אחרי שנפרד מאביו עודד ז”ל, שהלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלה קשה, בלם מכבי חיפה, עופרי ארד, העלה פוסט פרידה מפורט ומרגש מאביו, בו התייחס לכך שהוא מציין היום (שבת) את יום הולדתו ה-23, יום ההולדת הראשון שלו ללא אביו.
עופרי ארד כתב לאביו בפוסט: “אבא שלי, אהבת נפשי, הלב שלי. אני בשלבי פרידה ממך. לא רוצה, לא מעכל, לא מסוגל. אומרים שמי שנפטר בחג הוא צדיק ובמיוחד בראש השנה ואתה אבא, היית צדיק אמיתי. בלילה האחרון שהלכתי לישון אמרתי לשני שאני מרגיש שהלילה זה הלילה האחרון שלך. אחרי כמה שעות העירו אותי לבשורה המרה ולא הופתעתי כי הרגשתי אותך אבא, כמו כל דבר בחיים. היית טוב לב וכנה, אין בן אדם שלא התאהב בך, לא פגעת באף אחד ותמיד עשית הכול בשביל הסובבים אותך עם החן והציניות שלך. אבא שלי אני כל כך מתגעגע אליך. לחיבוק שהיית שם עליי את הראש, למילה הטובה, למבט ואפילו לביקורות הנוקשות והתיזוזים בסופר, כמובן רק במבצעים. לכל מקום שהלכנו יחד היית משוויץ בי ״אתם יודעים מי זה? זה בלם מכבי חיפה ונבחרת ישראל״, ואיכשהו זה תמיד היה לאנשים שאנחנו לא מכירים ואני הייתי מתפדח ברמות ואומר לך ״אבא די זה מביך אותי״. תמיד צחקת וענית ״תן לי להשוויץ בך, חיכיתי לזה כל חיי״. הקשר שלנו היה מעבר לאבא ובן. הקשר היה עמוק כל כך עד שידענו להרגיש אחד את השני תמיד בתחושות וברצונות”.
עופרי ארד ואביו עודד ז"ל (רדאד ג'בארה)“ליווית אותי לכל אימון ומשחק מאז שאני בן 3 ועד הסוף. היית מתיישב מחוץ למגרש, בקיץ פותח כיסא ושמשייה ובחורף מגיע עם מטריה ומעיל גשם, ותמיד צופה בי בגאווה. הייתי נוסע איתי לטורנירים בחו״ל ולמשחקים מבאר שבע ועד קריית שמונה. כששיחקתי שנה בהפועל רמת גן התעקשת לנסוע איתי כדי להקל עליי את הנסיעות, היית מחכה שעתיים בקניון ואז בא לראות את האימון ולבסוף יורד עליי בדרך שהייתי חלש באימון או שלא נתתי מעצמי מספיק. ככה היית אבא, תמיד שואף למצוינות ולא ויתרת לי על זה. תמיד הקפדת איתי על שעות שינה, אוכל נכון ואימוני אקסטרה יותר מאחרים. חישלת אותי במהלך הדרך ותמיד אמרת לי שאני טוב במה שאני עושה, רק צריך להאמין ולהיות סבלני גם אם לפעמים לך בעצמך לא הייתה את הסבלנות”.
“אבא שלי אני רוצה לומר לך תודה. הענקת לי אין ספור ערכים, לימדת אותי מה זה טוב לב ואהבת חינם, נתינה בלי גבולות, אהבה וכיבוד האישה וכיבוד הורים יותר מכולם, אכפתיות, התמדה, אומץ, בגרות, התנהלות כלכלית ובעיקר לימדת אותי כדורגל והקפדת איתי על כל ניואנס קטן, החל מפס ועד לעמידה ברחוק בקרנות. שתדע לך שאת כל הוויתורים וההקרבות שעשיתי בחיי זה הכל היה בשבילך. אני ידעתי כמה היה חשוב לך שאצליח וכמה זה עשה אותך מאושר ואני הצבתי לעצמי מטרות כל יום בשביל שתזכה לאושר הזה. תודה על כל מה שעשית עבורי. היית האבא הכי מושלם שיכולתי לבקש. היום אני חוגג יום הולדת 23, פעם ראשונה בלעדיך, לא נתפס. תמיד היית מתקשר אליי ומאחל לי מזל טוב בהתרגשות שיא ובכי קטן, נותן לי חיבוק עוטף שהיה שווה לי הכל. אתה חסר לי ואין דבר שימלא את המקום הזה שלך אבא”.
“בימים האחרונים שלך, נפרדת ממני והשארת לי צוואה. אמרת לי שאתה מבקש ממני להמשיך עם הכדורגל, להיות חזק ועוצמתי, להמשיך לייצג את המדינה בכבוד ולא לוותר על אף משחק נבחרת ושאתה מאוד רוצה שאגשים לך עוד חלום ובעתיד אשחק באירופה בקבוצה שתתאים לי ואני לה. הבטחתי לך אבא, הבטחתי לך שאעשה אותך גאה, שאעבוד יותר חזק ואעשה הכל כדי להגשים את החלומות שלך ואגיע לאירופה. ברגע שלקחנו אליפות והורדתי אותך לדשא אמרתי שם משפט שחקוק לי בראש: ״אבא נלחם במחלה ואני אלחם על המגרש״. אני מבטיח לך אבא שאני אלחם כמו אריה על המגרש כמו שאתה היית אריה מול המחלה. רוח הלחימה שלי תהיה הדגל שלי אבא, הדגל שלנו. כמו שתמיד לימדת אותי להילחם בלי פשרות עם כאבים או עייפות בלי פינוקים”.
יעקב שחר עם עופרי ארד בהלוויית אביו (האתר הרשמי של מכבי חיפה)“אני מבטיח לך אבא שאשמור על אחדות המשפחה. אדאג לכולם ואשמור על אמא שהייתה לך הכל. לפני כמה חודשים ששוב קראו לנו להיפרד ממך בבית החולים, שאלו אותך שאלה ואתה ענית בצורה שכל כך מתאימה לך. ״עודי מה עוד היית רוצה להספיק שלא הספקת בחייך?״ ואתה ענית ״לעשות את אמא יותר מאושרת״. וזה אבסורד אבא. איך כבר אפשר לעשות את אמא כל כך מאושרת יותר ממה שהיית עושה כל יום? היית הבעל הכי מדהים שהיא יכלה לבקש. הבאת לה את הירח והורדת לה את הכוכבים”.
“הדבר שהכי כאב לך היה שאתה לא תספיק ללוות אותי לחתונה. אמרת לי שזה כל כך כואב לך. וניסיתי אבא, הצעתי לשני נישואין וארגנו חתונה הכי מהר שיכולנו. אבל למרות הכל לא הספקנו אבא ואני מצטער. אני יודע כמה אהבת את שני כמו הבת שלך. אני אשמור עליה כמו שהיית רוצה, בדיוק כמו שהיית שומר על אמא. היית לי הדוגמא הכי טובה בעולם. לסיום אבא, אני אפרד ממך ואגיד לך שאתה הולך איתי לכל מקום ויודע שתשמור עליי מלמעלה. אני שמח שאתה לא סובל יותר. נותרתי ריק מבפנים ולא יודע האם אצליח למלא את זה. אבא, אני מבטיח לך שכל פעם שאעלה על המגרש אתה תהיה איתי. אני מקווה שאתה נהנה שם למעלה כמו שנהנת בחיים, ותטפח בגן עדן את הגינה הזו שאתה כל כך אוהב. אני אוהב אותך אבא, תודה על הכל. קיקי שלך”.
עופרי ארד ומשפחתו (רדאד ג'בארה)ארוסתו של עופרי, שני ברגר, ספדה גם כן: “עודי שלי, כבר כמה ימים שאני לא מאמינה שאני מדברת עליך בלשון עבר, וזה כל כך מוזר כי נדמה שאתה עדיין נמצא איתנו בהווה וחלק בלתי נפרד מהעתיד שלנו. היית כמו אבא שני שלי מזה ארבע שנים. מהרגע הראשון קיבלת אותי למשפחה ואמרת לכולם שאני הילדה השמינית שלך. דאגת, עטפת, שמרת, ייעצת וידעת תמיד להגיד את המילה הנכונה בכל סיטואציה. כשאני ועופרי גרנו בקיבוץ, היית קם איתי ב-5 בבוקר, מכין לי צידנית עם סלטים ומיליון סנדוויצ’ים לעבודה וללימודים, ותמיד מתקשר לשאול אם סיימתי הכל. גם אם עברו רק שעתיים. כל כך שמחת כשהתחלתי לעבוד במשרד הביטחון. היינו יכולים לשבת שעות ולשמוע סיפורים מהתקופה שלך שם, את הסיפורי הלחימה שלך במלחמות ישראל ואת כל המורשת המיוחדת שלך. שמחת שהמשכתי לתואר שני במשפטים, אמרת שאני מסבה לך גאווה ותמיד צחקת שיש על מי לסמוך בחוזים של עופרי”.
עוד כתבה: “כולם יודעים שהיית חלק בלתי נפרד מעופרי ומהקריירה שלו. היית שם בכל רגע ורגע, בכל מזג אוויר, באינטנסיביות הייחודית לך. כמעט כל משחק היית מתקשר אליי ואומר לי להגיד לעופרי לא לשחק רוחב, לעמוד בקרנות ברחוק ולשלוח כדורי עומק. אני מודה ומתוודה שבהתחלה לא כל כך הבנתי כדורגל, אבל אחרי שעה איתך לא הייתה לי ברירה והייתי צריכה לדקלם את כל החוקים מא׳ ועד ת׳. היום זה החיים שלנו. אני מאושרת שהענקנו לך רגעי אושר אחרונים, שזכית לראות את האליפות שכל כך חלמת עליה ואת עופרי במדי נבחרת ישראל. בטח ראית מלמעלה עודי, איך מאות אנשים ליוו אותך כשנפרדנו ממך. היה מדהים לראות איך בכולם השארת חותם. החל מהמשפחה שמקיפה אותך ועד לכל אוהד ואדם בארץ שנגעת בו. אתה ועופרי הייתם השראה לכל אב ובן”.
עופרי ארד ושני ברגר (אינסטגרם)“היום עופרי חוגג יום הולדת, ואת הבלונים החליפו הפרחים על הקבר. אני מודה לך שכל כך נלחמת עליו, על הילד השביעי שלך, ובכך אני זכיתי באהבת חיי. כשעופרי הציע לי נישואין, הוא דמע ואמר לי שנתחתן בקרוב כדי שתזכה ללוות אותנו בחופה. מיד קבענו את התאריך הכי מוקדם שמצאנו. כשחזרנו לבית נישקת לי את היד עם הטבעת ואמרת לי ‘שנקי, את היהלום האמיתי שלו’, היית כל כך מאושר. בערב חג ראש השנה נפרדת ממני ואמרת לי שאתה מצטער שלא תהיה בחתונה שלנו. היה לי קשה להשלים עם זה אבל עניתי לך בדמעות שאתה תמיד איתנו בלב. עודי, אני מבטיחה לשמור לך על עופרי היקר לך מכל. להמשיך לכבוש איתו בדיוק את היעדים שרצית ולהגשים את החלומות הכי גדולים שדיברת עליהם כל הזמן. אנו ננציח אותך בכל רגע ורגע בדרך. נוח על משכבך בשלום. אני בטוחה שאתה שומר עלינו מלמעלה”.