דאבור: למה קיללו את ראדי? זה אסון לכדורגל

המגרש העירוני הישן בנצרת משלים כבר שבע שנים מאז נסגר. הוא לא בדיוק נהרס. היציעים עוד שם, שבורים, דשא מזמן אין, רק שטח גדול מאוד, תחום בגדר ומעליו תלוי השלט "חניון עירוני". כן, המגרש הישן בנצרת שנמצא בלב העיר, המגרש שבו גדל מונס דאבור, הפך לחניון. אוסישקין של נצרת אם תרצו.

בשנים האחרונות קצת קשה לומר שנצרת היא עיר של כדורגל, למרות העובדה שממנה יצאו שניים מהשחקנים המבטיחים ביותר של ישראל, בטח של המגזר. דאבור הוא כמובן אחד מהם, אחמד עאבד חברו הטוב, הוא השני. אנחנו פוגשים את מונס לראיון בזמן פגרת חג המולד, בבוקר יום שישי, כאשר העיר מלאה בתיירים ויש התרחשות גדולה. "זה כלום", הוא אומר. "לפני יומיים היו פה 150 אלף איש, לא היית יכול להכניס סיכה ברחובות".

בערב החג התארח באולפן שמוקם על גג אחד המבנים הישנים במדרחוב, מטרים ספורים מעץ האשוח הגדול והמפורסם שהוצב שם. סיפר על איך זה להיות הכדורגלן המצליח שיצא מנצר וכשרואים את המגרש ממנו יצא ולאן הגיע, אז מבינים עד כמה זה לא היה מובן מאליו.

כשהיית בן 15 וסגרו את האצטדיון, האמנת שיעברו שבע שנים ותעמוד כאן כשחקן לגיטימי בליגה אירופית ובנבחרת ישראל, שחקן שזכה באליפות עם מכבי ת"א?
"גם מגיל קטן יותר זה היה החלום הגדול שלי, באיזשהו שלב בקריירה לשחק באירופה או בקבוצה מובילה בליגת העל. לשמחתי זה הגיע מוקדם, כשאני צעיר. אני גאה שאני משמח פה הרבה אנשים, אני חושב שהעיר גאה בי שאני עושה דברים יפים ואני אסיר תודה לעיר הזאת".

דאבור: הקללות לראדי? אסון לכדורגל

אתה סוגר עוד מעט שנה בשווייץ. מהי המילה שתסכם את מה שעבר עליך בשנה הזאת?
"רק מילה אחת? מאושר".

איזו קבוצה מצאת בגרסהופרס?
"מצאתי קבוצה שבאמת מתאימה לי מאוד מבחינת סגנון המשחק, מבחינת האופי. אני מבסוט שם ועשיתי תודה לאל שנה יפה ואני מקווה להמשיך ככה".

המגרש בשכונה (רדאד ג´בארה)

מבחינת מספרים, מונס דאבור הוא כנראה הליגיונר המוביל של שנת 2014. ללא ספק בטופ של הרשימה. הוא שיחק 32 משחקי ליגה (15 בחצי העונה שעברה ועוד 17 העונה), רשם שלושה משחקים בגביע השווייצרי העונה ועוד 4 במפעלים האירופאים (מוקדמות ליגת האלופות והליגה האירופית).

הנתונים שלו מדברים בעד עצמם. בליגה השווייצרית במהלך 2014 הוא כבש 17 שערים (11 אשתקד, 6 העונה) ובישל 13 (5 אשתקד, 8 העונה - מלך בישולי הליגה עד כה). בגביע כבש עוד חמישה ובישל שניים נוספים וגם בליגה האירופית הוסיף בישול. בסה"כ כבש דאבור 22 שערים ובישל 16 נוספים ב-39 משחקים בכל המסגרות. ב-8 משחקים העונה, סיים עם תואר השחקן המצטיין. מונס דאבור, שנרכש ממכבי ת"א על ידי גרסהופרס ב-360 אלף יורו, כבר מוערך היום בכ-3 מיליון יורו וזאת בגיל 22 בלבד. וזה נקרא במילים פשוטות - קפיצה מטאורית.

מונס דאבור והחולצה של גראסהופרס (רדאד ג´בארה)

"התחלתי את 2014 טוב, המשכתי בקצב הבקעת השערים והבישולים. העונה יש לי פחות שערים ויותר בישולים, אבל מבחינתי זה אותו הדבר", הוא מסכם. "היו לי שמונה שערים ברצף כשהגעתי וזה לא היה קל כמו שכולם חושבים, אבל באמת עזר לי מאוד שבמשחק הראשון כבשתי צמד ובישלתי. אח"כ זה נהיה יותר קשה, כי כולם ציפו שבכל משחק אכבוש או אבשל והציפיות גדלו, אבל בסוף עשיתי את זה כמו שצריך".

העונה הקבוצה שלכם נחלשה, מקצועית ובעיקר כלכלית.
"בשנה שעברה היינו במקום השני, הגענו למצב שאנחנו נקודה אחת מבאזל שהם במקום ראשון, אך השנה בקיץ חלון ההעברות שלנו לא ממש מוצלח. מכרנו 4-5 שחקנים מובילים מהקבוצה, היו גם כמה בעיות כלכליות במועדון שזה לא קשור אליי, אבל את האמת שכקבוצה אנחנו מרגישים שאנחנו פחות טובים מבעונה שעברה. בחודש האחרון הצלחנו לחבר שלושה ניצחונות שיעזרו לנו בהמשך".

נוצר הרושם שהעונה אתה הכוכב של הקבוצה.
"הציפיות ממני גדלו כל פעם מחדש, עכשיו באמת מתייחסים אליי כשחקן המוביל של הקבוצה, כאחד שעוזר המון. באמת כל משחק ההתקפה נבנה עליי, אז אני מקבל יחס יפה מאוד. מעריכים אותי גם השחקנים, גם המאמנים, גם התקשורת. אני שמח על זה ורק רוצה להמשיך להחזיר על המגרש".

מונס דאבור (רדאד ג´בארה)

מצד אחד אתה השחקן המוביל שם, מצד שני יש לזה גם השלכות בגלל המצב הכלכלי שאולי ינסו למכור אותך בקרוב.
"זה כבר לא העניין שלי. כל עוד אני תחת חוזה, אעשה הכל כדי לעזור לקבוצה כמה שיותר ולהצליח כמה שיותר". ומה זה להצליח כמה שיותר? "מקום שלישי-רביעי יהיה הצלחה אחרי חצי העונה הראשונה. בהתחלה חשבנו על מוקדמות ליגת האלופות, אבל איך שהעונה מתפתחת אנחנו עכשיו במקום השישי ונשמח לקפוץ עוד קצת מקומות למעלה".

איך נראה סדר היום שלך בשווייץ?
"משעמם קצת. אם יש לי אימון בוקר, אז אני מתאמן וחוזר הביתה, מכין ארוחת צהריים שלוקחת לי הרבה זמן. למדתי קצת לבשל, כל מיני פסטות ופחות בשרים - לא משהו מעניין, אבל רוב הזמן אני אוכל במועדון ואמא שלי עוזרת לי בסקייפ. מה עוד עושים? נחים קצת. אם למחרת אין שני אימונים, אז אני הולך לחדר כושר ועושה אח"כ עוד אימון או עובד על הסיומות".

חוץ מלבשל ארוחה אחת ביום, יש עוד שעות ארוכות להעביר בציריך ואת חלקן הוא מבלה מול מכשיר הפלייסטיישן עם החברים מישראל. המשחק - קול אוף דיוטי וקבוצת השחקנים שמשחקת בו יכולה לבנות הרכב בליגת העל - ברק יצחקי, טל בן חיים, דור מיכה, עומר פרץ, איתמר ניצן, דובב גבאי, גל אראל וגיא צרפתי.

"משחקים הרבה בקול אוף דיוטי כל החברים. בפיפ"א אין רמה, אני חושב שאני הכי טוב. אבל כן, נהנים ומעבירים את הזמן קצת ככה", הוא מספר ומוסיף על הקשר עם השחקנים במכבי ת"א: "אני בקשר כמעט עם כולם. מה הם אומרים? מפרגנים כל הזמן. הם אנשים באמת מדהימים, באמת טובים, שתמיד פרגנו לי. זה עושה טוב בלב כששחקנים גדולים כמו ברק יצחקי, ערן זהבי, מהראן ראדי, דור מיכה וטל בן חיים, כל החבר'ה ממכבי, מפרגנים ומתקשרים כל פעם מחדש".

מבחינת האווירה, אני יודע כמה אתה אוהב את בלומפילד. האווירה בשווייץ לעומת בלומפילד, איך היא?
"אהיה אמיתי, אין אווירה כמו בבלומפילד. אני מתגעגע לאווירה הזאת. זה משהו יפה מאוד, אתה מרגיש שאתה כבר עם 0:1 מתחילת המשחק. למכבי יש קהל מדהים, שאני חושב שזה גם היה חסר להם בתחילת העונה באירופה".

מונס דאבור עם האחים, האחיין והחבר (רדאד ג´בארה)

אמרת מקודם שבונים עליך בגרסהופרס. אז זה הזמן לפתוח את מה שקרה במכבי ת"א. יכול להיות שלא בנו עליך שם?
"הייתי חלק מהרוטציה של פאולו סוזה", הוא מתחיל להשיב ואני קוטע אותו.

היום אתה לא חלק מרוטציה.
"נכון, היום אני לא חלק מרוטציה. אבל אין מה לעשות, לא הייתי שחקן הרכב של 90 דקות כל משחק או משהו דומה לזה. כל שחקן רוצה 90 דקות בכל משחק, להבקיע שערים, לבשל ולהוכיח את עצמו, במכבי זה לא ממש קרה, אבל אני גם לא אשכח את מה שהם נתנו לי. אני מפרגן מכל הלב לכולם שם ואני שמח שהייתי חלק מאליפות וחצי".

נלחמת הרבה כדי לקבל דקות אצל פאולו, יכול להיות שאם מההתחלה היית החלוץ המוביל שלו, בינואר לא היית עוזב?
"אני לא יכול להגיד לך שכן ואני לא יכול להגיד לך שלא. עם פאולו בתחילת השנה הייתי פצוע, לקח לי זמן להכיר אותו ולהיכנס לעניינים ואז כשהגיעה ההצעה, את האמת, לא חשבתי יותר מדי, רציתי לצאת לאירופה. חשבתי שזה הזמן המתאים לצאת ואני שמח שקיבלתי את ההחלטה הטובה".

פאולו סוזה (רדאד ג´בארה)

יום אחרי שפורסמה הידיעה שאתה עוזב, אוהדי מכבי ת"א טענו שעשית תרגיל למועדון. היה תרגיל?
"אף אחד לא יכול להגיד דבר כזה, שעשיתי למכבי תרגיל. כל הזמן הייתי שלם עם עצמי שאני רוצה להיות במכבי, שאני רוצה לחתום ולהאריך את החוזה להרבה זמן במכבי, כולם יודעים את זה שם, גם ג'ורדי. אז אף אחד לא יכול להגיד שעשיתי תרגיל".

אז בוא תספר מה קרה בדיוק באותם ימים. אמרו שאתה עומד לחתום, ברק בדש סיכם ובדיוק יומיים אחרי זה הגיעה פתאום ההצעה מגרסהופרס. השאלה היא מה קדם למה?
"הרבה זמן ישבנו על הארכת החוזה עם מכבי. אהיה אמיתי איתך, דברים היו קרובים להיסגר וכמעט נסגרו. אתה יכול להיות בטוח שזה לא קשור לברק בדש או משהו כזה. קיבלתי את ההצעה ביום ראשון (2 בפברואר) וביום שלישי כבר החלטתי שאני רוצה ללכת. אז באמת שזה לא קטע של כסף או דברים אחרים, רציתי לצאת לאירופה ולהתחיל קריירה שם ואני שמח מאוד שזו הייתה ההחלטה הכי נכונה שיש".

איך ג'ורדי הגיב כשסיפרת לו?
"באותו רגע הוא הופתע, הוא רצה מאוד שאני אשאר ואהיה חלק ממכבי, גם רציתי את זה לפני שקיבלתי את ההצעה. אבל ההצעה הגיעה ואז דיברנו והסברתי לו שאני באמת חולם לשחק באירופה וזאת הזדמנות שלי. אני גם צריך להגיד לו תודה על זה שהוא נתן לי ללכת. הוא יכל להשאיר אותי במכבי עוד חצי שנה או יותר, אז באמת מגיעה לו תודה ולג'ק, שעזרו לי ונתנו לי להגשים את החלום שלי".

ג´ורדי קרויף (האתר הרשמי של מכבי ת"א)

יכול להיות שהמחמאה הכי גדולה שקיבלת, זה שבמכבי אמרו שהם למדו מהטעות שעשו איתך ולא יחזרו עליה עם דור מיכה?
"גם אם לא הייתי יוצא לפני שנה ממכבי, אני בטוח שהם היו מחתימים את מיכה כמה שיותר מהר כי הוא אחד השחקנים הטובים בארץ ואף אחד לא ירצה לוותר על שחקן כמו מיכה. אז זה לא קשור אליי. כיף לשמוע את זה? כן, הם אומרים שהם לא רוצים לחזור על הטעות וזה מחמיא קצת".

בוא נדבר על חבר טוב שלך, מהראן ראדי. אתה ספגת בהתחלה במכבי קללות על רקע המוצא שלך. תספר קצת על ההרגשה הזאת. זו הקבוצה שלך, הבית שלך ומקללים אותך כי אתה ערבי ולא בגלל משהו אחר.
"אהיה אמיתי, זאת הרגשה נוראית לספוג קללות גזעניות מהאוהדים שלך, שאתה נותן את הכל בשבילם ובשביל הקבוצה, עושה הכל כדי שהם ישמחו בסוף ומצד שאני אתה מקבל את הקללות האלה. באמת הגיע הזמן שזהו, שדי, עד מתי אפשר עם זה? עוד שנה ועוד שנה, ועוד פעם ועוד פעם".

דיברת עם ראדי באותם הימים?
"ברור שדיברנו, כל הזמן דיברתי איתו. כאב לו מאוד והוא אמר לי שהוא באמת עושה הכל בשביל הקבוצה וכל פעם מוכיח את זה מחדש, את זה שהוא שחקן מצוין שנותן הכל על המגרש. ואז הוא מקבל קללות שזה בכלל לא באשמתו. מה הוא עשה להם שמקללים אותו? אני חושב שזו בושה וחרפה של התנהגות, אני חושב שזה אסון לכדורגל".

דאבור חוגג עם ראדי (משה חרמון)

מפתיע שאתה מדבר בצורה כזאת פתוחה כי שחקנים בדרך כלל מפחדים להיכנס לפינות האלה.
"אין לי ממה לפחד. אני גם הרגשתי את זה על בשרי לפני כן. לא הגבתי, אבל בפנים כאב לי מאוד ועכשיו אני יכול להיות פתוח איתך. כשחקן, אתה צריך לקבל את זה שכאשר הקבוצה לא בכושר טוב או שאתה מחמיץ כל הזמן, אז אתה סופג קללות. אבל ברגע שהקללות הן רק כי אתה ערבי, או כי אתה יהודי שמשחק בקבוצה מהמגזר, אז זה באמת דבר נוראי. אין לי מילים כדי לתאר את ההרגשה".

היית בן 19 כשהתחלת בבוגרים של מכבי. אתה חוזר הביתה אחרי משחק שיכול להיות שכבשת או בישלת בו, אבל בחימום עמדו איזה 10 אוהדים וקיללו אותך קללות איומות. איך יש לך את הכוח להמשיך לשחק באותו מועדון אח"כ?
"תקשיב, היו לי גם ימים כאלה שכבשתי או בישלתי וקיללו אותי, אבל אל תשכח וגם אני לא שוכח שזה חלק באמת מאוד מאוד קטן מהאוהדים של מכבי, או של כל קבוצה לצורך העניין. תמיד אני ומהראן הסכתלנו על חצי הכוס המלאה, שרוב אוהדי מכבי הם משהו באמת מדהים. קיבלנו אהבה מטורפת. כל הזמן קיבלנו הודעות תמיכה, טלפונים מאנשים, גם משחקנים, גם מהקהל, גם מהמועדון, והצלחנו להתגבר על זה. ברגע שאתה מסתכל ורואה שזה רק קומץ קטן מהקהל, אז זה עובר".

מונס דאבור עם אחמד עאבד (רדאד ג´בארה)

בשווייץ יש דברים כאלה? שמקללים שחקן בגלל מוצא או צבע עור?
"עוד לא פגשתי".

יכול להיות שהסיפור פה זה שעד לאחרונה, אין בכלל ענישה על דברים כאלה?
"לא יודע, אבל יש בזה משהו. עכשיו התחילו עם עונשים ואני מקווה שזה ייפסק, שכולם יבואו לראות כדורגל וליהנות מהמשחק, לעודד את הקבוצה, לעזור כמה שיותר לקבוצה לנצח, לשחקנים להרגיש כמה שיותר טוב. בסוף זה גם לטובת האוהד עצמו".

בוא נדבר על נבחרת ישראל. זומנת לסגל לפני המשחקים מול קפריסין ואנדורה ולא קיבלת דקות. יכול להיות שמעריכים אותך פחות?
"אני לא חושב ככה. אני חושב ואני יודע שאלי גוטמן מעריך אותי מאוד. אני מקבל זימונים גם עכשיו, אתחיל להיכנס לעניינים לאט לאט. אל תשכח שיש לנבחרת חלוצים ברמה מאוד גבוהה שנמצאים בכושר פנטסטי כמו עומר דמארי וכולם שם בעצם. בסוף ההזדמנות שלי תגיע ומתי שהיא תגיע, זה יהיה יותר תלוי בי".

מונס דאבור עם אליניב ברדה באימון הנבחרת (עמית מצפה)

פספסת צ'אנס להיות מלך שערי הנבחרת הצעירה. מציק קצת?
"רציתי את זה מאוד. לא שיחקתי בכמה משחקים בסוף הקמפיין, אבל הפיספוס הכי גדול זה שלא העפלנו ליורו".

את היום עם דאבור שהתחיל במגרש הישן בנצרת והמשיך בשדרת בתי הקפה בעיר ליד עץ האשוח הגדול, אנחנו מסיימים בביתו עם האחים הגדולים, מוחמד ופרנאס, והאחיין קאסם (נקרא על שם אביו המנוח של מונס). אם יש משהו שחסר לדאבור, זה החום הזה של הבית שהוא חווה מעט מדי פעמים במהלך השנה בשווייץ. האח אונסי שלומד בצרפת אמנם מגיע לראות את כל המשחקים שלו (גר שעתיים וחצי נסיעה מציריך), אבל הגעגוע למשפחה בנצרת גדול מאוד: "את האמת שזה מה שהכי חסר. אני כל היום בקשר עם המשפחה, עם האחים, עם אמא, אבל זה מה שהכי חסר".

איך מסתדרים ברגעים הלא קלים, אחרי משחקים פחות טובים?
"זה הדבר הכי קשה שפגשתי עד עכשיו. ברגעים הקשים, אין לי את המשפחה שלי. בימים של ההפסד או בתקופה הפחות טובה, אין לי את אמא שלי לידי או את האחים שלי. אני מנסה כמה שיותר להתגבר על זה דרך הטלפון או הסקייפ ועוברים את זה. כשאמא שלי באה אליי לפני המשחק נגד באזל, אז זה עזר מאוד. בישלתי וניצחנו ואז בגביע כבשתי שלושער והקדשתי לאמא את השער ומשם הכל נפתח לי להמשך העונה".

דאבור במדי גראסהופרס

ורגע לפני סיום, כשאנחנו יושבים בסלון ביתו ומאחורינו קיר שלם עם גביעים, תמונות וחולצה ממוסגרת של גרסהופרס, אני שואל את מונס שוב על הסיבה שבגינה עזב כל-כך מוקדם את מכבי ת"א. בגיל 16 הוא שכל את אביו, קאסם, מי שהיה מנהל קבוצה באחי נצרת, ליווה את הקריירה של בניו מקרוב מאוד וחלם בשבילם שיגיע היום בו ייצאו לשחק באירופה. לכן, כשההצעה הגיעה, מונס היה צריך בסה"כ כמה שעות בודדות כדי לחשוב לפני שאמר 'כן'.

"אנחנו משפחה של כדורגל", אמר. "כולם פה חיים את הכדורגל מאז אבא שלי זכרונו לברכה. כל האחים שלי בבלאגן הזה שנקרא כדורגל, אפילו אמא שלי מבינה כמעט הכל עכשיו", הוא מספר.

כמה מכל זה אתה עושה בשביל אבא?
"יותר ממאה אחוז. אני מרגיש שהוא איתי בכל מקום, בכל מגרש, בכל משחק, הוא איתי כל הזמן בהכל. אני מקדיש את כל ההצלחה שלי לאבא. החלומות שלי הם החלומות שלו".

מונס דאבור עם האחיין והגביעים ברקע (רדאד ג´בארה)

החלום שלו היה שתשחק באירופה?
"תמיד, כן".

יכול להיות שבגלל זה כשההצעה מגרסהופרס הגיעה, קפצת עליה בשתי ידיים בלי לחשוב?
"זה היה לא רק החלום שלי, זה גם היה החלום של אבא זכרונו לברכה, של כל האחים, של אמא שלי, כולם חלמו שיום אחד אשחק באירופה וכשההצעה הגיעה, אז כמו שאמרת, קפצתי עליה".

ומה החלום עכשיו?
"להמשיך ולהתקדם באירופה".

אולי החלום הוא שתהיה רמה 80 בפיפ"א ולא 64 כמו שעשו אותך עכשיו?
מונס צוחק. "כן, גם זה".