סיפורו של לוחם: דורון אסולין ז"ל, אוהד ב"ש שנפל

"מאז שהיה קטן הוא אהב כדורגל והיה בקייטנה לכדורגל. הוא כל הזמן אהב ללכת עם אדום וכשהפועל באר שבע זכתה בגביע המדינה (1997) דורון היה במדרחוב והרגיש שהוא חלק מכולם. החבר'ה מהצבא מספרים לי שאם הם היו במצב רוח רע הוא היה מתחיל לשיר להם שירים של הקבוצה, מכניס אותם לאווירה ועד היום יש חבר מחיפה שאם הוא שומע שירים של הפועל ב"ש ישר נזכר בדורון".

במילים אלו מספר מאיר אסולין על בנו דורון ז"ל, אוהד מושבע של הקבוצה מבירת הנגב שנפל ב-1 במארס 2008 במבצע "חורף חם" בפאתי ג'בליה שברצועת עזה. דורון תיפקד כקלע ונווט חוד והוביל בראש הכוח אל ג'יבליה. במהלך הקרב נורתה אש, דורון זיהה את כיוון הירי, התרומם, והספיק לירות לעבר המחבל. אל דורון נורה צרור, כדור אחד פגע בכוונת לילה, השני בנשק וגרם למעצור, השלישי שפשף את צווארו, והאחרון בעורק הלב הראשי.

"אתה יודע מה אתה אומר לי? זה הבן היחיד שלי!"
"הם נכנסו כדי לעצור את הירי של הקסאמים וההפגזות לעבר יישובי הדרום והצוות של דורון קיבל את ההובלה ומשם הכוח התפצל", סיפר בכאב אבא מאיר והמשיך: "דורון זיהה בדרך מטען עם שני מחבלים והוא עצר את הכוח. הם הגיעו לגדר והיו צריכים להתלבש על בית מאחורי הגדר אבל ירו עליו צרור מטווח של 3-4 מטרים כשהכדור האחרון גרם למותו. דורון הרים את היד, סימן שהוא נפגע ונפל".

את הבשורה המרה קיבל מאיר בעודו שוהה בחופשה באילת: "זה היה אחרי ארוחת הבוקר כשישבתי בחדר ופתאום הטלפון צלצל. אמרתי שאני לא עונה אבל אז החברה נכנסה לחדר והיה עוד צלצול. אחרי עוד שתי דקות היה עוד אחד והיא ענתה. שאלו אם אנחנו בחדר אז היא אמרה שכן. פתאום נשמעה דפיקה בדלת. ראיתי שלושה קצינים באים לכיוון שלי ושאלו אותי - האם אתה מאיר אסולין"? אמרתי: 'תגיד לי שהוא נפצע' אבל אמרו לי שהוא נהרג".

'אתה יודע מה אתה אומר לי? זה הבן היחידי שיש לי', אמר מאיר לקצין, "לא הבנתי איך אני מתמודד עם זה". כל הדרך חזרה לב"ש קיווה מאיר שהבשורה המרה לא נכונה: "אמרתי שאולי יש טעות בזיהוי. הגעתי לבית החולים כדי לזהות אותו. שאלתי את הרס"ר שהיה שם איפה הוא נפגע והוא אמר לי שהוא נפגע מקדימה. ראיתי שהייתה לו שריטה בצוואר. אחר כך התברר שהייתה לו פגיעה גם בלב".

"20 שנה של אהבה, פרגון ותמיכה"
הגיוס ליחידה קרבית אף פעם לא הוטל בספק מבחינתו של דורון ולמרות שגויס תחילה לחיל הים ועבר קורס חובלים הוא החליט שהשירות שלו לא קרבי מספיק וביקש לשנות את השיבוץ: "הוא רצה להחזיק נשק, לטפס על הג'בלאות ולהרגיש קרבי יותר. המעבר בין חובלים לגבעתי היה די פשוט כי זה היה תפור עליו".

מאיר אסולין. "לא הבנתי איך אני מתמודד עם זה" (משה חרמון)

דורון ביקש תחילה להגיע ליחידת דובדבן, אך לאחר שנענה בשלילה על ידי קצין המיון סופח לגבעתי: "בשבילו היה ברור מאליו שהוא יהיה בקרבי כי זה מה שהנחה אותו כל הזמן", מספר מאיר. "אני זוכר סיפור אחד כשדורון היה בטקס של סוף המסלול הוא התעכב כי המפקד שלו לא נתן לו מכה על החזה (שמסמלת את סוף המסלול) ואחרי שסיימו את הטקס דורון חזר אליו ואמר לו שהוא לא שכח. כל החבר'ה ראו אותו ואמרו שגם הם רוצים לקבל את המכה".

לפני ארבעה חודשים התקיימה לראשונה אליפות באר שבע לניווט לזכרו של דורון אסולין שיכולות ההתמצאות שלו היו מהמשובחות ביותר שיש. "הייתה פעם בה היחידה שלו הלכה בלילה. דורון אמר לכולם לסמוך עליו, הגיע לנקודה מסוימת ואמר להם הגענו. הם לקחו את הפנס והאירו וראו שהגיעו לנקודה. במקרה אחר היחידה התחלקה לצוותים והיו צריכים להגיע לנקודה מסוימת אבל המפקד שלו הגיע לנקודה אחרת. המפקד התקשר אליו ושאל איפה אתה? אז הוא אמר לו שהוא בנקודה אבל המפקד אמר לו שלא. דורון הסתכל על המפה וראה שכן אבל המפקד התעצבן ואמר לו שהוא לא בנקודה ודרש ממנו לחזור. אחרי יומיים המפקד הודה בטעות שלו ואמר שדורון צדק".

מאיר אסולין ותמונת בנו. "היה לו ברור שהוא יילך לקרבי" (משה חרמון)

"דורון אהב טבע ואת הארץ, אהב צעדות ולדוג. אהב ספורט ואהב את החיים. עשרים שנה של אהבה, של פרגון ושל תמיכה", מספר מאיר על בנו שאת החדר שלו השאיר בדיוק כפי שהיה לפני מותו, "הוא היה בחור צנוע שנותן כבוד למבוגרים ואם הוא היה יוצא לחופש היה מחלק את הזמן בין הסבא והסבתא לבין החברה והמשפחה. כשהיו לו חופשות ארוכות היה לוקח את החבר'ה לטיול בצפון, בדרום, באילת ולא היה לו רגע אחד משעמם כי הוא מילא את המכסה של החיים שלו. כשאני מסתכל אחורה אני מבין שהוא עשה כל כך הרבה דברים שאנשים מבוגרים לא עשו. היו לו תוכניות להמשיך ולטייל אבל זה נעצר".