סוף עונת 2018/19 נחתמה מבחינת הפועל באר שבע עם תבוסה ביתית כואבת, 4:0 למכבי תל אביב, האלופה הנכנסת. התבוסה הזו כמעט מנעה מברק בכר את הכרטיס לאירופה, אבל סללה את הדרך להבנה עיקרית שבה חייב לבצע שינוי מהדהד ולבנות דבר חדש לגמרי בעונה הבאה. הסיטואציה אז, הייתה מאוד פשוטה. הסגל היה שבע, עמוק מאוד, כמעט כל שחקן בסגל היה בטוח שמגיע לו לשחק ב-11 והאהבה בין השחקנים לא הייתה גדולה, בלשון המעטה.
כל אלו גרמו לנשיאת המועדון אלונה ברקת, למנכ"ל אסי רחמים ולמאמן ברק בכר ללכת על רענון משמעותי של הסגל, שכלל לא פחות מעשרה שינויים. ברקע הקולות שטענו על מיצוי של ברק בכר אחרי שלוש אליפויות, כמות השינויים שביצעו בצוות המקצועי הבהירו דבר אחד – אמונה גדולה בברק בכר וחוסר אמונה בסגל השחקנים לקראת עונת 2019/20.
רוני לוי לקראת ב"ש: משחק חוץ קשה מאודבהתחלה זה נראה טוב. הפועל באר שבע החדשה פתחה את העונה עם קמפיין אירופי מרשים והגעה עד לשלב הפלייאוף נגד אלופת הולנד לא מזמן, פיינורד. נכון, באר שבע הזו לא הזכירה את הקבוצה של טוני וואקמה, אובידיו חובאן, ג'ון אוגו, מאור מליקסון ועוד, אבל כן הזכירה קבוצה אחת, לוחמת. אפורה, משקיעה, רצה, רעבה. ככה התלכיד של ברק בכר נראה, וזה הספיק עבור אוהדי הפועל באר שבע, עד 'משחק העונה' נגד מכבי תל אביב שם הכל השתבש.
מאותו משחק בבלומפילד, הפועל באר שבע מידרדרת מרגע לרגע וקשה לראות את האור בקצה המנהרה. עדיין, הסגל של בכר הוא בין הטובים בליגה, אבל כשהכל מבעבע, הקהל תובעני והביטחון ברצפה, הצניחה אפשרית ויכולה לכאוב. שלושה הפסדים בארבעה משחקים (מתוכם שניים ברציפות לראשונה מאז שטרנר קם) דרדרו את הפועל באר שבע למרחק 10 נקודות ממכבי תל אביב ושבע נקודות ממכבי חיפה, כבר אחרי סיבוב אחד. בזמן שאוהדי הפועל באר שבע מאבדים סבלנות כלפי המאמן והשחקנים באימוני הקבוצה ובסיום משחקים, ONE עושה סדר ומונה שבע סיבות אפשריות לקריסה של באר שבע העונה.
מאור מליקסון (רדאד ג'בארה)עומס ומרמור, טייק 2
כמו בכל מערכת בריאה, מערכת איזונים היא קריטית להצלחה. בהפועל באר שבע עשו מהפכה גדולה בקיץ האחרון, אבל לא מאוזנת. ראשית, שחקני הרכש שהגיעו במקום המנוסים ששוחררו או עזבו, לא מספיק בשלים או טובים כדי לקחת את המכונה החדשה של ברק בכר קדימה. שנית, שחקני הרכש שהגיעו בקיץ היו בעיקר בקישור ופחות בעמדות אחרות. הדוגמה הטובה ביותר היא חוליית הקישור בקבוצה. עדן שמיר, דוד קלטינס, נאור סבג, ז’וסוואה, גל לוי, רמזי ספורי וג'ימי מרין הצטרפו למרוואן קבהא, תומר יוספי וחנן ממן, מה שיצר עומס גדול על הסגל.
בתחילת העונה התגאו בבאר שבע על כך שהמסקנה הגדולה אליה הגיעו בסוף העונה האחרונה יושמה והיא יצירת מעמדות מחדש והקטנת הסגל. נכון, בתחילת הקמפיין האירופי זה היה נראה כך, אבל אט אט עם חזרה של כמה שחקנים פצועים וצירוף ז’וסוואה הגדילו את הלחץ ובהמשך גם את המרמור. כעת, מאור מליקסון חוזר מפציעה ארוכה ואוטוטו פאוליניו יכול לעמוד לרשות ברק בכר וזה רק יגדיל את כמות הממורמרים בהפועל באר שבע, אותה בעיה בדיוק ממנה סבלו בעונה שעברה.
דוד קלטינס (מרטין גוטדאמק)קבוצה צעירה?
בחירת השחקנים בהפועל באר שבע בתחילת הקיץ ובתחילת הליגה הלכה בצורה שונה לחלוטין אחת מהשנייה. למשל, בתחילת הקיץ, כחלק מהצערת הסגל והגברת הרעב, הלכו במועדון על שני זרים צעירים יחסית, לפני הפריצה. האחד הוא חוסה אנחל קאריו הספרדי והשני הוא ג'ימי מארין הקוסטה-ריקני. השניים, שחקני רכש זולים ולא מוכחים לעומת אלו שהגיעו בסכומי עתק בשנים האחרונות (קואנקה, פקהארט למשל), אבל מהר מאוד הבינו שהזול עולה ביוקר. החוזה עם קאריו כבר הותר מזמן ועל ג'ימי מרין הדעות מאוד חלוקות עד לכדי רמה של פרידה אפשרית בינואר.
בתחילת הליגה, משהו השתנה בדפוס החשיבה של ראשי באר שבע. אולי זה היכולת החלשה של מכבי תל אביב בקמפיין האירופי, שגרמה לבאר שבע להאמין שחיזוק נוסף ומנוסה יותר יכול להחזיר את הצלחת. אחרי קאריו ומרין, הרעב והגיל פחות שיחקו תפקיד, אלא הניסיון והרזומה. החתמת ז’וסוואה הפורטוגלי בן ה-29 שהגיע על תקן כוכב גלאטסראיי לשעבר ופאוליניו הברזילאי בן ה-33 שהגיע על תקן מכונת שערים בהאקן השבדית, מבטלים בעצם את הקו הבריא שדגלו בבאר שבע בתחילת הבנייה. יכול להיות שבין שחקנים ישראלים צעירים, זרים מבוגרים יכולים לעזור מאוד, אבל בואו, הסגל הנוכחי של באר שבע הוא רחוק להיות צעיר. רק לשם העניין, במשחק האחרון נגד מכבי חיפה שיחקו כ-15 שחקנים עם ממוצע גיל של 29.3. הצערה? עוד רחוק מכך.
ג'ימי מרין (חגי מיכאלי)היעדר מנהיגות ומחסור בשחקני בית
אחרי הפרישה הכואבת של אליניב ברדה והפציעה האחרונה של מאור מליקסון, השאלה המדאיגה שעלתה בבאר שבע היא מי יהיה המנהיג הבא. בזמן שהסגל שינה את פניו בצורה משמעותית עם 10 שחקנים חדשים, במועדון שברו את הראש מי השחקן שיוכל לקחת על עצמו ולהוביל את החבורה החדשה של ברק בכר. כשמליקסון היה עסוק בשיקום המורכב שלו, בבאר שבע מינו את בן ביטון לקפטן הקבוצה, יחד עם לואי טאהא ומיגל ויטור. כל השלושה ראויים לענוד את סרט הקפטן, אבל מנהיגות, בטח מצד הקהל, היא דבר שצריך לזכות ולהרוויח ביושר.
מליקסון וברדה זכו בכך ומילאו את תפקידם בצורה שהוכיחה את עצמה: ריצות לשופט, ניעור שחקנים, לקיחת אחריות ועוד אפיינו את השניים והיום זה מצרך שמאוד חסר בנגב. "כשאליניב היה הקפטן, הוא היה משגע את השופט" אמר שחקן שעזב לא מזמן את באר שבע, "ברדה שיגע גם את שחקני היריבה. היו מקרים שהוא היה מנער שחקנים יותר מבכר. אם לבאר שבע היה מאמן על המגרש כמו ברדה ואפילו כמו מליקסון, הכל אולי היה נראה אחרת היום" הוסיף.
בן ביטון ועדן שמיר (רדאד ג'בארה)כשאין אליניב ברדה, היו צריכים לחשוב מזמן על הדור שאחרי. סביר להניח שאחד כמו ברדה לא יהיה, אבל את היתרונות וההקרבה של ברדה אפשר למצוא אצל שחקני בית. כאלו שנותנים את הנשמה, כאלו שמכירים את ה-DNA של המועדון מינקות וכאלו שפשוט אוהבים את הקבוצה כי זה מה שהם הכירו עוד כשהיו ביציעים. מבלי להכביד במילים על הוויתור המרגיז על שחקן הבית בעבר ושחקן לודוגורץ בהווה דן ביטון, יש דוגמה עכשווית יותר לפספוס הבא של באר שבע. תומר יוספי, שחקן הנבחרת הצעירה וגיבור הכרטיס לאירופה בעונה שעברה, היה הפרזנטור של המועדון במכירת המנויים, אבל בינתיים הוא סופר משחק אחר משחק מחוץ לסגל.
בעידן אלונה ברקת אפשר לספור על כף יד אחת את שחקני הבית שיצאו לקבוצה הבוגרת. אילו לפני חמש או שש שנים, היו שמים את זה למטרה עתידית, אולי היום היינו רואים עוגנים תוצרת סורוקה שנותנים מעצמם יותר וגם מגדילים את הזהות בין הקהל לקבוצה.
תומר יוספי ולואי טאהא (רדאד ג'בארה)ברק בכר
בוא נשים את זה על השולחן לפני הכל, אין עוררין על ההישגים והיכולת המקצועית של ברק בכר. יש לו הרבה יתרונות ששמים אותו כאחד המאמנים הגדולים בכדורגל הישראלי, אבל יש לו גם חסרונות. אף אחד לא מושלם. אחרי שלוש אליפויות רצופות, המטרה של ברק בכר להשאיר את צלחת האליפות פעם רביעית ברצף הייתה גדולה כנראה, בטח לאור כל הבעיות המקצועיות שהחלו לצוף בסוף עונת האליפות השלישית.
המאמן המעוטר בשנים האחרונות זכה להרבה מחמאות ובצדק. יחד עם זאת, התקופה האחרונה מבליטה יותר את החסרונות שלו. בראייה כללית, יכול להיות שעונות פחות טובות יעצבו את בכר להיות מאמן טוב יותר, אבל כדי שזה יקרה הוא יצטרך להבין וללמוד היכן טעה כדי לשנות זאת בעתיד. בשיחות עם שחקנים, נטען כי בכר יכול להיות הרבה יותר חם בתקופות משבר. לתת את החיבוק והלטיפה בזמן הנכון, כמו שביקש אז מאור בוזגלו, אבל אין מה לעשות. בכר הוא פשוט לא כזה, יש לו את הסגנון שלו וזה מה שמייחד אותו לטוב ולרע.
אורן ביטון (רדאד ג'בארה)חסרון בולט של בכר שקשה להתווכח איתו הוא בחירת הזרים והטיפול בשחקנים צעירים. לא מעט זרים הגיעו להפועל באר שבע בשנים האחרונות, אפילו יותר מדי עבור מועדון גדול כזה. יאניס אנסטיס, קווין טאפוקו, אריק סאבו, ז'וליין סטו, איסאק קוואנקה, חוסה אנחל קאריו, תומאש פקהארט ואחרים הם דוגמאות לרכש לא מוצלח עבור מי שעומד בראש המערכת המקצועית של הקבוצה. בגזרת הישראלים, דור אלו, מיכאל אוחנה, דן ביטון חמקו לו מבין הידיים ולא הצליחו להביא את עצמם לידי ביטוי, כאשר הדרך עם תומר יוספי, אור דדיה, אורן ביטון ואפילו ניב זריהן שיציין שלוש שנים במדים האדומים בעוד שבועיים, הולכת בצורה דומה ואלו מתקשים לממש את הפוטנציאל שלהם.
מנטליסט ופיזיולוג אאוט
עונות האליפויות של הפועל באר שבע התאפיינו בהרבה פרמטרים מקצועיים שכולם היו חלק מצוות מקצועי רחב ומגוון. גם ברק בכר נהג תמיד לתת את הקרדיט לעבודת הצוות של כל הלוקחים יד בעבודה המקצועית וזה בא לידי ביטוי בכבוד שנתן לכל החברים בחגיגות האליפות. בכר תמיד פרגן ודחף את אלו שמסביבו גם אם זה מוריד מעצמו.
ג'ון אוגו וקווין טאפוקו מאוכזבים (רדאד ג'בארה)הצוות הנוכחי של באר שבע קטן בשני תפקידים. פיזיולוג ומאמן מנטלי. לוקאס בורטניק הפולני, הגיע לבירת הנגב מטעם חברת גופיות ה-GPS שבאר שבע שכרה את שירותיה כדי לשפר את הביצועים של שחקני הקבוצה ומאז התאהב הבחור הפולני הנחמד בעיר ובמועדון. בורטניק עזב את מקום העבודה שלו והחל פרק מקצועי חדש בבאר שבע יחד עם בת זוגתו. הצוות המקצועי ואנשי המועדון התאהבו בבורטניק, אבל זה לא זכה לחידוש החוזה הנמוך שלו על ידי אלונה ברקת. הפולני נאלץ לחפש קבוצה אחרת, עד שלגיה ורשה קפצה על המציאה והחתימה אותו. מי שהיה בסיטואציה דומה הוא המנטליסט איתן עזריה, שגם חיכה וחיכה לחידוש חוזה שלא הגיע. עזריה, לו נותנים קרדיט בקרב השחקנים על העזרה המנטלית בנקודות משבר רבות, נאלץ לעזוב וחתם כמאמן המנטלי של הנבחרות הצעירות הישראליות. לבורטניק ולעזריה, לא נמצא מחליף.
אלונה ברקת (רדאד ג'בארה)הזיגזג של אלונה
פברואר 2019 היה המהדהד ביותר עבור מועדון הפועל באר שבע מאז פרשת שיר צדק. נשיאת המועדון והבעלים, אלונה ברקת, מודיעה על ריצה לפוליטיקה עם בנט ושקד במפלגת הימין החדש. ההודעה הדרמטית של ברקת השאירה את באר שבע במתח שיא במשך חודשים רבים, שהשפיעו גם על אוהדי הקבוצה ובטח על השחקנים שקשורים בחוזים ארוכים וגבוהים.
מי שקיבל לידיו אז את המושכות הוא המנכ"ל אסי רחמים, שזכה לתואר חדש – "מחזיק תיק הזכויות". רחמים היה זה שניהל את המועדון בזמן שאלונה התפנתה לפוליטיקה, אבל הכישלון של הימין החזק במועד א' של הבחירות החזירו את אלונה לאט לאט אל קדמת הבמה. אלונה לקחה פסק זמן להתמודד ולעכל את כישלון הבחירות ועד שההחלטה של ברקת ומשפחתה לחזור בכל הכוח והרעב לניהול הפועל באר שבע, זה אולי היה מאוחר מדי. סביר להניח שאם האנרגיות של אלונה היו חוזרות טיפה מוקדם יותר, אולי היינו רואים בבאר שבע שחקני כמו עלי מוחמד וליוואי גרסיה – החתמות שמתאימות מאוד לברקת.
אלונה ברקת ואסי רחמים בהרמת כוסית (מרטין גוטדאמק)שלא תתבלבלו, הפועל באר שבע לא יכולה להתמודד בצמרת הגבוהה ללא אלונה ברקת. הרוב המוחלט מעריך ומוקיר את ההשקעה של הבעלים ומבין שבלעדיה הקבוצה יכולה לחזור לימים האפורים והמדשדשים. יחד עם זאת, הקהל מצפה מברקת להשיב את הקבוצה למסלול יחד עם הגאווה הגדולה שהביאה לילדים בנגב. אלונה ברקת הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת להגיע להשיג כמעט כל דבר שהיא רק רוצה. כעת, האתגר הגדול ביותר שלה הוא להחזיר את באר שבע לקדמת הבמה, אבל הכל תלוי במידת הרצון שלה.
אין קסמים: הסגל הבינוני של באר שבע
צריך להודות באמת. מעל הכל, הסגל של הפועל באר שבע פשוט לא מספיק טוב כדי לעמוד מול הסגל של מכבי תל אביב או מכבי חיפה, הן מבחינת שחקנים ישראלים והן מבחינת שחקנים זרים. הדוגמה הכי טובה לכך היא מספר הנציגים של באר שבע בנבחרת ישראל של אנדי הרצוג. אם בעבר באר שבע הייתה שולחת 6-8 נציגים לנבחרת, היום המספר הזה מסתכם בלואי טאהא ומידי פעם בן ביטון. הישראלים הטובים פחות טובים ואלו שהיו עזבו או נחלשו משמעותית. דוגמה נוספת היא עזיבתו של חאתם עבד אלחמיד. אחד השחקנים המצטיינים של באר שבע בעונה שעברה חתם בסלטיק ובמקומו לא הגיע אף שחקן משמעותי.
חאתם עבד אלחמיד (איציק בלניצקי)ג'ון אוגו, העוגן הגדול במרכז השדה של השנים האחרונות לא האריך חוזה ובמקומו הגיעו עדן שמיר ודוד קלטינס. יכול להיות שהשניים יום אחד יכולים למלא את התפקיד של הניגרי, אבל היום זה הנעליים שהשאיר אוגו גדולות מדי עבור השניים. ואיך שלא, טוני וואקמה. הניגרי הפנומן שמככב כעת בטורקיה, מדגיש עד היום כמה הוא היה גדול על הליגה וכמה חשוב עבור הפועל באר שבע. בטרבזונספור עדיין לא מאמינים איך וואקמה נחת אצלם תמורת מיליון יורו בלבד, בזמן שבבאר שבע עדיין מחפשים את הזר המשמעותי הזה שיחזיר את הקבוצה למסלול. במכבי תל אביב יש כמה כאלה, שלא לדבר על השחקנים הישראלים הנהדרים שלה, במכבי חיפה יש את שרי שהזכיר ביום שני האחרון לאוהדי באר שבע כמה זר אחד יכול לשדרג קבוצת כדורגל, בטח בליגת העל שלנו.