לא רק לברון: על פלייאוף מטורף ו-MVP אחד ענק

מלך אמיתי. זהו, עוד עונה אדירה ב-NBA הסתיימה ולמרות שרבים ציפו לסדרת גמר של שבעה משחקים, זה נגמר ב-1:4 מרשים למיאמי. לברון ג'יימס זכה בטבעת והצדיק סוף סוף את הכינוי 'קינג' שהודבק לו בכל הזדמנות, למרות שהוא לא עשה את זה לבד. עכשיו, אחרי שהכל נגמר, הגיע זמן הסיכומים והפרידות. קבלו 10 הערות.

1. לברון ג'יימס. כנראה שזה היה בלתי נמנע ואולי אפילו בלתי אפשרי לעצור את השחקן הטוב במשחק. מי שלדעת רבים נחשב לבעל פוטנציאל להפוך לטוב בכל הזמנים, היה חסר טבעת ועכשיו הוא קיבל אותה. "אני לא רוצה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע", הוא סיפר כשהוא רק הגיע למיאמי. עכשיו יש לו את הראשונה והלחץ ממנו רק יירד.

מהרגע בו פרץ לתודעה, ג'יימס התמודד עם כמות אדירה של תקשורת והעיניים שהיו נשואות רק אליו. "התרגלתי לחיות ככה", הוא אמר לפני סדרת הגמר, אבל לכולם ברור שלקח לו זמן להגיע למצב הזה. הלחץ היה כנראה זה שהשפיע עליו ומנע ממנו אליפות בשלב הרבה יותר מוקדם בקריירה. הדוגמא הבולטת ביותר הגיעה לפני שנה מול דאלאס.

"לא התנהלתי כמו שצריך במשחק השישי בעונה שעברה", הוא הודה. "השנה התבגרתי ולמדתי מהטעויות. חזרתי לבסיס, בשורה התחתונה ידעתי שאני חייב להשתפר ולעבוד יותר קשה". מעבר למספרים, לברון הנהיג את ההיט. הוא זה שדיבר איתם לפני משחקים, הוא זה שעודד את מי שצריך אחרי החטאה והוא זה שסיפק את המהלכים הגדולים - גם אלה ההגנתיים - שעשו את ההבדל.

המשחק הרביעי באינדיאנה, השישי בבוסטון והשני באוקלהומה סיטי, היו כאלה ששברו מומנטום ונתנו למיאמי את הביטחון שאפשר לעשות את זה. בנוסף הוא גם ידע לשתף את החברים שלו, מבלי לנסות ולגנוב לבדו את ההצגה. 13 אסיסטים במשחק האחרון, מספרים אולי יותר מהכל את הסיפור של ג'יימס בפלייאוף הזה.

לברון בטירוף. הטבעת הראשונה בדרך לאוסף? (GettyImages)

נכון, ההיט הם הראשונים שמצליחים לזכות באליפות אחרי שיצאו מפיגור בשלוש סדרות, אבל בסך הכל מדובר בנקודת זכות גדולה עבורם. לברון היה זה שניצח על כל החבורה הזאת והתואר הגיע לו בצד. האם נראה ממנו עוד תארים? אולי, אבל בעצם השאלה היא לא 'האם' אלא 'כמה'.

2. הגיבורים האלמונים. שיין באטייה (17 נק' בשני משחקים), מריו צ'אלמרס (25 במשחק מס' 4) ומייק מילר היו אלה שסידרו ללברון טבעת, הרבה יותר מדוויין ווייד וכריס בוש. לא יעזור מה יזכרו לגבי האליפות הראשונה של ג'יימס, מדובר היה במאמץ קבוצתי מהמעלה הראשונה. כאילו כל החבר'ה מתגייסים עבורו. לא סתם אמר ג'יימס בסיום משחק הגמר כי "הדבר היחיד שהפריע לי, זה שאמרו שאני אנוכי, למרות שכל מה שניסיתי לעשות מהרגע שהגעתי לכאן, היה לעזור לקבוצה לזכות באליפות. אבל השתמשתי בזה כמוטיבציה". ווייד ובוש, שידעו לקחת תפקיד משני וזזו מעט הצידה, שמרו על ממוצעים נאים ובנוסף גם תרמו למבטים הפנויים של החברים. הריבאונדים של בוש והמהלכים הגדולים של ווייד, בעיקר בהגנה, סיפקו לא מעט שקט עבור הקבוצה.

באטייה מול איבקה. מהאקס פקטורים בלברון-מיאמי-ג´יימס (GettyImages)

3. תדברו על אריק. "הוא האיש המתאים לתפקיד", אמר הנשיא פט ריילי על אריק ספולסטרה, ביום שאחרי העימות בין המאמן שלו לבין ווייד - שחקן הפרנצ'ייז של ההיט בעשור האחרון. ריילי עמד לצד המאמן בתקופת המשבר, כשאינדיאנה עלתה ל-1:2, ווייד דעך ובוש היה פצוע, וכתוצאה מכך קיבל חבורה הרבה יותר לוחמת ומאוחדת בהמשך. מאז החמיא מספר 3 למאמנו בכל ראיון כמעט, ובצדק.

ספולסטרה לקח החלטות נכונות, בעיקר בסדרת הגמר ובעיקר במשחק הרביעי, בו נקלעה הקבוצה שלו לפיגור גדול ברבע הראשון. הוא ידע לחנך את ווייד, ידע להכניס את בוש לעניינים באיטיות אחרי הפציעה, ידע מתי להשתמש בנוריס קול, ידע איך לנתרל את האפקטיביות של ג'יימס הארדן ובמידה מסויימת גם של קווין דוראנט, וידע לא לעצור את לברון, גם כשזה שיחק על רגל אחת.

ספולסטרה. הרוויח את הכובד ביושר (GettyImages)

נקודת זכות נוספת מגיעה לצוות שמסביב לספולסטרה, החל מהעוזרים בראשות בוב מקאדו האגדי ועד לנשיא ריילי, שקטף אליפות שביעית בקריירה. "אנחנו מאמינים שבנינו קבוצה שתהיה בסביבה עוד הרבה שנים ותרוץ חזק בכל עונה", אמר ריילי בסיום הסדרה. "כשזה יקרה, אולי יום אחד הקבוצה הזו תהפוך למשהו מיוחד וזו המטרה. על אריק רק יש לי להגיד שהוא עשה עבודה גדולה".

4. היורש כבר דופק בדלת. ההתעוררות שחיכינו לה מהשחקן שהוא בעצם מכונת סלים ושמה קווין דוראנט, הגיעה בפלייאוף הזה. עוד קפיצת מדרגה עבור מלך הנקודות בשלוש השנים האחרונות, שבסדרת הגמר יכול היה לתת יותר כמו כל הקבוצה שלו, אבל בסך הכל נתן פלייאוף אדיר. דוראנט היה מהיחידים שבכו בסיום המשחק, כשהקבוצה ירדה לחדר ההלבשה. אימו, שנמצאת איתו בכל מקום, ניסתה לעודד אותו.

דוראנט מול לברון. היורש (GettyImages)

דוראנט רק בן 23, ראסל ווסטברוק בן 23, ג'יימס הארדן ות'אבו ספולושה בני 22 ונראה כי ראינו רק את ההתחלה של קבוצה שעוד נראה הרבה במעמדים האלה. מי יודע, אולי הקרב מול מיאמי, יהפוך ברבות הימים לכזה שיזכיר בצורה מסויימת את המפגשים האדירים בין הלייקרס לסלטיקס. אנחנו בעד.

5. ראג'ון רונדו. קל להיסחף אחרי ההצלחה של מיאמי ולשכוח שהם היו רחוקים רק משחק אחד מהדחה. זה לא קרה בסדרת הגמר, אלא דווקא מול בוסטון ובמיוחד מול שחקן אחד שעשה קפיצת מדרגה ענקית העונה - ראג'ון רונדו. מעבר להופעות של 40 נקודות ומעלה, רונדו מיצב את עצמו כשחקן הטוב ביותר בבוסטון, שהתבססה עד העונה על 'שלושת הגדולים', ריי אלן, קווין גארנט ופול פירס. האם נראה אותו במדים ירוקים גם בעתיד? לזה עוד נגיע בהמשך.

ראג´ון רונדו. ימשיך ללבוש לבן-ירוק? (רויטרס)

6. בלטו בהיעדרם. הפציעות של דרק רוז ודווייט הווארד הרסו את העניין בצד המזרחי של הפלייאוף, להוציא את הסדרות של מיאמי. בעונה הבאה לפחות אחד משני הסופרסטארים יחזור והמאבק של ההיט על חזרה לגמר, לא הולך להיות קל. גם ניו-יורק, שהתחילה להתחבר בחלק השני של העונה, עשויה להוות יריב ראוי הרבה יותר. ומה עם בוסטון? אמרנו שעוד נחזור אליהם.

7. צו האופנה. ראסל ווסטברוק החזיר את סטיב ארקל לחיים וחלק גדול מהכוכבים הצטרף אליו. לברון ג'יימס התחיל לקרוא ספרים דקות לפני משחקים, בעיקר כדי להוציא את עצמו מהלחץ, והוציא משיין באטייה את הציטוט: "אולי אחרי הפלייאוף נחליף חוויות ונפתח מועדון ספר משלנו". אבל תודו שהדבר הכי מעניין הוא מה יעלה בגורל הזקן של ג'יימס הארדן, שהחל לגדל אותו בגימיק בימי הקולג' ונתקע איתו עד היום. האם ההפסד בסדרת הגמר יכריח את הארדן לגלח את הפרווה של סנטרו? ימים יגידו.

הארדן והזקן. זה לא יגמר עד שלא תסתפר, או תתגלח... (GettyImages)

8. המאכזבות. בכל ענף ספורט, די נדיר לראות קבוצה אלופה שעפה בסיבוב הראשון בסוויפ. זה מה שקרה לדאלאס, שנראתה שנה אחרי שזכתה כמו הקבוצה העייפה שהיא. הכוכבים הזדקנו ודירק נוביצקי, שכאילו הוריד מעצמו את עול האליפות אשתקד, לא יכול היה להועיל. גם סן אנטוניו יכולה הייתה להגיע רחוק יותר, אחרי שהרשימה כל כך בעונה הרגילה ובסיבובים הראשונים בפלייאוף. קבוצה נוספת שאכזבה היא ניויורק, שהייתה אמורה להציק קצת יותר למיאמי ונכנעה די בקלות לאלופה שבדרך.

9. נפרדנו כך. והנה הגענו לסלטיקס, שהולכים להיפרד יפה מ'השלישייה הגדולה'. "אני לא יודע אם זה היה המשחק האחרון של הסגל הזה, אבל צריך לראות מה יקרה בקיץ", אמר המאמן דוק ריברס, מיד אחרי ההדחה בגמר המזרח. "לא חשבתי על זה כי הייתי מרוכז בסדרה, למרות שדני איינג' ניסה לדבר איתי על זה. אמרתי לו לעשות מה שהוא חושב לנכון, אבל בטווח הקצר הייתי שמח אם היינו נשארים ביחד לעונה נוספת".

פירס, גארנט ואלן מאוכזבים. נפרדים (רויטרס)

"באמצע העונה היינו קרובים למאזן שלילי, אבל עדיין אהבתי את הסיכוי שלנו בפלייאוף. במבט לאחור אולי אני אצליח להבין מה שעשינו, אבל אם היינו מצליחים לקחת את הקבוצה הזאת לגמר, זה היה יכול להיות מדהים. מדברים על זה שה-NBA הפכה להיות ליגה אינדיבידואלית, אבל הקבוצה הזאת הוכיחה שזה לא נכון. זכינו פעם אחת, הגענו פעם אחת לגמר והיינו קרובים להגיע לעוד גמר".

"אם יש דבר שאני מצטער עליו, זה כל הקטע הבריאותי. הלוואי שהיינו יכולים להנות מעונות בריאות יותר של שחקנים ובעיקר של גארנט". אז זהו, שגארנט צפוי להודיע על פרישה ואלן הופך לשחקן חופשי. פירס בוודאי יפרוש כסלטיק, אבל זו כבר לא תהיה אותה קבוצה ויש מצב שאיינג' ינצל את מעמדו החדש של רונדו לטרייד שיתחיל תהליך בנייה מחודשת. אנחנו כמובן, נחכה להתפתחויות.

סטיב נאש. ואולי הוא בכלל הסיפור של העונה הבאה? (רויטרס)

10. אז מה מחכה לנו בשנה הבאה? סטיב נאש כבר הודיע על עזיבת פיניקס סאנס ובקיץ יוכל לבחור בין כמה אפשרויות. רוז לא ישחק בעונה הבאה והבולס בונים עליו, אבל תארו לכם את אוקלהומה סיטי המלהיבה עם נאש כרכז, שיאפשר לווסטברוק לפרוח עוד יותר ולהפעיל את דוראנט כמו שצריך. בעצם גם כיף לחשוב על נאש ליד קובי בראיינט בלוס אנג'לס או כרמלו אנתוני ואמארה סטודמאייר בניו יורק. סתם נעים לחשוב על זה. תודו.