תמונת הנוף הפסטורלי, העצים המלבלבים, הספסלים החדישים והדשא הירוק שכיסו כמעט כל פיסה של היסטוריה מאולמה המיתולגי של הפועל תל אביב, אוסישקין, עדיין לא יצאה מהראש של אף אוהד אדום שזוכר היטב את הימים בהם האולם היה שוקק חיים ומלא בנוסטלגיה שכדי למלא אותה מחדש יצטרכו להמתין חיים שלמים.
עוברי האורח התמימים בתל אביב לא יוכלו להבחין כי על הגינה החדשה באוסישקין עמד לו בעבר אולמה הביתי של הפועל תל אביב, או כמו שנוהגים האוהדים לומר - "הבית". רק ספסל אחד קטן מזכיר את העבר, את האולם שבאותו המקום נקבר. זה לא מספק את האוהדים ובטח לא את הוותיקים שבהם שגדלו בין קירות אוסישקין ויצרו אגדה בעודם בחיים.
מאז אותו יום עצוב לפני חמש שנים בדיוק (25.7.2007) מציינים בהפועל את יום השנה לחורבן אוסישקין, יום השנה למלחמה ברשויות שלא צלחה, יום השנה לנדידה בין מגרשים, יום השנה להיסטוריית הכדורסל האדומה, יום השנה שנחקק היטב בתודעה של האדומים, יום השנה שגם אם יהיו שיקצינו ויאמרו כי מדובר בסך הכל באולם שנהרס עדיין יהיה יום השנה של האוהדים שלא מפסיקים להתגעגע.
צפו בכתבת הווידאו על ההריסה מלפני חמש שנים בפייסבוק שלנו
ימי התום
אוסישקין. מי מאוהדי הכדורסל בישראל לא זוכר את הייחודיות של אוסישקין? אין ספק שלא מדובר בהיכל נוקיה המפואר של מכבי תל אביב ואין ספק שלא מדובר באיכות של מגרשים אחרים אבל הייחודיות שלו היא משהו שקשה יהיה לשחזר בעתיד. הפרקט הרעוע ששקע כלפי מטה לפעמים, גגות הפח העתיקים שלעיתים זלפו ושלחו טיפות קלות על פניהם של האוהדים, החום הבלתי נסבל ובעיקר האמוציות והרעש המטורף שאפף את האולם בכל משחק.
 |
| אוהדי הפועל דומעים מול האולם הנהרס לנגד עיניהם |
|
| |
אין ספק שאוסשיקין לא היה מתאים מבחינת חדישותו ובטיחותו להתפתחות המודרנית שלנו, אך יכול להיות שעם מותו של האולם האותנטי מתו עוד ערכי כדורסל רבים אחרים. אוסישקין היה שונה לחלוטין, גם אם שנאתם את המגרש או את הקבוצה שלו, הפועל תל אביב, האווירה והחשמל באולם היתה אחת המרתקות שללא ספק חסרה לנו בנוף.
האולם האגדי נבנה ועמד על רגליו ב-29.9.1980. כבר באותו היום בו נפתח אירחה בו הפועל משחק רשמי נגד הפועל חיפה הצפונית. אוסישקין אירח משחקים רבים וגדולים ונקודות שיא רבות נרשמו בו במפגשים בין היריבות האימתניות מכבי והפועל תל אביב. האולם שהצליח לצמצם פערים גדולים כבר אינו ועימו נחרבו גם ימי התום.
לקראת עונת המשחקים 2005/2006 עברה הפועל בניגוד לרצונם של האוהדים לשחק באולם ביד אליהו שנחשב להיכל הצהובים. רוב האוהדים לא הניחו את כף רגלם באולם והחרימו את המשחקים של הקבוצה ושם למעשה גם נרשמה התפנית הראשונה בהיסטוריה של האדומים שלעולם לא חשבו שייאלצו לחלוק קורת גג אחת עם הצהובים. בסופו של דבר שרדה הפועל עוד שנתיים בליגת העל אך לאחר מכן הורדה לליגה השניה ומשם עלתה על שרטון ובהמשך לאבדון. גם אז נשאלה השאלה היכן הם ימי התום.
 |
| מזרחי באוסישקין. "לא סתם מכבי לא רצו שנארח שם" |
|
| |
אחד מהאוהדים המוכרים ביותר של הפועל תל אביב ומי ששימש בעבר גם כמנהל קבוצת הכדורגל, גדי תבור, נעתר בשמחה רבה לספר: "אין דברים כמו האווירה שהיתה באוסישקין. לשמחתי יצא לי פעם להיות במשחק של מכבי באתונה כשהם הפסידו וזרקו עליהם דרכמות ואני חייב להגיד שלא נפלנו מהאווירה שם. לא סתם ראשי מכבי ועוד בעלי תפקידים ניסו להפעיל לחץ לא לשחק בדרבי באוסישקין אבל זה לא הצליח כי הדרבי עדיין נערך שם ונתן לנו פור של עשר נקודות על מכבי".
כמו כן סיפר תבור על הרגע הזכור לו מכל: "אני זוכר דרבי אחד בלתי נשכח שבשניה האחרונה ממש הצלחנו לקלוע שלשה וניצחנו, שזה מבחינתי היה אחד הדברים הכי גדולים. הייתי מגיע לאוסישקין עוד לפני שהוא היה מקורה בכלל, כילד הייתי בא לספסלים בחוץ והיינו יושבים ורואים את המשחקים של הפועל כשעוד שיחקו על בלטות".
כשהוא כבר נכנס עמוק אל תוך ההיסטוריה שולף גדי זיכרון אחד שבוודאי לא נכתב ולא סופר: "היו משחקים גדולים שאני זוכר ששיחקנו בחוץ אבל יש רגע אחד בלתי נשכח וזה קוריוז. אני זוכר שהיה משחק דרבי אחד שהחלטנו אני ועוד אוהד שלא ניתן לאוהדי מכבי תל אביב להיכנס ולכן קנינו את כל הכרטיסים למשחק. בסופו של דבר לא יודע מה קרה שלא הרבה אוהדי הפועל הגיעו לנאלצנו בכאב רב למכור את הכרטיסים לאוהדי מכבי כמה דקות לפני תחילת המשחק".
 |
| האדומים לא שוכחים את אוסישקין גם בכדורגל |
|
| |
המלחמה
החלטת העירייה בשנת 2006 להרוס את אוסשיקין הובילה למאמץ מלחמתי של ממש מטעם האוהדים האדומים לנסות ולמנוע את המחדל של אותם הימים ולשמור על אוסישקין בחיים. מאות אוהדים מסורים התגייסו למשימה הקשה להילחם ברשויות ולנסות לשמור על הזכויות של אוהדי הכדורסל והקבוצות לבחור היכן לשחק ומה ישמש אותם כבית הוגן.
"אוסישקין לנו ולילדנו", "הפועל תל אביב לא תצא מאוסישקין", "אוסישקין מאז ולתמיד", "אוסישקין יחיה כל עוד אנחנו חיים", אלה הן רק חלק מהסיסמאות שהובילו את המאבק הגדול נגד הריסתו של האולם. הסיסמאות הקשות אמנם מתאימות יותר לימי המחאה החברתית שעוברת עלינו בישראל אבל אין ספק שעבור הרחוב האדום היה מדובר בסיסמאות שלמעשה השמיעו את הקול שלהם, קול הציבור - בדיוק כמו היום.
עם היוודע ההחלטה להרוס את האולם החלו האוהדים האדומים במאבק למניעת המהלך בטענה העיקרית כי מדובר בערך היסטורי לעיר תל אביב ושצריך להילחם על השארתו בחיים. העירייה לא קיבלה את עמדתם וטענה כי מדובר במפגע תברואתי, עירוני, אסטתי וכלכלי ושיש להרוס אותו לטובת הכלל ובנקודה זו ממש החלו להם ימי המלחמה הארוכים.
 |
| רון חולדאי. האחראי להחלטה להרוס את האולם (משה חרמון) |
|
| |
גדי תבור נזכר: "כשניסינו לעשות את המחאה נגד חורבן אוסישקין גם אני בגילי המופלג השתתפתי בכמה בלאגנים שהיו שם. באנו לעירייה יום אחד אבל ראינו שאין מה לעשות שם ושלראש העיר יותר נוח לשבת כנראה בנוקיה, וזה מה שקרה, הרסו לנו את הבית שלנו".
במסגרת המאבק הגדול ערכו אוהדי הפועל מחאה גדולה שכללה קמפיין נגד ראש העירייה, רון חולדאי, תליית שלטים רבים ברחבי העיר, מחאת הזדהות במשחקים של קבוצת הכדורגל של המועדון והקמת מטה מיוחד שניהל את כלל הפעילויות בעניין. כמו כן החליטו במטה על חודש מאבק על הבית בו נתלו במרפסות הבתים שלטים עם הכיתוב: "חולדאי, אני מאוהב באוסישקין ואתה?", נערך קמפיין אינטרנט גדול בו ניתן היה לחתום על עצומה כנגד המדיניות האנטי תרבותית אותה הוביל ראש העיר לטענת האוהדים.
האוהדים קיימו תהלוכות בסיום משחקי הכדורגל של הקבוצה - תהלוכות שהחלו בבלומפילד ונגמרו באולם הביתי באוסשיקין. חומרי הסברה חולקו לתושבים ולאוהדים, טורניר כדורסל נערך במגרש הכדורסל שמחוץ לאולם והשיא נרשם בעצרת המונים שנערכה ליד האולם וקראה לראש העיר להפסיק ולהתעלם מרצון תושבי העיר ואוהדי הספורט האדומים.
 |
| הסלים באוסישקין המיתולוגי נחתכים |
|
| |
האולם שכבר היה אמור להיחרב בחודש פברואר 2006 האריך ימים בזכות עתירת אוהדי הקבוצה לבית המשפט העליון שהוציא צו מניעה שמנע את ההריסה של קירות המבנה, זאת לאחר שכבר החלה הריסת המושבים והפרקט. שנה וארבעה חודשים לאחר מכן בית המשפט כבר אישר את הריסת האולם בכללותו.
הכישלון
על אף המחאה הענפה הריסת האולם החלה ביום ה-25.7.2007 בשעה 12:00 בצהריים בדיוק. דחפור שהתמקם לו במרכז האולם החל בתחילה בחיתוכם של הסלים, פינוי הפרקט והריסת הקירות עמוסי ההיסטוריה. כל זאת כאשר עשרות מאוהדי הקבוצה התקבצו להם מחוץ לאולם וצפו בדמעות בפינוי ובהריסה, בהיסטוריה שחמקה לה החוצה ובתוכניות להקמת עוד פארק קטן.
ארבע שעות לאחר תחילת ההריסה איפשרה המשטרה המקומית לאוהדים שהתגודדו מחוץ לאולם להיכנס פנימה ולהיפרד בפעם האחרונה מהאולם. האוהדים שנלחמו על הבית ולא הצליחו במשימה לשמור עליו בחיים נאלצו להתמודד עם הכישלון בעניין וראו אל מול עיניהם את האולם נחרב ואת המסורת שוקעת עימו עמוק. הימים שלאחר חורבנו של אוסישקין נחשבו לימים של כישלון עבור האוהדים שהקדישו כמעט שנתיים לביטול ההליכים.
 |
| אוהדי הפועל ת"א מוחים איך שרק אפשר |
|
| |
תבור, ששנים נחשב לאחד מהואהדים ה"משוגעים" ביותר של הפועל הוסיף: "היום שהרסו לנו את אוסישקין היה יום כל כך עצוב, הרגשתי כאילו הרסו את הבית שלי. הייתי יושב באולם הזה עם הילדים שלי כשהם עוד היו קטנים, כל השלושה היו באים איתי, היו לנו מקומות קבועים וכל זה נעלם".
"לא יכולתי לבוא ולראות איך הורסים את אוסישקין, זה היה קשה מדי. עד היום כאשר אני עובר ליד אני לא מסתכל ימינה בכלל, אני נוסע ישר כי זה ממש מרגיש כאילו חתכו לי איזה איבר בגוף. אני יודע בדיוק על איזו בלטה ישבתי ובאיזו בלטה ברי לייבוביץ' היה מכוון את השלשה שלו", הוסיף.
ההצלחה
מתוך האפלה הגדולה צמחה לה מסורת חדשה. על חורבותיו של האולם הביתי התקבצו להם מספר אוהדים מסורים שהחליטו להקים מחדש את הפועל ולהצמיח אותה על מנת לעורר מחדש את ההיסטוריה המרשימה. במקביל למאבק האוהדים, ביוני 2007 רשם מאור הראל את קבוצת הפועל אוסישקין תל אביב כקבוצת האוהדים הראשונה בישראל.
 |
| מתן נאור בטירוף. חזר לאוסישקין לסגור מעגל (חגי ניזרי) |
|
| |
הקבוצה המחודשת החלה את דרכה בליגה ב' באולם העירוני הדר יוסף. תוך שלוש שנים מרגע הקמתה הצליחה לעלות עד ללאומית ללא אף הפסד ליגה וכשהיא מאגדת מסביבה בחזרה את האוהדים. במהלך עונת 2009/2010 פורק מועדון הפועל תל אביב והזכויות שלו נקנו על ידי אוהד שהעביר אותם בחינם לעמותת הפועל אוסשיקין שהפכה באותה העת להפועל תל אביב.
בעונתה הראשונה בלאומית היתה קרובה הפועל להעפיל לליגת העל אך הפסד למ.כ הבקעה בסדרת הגמר הרס את התוכניות והשאיר אותה עונה נוספת בליגה השניה. הפועל אמנם קיבלה הצעה לעלות לליגת העל בכל זאת אך סירבה לעשות זאת שלא בדרכים הספורטיביות ונותרה בליגת הלאומית עוד שנה. בעונה שעברה בניצוחו של ארז אדלשטיין הצליחה לזכות בכרטיס המיוחל ולאחר מספר שנים שבה ובגדול לליגה הבכירה.
ימי הפיריון
הפועל אמנם שבה לליגת העל אך תיאלץ בעונה הקרובה לנדוד ולשחק במגרש חלופי בבית מכבי שבראשון לציון, זאת היות והאולם החלופי שהועמד לרשותה - הדר יוסף - לא מספיק רחב היקף עבור האדומים ולמרות השגשוג להפועל עדיין אין ארבע קירות פרטיים.
 |
| שחקני ואוהדי הפועל חוגגים את החזרה לליגת העל (חגי ניזרי) |
|
| |
בעירייה אמנם קיבלו החלטה סופית כי ייבנה מגרש חדש לטובת האדומים במתחם הדרייב אין הישן אך בעונה הקרובה תצטרך הקבוצה לשחק בעיר אחרת מה שקשה מאוד עבור לא מעט אדומים ואוהדים שבעונה הראשונה שלהם בליגת העל מזה שנים ייאלצו לשחק בלי יתרון ביתיות מובהק.
לסיום מזכיר גדי תבור לכולם שגם בתוך השמחה הגדולה חסר עדיין הבית או לפחות התחושה של בית: "כולנו שמחים שהפועל קמה מחדש על ידי הפועל אוסישקין ושהיא עלתה ונהייתה מה שהיא היום אבל אנחנו עדיין צריכים וחייבים בית. הפועל זו אימפריה ענקית ולא ייתכן שהיא תשחק מחוץ לתל אביב. אף אולם חדש שיבנה כבר לא יהיה אוסישקין אבל אני מקווה שלפחות יקראו לאולם הזה אוסישקין ואם לא יקראו לו ככה אז אנחנו נקרא לו ככה ואולי נצליח ליצור שם בית".
 |
| מתן נאור בטירוף באוסישקין. מהסמלים של הקבוצה |
|
| |
חבר ההנהלה הנוכחי ואחד ממקימי הפועל אושיקין, מאור הראל, מסכים עם תבור: "עברו חמש שנים מאז הריסת הבית השני שלי, עד היום המחשבה עושה לי חנק בגרון. הוכחנו בחמש השנים האלו שהפועל תל אביב הוא מועדון חזק שראוי לבית משלו. היום כאשר אנחנו נמצאים בליגת העל זה עצוב שאנחנו נאלצים לשחק בראשון לציון. עיריית תל אביב מבינה כעת את הצורך באולם חדש עבורנו ואני מאמין ומקווה שכבר בחודשים הקרובים נראה את הטרקטורים עובדים בשטח".
אחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם המועדון ומי שוויתר על קריירה בליגת העל כדי לעזור להפועל לחזור לבמה המרכזית, מתן נאור, נזכר: "לפני חמש שנים בדיוק הגעתי להזדהות עם החברים מהפועל ביום בו נהרס האולם. לא שיחקתי אז בקבוצה אבל החיבור לאוהדים ולאוסישקין הם דברים שלעולם אי אפשר לקחת ממני ואני לא אשכח זאת לעולם. אוסישקין היה בית והיום אנחנו מרגישים בדיוק כמה זה חסר לנו כשאנחנו נאלצים לעזוב את הדר יוסף".
צפו בכתבת הווידאו על ההריסה מלפני חמש שנים בפייסבוק שלנו