רונאלדו והפנדל, ספרד האפורה והטעויות של לב

72 שערים הובקעו ביורו מאז שריקת הפתיחה לטורניר בוורשה, 2.4 למשחק (הממוצע הנמוך ביותר באליפות אירופה מאז 1996), נבחרת אנגליה בבית כמיטב המסורת לאחר עוד כישלון בפנדלים, ספרד בגמר שלישי רצוף בטורניר גדול, איטליה שוב פורחת בצל פרשת שחיתות, בצרפת הבלאגן חוגג ולא חסרים עוד סיפורים.

אם מסתכלים על הכל מהצד, יש גם את המאמנים, שחלקם תפסו כותרות ולאו דווקא מהסיבות הנכונות. לא משנה אם אתם אוהדים נבחרת ספציפית או פשוט צופים במשחקי היורו בתקווה ליהנות מכדורגל טוב – כל אחד מכיר את ההרגשה הזאת: האיש על הקווים מקבל החלטה שאתם לא מצליחים להבין במקרה הטוב, ובא לכם להגיד לו מה אתם חושבים עליו, במקרה הרע.

אלופת העולם ואירופה, ספרד, פתחה את המסע להגנה על התואר בקרב ענקיות מול איטליה, שנגמר רק ב-1:1, אבל היה אחד המשחקים הטובים ביורו עד עכשיו. ומה זוכרים מאותו ערב בגדאנסק בין שתי הפיינליסטיות? כנראה את ההחמצה ההזויה של מריו באלוטלי, אם אתם אוהדים של האזורי, או את זה שספרד פתחה בלי חלוץ, אם אתם רוצים לראות את איקר קסיאס מניף את הגביע בראשון ביולי.

ההחלטה השנויה במחלוקת של ויסנטה דל בוסקה, גררה ביקורות, אבל הוא לא היחיד שנדרש לספק הסברים בפולין ואוקראינה. אז לפני הגמר של יורו 2012, הנה 12 הטעויות הכי גדולות של המאמנים בטורניר, לסדר אין כל משמעות.

ססק נסגר בעמדת החלוץ מול בונוצ´י ודה רוסי (GettyImages)

ססק פברגאס הופך לחלוץ: 57 שערים כבשו העונה פרננדו יורנטה ורוברטו סולדאדו עבור אתלטיק בילבאו ו-ולנסיה. הראשון מביניהם עוד לא שיחק דקה בטורניר (ולא ברור למה), השני בכלל נשאר בבית, וזה כשמלך שערי ספרד, דוד וייה, פצוע. לא סתם אלופת אירופה היא הנבחרת עם הכי מעט (9) מסירות מהאגף/הרמות מדוייקות, מבין אלו שהגיעו לחצי הגמר.

דל בוסקה לקח איתו לפולין ואוקראינה שלושה חלוצים - יורנטה, אלבארו נגרדו ופרננדו טורס – שכולם היו בטוחים שאחד מהם יפתח בהרכב בזמן נתון, אבל המאמן הפתיע (מאוד) כשהעדיף את ססק מול איטליה וצרפת. בכך הוא ביטל את היתרון הכי גדול של הקטאלוני – הכניסות לרחבה – שבא לידי ביטוי כשהוא מתחיל את התנועה מהקישור, ולא ממרכז ההתקפה.

יורנטה עם פיקה. לא ברור למה דל בוסקה מתעלם ממנו (GettyImages)

ספרד משחקת עם 2 קשרים אחוריים: קחו שחקנים מבארסה ומריאל מדריד, ויש לכם פוטנציאל להרכיב את הנבחרת הכי טובה בעולם ואחת הטובות בהיסטוריה. בפועל? האדומה (לה רוחה) הפכה לאפורה וכל קשר בין אלופת אירופה לטיקי-טאקה נראה מקרי בהחלט. הסיבה המרכזית לכך היא העקשנות של דל בוסקה לשחק ביחד עם סרג'י בוסקטס וצ'אבי אלונסו במקום לשלב עוד קשר התקפי או חלוץ, מה שפוגע בצ'אבי, השחקן הכי חשוב של הנבחרת.

רק לשם השוואה: ביורו 2008 – עם לואיס אראגונס ששיחק עם קשר דפנסיבי בודד - ספרד כבשה 11 שערים עד הגמר, ביורו 2012 היא מצאה את הרשת 8 פעמים, בין היתר בגלל היעדרותו של דוד וייה, אבל גם בגלל השיטה. מנגד, יש גם את הצד השני: החיפוי של בוסקטס וצ'אבי אלונסו למגינים, היא אחת הסיבות שספרד ספגה רק שער אחד בטורניר (הכי מעט מכל הנבחרות). ואחרי הכל, אלופת אירופה שוב בגמר, אבל הדרך, הדרך.

נבחרת ספרד עם קשר אחורי בודד ביורו 2008. היו ימים (רויטרס)

הרכב מנצח כן מחליפים: לאורך כל היורו, יואכים לב הלך עם שיטת ה-4:2:3:1 הקבועה כשמריו גומז (או מירוסלאב קלוזה ברבע הגמר מול יוון) במרכז ההתקפה, מסוט אוזיל מאחוריו ובאגפים תומאס מולר (מרקו רויס) ולוקאס פודולסקי (אנדרה שורלה). זה הוביל למאזן מושלם בשלב הבתים עם ניצחונות על פורטוגל, הולנד ודנמרק, וגם על יוון.

ואז, בחצי הגמר מול איטליה, מולר מצא את עצמו בחוץ, טוני קרוס פתח, אבל לא ממש כקשר התקפי, אלא יותר כשומר של אנדראה פירלו, מה שהצליח רק בהתחלה, ואוזיל נדחק הצידה מדי. כתוצאה מכך, שחקן ריאל מדריד לא הצליח להשפיע על המשחק במחצית הראשונה ולב פספס את התמיכה של מולר בהתקפה.

קרוס שומר על פירלו. עשה יותר הגנה מהתקפה (GettyImages)

מריו גומז מוחלף בחצי הגמר: הוא פתח את היורו בצורה נהדרת עם שער ניצחון ב-0:1 על פורטוגל, הוסיף צמד ב-1:2 על הולנד ובכל זאת ירד לספסל מול יוון. כולם היו בטוחים שאחרי המנוחה, חלוץ באיירן מינכן יגיע רענן למפגש עם איטליה, הוא באמת חזר להרכב, אבל לא היה במיטבו.

בתחילת המחצית השנייה, כשגרמניה בפיגור 2:0 נגד האזורי, לב הכניס את קלוזה ורויס במקום גומז ופודולסקי. חלוץ באיירן אמנם לא היה במיטבו (ומי בגרמניה כן היה?), אבל להחליף את המוציא לפועל העיקרי של הנבחרת כשאתה חייב שערים? שיתוף פעולה של קלוזה עם גומז – על חשבון טוני קרוס, נניח – היה מתבקש.

מריו גומז מנסה לעכל את ההדחה מהיורו (GettyImages)

דבושי הופך לעוזר מגן ימני: לפני תחילת היורו, צרפת הייתה אחת הנבחרות המועמדות לזכייה, ועם שחקני קישור והתקפה כמו פרנק ריברי, סמיר נאסרי, חאתם בן ארפה, ג'רמי מנז וקארים בנזמה, אפשר להבין למה. למרות שסיימו רק ב-1:1 מול אנגליה, הטריקולור הרשימו והיו כאלה שאפילו טענו שצרפת מזכירה את ספרד.

רצה הגורל והשתיים נפגשו ברבע הגמר, וראו איזה פלא – על הדשא בדונבאס ארינה, ראינו נבחרות עם סגנון שונה. מת'ייה דבושי שהרשים בתחילת היורו בעמדת המגן הימני, הוסט לקישור (עמדה שהיא לא זרה לו, אבל לא הטבעית שלו), לא ממש הועיל, בעיקר ניסה לעזור לאנתוני רבאלייה בהגנה וראה את הגב של ג'ורדי אלבה כשזה בישל את שער היתרון של ספרד לצ'אבי אלונסו.

ג'ורדי אלבה משאיר את דבושי מאחור (GettyImages)

בנזמה מאחורי האין-חלוץ: העונה האחרונה הייתה הטובה ביותר בקריירה של הצרפתי עם מעורבות ישירה ב-47 משערי ריאל מדריד, 32 מהם הוא כבש בעצמו. ביורו הוא היה אמור להוביל את התקפת הטריקולור אחרי הכישלון במונדיאל 2010, אבל הוא סיים את הטורניר בפולין ואוקראינה עם 0 בטור הכיבושים.

אחרי המשחק מול איטליה, בנזמה דווקא נראה נהדר כשבישל פעמיים ב-0:2 על אוקראינה והפך לצרפתי הראשון שעושה את זה בטורניר גדול מאז אלן ז'ירס ביורו 1984. הוא אפילו היה מסוכן בהפסד 2:0 לשבדיה, אבל שיחק במהלך הטורניר בצורה די מוזרה ביחס לחלוץ, ירד יותר מדי לקישור ובסופו של דבר גם לא היה פקטור ברבע הגמר מול ספרד.

בנזמה הולך לאיבוד בין פיקה לראמוס (GettyImages)

תיאגו מוטה כקשר התקפי: צ'זארה פראנדלי הוא מאמן עם ראש פתוח. במשחק הראשון מול ספרד הוא הסיט אחורה את דניאלה דה רוסי והעלה חמישיית שחקני הגנה ונגד קרואטיה הוא העדיף את תיאגו מוטה על חשבון ריקרדו מונטוליבו, אבל מול אירלנד הגיעה ההחלטה המוזרה מכל: לשבץ את קשר בארסה לשעבר בעל האופי ההגנתי, כקשר התקפי מאחורי החלוצים.

יכול להיות שפראנדלי רצה שהלחץ על ההגנה האירית יהיה אפקטיבי יותר, אבל ההתקפה האיטלקית עם אנטוניו קסאנו ואנטוניו די נטאלה, שהחליף את מריו באלוטלי בהרכב, הייתה הרבה יותר יעילה אם מונטוליבו או סבסטיאן ג'ובינקו היו משחקים בעמדת הקשר ההתקפי. ברבע הגמר מול אנגליה, מוטה כבר מצא את עצמו על הספסל, מונטוליבו בהרכב וההמשך ידוע.

תיאגו מוטה מוצא את עצמו בעמדה קדמית מול אירלנד (GettyImages)

ג'יימס מילנר בהרכב נבחרת אנגליה: סיידו קייטה בבארסה, ג'י סונג פארק במנצ'סטר יונייטד. יש שחקנים שגם בפלייסטיישן לא היית לוקח אותם, אבל הם משחקים בקבוצות הכי גדולות בעולם כי המאמן אוהב אותם. ג'יימס מילנר הוא כזה בנבחרת אנגליה – רץ, נלחם, עושה הגנה – ורוי הודג'סון נתן לו לפתוח בהרכב בכל המשחקים של שלושת האריות בטורניר, מול צרפת, שבדיה, אוקראינה ואיטליה.

קשה להבין את ההחלטה של הודג'סון בעיקר אחרי שמסתכלים על מה שהיה לו על הספסל: תיאו וולקוט שנכנס כמחליף בארבעת המשחקים והצטיין עם שער ובישול ב-2:3 על שבדיה, אלכס אוקסלייד-צ'מברליין המהיר שפתח בהרכב מול צרפת ומאז קיבל 4 דקות בשארית הטורניר, וסטיוארט דאונינג שלא שיחק אפילו שנייה ביורו. שלא לדבר על אדם ג'ונסון שבכלל לא נכלל בסגל.

ג´יימס מילנר. מה הוא עשה בהרכב של נבחרת אנגליה? (GettyImages)

מיקה ריצ'ארדס לא בסגל: הודג'סון עלה לכותרות עוד לפני היורו, כשהשאיר את ריו פרדיננד הוותיק מחוץ לסגל, גם אחרי פציעתו של גארי קייהיל. צמד הבלמים של אנגליה בטורניר היו ג'ון טרי וג'וליאון לסקוט כשבצד ימין המאמן הלך על גלן ג'ונסון, מגן שבולט דווקא ביכולת ההתקפית שלו.

הגנה, לעומת זאת, היא מילה די זרה עבור מגן ליברפול ובהתחשב בשיטת המשחק של אנגליה, שהתבססה על התגוננות והתקפות מתפרצות, היה מקום לשחקן עם יכולת דפנסיבית טובה יותר. כזה הוא מיקה ריצ'ארדס העוצמתי ממנצ'סטר סיטי, שהודג'סון העדיף על פניו את פיל ג'ונס.

מיקה ריצ´ארדס. בלט בחסרונו (GettyImages)

רונאלדו לא בועט פנדל: בדרך כלל המאמנים נוהגים לתת לפנדליסטים הטובים ביותר שלהם, את הבעיטה הראשונה והאחרונה, אותה תוכנן לקחת כוכב נבחרת פורטוגל, לפי בקשה של פאולו בנטו (כנראה, נאני טוען שזו הייתה דרישה של CR7), בחצי הגמר. אלא שבמצבו של רונאלדו, כנראה היה כדאי לתת לו להיות הראשון, משתי סיבות: לא תמיד הפנדלים מגיעים לבעיטה חמישית ומכריעה, כמו שקרה מול ספרד, ואם כן, זה רק מוסיף ללחץ של הבועט.

ולהזכירכם, רונאלדו החמיץ מהנקודה הלבנה בחצי גמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, מה שרק הוסיף ללחץ העצום שהיה עליו, ותהיו בטוחים שזה עבר לו בראש. בסופו של דבר מוטיניו, שבעט ראשון, וברונו אלבש (רביעי), החמיצו את הפנדלים שלהם ורונאלדו אפילו לא קיבל הזדמנות לבעוט.

רונאלדו עם בנטו. אז מי החליט שהוא יבעט את הפנדל החמישי? (GettyImages)

זלאטן מגלה שהוא קשר: הגודל (1.95 מ'), העוצמה, הבעיטה האדירה ומשחק הראש הפכו את איברהימוביץ' לחלוץ אכזרי ולכן לא ברור מה הוא עשה הרחק מהרחבה ביורו, במיוחד במשחק הראשון של נבחרת שבדיה מול אוקראינה. איברה הוא לא אחד שאוהב לקבל הוראות מאחרים, אבל סביר יותר שהתפקוד שלו כפליימייקר נגד המארחת, לא הגיע ממנו, אלא ממאמנו, אריק האמרן.

שני שערים כבש זלאטן בטורניר: הראשון מול אוקראינה מתוך רחבת החמש, והשני הזכור יותר בבעיטה אדירה לרשת מול צרפת באיום היחיד באותו משחק על השער של הטריקולור. זלאטן התבזבז ביורו כקשר מאחורי החלוץ ויש לזה חלק לא קטן בהדחה המוקדמת של שבדיה.

זלאטן איברהימוביץ´. למה הוא היה רחוק מהשער? (GettyImages)

קרז'אקוב החלוץ המוביל של רוסיה: הנבחרת של דיק אדבוקאט נראיתה מצויין במשחקה הראשון ביורו, בו הביסה 1:4 את צ'כיה, אבל הידרדרה מאז והייתה פחות טובה ב-1:1 מול פולין. ההפסד 1:0 לייון וההדחה מהטורניר היה מהמשחקים האלה שחייבים לראות כדי להאמין, 25 פעמים איימו הרוסים על השער של אלופת אירופה ב-2004 ובכל זאת נוצחו.

בכל המשחקים האלו אלכסנדר קרז'אקוב פתח במרכז ההתקפה של רוסיה, אבל החמיץ בלי סוף ומתוך 12 בעיטות ונגיחות לשער היריבות, לא הצליח להזיז את הרשת אפילו פעם אחת. אם אדבוקאט היה נותן יותר קרדיט לפאבל פוגרבניאק או רומן פבליוצ'נקו, יכול להיות שהנבחרת שהגיעה לחצי הגמר ביורו 2008, לא הייתה מודחת כבר בשלב הבתים.