יום חמישי, 11.07.2019 שעה 21:41
ראשי|תוצאות LIVE|ONE VOD|הימורי ספורט|גליצ'ים|Winner|רדיו|גיימינג|בריאות וכושר|תיירות ספורט|ONE TRAVEL

גל פרידמן: מקווה שהקיצוניות במדינה תירגע

האלוף האולימפי היחיד של ישראל חוזר לזכייה באתונה, חושב שהפוליטיקה צריכה להיות מחוץ לספורט ומתענג על החופים שלנו. בדרך ל-70, פרויקט עצמאות (13 תגובות)

19/04/2018 18:45 מאת אסי ממן
גל פרידמן. הזהב היחיד (רדאד ג'בארה)
גל פרידמן. הזהב היחיד (רדאד ג'בארה)

נמל קיסריה, שעת בוקר מוקדמת. החלון של הקיוסק הקטן מול החוף מתרומם למעלה, מלווה ברעש צירים חורקים. מתוכו מגיח לאוויר אחד מהעובדים שמוזג לעצמו את הקפה הראשון של היום. אין הרבה אנשים בחוף באמצע השבוע ואין אנשים במים. הים פלטה, כמו שאומרים. בלי גלים. הצוות מנסה להבין אם זה המקום שאליו אנחנו אמורים להגיע. אין אף גולש באופק, בקושי שני דייגים על שובר הגלים.

"אין גולשים ביום כזה, חבל על הזמן שלכם", אומר העובד בקיוסק. "גם אם יש מישהו שגולש, הם כולם בחופים אחרים. פה אין אף אחד היום". הצוות מתעקש ושואל אם גל פרידמן בכל זאת נראה בסביבה, והבוס לפתע משנה גרסה ומאשר: "אה, כן. גל פרידמן זה פה. הוא תכף ייצא מהמים". חצי שעה אחרי, מגיחה מהמרחק דמות מוכרת על סאפ, והיא חותרת לעבר החוף. ומתוך השממה לאט לאט שומעים גם את המים מתחילים לזוז. היא עושה גלים, וככל שהיא מתקרבת, זה מתחיל להתברר. הספורטאי האולימפי המעוטר ביותר בהיסטוריה והאלוף האולימפי היחיד של ישראל מגיע לקו החוף. כמו שקבענו.

גל פרידמן: ב-70 שנה הבאות נזכה לעוד זהב

גם ביום שבו כמעט אף אחד לא נכנס למים, גל פרידמן נמצא שם. מחובר לחוף, לים, לרוח, בלי תנאים. ובאותו היום, באמת לא היו תנאים. הוא הקים שם את בית חלומותיו, מועדון גלישה שאולי יטפח את הדור הבא ואולי אפילו סתם יציל איזה ילד אבוד שמחפש מסגרת מעט שונה. וכך הוא חי לו כיום, אלוף העולם לשעבר והאלוף האולימפי מאתונה 2004. היו לו שם יריבים חזקים מיוון ומברזיל, ושניהם נותרו מאחוריו. פעמיים הוא עשה את זה ועלה על הפודיום, אבל רק פעם אחת זה היה שווה זהב.

לרגל חגיגות 70 שנה למדינת ישראל, ONE עם פרויקט תיעודי מיוחד של הספורטאים הגדולים ביותר. אלה שהיו שם ברגעים שעיצבו את הספורט הישראלי, שעשו היסטוריה ורשמו הישגים גדולים שאיחדו את המדינה כולה "בדרך ל-70". איך הם חיים כיום, איך הם רואים את הספורט הישראלי ואיך נראית המדינה מבעד לעיניהם. בווידיאו ניתן לצפות בו מספר על הרגע הגדול שלו ב-70 שניות: הזכייה במדליית הזהב האולימפית.

גל פרידמן, בן 42, עמד שם על הפודיום עם זר לראשו. עטוף בדגל ישראל ועם מדליית זהב על הצוואר. הוא הספורטאי היחיד ששמע את המנון התקווה במשחקים האולימפיים. גם השרה נדחפה לתמונה כאילו היא זכתה בעצמה. בימים אלה, כמו גם אז מסתבר, לאף פוליטיקאי כבר אין בושה. הוא למד בבית הספר הפתוח בחדרה ועדיין הצליח להגיע למשהו בחיים. כיום הוא מתפרנס מצילום ומוציא תמונות לא רעות, אבל הרבה זמן שהוא לא היה בצד השני של המצלמה. מתרגש כמו פעם לדעת איך זה יצא.

גל, המדינה חוגגת 70 שנה. מה זה גורם לך להרגיש?
"קודם כל, גאווה. המדינה גדלה ונקווה שהעניינים במדינה קצת יירגעו עם כל הקיצוניות בין כולם. בין הדתיים לחילוניים, בין הימין לשמאל, בין כל הקצוות. הגיע הזמן שיתרכזו כולם למרכז ולטובת כולם. צריך להוריד את הטונים".

קצת השתוללנו פה?
"כן, מאבדים פרופורציות האחד לשני, במקום להסתכל על התמונה הגדולה".

בוא נדבר על ספורט. ההישג שלך הוא ההישג הגדול ביותר לספורטאי אולימפי ישראלי אי פעם. עד היום אף אחד לא זכה במדליית זהב אולימפית, איך אתה מסביר את זה?
"אין לי תשובות לגבי אחרים, אבל ברור שזה הדבר הכי קשה. מדליה אולימפית זו השאיפה של כל ספורטאי ויש הרבה ספורטאים טובים. יש גם אליפויות עולם ואירופה שהן חשובות מאוד, אבל ברור שזו פסגת השאיפות, להגיע לשם בשיא. וזה יותר קשה".

גל פרידמן על חוף ימה של קיסריה (רדאד ג'בארה)גל פרידמן על חוף ימה של קיסריה (רדאד ג'בארה)

בענף שלך זה משהו שנבנה ככל שהתחרות מתקדמת והימים חולפים. ראית את זה מגיע באתונה?
"כן, אתה רואה את זה, אבל עד לרגעים האחרונים של השיוט האחרון זה לא משהו וודאי. אפשר בסיטואציה מסוימת להבטיח את זה לפני כן, אבל עובדה שלשיוט האחרון הברזילאי ירד ביתרון קל כשהוא מוביל את התחרות ואני הייתי שני וטיפה מאחוריו, אבל בסוף הוא סיים את התחרות רביעי ובלי מדליה, ואני ניצחתי. נכון שמרגישים מדליית זהב בזמן התחרות, אבל זה לא עוזר בכלום. הייתי צריך להיות מפוקס עד לשנייה האחרונה".

ומה עבר עליך כשהבנת שזה קרה לך?
"הקלה מטורפת, אושר, שחרור של המון לחץ שנבנה במשך כמה שנים. כפייבוריט הלחץ גבר, הציפיות בארץ עלו וידעתי שכולם עוקבים כי גם התקשורת הייתה מסביבי כל הזמן. ועדיין, הייתי צריך להוציא מעצמי את המקסימום".

כשהגעת לאתונה, חשבת שתצא עם הישג כזה?
"כן, ברור. זו הייתה המטרה שלי. לא חשבתי על שום דבר אחר חוץ מזה. מדליית הזהב בשבילי היא הטופ שבטופ, אפילו אחרי שזכיתי באליפות העולם ובהמון תחרויות אחרות. זה לא משתווה למדליה אולימפית".

גל פרידמן עם מדליית הזהב ביוון (רויטרס)גל פרידמן עם מדליית הזהב ביוון (רויטרס)

המדינה הייתה בטירוף אחרי הזכייה שלך.
"ללא ספק. השיוט האחרון שלי היה בשידור חי וכל המדינה צפתה בזה. לא בדקתי את הרייטינג, אבל אנשים שפוגשים אותי עד היום תמיד אומרים לי איפה הם ראו את השיוט הזה. חלק בבית קפה, חלק בעבודה, חלק בבית. זה תפס את כולם. קיבלתי הרבה מכתבים מאנשים שהתרגשו לראות את דגל ישראל עולה על ראש התורן ושטיפה למטה היו הדגלים של יוון ואנגליה, שני עמים ששלטו בארץ לפנינו".

כשעמדת על הפודיום בזמן ההמנון, מה הרגשת?
"המון התרגשות, משהו שאי אפשר להסביר".

אתה גם היחיד שזכה בשתי מדליות אולימפיות. לא קצת מוזר שאין עוד מישהו ששיחזר את זה?
"כל מי שזכה במדליה אולימפית עשה הישג מטורף. אין הרבה כמו מייקל פלפס, בטח שלא בענף השייט שיש בו 11 שיוטים שרק בסוף שלהם יש מדליה ולא בכל שיוט בפני עצמו".

איך אתה רואה את הספורט בארץ נכון להיום? הרבה מפקפקים בו ואומרים שהעולם מתקדם ואנחנו עוד תקועים מאחור.
"יש הרבה חסרונות, אבל בעלי המקצוע עושים את כל מה שהם יכולים כדי להצליח. רק צריך שהפוליטיקה תישאר מחוץ לספורט ויתנו לאנשים הנכונים לעבוד".

נניח וזה קורה, יכול להיות שיהיה עוד ספורטאי שיזכה במדליית זהב כמוך?
"בסופו של דבר, ברור שכן. אני בטוח שב-70 שנה הבאות נזכה למדליית זהב אחת לפחות, אם לא יותר. יש גרף של עלייה. לפני 20 שנה אף אחד לא חלם על מדליה, מאז אין ספורטאי שלא מכוון לזה ונקווה שהגרף הזה ימשיך לעלות ובכל ארבע שנים נחכה לספור עם כמה מדליות חזרנו מהמשחקים האולימפיים. אני מחזיק אצבעות לעוד הרבה הצלחות כאלה".

גל פרידמן במקום הטבעי לו (עמית שיסל)גל פרידמן במקום הטבעי לו (עמית שיסל)

איך אתה רואה את ענף השייט בארץ כיום?
"לא השתנה יותר מידי. יש הרבה כישרונות צעירים והאתגר הוא שהם יצליחו בבוגרים כי בנוער רואים הישגים מטורפים בכל תחרות, אבל בעולם זה מאוד שונה כי הטובים לרוב פורצים בגיל מאוחר ועובדים אחרת".

אימנת בנבחרת ישראל. בער בך ללכת על התפקיד הזה?
"זה היה אתגר. נהניתי מההישגים של החניכים שלי עם מדליה באליפות העולם ובאליפות אירופה. הלחץ וההתרגשות היו בדיוק כמו אז כשהייתי ספורטאי, מגיעה התחרות ואתה על סירת המנוע וברגע שהשיוט מתחיל אתה קצת לא בשליטה שהיית רגיל אליה. זו הייתה חוויה".

תפסת לך פינה בתחילת השנה והקמת מועדון גלישה בקיסריה. איך נראים החיים שלך כיום?
"אני גר בקיבוץ שדות ים ובחרתי להקים פה מועדון. נמל קיסריה זה אחד מהמקומות היפים בארץ ואחד מהמקומות שמגיעים אליו הכי הרבה תיירים במדינה. מכל העולם באים לראות את העתיקות, הכל מסביבנו זו היסטוריה מדהימה ביופייה. יש הרבה מקומות יפים בעולם, אבל מה שרואים בחופים שלנו לא רואים בשום מקום אחר. תמיד חתרתי לפה וראיתי את הנוף, אבל עכשיו זה הנוף שלי במשרד. אי אפשר להשוות את הדבר הזה לשום נוף אחר".

גל פרידמן אחרי הזכייה (רויטרס)גל פרידמן אחרי הזכייה (רויטרס)

מדהים שאנחנו מצליחים לנצל את החופים שלנו והופכים את זה להצלחות בענף השייט, אבל עושה רושם שאפשר לנצל אותם עוד יותר לספורט, לא?
"תמיד אפשר עוד לשפר, ונגיע לזה גם".

יש לך גם מה לומר על החינוך בארץ. אמרת פעם שתעודת בגרות לאו דווקא מכינה אותך לחיים האמיתיים. איך הגעת למסקנה הזו?
"בתור אחד שלמד בבית הספר הפתוח, למדתי דבר אחד מרכזי וחשוב. אם מעניין אותי משהו אז אני לומד אותו, קורא עליו, מתנסה לבד ומבין אותו לבד. לשנן טקסט בשביל מבחן שאין לו שום משמעות ולא מכין אותך לחיים זו לדעתי לא הדרך הנכונה לחינוך. כיום יש יותר מודעות לזה וחלק מבית הספר כן משנים את הגישה, ככה שאני שמח על זה".

הים היה זה שהכניס אותך למסגרת וגרם לך יותר ללמוד על החיים?
"בין היתר. אתה מסתובב בעולם, רואה דברים, וזו גם שאלה של אופי כנראה. לא הכל מתאים לכולם. קראתי שיש הרבה גאונים שפרשו ממסגרת וזה עדיין לא אומר כלום לגביהם. אני לא כזה גאון, אבל נראה לי שהצלחתי בחיים".

RSS RSS   Facebook Twitter טוויטר   הדפס   הוסף תגובה 

... תגובות בטעינה ...
אסור לפספס
נגןאמנם זה לא קרה בקרב אגרוף, אלא על מגרש הכדורסל
סוף סוף זה קרה: מייוות'ר נפל על הרצפה
נגןסרטון חדש של בחור בועט בחושך הזכיר את הניסויי שערך רונאלדו
רונאלדו מציג איך לבעוט מספרת בחשכה?
נגןלדניאל סטארידג'  נגנב הכלב והוא מוכן לשלם פרס גבוה למוצא
אכזרי: גנבו לאקס ליברפול את היקר לו מכל
נגןאחרי שנפגשו בזירת האגרוף שני הכדורגלנים בפרסומת חדשה
ניימאר נגד CR7: פינג פונג עם מקלות