כולנו מאוד אוהבים לפרגן לדרך הניהול של יעקב שחר במכבי חיפה. יציבה ועקבית, שחר, למרות שהצילומים שלו צופה במשחקים, נרגן ועצבני, מראים שהוא איש שפועל מן הבטן, ברור לכל שהיא של רציונל, כך הוא מקבל את ההחלטות.
מאז גיורא שפיגל, אלי כהן ודושאן אוהרין, בסוף המאה הקודמת, לא פוטר במכבי חיפה מאמן באמצע העונה, וכך גם כעת קשה להאמין שזה יקרה. אפילו רוני לוי, חרף דרישת היציע וגם הקמפיין התקשורתי, לא הלך הביתה באמצע עונה אלא סיים אותה.
לדעתי, ואף לדעת רבים אחרים, דרך הניהול הזו עדיפה על פני פיטורים טרנס אטלנטיים כמו אלו שעבר אבי נמני במכבי ת"א ומיד לאחר מכן עבר זאת גם מוטי איווניר. תשאלו את עצמכם, מה אתם מעדיפים לקבוצה שלכם?
אוהד הכדורגל, וכולנו חלק מתופעה זו, תמיד דורש לערוף ראשים. הקבוצה לא מתפקדת? שלחו את המאמן. החלוץ החמיץ מול שער ריק? שלחו את המאמן. הקבוצה לא ממלאת הוראות? ערפו את ראש המאמן.
 |
| אלישע לוי. החלוץ החמיץ? הענישו אותו (שי לוי) |
|
| |
אבל צריך לזכור, לא תמיד זה עובד, וגם לא ברור איזו תוצאה יכולה לצאת מהדחת אלישע לוי בשלב כזה של העונה. קשה לראות את מכבי חיפה מוחקת פער עצום זה של נקודות ולוקחת תואר. אם כבר, תדמית המועדון חשובה יותר, כמועדון, שבניגוד לקבוצה אחרות, לא פועל מהבטן ומשליך מאמן שלקח 2 אליפויות והוביל אותו לשלב הבתים בליגת האלופות ובליגה האירופית, אלא מתנהג אליו בכבוד.
וכעת, שוב שחר מסרב לקבל את הגזירה שרוצים לגזור מהיציע. אני גם מאמין שהוא לא מקבל או לא יקבל את התפטרותו של אלישע לוי. יתכן שלטווח קצר, לזרוק מאמן יכול להועיל כמומנטום לכמה משחקים, אך לטווח הרחוק, עבור מכבי חיפה כמועדון, לסיים עונה עם מאמן זה חשוב הרבה יותר.
אוהדי מכבי חיפה רוצים לראות ראובן עטר מגיע לקבוצה, או את רן בן-שמעון, האם הם יגיעו כעת כאשר הם מחזיקים במשרות במכבי נתניה וקרית-שמונה? התשובה היא ברורה: לא. אם כן, מדוע להעיף מאמן, כאשר ברור שהוא לכל היותר יקבל חוזה לחמישה חודשים?
 |
| דבאלשווילי ותמיר כהן לא מעכלים (יוסי ציפקיס) |
|
| |
כעת יבואו פרשנים למיניהם ויטענו שאלישע "איבד את חדר ההלבשה", ואם זה נכון, מי אמר שאי אפשר למצוא מחדש חדר הלבשה? מי אמר שאי אפשר לבנות אמון מחדש? מי אמר שאם מישהו מאבד את חדר ההלבשה (באמת יש מושג כזה?), מדובר בהליך בלתי ניתן לתיקון?