותם המספרים, וכעת חובת ההוכחה תהיה על הולאנד ונונייס. במידה ואחד מהם ירשום עונה פחות טובה, ליריבה יהיה יתרון משמעותי. בנוסף, צריך לזכור שסיטי מתחילה לבנות לעצמה שושלת בליגה עם ארבע אליפויות בחמש השנים האחרונות, כשברוב מאבקי האליפות עם ליברפול, התכולים יצאו עם ידם על העליונה. האם זה יקרה גם הפעם? את השאלה הזאת נשאיר לכם.