הלוחם שבחר להיות לוחם: סיפורו של מיכה גוטליב

לדאבוננו, מאז הקמתה של מדינת ישראל, חיילים ואזרחים רבים קיפחו את חייהם בטרם עת בשל סיבות רבות וגורמים שונים. לכל אחד ואחד מהנופלים יש סיפור אישי, משפחה וחברים שהשאיר אחריו ובעצם כל אחד מהם הוא עולם ומלואו בפני עצמו. המציאות בה אנחנו חיים לא מאפשרת לנו לספר את סיפורו של כל אחד וחד מהם אך לפעמים מאפשרת לנו להביא את סיפורם של אלו שאולי נשכחו מעט.
 
מיכה גוטליב הוא אחד מהם. סמ"ר גוטליב ז"ל נהרג באסון המסוקים שהתרחש ב-1997, לאחר ששני מסוקי יסעור של חיל האוויר התנגשו אחד עם השני מעל היישוב שאר ישוב הנמצא קרוב לגבול הצפון. 73 חיילים נקטפו באיבם, חיילים שכבר לא יזכו לראות עוד את הבית וכל זה לפני שהצליחו למצות חיים שלמים ומלאים.

לדברי יקיריו, מיכה היה "מלח הארץ", אישיות ברמה גבוהה, אדם מאוד רגשי כלפי הזולת שהיה מגן על החלשים ממנו בבית הספר, היה מנהיג מלידה והיה פתוח בכל ליבו כלפי כולם.   

בכל נפש אדם יש עולם ומלואו ובמיכה היה המון, אך אחד הדברים שאפיינו אותו היה הצטיינותו בספורט. מיכה אהב מאוד את הספורט ומגיל צעיר הרבה לעסוק בענפים רבים כאשר כילד עסק באתלטיקה ושיחק כדורסל במכבי והפועל תל אביב. עם השנים הפך מיכה לבחור חסון והתעניינותו בקראטה גברה ובמשך שנים התאמן באומנות לחימה זו. לדברי אביו יעקב, מיכה אמנם לא זכה בתואר אלוף ישראל, אך נחשב לאחד הטובים בענף. 

מיכה, או כפי שנקרא בחיבה על ידי אביו "מיכי", על אף היותו ספורטאי מעולה, רצה להתגייס לצה"ל כלוחם מהשורה הראשונה. בנקודה זו נוצר קשר בין מיכה לבין דוקטור ברק ירוחם מי שהיום הוא מנכ"ל בית הספר להסמכות והשתלמויות במועדון הספורט באוניברסיטת ת"א וראש קמפוס "שיאים" ו"ברושים ומנהל היחידה לחינוך גופני. מיכה רצה לשפר את יכולותיו וכך גם קרה. מיכה התגייס לצה"ל והפך למדריך לקרב מגע, אך הוא רצה הרבה יותר ולבסוף מצא עצמו ביחידת הכלבנים "עוקץ". 

מיכה גוטליב ז"ל יחד עם משפחתו (שי לוי)

בפברואר 1997, היה אמור מיכה לעלות ללבנון והוא איננו היה מוכן לוותר על כך משום שהאמין שמי שלא שירת בלבנון לא יכל להיות קצין בצבא. מיכה באותם ימים חלה בשפעת, אך הוא חתם על טופס בו מוציא את רופא היחידה מאחריות וכך בעצם יכל להשיג את מבוקשו ולעלות על הטיסה ללבנון. כשבוע לפני שהיה אמור להגיע לבופור, חגג מיכה את יום הולדתו העשרים בביתו שבתל אביב וזאת בעצם היתה הפעם האחרונה שמשפחתו ראתה אותו לפני שעלה לטיסת המוות שהתרחשה מעל לשמי הצפון.

ציפורה גוטליב בתחרות הקרויה על שם בנה ז"ל (שי לוי)

האבא היה נחרץ בדבריו כאשר אמר שלדעתו האוכלוסייה והמדינה אינן מבינות את ההורים שבניהן נפלו. הוא חש שלמעשה יש ניכור גדול כלפיהם, הם לא מבינים את משמעות האובדן וזאת משום שחלק מהילדים לא הולכים לשרת ביחידות קרביות וזה בעצם רחוק מהם.

פינת מרגוע הקרויה על שמו של סמ"ר מיכה גוטליב ז"ל (שי לוי)

בתחילה אליפויות הקראטה לבוגרים נקראו על שמו אך לבסוף הוחלט שאליפויות הקדטים והנוער יתאימו יותר לזכרו ולמהותו של מיכה שהיה לוחם קראטה עד לגיוסו לצה"ל. גם אליפות הקראטה של צה"ל נקראת על שמו, אליפות בה יכולים גורמי הצבא לבדוק ולבחור מבין המשתתפים, את אלו שמתאימים להיות מאמנים ומדריכי כושר גופני וקרבי בצבא.

דרך הקרויה על שמו של מיכה גוטליב ז"ל (שי לוי)