עשר השערוריות הגדולות ביותר באולימפיאדות

מבן ג'ונסון וקרל לואיס עד סווטלנה קורקינה ואיבנדר הוליפילד. קבלו את 10 הסקנדלים שביזו את הרוח האולימפית. וגם: למה שאג הקהל באתונה?

עוז כרמל | 06/07/2008 00:51

קרל לואיס ובן ג'ונסון. שערוריה בסיאול 88' (רויטרס)

המשחקים האולימפיים נתפסים בדרך כלל כטהורים, נקיים ומסמלים את הרצון לתת לספורט מעמד ייחודי משלו, מעל השחיתויות, העסקנות ושגיאות השיפוט.

אבל לא תמיד הרצוי הוא גם המצוי. 10 שערוריות ענק שאירעו במשחקים האולימפיים מהעת החדשה ועד היום, יוכיחו לכם שהתנועה האולימפית אינה נקיה מטעויות, סקנדלים וכמובן, פוליטיקה.

המלחמה הקרה שהסתיימה עם נפילת בריה"מ הקומוניסטית בתחילת שנות ה-90', הביאה לשערורייה ענקית בגמר הכדורסל באולימפיאדת מינכן, אולי הגדולה בתולדות המשחקים. גמר ריצת 100 המטרים בסיאול 88' ייזכר לעד בגלל בן ג'ונסון, שגבר על קרל לואיס אך מדלית הזהב נשללה ממנו לאחר שהשתמש בסטרואידים.

עוד לפני שהפך לאלוף העולם באיגרוף, הפסיד איבנדר הוליפילד מדלית זהב באולימפיאדה בגלל שערוריית שיפוט. דורנדו פייטרי מאיטליה רץ את מרתון 1908 בכיוון ההפוך, התעלף, סיים במקום הראשון ונפסל בשל עזרת הסדרנים.

צמד המחליקים הקנדי, פלטייה וסייל ביצע תרגיל מושלם באולימפיאדת החורף 2002 אך דווקא הזוג הרוסי זכה בזהב. הקהל באתונה 2004 השתולל אחרי ציון נמוך שקיבל אלכסיי נמוב בתרגיל מדהים על המתח, והמארגנים בסידני 2000 שכחו להרים את סוס הקפיצות. סווטלנה קורקינה לא תסלח להם לעולם. כל השערוריות לפניכם.

גמר הכדורסל בין ארה"ב לבריה"מ מינכן 1972
מאז 1936 לא שמטה נבחרת הכדורסל של ארה"ב את מדלית הזהב. באולימפיאדת מינכן 1972 התרחשה אחת השערוריות הגדולות של המשחקים, בסופה זכתה בריה"מ בניצחון ושמה קץ לרצף המוזהב של האמריקאים. בארה"ב עדיין מתייחסים למשחק הגמר כאל הסקנדל הגדול ביותר אי פעם בכדורסל העולמי.

הדרמה החלה כשדאג קולינס מארה"ב עמד על קו העונשין ביתרון 48:49 לבריה"מ, ולסיום המשחק נותרו שלוש שניות. קולינס קלע את שתי הזריקות, אך הצפירה לסיום נשמעה בטעות במהלך הזריקה השניה.

ביתרון 49:50 לאמריקאים, הרוסים חידשו את המשחק אך לא הגיעו הצליחו לקלוע. מאחר ואחד השופטים שמע קודם לכן את הבאזר, שעון המשחק נותר על שניה אחת לסיום ולא זז, והשופטים החליטו לשחק מחדש את כל שלוש השניות. קונדראשין, מאמן בריה"מ הזעיק מיד פסק זמן.
אנשי המזכירות היו אמורים לאתחל את השעון מחדש ל-3 שניות, אך בשל טעות חודש המשחק ל-50 שניות נוספות. הרוסים שוב לא הצליחו לקלוע, הזמן החוקי לכאורה נסתיים והאמריקאים החלו לחגוג את הניצחון.

אך וויליאם ג'ונס, המזכיר הכללי של פיב"א שישב במזכירות, מחה בפני השופטים ודרש מהם להחזיר שלוש שניות נוספות, אלו שאמורים היו להתווסף בשל הטעות הקודמת. לג'ונס לא היתה סמכות להתערב במהלך המשחק, אך בשל מעמדו בפיב"א איש מהשופטים לא התווכח, ושוב ניתנה לבריה"מ הזדמנות.

השעון אותחל מחדש על שלוש שניות לתום המשחק. אחד השחקנים הוציא מסירה לאורך כל המגרש והכדור הגיע לאלכסנדר בלוב, שקלע עם הבאזר ליי אפ מתחת לסל האמריקאי. בריה"מ זכתה בניצחון 50:51.

ארה"ב מחתה לאחר מכן בפני פיב"א על התוצאה, אך הפניה נדחתה ברוב של 3 מול 2. כמובן, המלחמה הקרה היתה בעיצומה, ושלוש המדינות שהצביעו נגד היו הונגריה, פולין וקובה, לעומת איטליה ופורטו-ריקו שהיו בעד ארה"ב.

הנבחרת האמריקאית סירבה לעלות על הפודיום ולקבל את מדליות הכסף. אלו נותרו שמורות עד ימינו בכספת בלוזאן, שוייץ. קני דייויס, קפטן נבחרת ארה"ב אף כתב בצוואתו כי אישתו וילדיו לא יוכלו לקבל לעולם את המדליה שלו.

גמר ריצת 100 מטרים באולימפיאדת סיאול 1988
גם 20 שנים אחרי הדרמה בסיאול, קשה לשכוח את גמר הריצה ל-100 מטרים גברים, שהפך לאחר מכן לציון הדרך הראשון במאבק בין הספורט הנקי לספורט הנגוע בסמים.

קרל לואיס, האתלט הגדול ביותר בעולם מאז ג'סי אוונס, הגיע לאולימפיאדה מעט אחרי השיא. ארבע שנים מוקדם יותר הוא שיחזר את הישגו של אוונס וזכה בארבע מדליות זהב ב-100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק וריצת השליחים ל-100 מ'.

בן ג'ונסון, קנדי אלמוני יחסית עד אז, לקח את המקום השלישי ואת מדלית הארד ב-100 מטר. שלוש שנים אחר כך, באליפות העולם ברומא 1987, הם נפגשו שוב. בן ג'ונסון הדהים כשקבע שיא עולם של 9.83 שנ', שנחשב עד אז למעבר לגבולות האדם. לואיס בריצה מצוינת אף הוא השווה את השיא הקודם של קלווין סמית', 9.93 שנ'.

קרל לואיס האשים את ג'ונסון לאחר המירוץ, ואמר כי "יש אנשים שמגיעים משום מקום וזוכים בזהב. אני חושב שהם עושים זאת בעזרת סמים". אבל התקשורת לא שמעה, בן ג'ונסון הפך לכוכב הלוהט של האתלטיקה. הקנדי הגיב על ההאשמות, וטען: "כשקרל לואיס מנצח, אני לא אומר עליו שום דבר רע. בפעם הבא שינצח אותי, לא אתלונן".

האש ניצתה, והכל היה מוכן לקרב הגדול בין שני האצנים באולימפיאדה. לואיס עשה כמה תוצאות מצוינות לפני סיאול, ג'ונסון נפצע בשריר רגלו, ונראה היה כי לואיס יזכה בזהב בקלות. הוא אף התרברב: "הזהב שלי, לעולם לא אפסיד יותר לבן ג'ונסון".

השניים לא התקשו במקצים המוקדמים בסיאול, והעפילו לגמר. את 24 בספטמבר 1988 כולם זוכרים: הטיל האנושי מקנדה שרף את המסלול ועצר את השעון על 9.79 שנ'. מאוחר יותר אמר ג'ונסון כי לולא היה מניף את ידו על קו הסיום, היתה התוצאה מהירה יותר.

לואיס סיים שני הרחק מאחור עם תוצאה של 9.91 שנ'. לאחר יומיים הגיעה תוצאות בדיקת הסמים של ג'ונסון והיכו את העולם בתדהמה. בשתן של הקנדי נמצאו שרידים של סטאנוזולול, סטרואידים אנאבוליים אסורים בשימוש. המדליה נשללה, וקרל לואיס זכה בזהב וכבונוס גם הוכרז כשיאן העולם החדש.

מאוחר יותר, נתגלה כי ארבעה מחמשת האצנים שהגיעו ראשונים בגמר האולימפי, השתמשו בחומרים אסורים בנקודה זו או אחרת בקריירה: בנוסף לג'ונסון גם קרל לואיס (כן, גם הוא), לינפורד כריסטי ודניס מיצ'ל. בן ג'ונסון טען לחפותו, אך בשימוע שנערך לו מאוחר יותר, הודה מאמנו כי הוא משתמש בסטרואידים החל מ-1981.

ג'ונסון הושעה לשנתיים, חזר להתחרות והגיע עד חצי הגמר בריצת 100 מ' באולימפיאדת ברצלונה. לאחר מכן נתפס שוב, הפעם בשימוש בטסטוסטרון, והושעה לכל חייו. קרל לואיס? החשדות לגביו גברו לקראת שלהי הקריירה. באחד המסמכים שנתגלו ב-2003 נמצא כי לואיס נכשל שלוש פעמים בבדיקות סמים לפני 88', אך ועדה מיוחדת בארה"ב החליטה שלא להעמידו לדין.

איבנדר הוליפילד נפסל ומפסיד מדלית זהב בלוס אנג'לס 1984
בגיל 21 איבנדר הוליפילד כבר היה ההבטחה הגדולה ביותר בעולם האיגרוף. עוד בטרם הפך למקצוען והחזיק ארבע פעמים בתואר אלוף העולם במשקל כבד), זכה הוליפילד בכל תואר אפשרי באיגרוף.

היה ברור שהמתאגרף האמריקאי יחסל את כל יריביו ויזכה במדליית הזהב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אבל החלטה שערורייתית הביאה לפסילתו.

הוליפילד השתתף בתחרות האולימפית במשקל בינוני-כבד ועלה בקלות לחצי הגמר של התחרות. מולו התייצב הניו-זילנדי קווין בארי. במהלך הסיבוב השני, השופט גליגוריג'ה נוביצ'יץ' מיוגוסלביה ראה כי שני המתאגרפים מחבקים זה את זה זמן רב מדי, וקרא להם להיפרד.

הוליפילד לא שמע את הקריאה, המחייבת את שני המתמודדים לעזוב מיד זה את זה ולהיפרד. בארי הרפה מאחיזתו והמתאגרף האמריקאי שלח שמאלית אדירה שהעיפה את המתאגרף מניו זילנד לפרקט. בארי לא התאושש והקרב הופסק.

מאוחר יותר התנצל השופט בפני הוליפילד והודה כי לא היה בעמדתו כשקרא לשניים להיפרד. אך באותו הזמן, הוליפילד נפסל מיד. מיותר לציין שהאמריקאי שלט לחלוטין בקרב, והיה זוכה בקלות מול הניו זילנדי.

אבל השערוריה לא נסתיימה כאן: בארי זכה במדלית הכסף ללא שניתן לו להתחרות בקרב על מדלית הזהב, מכיוון שטכנית נחשב כאילו ספג נוק אאוט. המתאגרף היוגוסלבי אנטון יוסיפוביץ' זכה בזהב.

בהחלטה חסרת תקדים, הכיר מיד הוועד האולימפי בעוול שנעשה להוליפילד. כשהוא ממרר בבכי על הפספוס הגדול, עמד איבנדר הוליפילד על המדרגה השלישית של הפודיום וענד לצווארו את מדלית הארד.

השערורייה של מרתון לונדון 1908
הדרמה המפורסמת ביותר בתולדות ריצת המרתון התרחשה במשחקי לונדון 1908. דורנדו פייטרי האיטלקי נחשב לאחד הרצים הטובים מבין 56 הרצים שהחלו את המרתון. האיטלקי החל את הריצה בקצב איטי ובטוח.

אותו היום היה יום חם במיוחד בסטנדרטים הבריטיים והמירוץ החל בשעת צהרים. אחרי 32 ק"מ הוא ניצב שני בפיגור 4 דקות אחרי המוביל מדרום אפריקה. הוא החל לקזז את הפער במהירות, הגביר את הקצב ועבר למקום הראשון, כשנותרו מס' קילומטרים לתום המרתון.

ראוי לציין כי אורכה של ריצת המרתון עדיין היה תלוי בתנאים המקומיים. האיטלקי אגב, היה רגיל לרוץ 40 ק"מ, ובלונדון, בשל המסלול התארכה הריצה ל-42 ק"מ ו-195 מטרים, כדי שהרצים יוכלו לעבור ליד ארמונה של המלכה.

המאמץ של הרץ האיטלקי גבה את המחיר: כשנותרו שני קילומטרים לסיום, פייטרי החל לחוש את העייפות, וגם סבל מהתייבשות. כשנכנס לאצטדיון הוא פנה במסלול הלא נכון, בכיוון ההפוך.

הסדרנים ניסו לכוונו לכיוון הנכון, ובטרם הצליח להבין מה רוצים ממנו, התמוטט על המסלול. הוא קם בעזרת הסדרנים כש-75 אלף צופים באצטדיון האולימפי בלונדון רועדים ונרגשים.

פייטרי נפל עוד ארבע פעמים לפני קו הסיום, ובכל פעם נעזר שוב בסדרנים. כשהוא באפיסת כוחות מוחלטת, הצליח האיטלקי לחצות את קו הגמר.

הוא סיים ראשון בזמן של 2:54:46 שע', כשמתוך זמן זה עשר דקות נדרשו לו על מנת לעבור את 350 המטרים האחרונים בתוך האצטדיון. שני הגיע הרץ האמריקאי ג'וני הייז, אך המשלחת האמריקאית הגישה מיד את דרישתה לפסילתו של הרץ האיטלקי, והייז זכה במדלית הזהב.

שערוריית גמר ההחלקה על הקרח בסולט לייק סיטי 2002
בגמר הזוגות בהחלקה אומנותית על הקרח בסולט לייק סיטי, התרחשה אחת השערוריות הגדולות ביותר במשחקי החורף.

במוקד התחרות עמדה היריבות בין הזוג הרוסי, אנטון סוחארילידזה ואלנה ברז'נאיה, והזוג הקנדי דייויד פלטייה וג'יימי סייל, שנחשבו לפייבוריטים.

הזוג הרוסי עלה למשטח ראשון והציג תרגיל מרשים, שהקנה לו ציון מצוין, מקום הראשון ואופציה למדלית זהב. אך הקנדים עלו אחריהם והציגו יכולת פנטסטית ותרגיל מושלם. על פי תשואות הקהל והערכות המומחים בתקשורת, ברור היה למי תוענק מדלית הזהב.

פלטייה וסייל כבר חייכו לכל עבר, אך לפתע נראה על המסך ניקוד השופטים. הקהל באולם והזוג הקנדי הוכו בתדהמה: לשניים ניתן ציון נמוך יותר מהצמד הרוסי, ומדלית הזהב ניתנה לאנטון ואלנה.

ציוני השופטים הציתו גל של שמועות על קניית אחדים מהם. השופטים האמריקנים, הקנדים, היפנים והגרמנים העניקו לקנדים ציון גבוה יותר. לעומתם, השופטים הרוסים, הסינים, הפולנים, האוקראינים והצרפתים העניקו לרוסים ציון טוב יותר והכריעו את התחרות.

מיד התכנסה הוועדה המארגנת של המשחקים לדיון ממושך ויצאה בהחלטה חסרת תקדים: מדלית הזהב תשוכפל ותוענק במשותף לזוג הקנדי המקופח, דייויד פלטייה וג'יימי סייל, ולצמד הרוסי.

חקירה של הוועד להחלקה אומנותית על הקרח, העלתה כבר בתחילתה כי השופטת הצרפתיה בתחרות העניקה לזוג הרוסי ציון טוב יותר, בעקבות לחץ מאומץ של ראשי המשלחת הרוסית לאולימפיאדה.

בעקבות הממצאים, הושעתה השופטת, מארי ריין לה גוגן, וחתמה על הצהרה על הדרך המפוקפקת בה הגיעה להחלטה בנוגע לציונים שנתנה לשני הזוגות.

הפשרה הביא למחלוקת חדשה בנוגע לטקס חלוקת המדליות. ראש המשלחת הרוסית לאולימפיאדה, ליאוניד טיאגאצ'ב, התעקש כי ההימנון הרוסי ינוגן לפני ההימנון הקנדי. דרישתו התקבלה ושני הזוגות עמדו במשותף על הפודיום והאזינו לנגינת שני ההימנונים בזה אחר זה.

הקהל משתולל באתונה אחרי תרגיל של אלכסיי נמוב
למרות שלא הצליח לשחזר את ההופעה המדהימה שלו מאולימפיאדת סידני (5 מדליות, 2 מזהב), אלכסיי נמוב עמד במרכזה של שערוריית שיפוט נוספת, הפעם בעקבות תרגיל על המתח.

ההופעה הבלתי נשכחת של נמוב גרמה לאולם ההתעמלות באתונה לגעוש משריקות בוז זועמות במשך קרוב לרבע שעה, מחזה כמותו לא נראה מעולם במשחקים האולימפיים.

נמוב עלה לבצע את התרגיל על המתח, ובביצוע מלוטש שהותיר את יושבי האולם פעורי פה, לא הותיר ספק כי יזכה במדליה אולימפית. רק מעידה קלה בנחיתה יכולה היתה לפגוע מעט בסיכוייו.

לאחר דקה הופיע על מסך התוצאות ניקוד של 9.725, נמוך במיוחד בהשוואה לתרגיל אותו ביצע. הציון מיקם את נמוב מחוץ לפודיום. מיד לאחר מכן קפץ הקהל היווני על רגליו והחל בשריקות בוז רמות. אליהם הצטרפו המשלחת הרוסית ובני משפחתם של המתעמלים.

השופטים היו בהלם. 10 דקות רצופות חלפו ולא נראה שמישהו בקהל מתכוון לתת לשערורייה לעבור בשקט. בינתיים, עלה למזרן פול האם האמריקאי, אך לא יכול היה לבצע את התרגיל ונראה היה כאילו גם הוא בשוק טוטאלי.

השופטים החלו לערוך התייעצות. הלחץ של הקהל באולם היה עצום. באופן חסר תקדים החליטו השופטים להעלות את ציונו של נמוב ל-9.762 אך עדיין היה הציון רחוק משלושת המקומות הראשונים. הקהל המשיך במחאות קולניות ודרש תיקון נוסף לציון.

נמוב הנרגש, בצעד מעורר הערצה עלה שוב למזרן, הודה לקהל וביקש מהם לשמור על השקט כדי לאפשר להאם האמריקאי להתחרות. הרוחות שככו, אך הסקנדל לא נעלם מעיניהם של ראשי התאחדות ההתעמלות העולמית. התקרית היתה הקש האחרון בשורה של טעויות שיפוט שנבעו משיטת הניקוד המיושנת. ב-2006 יושמה שיטה חדשה שהותאמה לרוח הזמן.

נמוב? הוא לא ביקר את השופטים, גם לאחר התחרות. ועדה מיוחד ברוסיה החליטה להעניק לו 40 אלף דולרים על גילוי אופי ואבירות. אלכסיי נמוב פרש זמן קצר אחר כך מהתעמלות מקצוענית.

סוס הקפיצות היה נמוך ב-5 ס"מ, קורקינה איבדה את הזהב
טעות של חמישה סנטימטרים בגובהו של סוס הקפיצות עלתה לאלופת העולם והפייבוריטית לזכיה בזהב, סבטלנה קורקינה במדליה אולימפית.

באולימפיאדת סידני 2000, במהלך תחרות הקרב רב בהתעמלות, הסתבר שסוס הקפיצות לא הוצב בגובה הנכון. בהודעה רשמית של האוסטרלים, לאחר התחרות, לא דווח מי אחראי לשגיאה, ולא הובעה התנצלות בפני המתעמלות שנפגעו.
"הסוס היה נמוך מדי בחמישה סנטימטרים בערך", אמרה המתעמלת הקנדית איבון טוסק, "מעולם לא ראיתי דבר כזה בתחרות רצינית. טעות כזאת לא אמורה להתרחש".

גם אנשי המשלחת האמריקאית זעמו על המארגנים האוסטרלים, אולם הפגיעה הקשה ביותר היתה במתעמלות הגבוהות, ובמיוחד בפייבוריטית למדליית הזהב, סבטלנה קורקינה.

קורקינה, הגבוהה ביותר מבין 36 המתעמלות בגמר הקרב רב, איבדה לחלוטין את האיזון בקפיצה, ונפלה על ברכיה. מעבר להפסד הנקודות, הנפילה גרמה לקורקינה לאובדן הריכוז, והיא המשיכה לטעות עד שסיימה במקום ה-11 בלבד.

מתעמלות נמוכות יותר מקורקינה, כמו זוכת הזהב, אנדראה רדוקן (1.48 מטר בלבד), לא סבלו כל כך מהשינוי בגובה הסוס. "הבעיה בסוס אמנם הפריעה", אמרה רדוקן בסיום, "אבל הציון שלי היה טוב, ולא היתה לי סיבה לחזור על המכשיר".

זמן קצר לאחר הזכיה נאלצה רדוקן להחזיר את המדליה לאחר שנתגלה בגופה חומר אסור לשימוש.

המארגנים טענו כי לאחר שנתגלתה התקלה איפשרו לבנות לקפוץ פעם נוספת. עבור המתעמלת הרוסיה זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. קורקינה לא זכתה במדליה.

המדליות הוחזרו לת'ורפ לאחר מותו
אחד האתלטים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המשחקים, נקלע לאחת השערוריות הגדולות ביותר באולימפיאדה. ג'ימי ת'ורפ נולד בשנת 1888 והיה אמריקאי ממוצא אינדיאני. בשנת 1999 כשערכה AP את רשימת האתלטים הגדולים של המאה, ת'ורפ נבחר במקום השלישי, אחרי בייב רות' ומייקל ג'ורדן.

באולימפיאדת 1912 שנערכה בשטוקהולם, שבדיה, הוצגו שני מקצועות חדשים: קרב 10 וקרב 5. ת'ורפ זכה בקלות במבחנים האמריקאיים לקרב 5, אך מפאת חוסר נרשמים המבחנים לקרב 10 בוטלו.

כך יצא שהתחרות הראשונה בקרב 10 בה התחרה ת'ורפ היתה באולימפיאדה עצמה, וכפי שהתברר מאוחר יותר, גם התחרות האחרונה של האינדיאני למחצה. שיאו יחזיק מעמד עוד שני עשורים אח"כ.

בקרב 5 (פנטאתלון) הוא זכה בארבעה מקצועות, מדלית הזהב שלו הושגה בהפרש עצום מהמקום השני. בקרב 10 הוא זכה בארבעה מקצועות ובכולם נכלל בין הארבעה הראשונים. גם כאן השיג בהפרש שיא את מדלית הזהב.

ת'ורפ הפך לכוכב המשחקים. מלך שבדיה, גוסטאב החמישי ענד את המדליות לצווארו ואמר לת'ורפ: "אתה האתלט הגדול ביותר בעולם". ב-1913 הוכרזו חוקים נוקשים באולימפיאדות, שקבעו כי רק ספורטאים חובבנים, יכולים לקחת חלק באולימפיאדה.

באותה שנה פורסמו במספר עיתונים בארה"ב ידיעות, לפיהן ת'ורפ הרוויח כסף מבייסבול. בשנים 1909-1910 הוא אכן שיחק בליגת הבייסבול והרוויח סכום פעוט, בערך 2 דולר למשחק.

ת'ורפ שסבל כל חייו מגזענות בעקבות מוצאו האינדיאני, הפך למטרה קלה. מיד נשלחו מכתבים לוועד האולימפי שביקשו לפסול את ת'ורפ. מאוחר יותר באותה שנה החליט הוועד האולימפי להפשיט את האתלט האמריקאי מכל המדליות ולהחשיבו כמקצוען.

ת'ורפ נפסל, למרות שבחוקי האוליפאדה של 1912 נכתב כי ניתן לערער על התוצאות עד 30 יום לאחר טקס הסיום של המשחקים. הדיווח הראשון בעיתון הופיע רק שישה חודשים מאוחר יותר. בשנת 1953, ערירי, אלכוהוליסט וחסר פרוטה הלך ת'ורפ לעולמו.

במשך השנים נעשו מספר ניסיונות להשיב את המדליות בהן זכה בשטוקהולם 1912. לבסוף, כמעט 30 שנה לאחר מותו, קיבלו ילדיו של ת'ורפ מדליות הוקרה ואישור, לפיו אביהם זכה במדליות בצורה חוקית. עם זאת, המדליות המקוריות נגנבו ממוזיאון בו הושמו ולא נמצאו עד היום.

שערוריית מירוץ 800 מ' לנשים באולימפיאדת אמסטרדם
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) היא האולימפיאדה התשיעית בעת החדשה. היא נמשכה כמעט שלושה חודשים, מ-17 במאי עד ה-12 באוגוסט 1928. השתתפו בתחרויות 2,883 ספורטאים מ-46 מדינות.

דווקא האולימפיאדה המוצלחת הזו, בה זכה הרץ האגדי פאבו נורמי במדלית הזהב התשיעית והאחרונה שלו, וג'וני ווייסמילר שיהפוך מאוחר יותר ל"טרזן" שלט בבריכה, הפכה לאחת הפארסות הגדולות בהיסטוריה האולימפית.

זה קרה בגלל ריצת ה-800 מטרים לנשים. לריצה קדם ויכוח חריף בין אנשי התנועה האולימפית: האם לאפשר לנשים לרוץ מרחק כה גדול? האם נשים מסוגלות לעמוד במאמץ הפיזי של הריצה המפרכת?

הסברה היתה שנשים עלולות לגרום לעצמן נזק גופני או עלולות לאבד את הפוריות.

בפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים הוחלט לאפשר לנשים לרוץ בריצות ארוכות מ-200 מטרים, למרות החשש שנתלווה להחלטה, וביקורת לא מעטה. אבל הפור נפל, וההחלטה עברה ברוב קולות בוועד האולימפי.

קבוצת אצניות שהתאמנו עד אז במרוצי 100 מ' ו-200 מ' נענו לאתגר, על אף שלא היו מוכנות לריצה כזו. הן החלו את המרוץ במהירות גבוהה מדי. ריצת ה-800 מטרים לנשים הפכה לכישלון מהדהד: חלק מהמתחרות כלל לא סיימו את המירוץ, אחרות נפלו על קו הסיום תשושות לחלוטין, חלקן התעלפו.

לאחר האולימפיאדה באמסטרדם הוחלט כי נשים אינן מסוגלות לרוץ מעל 200 מטרים, והריצות הארוכות יותר נמנעו מנשים במשחקים הבאים. רק 32 שנים מאוחר יותר, באולימפיאדת 1960 חודשה השתתפות נשים בריצות ארוכות.

הקוריאנים זוכים במרתון תחת דגל יפן
בזמן אולימפיאדת ברלין 1936, היתה קוריאה כבושה, תחת שלטון יפן. למרות זאת, הירשתה הקיסרות לספורטאים מקוריאה לקחת חלק במשחקים, תחת דגל יפן, ואילצה אותם לשנות את שמם להיגוי היפני.

סון קי צ'אנג נאלץ לשנות את שמו לסון קיטאי. הוא התחרה בריצת המרתון יחד עם חברו הקוריאני נאם סונג יאנג. השניים הדהימו את העולם כשזכו במדלית הזהב והארד, שהיו שתי המדליות האולימפיות הראשונות של קוריאה.

באחד הטקסים הקשים אי פעם בתולדות המשחקים, עמדו שני הקוריאנים על הפודיום, השפילו את מבטם והאזינו להימנון היפני, כשדגל השמש העולה מתנוסס בראש התורן.

אבל הגלגל מסתובב: ב-1988 נערכו המשחקים האולימפיים בסיאול. סון קי צ'אנג, מנצח המרתון מ-1936, זכה לכבוד הראוי והדליק את הלפיד האולימפי באולימפיאדה. הוא הפך לגיבור לאומי בארצו לאחר השחרור מעול יפן והפך סמל לפטריוטיזם קוריאני בעולם כולו.

הוספת תגובה

טוען תגובות...