יום שבת, דקה 90, אצטדיון אולד טראפורד. 0:0. אלכס פרגוסון נראה מחויך, השחקנים שלו כבר מתחילים להתחבק. האווירה נהדרת. תואר אליפות נוסף. עוד יום עבודה במנצ'סטר.
בואו לראות את אלופת אנגליה במשחק הכי גדול של העונה מול ברצלונה בגמר ליגת האלופות. כנסו לחידון.
אי אפשר להכחיש שברצלונה משחקת את הכדורגל הנוצץ ביותר, קשה להתעלם מהיכולת של אינטר לשלוט בליגה קשוחה כמו הסריה א' והליגה הגרמנית היא כנראה המרתקת מכולם. אבל הדבר האמיתי מתרחש אי שם בעיר פועלים אנגלית שבכלל נשלטת על ידי אוהדי הסיטי.
אליפות שלישית רצופה בליגה הקשה בעולם במדינה בה הבוקר נפתח עם ארוחה שכוללת שעועית, בייקון ונקניקייה. קשוחה, לא?. תנסו לדמיין את אינטר או מסי, אטו ושות' זוכים באליפות כאשר מולם מתמודדות ליברפול, צ'לסי וארסנל. ליגה בה נאבקות על התואר ארבע קבוצות שהגיעו לרבע גמר הצ'מפיונס שנה שניה ברציפות. לא פשוט, אה?
רובנו (וכמובן גם אוהדי יונייטד באשר הם) אוהבים להיזכר במי שהוגדרה כקבוצה הגדולה מכולם של השדים האדומים, זו שזכתה בטראבל ההיסטורי (אליפות, גביע וליגת האלופות) ב-1999 והובילה שושלת מנצחת של יונייטד לזכיה ב-3 אליפויות רצופות. זו כנראה גם השנה שהפכה את סר אלכס פרגוסון לגדול מכולם והביאה לשיא הפריחה את מי שכונו תינוקות פרגי רק כמה שנים קודם: סקולס, גיגס, בקהאם, ניקי באט ושני אחים שמשחקים בהגנה (ואלו לא האחים גיא ורון נחמן..)
 |
| מנצ´סטר יונייטד מודל 2009. האם זאת הקבוצה הגדולה מכולן? (GettyImages) |
|
הקבוצה ההיא היתה באמת מדהימה והצליחה לייצר שושלת אדירה שמבוססת ברובה על שחקנים אנגלים. אבל היונייטד הנוכחית אינה פחות טובה ואם יורשה לי להוסיף טובה יותר. לא מאמינים, הגיע הזמן לנפץ כמה מיתוסים.
הקבוצה ההיא זכתה באליפות של עונת הטראבל עם 79 נקודות ותוצאות תיקו רבות, ליונייטד הנוכחית 87 נקודות (מחזור אחד לסיום). לאחר הזכיה בליגת האלופות, הקבוצה של רוי קין והחברים הצליחה לזכות פעמיים באליפות אך גם כשלה פעמיים בשלבים יחסית מוקדמים של הצ'מפיונס.
 |
| מנצ´סטר יונייטד 1999. או שאולי זאת יותר טובה? (GettyImages) |
|
השושלת הנוכחית זכתה באליפות שלישית רצופה גם כן ובליגת האלופות, היא הגיעה לחצי גמר ב-2007, זכתה ב-2008 והגיעה לגמר ב-2009 (רק אלוהים יודע מה יהיה). ממוצע יחס השערים של השושלת ההיא לאורך 3 עונות היה 47 של הנוכחית באזור ה-53.
אבל עד כאן עם מספרים יבשים, הסיפור האמיתי הוא היריבות. בעונות ההן של שנות התשעים, היחידה שממש נתנה פייט לאדומים (וגם זה לא בכל עונה) היא ארסנל. לכן, הגדולה האמיתית של הקבוצה הנוכחית היא היכולת להתמודד עם שלושה מועדונים חזקים ומושקעים על תואר נחשק אחד ולהשיגו.
 |
| גיגס מקבל חיבוק אוהב מפרגוסון. זקן זקן או מבריק מבריק? (רויטרס) |
|
פרגי כבר זקן, יאמרו הציניקנים, אבל הסקוטי השתכלל עם השנים והקבוצה הנוכחית היא פרי מוחו. בשונה מההיא של סוף שנות ה-90, פרגוסון צריך היה לבצע הרבה יותר התאמות לתקופה הנוכחית ובעיקר ליריבותיו. בעוד צ'לסי, ליברפול וארסנל התחזקו אך המשיכו להתאפיין בנקודות חוזקה ספציפיות. הסר מסקוטלנד קרא את פני המציאות והפך את יונייטד העכשווית למפלצת בעלת מספר ראשים המשלבת את תכונות היריבות לניצחונות והישגים. רוצים לראות...
קשיחות, חוזקה וכסף גם בבית ספרנו
שתי האליפויות של צ'לסי ב-04/05 וב-05/06 לא נעלמו מעיניו של אלכס פרגוסון. אלו כנראה היו השנים הקשות ביותר של המנג'ר שהיה צריך לראות את קבוצתו נדחקת מחוץ לבמה הראשית של הפרמייר ליג ויותר מזה לשמוע את הצחוק המזלזל של מוריניו. למרות חוסר החיבה בין השניים (גם מגרש כדורגל לא יכול להכיל את האגו של השניים הללו), מאמן השדים האדומים למד והפנים את חוזקה של היריבה.
 |
| מוריניו על הספסל של צ´לסי. גרנט מציץ מאחורה (GettyImages) |
|
הוא הבין שהיתרון הגדול של הבלוז מבוסס על הכוח ההגנתי והיכולת לסגור בצורה הרמטית את התקפות היריב בעזרת קשרים אחוריים קשוחים. הוא ראה איך הגנה שכוללת את טרי, גאלאס וקרבליו כאשר לפניהם מכונות עבודה שמצד אחד מגינות ומצד שני דוחפות קדימה כמו אסיין, מקאללה ולמפארד מסוגלים לסחוט מיץ מכל התקפה של היריב.
דבר נוסף שצד את עיניהם של ראשי יונייטד היא הבעיה בין הקורות בעיקר לנוכח הפזילה לכיוון סטמפורד ברידג' והנקודות שהשיג עבור הקבוצה הלונדונית, השוער פטר צ'ך.
 |
| ואן דר סאר. הגיע לייצב את החלק האחורי ועשה זאת בהצלחה (GettyImages) |
|
הסקוטי, שהפנים שמזומנים יכולים לקנות אליפויות או לפחות שחקנים שיביאו תארים ביצע סדרת רכישות בעונת האליפות השניה של צ'לסי והנחית במנצ'סטר מספר שחקני מפתח.
זה התחיל עם אדווין ואן דר סאר (היו כאלה אז שכבר אמרו עליו קדיש) שהחליף את שני השוערים הלא מרשימים, רוי קארול וטים הווארד, והעניק ביטחון בעמדה החשובה מכל.
בהמשך, הגיעו נמניה וידיץ' ופטריס אברה, שהפכו לברגים משמעותיים ביותר בהגנה של יונייטד, שהפכה למתמודדת ראויה מול הגנת הבלוז.
ולסיום, נחת באולד טראפורד מייקל קאריק. אפור? יקר? אז אמרו. סוף סוף נמצא לשדים האדומים מתחרה ראוי לבולדוזרים בקישור של צ'לסי. אפרופו צורך במנועים אחוריים, יונייטד חיזקה עוד יותר את העמדה הזו עם רכישתם של אנדרסון והאגריבס לאחר מכן. ועם בארנקים עסקיננו, אז ביונייטד לא התביישו להוציא 30 מיליון ליש"ט בסגנון רומן אברמוביצ'י על ברבאטוב. אל תדאגו החולצות והשערים שכבש כבר יחזירו את ההשקעה.
התותחנים הצעירים? אולי דווקא השדים הקטנים
מה עובר לכם בראש שכשאומרים ארסנל וארסן ונגר? כנראה טיפוח צעירים וכדורגל אטרקטיבי של שחקנים שעדיין לא 'התקלקלו' (אלא אם כן אתם אוהדי טוטנהאם ואז כנראה עולה לכם בראש רק המילה 'שטן').
 |
| ארסן ונגר. טיפוח צעירים, אבל בלי אליפויות (רויטרס) |
|
אז נכון, בחממה של התותחנים אוספים שחקנים צעירים מכל מיני מקומות בעולם ונותנים להם דקות רבות באחת מבמות הכדורגל החשובות ביותר. וזה באמת נחמד ויפה אם אתה חבר בארגון זכויות אדם אבל תארים לעומת זו, קשה לאתר באצטדיון האמירויות.
פרגוסון זיהה את היכולת של ארסנל (ונזכר בתינוקות שלו בשנות ה-90) לעצב שחקנים צעירים, להרוויח אותם על המגרש ולבסוף גם להרוויח מהם ב"עובר ושב". למרות התדמית, יונייטד משתפת צעירים רבים בשנתיים האחרונות אך בשונה מארסנל עושה זאת עם הרבה בקרה ופיקוח.
 |
| אנדרסון. הופעת בכורה לפני גיל 20 (רויטרס) |
|
והנה רק רשימה חלקית: נאני זכה לדקות משחק כבר בגיל 20, אנדרסון עשה זאת כשחגג 19 חורפים, אוואנס עלה לכר הדשא באולד טראפורד כשמלאו לו פחות מ-19 שנים, רפאל דה סילבה נראה כבר כמו שחקן מן המניין והוא רק בן 18.5 ומקאדה הספיק לכבוש שער מנצח בגיל 18. אז נכון, הם לא פתחו בכל המשחקים אבל התשתית של האליפויות הבאות כבר שם.
אגב, שילוב הצעירים סייע לפרגי להפוך את הרוטציה לאומנות של ממש בשנה הנוכחית בדרך ליצירת מתח בריא אצל השחקנים בשלבי סיום העונה וקבלת תמורה אולטימטיבית פר דקה ולמי שמחפש הוכחות.. מצטערים, הטלפון של טבז שמור במערכת.
 |
| מאקדה. שער ניצחון עוד לפני גיל 18 (רויטרס) |
|
"לעולם לא תצעדי לבד מנצ'סטר יונייטד"
האליפות הנוכחית של יונייטד היא האליפות ה-18 של המועדון ובכך השוותה הקבוצה את שיאה של ליברפול. המרסיסיידרס, ששלטו בשנות השבעים והשמונים העבירו את תואר הקבוצה הבכירה של אנגליה לשדים האדומים בשני העשורים האחרונים (11 אליפויות מ-1993). נראה שגם רוח הווינריות והקסם שעטפה את ליברפול (וכנראה הגיע לשיאה ב-3:3 עם מילאן בגמר הצ'מפיונס) ואת אנפילד נדדה לכיוון מנצ'סטר בעיקר בשנה האחרונה.
גם בימים שליברפול לא הציגה את היכולת הטובה שלה, תמיד היה שם את הרוח הזו שעטפה את הקבוצה בליווי שירת האוהדים שגרמה לשחקנים לקבל עור של ברווז ובעיקר לא לוותר. השנה יותר מבכל עונה אחרת, היו אלה דווקא שחקני יונייטד שהאמינו בעצמם והשיגו ניצחונות ברגעים האחרונים תוך שהם נהנים מיתרון ביתיות ב'תיאטרון החלומות'.
 |
| סטיבן ג´רארד. במאני טיים ליברפול קרסה (רויטרס) |
|
עם הנתונים קשה להתווכח. יונייטד השיגה 16 ניצחונות 2 תוצאות תיקו והפסד אחד בבית. ליברפול, לעומתה, רשמה רק 11 ניצחונות באנפילד ו-7 תוצאות תיקו.
הגדולה האמיתית של פרגוסון וחניכיו היא היכולת לעשות את זה דווקא בשלבים המכריעים של העונה. יונייטד ניצחה 8 מ-22 המשחקים האחרונים שלה ברבע השעה האחרונה של המשחק כאשר 4 ניצחונות כאלו הושגו לאחר ההפסד 4:1 לליברפול שהעמיד את האליפות בספק.
 |
| וידיץ וברבטוב. שער ניצחון של ווינר בדקה ה-90 (רויטרס) |
|
היריבה מעיר הולדתם של הביטלס הצליחה להשיג נקודות חשובות בדקות הסיום בעיקר בתחילת העונה אבל כשה"מאני טיים" הגיע, זה היה כל כולו יונייטד. זה התחיל עם שער של וידיץ' בדקה ה-91 ב-0:1 על סנדרלנד. 2 מחזורים אח"כ טבז כבש בדקה ה-83 ב-0:1 על סטוק ושלושה מחזורים מאוחר יותר, ברבאטוב ניצח עבור פרגי את בולטון בדקה ה-90. נגמר? רק מתחיל.
הכישרון הצעיר, מקאדה, העניק ניצחון 2:3 על אסטון וילה עם שער מפתיע בדקה ה-93 בתחילת אפריל. שבוע מאוחר יותר, האיטלקי עשה את זה מול סנדרלנד ורק לפני שבוע היה זה קאריק שעשה את זה בדקה ה-86 מול וויגאן. אבל אם באמת מחפשים את הרוח של יונייטד העונה ואולי הנקודה בה נחתמה סופית האליפות, צריך להרחיק עד לווייט הארט ליין של התרנגולים.
טוטנהאם החזיקה ביתרון 0:2 מבטיח עד לדקה ה-56 אבל אז רונאלדו, טבז וברבאטוב לקחו את העניינים לידיים, כבשו חמישייה ב-23 דקות בדרך ל-2:5 ענק. ווינרים כבר אמרנו..
 |
| רונאלדו וטבז. יכולים לעשות את זה (GettyImages) |
|
הלו גווארדיולה, האם אתה שומע?
אם במקרה מאמן ברצלונה קורא את הכתבה (תתרגמו לו בבקשה), אז המסר הוא ברור – תתכונן היטב. כי בשונה מצ'לסי הלוזרית, מנצ'סטר יונייטד עשויה מחומרים אחרים.
השדים האדומים ופרגוסון הם כנראה השילוב המושלם בין טקטיקה (עיין ערך צ'לסי וחוס הידינק) לאסטטיקה (עיין ערך ברצלונה ומאמנה) ולכן הם ללא ספק הקבוצה החזקה ביותר ביבשת.
מבחינה הגנתית, וידיץ' ופרדיננד ולפניהם בקישור, קאריק ואנדרסון, הם שלד יציב של הגנה שאינה פחות חזקה מזו שהקטלונים פגשו בחצי הגמר. מבחינה התקפית, מישהו יכול להגיד בוודאות שהתקפה הכוללת את רונאלדו, רוני, ברבאטוב וטבז היא פחות טובה מזו של בארסה..?.
 |
| גוארדיולה ומסי. תתכוננו, מנצ´סטר זו לא צ´לסי (רויטרס) |
|
אז רגע לאחר הזכיה באליפות, ביונייטד חושבים רק על דבר אחד – זכיה בצ'מפיונס ליג בפעם השניה ברציפות שתכריז קבל עם ועדה – השושלת הזאת יותר מוצלחת מההיא של סוף שנות ה-90. אתה הבנת את זה, פפ?