יוסיפ איליצ'יץ' הוא שם מוכר מאוד לאוהדי הכדורגל האיטלקי (ולצופי ערוץ ONE2). הקשר/חלוץ הסלובני קורע רשתות בימים אלו באטאלנטה, אחת הקבוצות האטרקטיביות ביותר בסרייה A, ועוד קודם קרע כל רשת אפשרית באיטליה, במדי פאלרמו ופיורנטינה. אלא שהסיפור מעורר ההשראה של איליצ'יץ' מתחיל הרבה קודם. החל מילדות קשה ללא אב, דרך התפרקות הקבוצה בה שיחק, כמעט פרישה מכדורגל, פריצה מטאורית בזכות טלפון אחד, מוות של חברו הקרוב, מחלה מסתורית שלו עצמו והחלמה.
כעת, רגע לפני שהוא מגיע עם נבחרתו לישראל למשחק הפתיחה של קמפיין מוקדמות יורו 2020, החלטנו לערוך לכם היכרות איתו, בתקווה כי ההשראה וההצלחה יימשכו רק אחרי המפגש עם אנדי הרצוג והשחקנים בכחול לבן.
האם הנבחרת תצליח לעצור את איליצ'יץ'?נקודת פתיחה רעה
הילדות של איליצ'יץ' הייתה קשה אפילו יותר מזו של היוגוסלבי הממוצע בשנות המלחמה. הוא נולד בפריג'דור, עיר שנמצאת היום בבוסניה וכבר בגיל שנה איבד את אביו. אימו אנה, שכנראה הבינה שהגרוע מכל באזור הבוסני עוד לפניהם, ארזה את חפציה ואת שני ילדיה ועברה לסלובניה, שם עבדה קשה מאוד על מנת לפרנס את בניה. היא מעידה על יוסיפ כי ניכר שחסרה לו דמות אב, ומספרת גם: "יוסיפ אהב כדורגל מילדות והיה מוכשר מאוד, הוא היה כל הזמן יוצא מבית הספר כדי ללכת לשחק עם חברים. אז רשמתי אותו למועדון הכדורגל המקומי טריגלאב".
למועדון מהעיר קראנג' איליצ’יץ’ נרשם כאמור כבר כילד, בגיל 7, ושיחק בו עד גיל 17, אז החליט לעזוב כדי לקבל יותר דקות משחק. הוא עבר ליריבה העירונית בריטוף, ועל כך סיפר: "קיבלתי החלטה לרדת מעט. זו הייתה למעשה ההזדמנות הראשונה הגדולה בקריירה שלי וניצלתי אותה". הוא שיחק כקשר ומעמדה זו כבש 13 שערים בקבוצת הנוער באותה עונה. שנה לאחר מכן הוא עשה עוד בחירה לא פופולרית ועבר שוב קבוצה, לבוניפיקה, כדי לצבור דקות בוגרים בליגה השנייה: "אני חושב שעשיתי את הבחירה הנכונה גם אז, גם כי זה היה מועדון מאוד מאורגן".
יוסיפ איליצ'יץ' (נעם מורנו)עלייה ודעיכה
אלא שהמועדון המאורגן הזה, כמו לא מעט מועדונים סלובנים קטנים באותה תקופה, נקלע לבעיות כלכליות, פשט את הרגל ובסופו של דבר התפרק, מה שאילץ את איליצ'יץ' למצוא שוב קבוצה חדשה. העונה הטובה שלו בליגה השנייה נתנה לו הזדמנות לעלות לליגה הבכירה, והוא חתם בשורות אינטרבלוק. אלא שגם שם זה ממש לא הלך חלק. בכל שלושת החודשים הראשונים שלו במועדון, הסלובני כמעט ולא שיחק. הוא כבר רצה לעזוב, אלא שאז המאמן הוחלף ומי שהגיע היה האיטלקי הוותיק אלברטו ביגון, שזיהה את הפוטנציאל והעניק דקות וביטחון לאיליצ'יץ'.
סוף שמח? עוד לא. ביגון נאלץ לפרוש מהתפקיד עקב בעיות בריאותיות אחרי חודש בלבד והמניה של יוסיפ שוב צנחה. המועדון החליט להתמקד בשחקני בית צעירים, בין היתר בגלל קשיים כלכליים משלו. "זו הייתה אחת התקופות הכי קשות בקריירה שלי. היה אפילו פרק זמן שחשבתי לפרוש מכדורגל", סיפר איליצ'יץ' לאחרונה. בתום עונת 2009/10, אינטרבלוק ירדה לליגה השנייה ובגיל 21, למרות עונה לא רעה מבחינת מספרים, איליצ'יץ' נותר ללא קבוצה, כשהרהורי הפרישה חזקים מתמיד.
יוסיפ איליצ'יץ' מול ג'ורג'ו קייליני (רויטרס)זלאטקו המושיע
רגע לפני שנגמרת לו הקריירה, הגיעה השיחה ששינתה הכל. על הקו - זלאטקו זאחוביץ', השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של סלובניה והמנהל המקצועי של מאריבור, שהבין שמדובר בכישרון שפשוט אסור לבזבז: "זאחוביץ' התקשר אחרי שהייתי שבועיים בבית בלי קבוצה. הוא הציע לי חוזה במאריבור, מיד הסכמתי ומאותו רגע חיי השתנו", סיפר יוסיפ.
מי שקיבל אותו שם היה המאמן דארקו מילאניץ', שכבר אז נחשב למאמן מוערך במיוחד. איליצ'יץ' הגיע וקיבל גב באופן מיידי. אחרי אימונים ספורים בלבד הוא כבר זרק אותו להרכב של מי שהייתה אז מחזיקת הגביע, והתגמול היה מיידי לא פחות: צמד מול היברניאן הסקוטית במוקדמות הליגה האירופית, שהעניק העפלה, ולאחר מכן שער בפלייאוף מול פאלרמו. השער שלו לא הספיק כדי להדיח את האיטלקים, אולם הספיק כדי לגרום להם להתלהב עד מאוד וכבר למחרת המשחק לרכוש אותו, יחד עם חברו לקבוצה ארמין באצ'ינוביץ'. אחרי חודש וחצי בלבד במאריבור, איליצ'יץ' עבר לאיטליה. "מילאניץ' וזאחוביץ' הם שני האנשים הכי חשובים בקריירה שלי. הם והמועדון הזה יישארו תמיד בלב שלי, גם אם לא שיחקתי בו הרבה משחקים".
זלטקו זאחוביץ' (רויטרס)קוטל הענקיות
את הבכורה שלו בסריה A ערך הסלובני כמחליף מול ברשה ב-12 בספטמבר 2010. שבוע לאחר מכן, הוא כבר פתח בהרכב מול האלופה המכהנת אינטר וכבש לרשתה את שער הבכורה שלו בדקה ה-28. במחזור הבא הגיע גם שער בניצחון החוץ על יובנטוס ובהמשך כבש גם מול פיורנטינה ורומא בדרך לעונה חלומית של שמונה שערים ושמונה בישולים, כשהוא מצטיין בלא מעט משחקים ומציג שיתוף מעולה מעולה עם חאבייר פאסטורה.
יוסיפ איליצ'יץ' במדי פאלרמו (רויטרס)בתום אותה עונה, חתם על חוזה חדש בפאלרמו לחמש שנים, וגם אם התקשה מעט יותר בכיבוש אחרי עזיבתו של פאסטורה לפאריס סן ז'רמן (ולמרות הגעתו של ערן זהבי לקבוצה באותה עונה), נשאר אחד השחקנים החשובים בקבוצה. בעונתו האחרונה בקבוצה, תחת המאמן ג'אן פיירו גאספריני, הקבוצה נאבקה בתחתית, אולם איליצ'יץ' היה שם בשבילה ברגעים המכריעים. הוא כבש עשרה שערים, כולל חמישה ברציפות לקראת תום העונה, כשהרגע הזכור ביותר היה צמד מכריע בניצחון 1:3 על קטאניה בדרבי הסיציליאני. למרות המאמצים, פאלרמו ירדה לליגה השנייה בתום אותה עונה, והסלובני חיפש בית חדש.
חאבייר פאסטורה (רויטרס)הוויולה והטרגדיה
פאלרמו לא הייתה יכולה לעמוד בעלויות של איליצ'יץ' בליגה השנייה ומכרה אותו לפיורנטינה עבור כ-9 מיליון יורו. גם בפירנצה הראה הסלובני בדיוק את אותן היכולות. עונתו השנייה הייתה הטובה ביותר בקריירה שלו, בה סיים כמלך שערי הקבוצה עם 15 שערים, להם הוסיף גם שמונה בישולים. אחרי שלוש עונות מוצלחות איחד שורות עם גאספריני, כשאטאלנטה החליטה לקנות אותו מפיורנטינה. האיחוד עם המאמן שאהב אותו עוד מימיו בפאלרמו היה מוצלח ביותר, והקבוצה רצה בצמרת, אולם אז המוות רדף אותו פעם נוספת.
יוסיפ איליצ'יץ' במדי פיורנטינה (רויטרס)ב-4 במרץ 2018 הלך לעולמו קפטן פיורנטינה ושחקן נבחרת איטליה דוידה אסטורי. הוא מת בשנתו מדום לב בחדר המלון בו הקבוצה שהתה לפני משחק מול אודינזה. כל ארץ המגף הוכתה בהלם, אולם מסתבר כי על איליצ'יץ', שהיה חבר קרוב של אסטורי, זה השפיע אף יותר מהרגיל: "לא יכולתי לישון כשחשבתי על זה. פחדתי להירדם מהחשש שלא אצליח להתעורר ולא אראה יותר את משפחתי".
איליציץ' כובש לאחר דקת מחיאות הכפיים החשש הזה כמעט הפך לממשי, כאשר בקיץ חלה איליצ'יץ' ואושפז בבית חולים. הרופאים אבחנו את המחלה כזיהום חריף בבלוטות הלימפה, אולם לא הצליחו לרפאו והוא נכנס ויצא מבית החולים וקיבל סדרה של תרופות. כעבור חודשיים שלמים, החלים מהמחלה וחזר לאימונים. זה קרה אחרי שקבוצתו כבר הודחה מאירופה במפתיע ופתחה בצורה רעה את הליגה, רבים זוקפים זאת להיעדרותו.
על התקופה הקשה סיפר: "החודשיים האלו שינו אותי. הבנתי שהכדורגל הוא לא הכל בחיים. אנשים עם זיהום דומה סיימו בקומה, למזלי הזיהום לא התפשט אלא נשאר בבלוטות הלימפה. בהתחלה רציתי רק לחזור ללכת כמו אדם נורמלי, שלא לדבר על לשחק כדורגל. כל הדברים שעברתי גורמים לי להבין שהחיים קצרים. אני חזק יותר מנטאלית עכשיו, משהו השתנה בי אחרי המחלה".
יוסיפ איליצ'יץ' (רויטרס)אותו "משהו" התאפיין גם על המגרש. אחרי חזרתו הוא החל לכבוש שוב ומאזנו עומד העונה כבר על תשעה שערים ושישה בישולים. יחד איתו, אטאלנטה משחקת את הכדורגל ההתקפי הטוב בליגה (לצד יובנטוס), עם שלישייה התקפית אימתנית שכוללת גם את דובאן ספאטה ואלחדנרו "פפו" גומס. אגב, גאספריני חשף לא מכבר כי כינויו של איליצ'יץ' בחדר ההלבשה הוא "לה נונה", כלומר, "הסבתא", מכיוון שהוא נוטה להתלונן. עם סיפור חיים כזה, יש מצב שהוא מתלונן בצדק.
סלובני מעל הכל
במקביל לכל אלו, תמיד הייתה הנבחרת הסלובנית. תחילה, כשפרץ, נשאל איליצ'יץ' לא פעם מה היה עושה אם היה מזומן לנבחרת בוסניה, המדינה בה נולד, או קרואטיה, בה להוריו יש שורשים. תשובתו הייתה חד משמעית בכל פעם, עוד לפני הזימון הראשון: "שום סיכוי. גדלתי כל חיי בסלובניה, רק שם אשחק". עם זאת, הוא מעולם לא הזניח את מקורותיו. בתור מי שידוע כתורם גדול בארצו, מספרים כי תרם לא מעט גם בבוסניה, הן כדי לסייע לשיפוץ הכנסיה בעיר הולדתו והן לנפגעי אסונות במדינה.
יוסיפ איליצ'יץ' חוגג (רויטרס)אולם למרות הקשר עם בוסניה, נבחרת סלובניה היא באמת אצלו מעל הכל. כמי שלא היה אף פעם חלק מנבחרות הנוער ושיחק רק מעט בנבחרת הצעירה, תמיד ידע להעריך כל זימון. הוא הגיע לעתים למרות פציעות, כמו הפעם, ועשה הכל כדי לסייע לנבחרת, גם בימי חילופי הדורות הלא קלים שעברו (ועדיין עוברים) עליה. תמיד מספרים על התנהגותו המופתית בחדר ההלבשה ומנהיגותו גם ללא סרט הקפטן.
בפן המקצועי, כמי שפורח בשנים האחרונות כקיצוני הימני במערך של 4:3:3, קשה לו הרבה יותר לבוא לידי ביטוי בנבחרת. הוא כבש ב-55 הופעותיו רק חמישה שערים ובישל 11. אולי דווקא כעת, כשלצדו עשוי לשחק לוקה זאחוביץ', בנו של האיש שהרים לו את הקריירה, יפרח מחדש איליצ'יץ' כפי שהוא פורח בליגה האיטלקית. אם זה אכן יקרה, לנבחרת ישראל תהיה בעיה לא קטנה.
יוסיפ איליצ'יץ' מול ג'ו הארט (רויטרס)