מי אתה מרטין פאלרמו?

כשאלוהים אומר עליך שאתה קדוש, כנראה שיש מאחוריך הרבה יותר מכדורגל. בארגנטינה, דייגו ארמנדו מארדונה הוא אלוהים (גם אם בקדנציה הנוכחית, הוא נראה הרבה יותר אנושי) ובשבוע האחרון הקדוש הוא לא אחר מאשר מרטין פאלרמו.

יש כאלה שיחשבו שפלארמו הוא עוד חלוץ ארגנטיני רגיל, שמסוגל לכבוש רק בליגה המקומית ואף פעם לא הפך לשם באמת גדול מחוץ לגבולותיה של ארץ השמש, אולם סיפורו של החלוץ הרבה יותר מורכב מהתיאור השטחי הזה.

בארגנטינה, בה כל שחקן מקבל כינוי מ'פשפש' דרך 'חמור' ועד 'מכשפה', פאלרמו זכה לכינוי 'אל לוקו' ובעברית צחה, 'משוגע'. גם אם מכונת השערים הזו רצתה לברוח מהכינוי שדבק בה, היא כנראה לא יכלה, כי הקריירה של פאלרמו נעה כמו שבשבת בסופת הוריקן - פעם למעלה, פעם למטה, ללא רגע דל. אגב, זה קצת מזכיר את התנודות בדופק של הבוס שלו בנבחרת, אבל לדייגו עוד נחזור בהמשך.

פאלרמו אף פעם לא נחשב לכישרון ענק. בשונה מ"יד אלוהים" שכבר בגיל 16 משך 30 אלף צופים למשחק אימון בבואנוס איירס, מרטין לא זכה להכרה בגיל צעיר ובשונה ממרבית בני עמו, התברך בכוח, גובה, רגליים חזקות ומשחק ראש מצוין. נכון, את הבכורה שלו באוסטדינטאס הוא ערך בגיל 19 אבל לקח לו זמן רב עד שהפך לשם דבר בליגה הארגנטינית.

מראדונה מודה לפאלרמו על שהעלה אותו למונדיאל (רויטרס)

חמש שנים הוא העביר במועדון שלא נחשב לאחד הבכירים במדינה, תוך שהוא רושם מאזן של 34 שערים ב-91 משחקים. כל אחד מהשערים הללו זכורים לאוהדי הקבוצה בעיקר בשל החגיגות ההזויות לאחר כל אחד מהם. שמחת החיים הזו סידרה לו את הכינוי "אל לוקו" ובעיקר גרמה לו להתאהב ברגע המדהים הזה – רגע כיבוש השער.

לא כולם אהבו את השור הבלונדיני, בטח אם תשאלו את אוהדי ריבר פלייט. בשנת 1997 הוא נחת בבוקה ג'וניורס, אחת הקבוצות המפוארות ביותר בכדורגל הדרום אמריקני. מה שקרה שנים מאוחר יותר באירופה, קרה גם בארגנטינה. רבים תהו האם פאלרמו מסוגל להתמודד עם הלחץ בבוקה והאם הוא יכול לספק שערים בצרורות גם במדים הכחולים צהובים. כשהגיע לבוקה, הוא פגש את קלאודיו קניאג'ה הותיק, שנתן לו כמה טיפים טובים ושיחק לצידם של ריקלמה, סמואל ואבונסיירי.

מרטין פלרמו (רויטרס)

השילוב בין חבורה מוכשרת כזו שידרג את מאזן השערים של פאלרמו ל-81 ב-102 משחקים ו-3 אליפויות, נתון מדהים אך לא הסיפור האמיתי של הקדנציה ההיא בבוקה. בשנת 99', הוא זומן לסגל הנבחרת לקופה אמריקה ואחרי תקופה ארוכה בצילם של באטיסטוטה וקרספו, זכה סוף סוף להזדמנות במדים הלאומיים.

פאלרמו סיפק את הסחורה והחזיר ב-3 כיבושים בשלב הבתים אולם אף אחד לא התכונן למה שיקרה במשחק נגד קולומביה בטורניר. בדקה ה-5 החלוץ בעט פנדל למשקוף, בדקה ה-76 הוא בעט טיל מהנקודה הלבנה שהלך לציפורים ובדקה ה-90 הוא השלים סטטיסטיקה מדהימה ובעט בעיטת עונשין נוספת מ-11 מטר לידיו של השוער והשלים שיא גינס של 3 החמצות פנדלים במשחק אחד, שהסתיים בהפסד 3:0 לקולומביאנים. הטורניר המוצלח שלו ירד לטימיון ולנוכח ההדחה של ארגנטינה כבר בשמינית הגמר למי אם לא ברזיל, דרכו בנבחרת הסתיימה. לעת עתה.

פאלרמו לאחר הנגיחה בבאוטיסטה. הרוויח ביושר את הכינוי 'אל לוקו' (רויטרס)

כשנראה היה שאת המכה הגדולה ביותר לאותה שנה הוא ספג במשחק הארור בקופה, הגיעה נפילה נוספת. המשחקים בנבחרת הפכו אותו לסחורה מבוקשת באירופה ובעיקר בלאציו, שנחשבה לקבוצה חזקה מאוד באותה תקופה. כשנדמה היה שפלארמו כבר נמצא על המטוס ליבשת הרחוקה, הגיעה הפציעה הקשה מול קולון בליגה, שבה קרע את רצועת הברך. למרות זאת, הוא נשאר על המגרש, עם ברך גמורה לחלוטין וכבש את שערו ה-100 בקריירה. אהבה לשערים כבר אמרנו?

אם יש משהו שפאלרמו יודע זה להבקיע במשחקים חשובים ומשחקים חשובים זה הדרבי מול ריבר. 6 חודשים לאחר אותה פציעה הוא חזר למגרשים וברבע שעה של משחק כבש ברבע גמר הליברטדורס מול ריבר והשאיר אותה מחוץ לטורניר, במה שכונה על ידיו: "השער הכי מרגש בקריירה שלי".

הכל שוב נראה היה טוב עבור החלוץ אבל אצל פאלרמו הכל זמני. ב-2001 הוא נרכש על ידי ויאריאל שניסתה ליצור מושבה ארגנטינית בלב ספרד. הוא הצטרף לקבוצה והתקשה לשחזר את חוש הריח לשערים בביתו החדש. היכולת הלא מרשימה שלו שם, שהסתכמה ב-18 שערים ב-70 משחקים היתה רק רקע לעוד אירוע טרגי בקריירה.

במשחק חוץ של הצוללת הצהובה רץ פאלרמו לחגוג עם אוהדי הקבוצה לאחר שער שכבש. האוהדים, שנעו לכיוונו של החלוץ מוטטו את הגדר על גופו וגרמו פציעה קשה ברגלו, שהשביתה אותו לחודשים רבים. כשהבריא, מצא עצמו פאלרמו בבטיס ובהמשך באלאבס. פעם נוספת, הקריירה נראתה בשפל ופניו של אחד האנשים החביבים ביותר בארגנטינה נראו חמוצות.

פלרמו מוצג בויאריאל. 18 שערים בלבד ב-70 משחקים במדי הקבוצה (MobileONE)

כנראה שהשמש היתה הפתרון בשביל פאלרמו והוא עשה את הדרך חזרה הביתה, כלומר לבוקה, בה זכה לחיבוק אמיץ מהאוהדים. השערים אומנם החלו להגיע, אבל איתם חזרו גם הבעיות. ב-2005 יצר פאלרמו ויכוח עמוק בארגנטינה לאחר שעלה לשחק יממה בלבד אחרי שבנו נפטר בלידה. רבים טענו שהמעשה היה פסול אבל אוהדי בוקה התגאו בנאמנות חסרת הפשרות שהראה למועדון.

זהו הסיפור של מרטין פאלרמו, שגורם לכל אוהד להתאהב בו – שום דבר לא הולך לו בקלות והכל נעשה עם הרבה מאוד רגש וכריזמה. תשאלו את אוהדי אוסטדיאנטס, שבשנת 2007 ספגו ממנה שלישיה. פאלרמו לא היה מוכן לחגוג אף אחד מן השערים מול הקבוצה בה גדל, קבוצה שלא שיחק בה למעלה מעשור.

דוגמא נוספת מגיעה כשפארלמו רצה לעקוף בטבלת הכיבושים את חולצה האגדי של הקבוצה, פרנסיסקו וראלו. החלוץ הישווה את שיאו של וראלו, אך מחזור לאחר מכן נפצע שוב ברצועה ונתן משמעות חדשה לביטוי "להגיע לבאר ולא לשתות ממנה", אך אל דאגה פאלרמו חזר למגרשים והצליח לכבוש ולהירשם בספרי ההיסטוריה של המועדון.

פאלרמו חוגג מול הקהל של בוקה. (רויטרס)

אם את כל הקריירה של פאלרמו אפשר לתאר כמדדים בבורסה אז ללא ספק שחודש אוקטובר האחרון הוא אחד מנקודות השיא שלו. באוקטובר הפסיק החלוץ להבקיע שער נגיחה מ-40 מטרים מול ולז, שהדהים את העולם כולו, וזכה לזימון מפתיע בגיל 37 לנבחרת של מרדונה. עולם הכדורגל יזכור את השער שכבש בתוספת הזמן מול פרו כשער שהעלה את ארגנטינה למונדיאל, אבל מי שבאמת ייכנס לעומקו של השער יבין שמדובר בסגירת מעגל אמיתית.

סיפור על חלוץ שכל חייו נותר בצילם של הכוכבים הגדולים, אחד שתמיד נפל מהאולימפוס ומי שבזכות אופיו סוף סוף הוכיח שיש לו זכות ללבוש את המדים הלאומיים של ארגנטינה.

מרטין פלרמו מעלה בגיל 37 את ארגנטינה למונדיאל (רויטרס)

"היית בטוח שאנחנו מחוץ למונדיאל אבל שכחתי מפלארמו, הקדוש פאלרמו", תיאר את זה בצורה הטובה ביותר דייגו מראדונה. עכשיו, לרגע אחד, הוא יכול לשכוח מהחמצות הפנדלים, הפציעות הקשות והטרגדיות האישיות, אבל אל תתפלאו אם זה יהיה רק לזמן קצר. מצד שני, אל תהיו מופתעים אם תראו את ראשו מבצבץ בקיץ בדרום אפריקה.