מפרגן למכבי, בטח שאני מפרגן

עמנואל רוזן בטור ל-ONE: "קחו אוויר - הנה זה בא. אני, אדום מלידה, מפרגן למכבי. שמעון מזרחי גאון, אבל זה לא אומר שאני לא מייחל לניצחון צסק"א"

ביממה האחרונה לא מפסיקים לדרוש ממני לפרגן ומיד למכבי תל אביב. לרגעים מסוימים יש לי הרגשה, שרק הפרגון שלי חסר להם שם במדריד, שזה לא באמת שארפ ושרף, שבהם הכול תלוי עכשיו, אלא רק השאלה הלאומית, האם יסכים אוהד אדום לפרגן להוד רוממותם הצהובים.

אז הנה, קחו אוויר, אתם הולכים לקבל את זה חד, חלק ונוקב: אני, עמנואל רוזן, אדום מלידה, מפרגן לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. אני חושב שמדובר בקבוצה מדהימה, עם אנרגיות שאין כמותן, אני אפילו מחבב את צביקה שרף, מת על ספורטאים עם נשמה ולב כמו דרק שארפ ו...תחזיקו חזק, חושב ששמעון מזרחי הוא גאון.

מצד שני, אני ממש לא אוהד את מכבי, לא בכלל ולא עכשיו, לא כשהם מול הפועל חולון ולא כשמנגד עומד הצבא האדום של צסק"א. ממש לא אכפת לי שהם יפסידו בגמר, אני אפילו אגניב חיוך קטן, זה אמנם לא יגרום לי אושר כמו ניצחון בשיניים על קרית שמונה, אבל זה בהחלט יהיה נחמד. בטח יותר נחמד מעוד חגיגה צהובה בכיכר.

שמעון מזרחי במדריד. הוא גאון (יעל מרגלית)

למה? כי ככה זה בספורט. יש קבוצה אחת שכולם "חייבים" לאהוד, היא הקבוצה של המדינה, היא עונה לשם נבחרת ישראל והיא משחקת בכחול לבן. מכבי תל אביב היא לא הקבוצה של המדינה. היא עסק פרטי, של פדרמן ורענן כץ, עסק משגשג ומוצלח. הנה אני שוב מפרגן, אבל מגניב גם תפילה קטנה לניצחון רוסי.

אני לא המצאתי את הפטנט הזה. ככה זה בכל העולם, ואנחנו חלק מהעולם. אוהדי ספורט שפויים אוהדים את הקבוצה שלהם, גם כשהיא גרועה, ולא אוהדים את היריבה של הקבוצה, גם לא כשהיא משחקת בחו"ל ואפילו לא כשהיא הכי טובה בעולם. תבדקו את זה במדריד, ברומא, בלונדון ובמנצ'סטר.

העניין הוא כמובן שסביב ההיסטריה הצהובה נוצרה עיסה דביקה של צביעות ופחדנות. כמה מחברי הטובים, שמעמידים פנים בתקשורת כאילו שהם אחיו התאומים של מוני פנאן, מייחלים כמוני להפסד צהוב בפיינל פור אבל אין להם אומץ להגיד את זה.

דריק שארפ. ספורטאי עם לב ונשמה (ניר בוקסנבאום)

חברים יקרים, צאו מהחורים. חובה לפרגן למכבי, כי מי שמעריך ספורטאים מצטיינים לא יכול להתעלם מכך שמכבי פשוט מעולה, אבל ממש ממש לא חייבים ללבוש צהוב ולעשות כאילו.

בכלל, יש לי הרגשה שרבים מהאוהדים הצהובים, הם מהסוג שהולכים ומתרבים בעיקר בימי פיינל פור וניצחונות. הם לא באמת אוהדי מכבי ולא ממש מתעניינים במשחק הכדורסל. הם אוהדי ההצלחות והניצחונות של מכבי. הם רוצים להידבק לתהילת הניצחון, בעיקר כשאפשר להראות לעולם שאנחנו הכי טובים, אבל העניין המייגע הזה עצמו, שנקרא משחק כדורסל, והמחויבות הזאת של להיות אוהד, עם רגעים רבים של תסכול ואכזבה, לא מעניינים אותם.

ראיתם כמה "אוהדים" נטשו את היציע במדריד ולא נשארו לראות את חצי הגמר השני בין צסק"א לטאו? ראיתם כמה מעטים צפו במשחק הזה בטלוויזיה? אתם יכולים לנחש כמה היו רואים את משחק הגמר, לו מכבי לא היתה מתמודדת בו?!

למכבי תל אביב יש אוהדים נפלאים ומסורים, אבל יש גם ספחת של מאות אלפי טרמפיסטים שנדבקים להצלחה, כמו פרפר שנמשך לאור, ונעלמים מהמקום ברגע שמגיע החושך. הנה ביבי נתניהו, שמתקשר ללקק לשרף אחרי הניצחון על סיינה – הוא נראה לכם אוהד כדורסל אמיתי, או סתם טרמפיסט שתופס גל?!

אז הנה עשיתי מה שביקשתם. אני מפרגן למכבי. ממש מפרגן. באמת. עפר לרגליהם של בטיסטה וביינום והלפרין ודרק שארפ. מודה ששמעון מזרחי הוא מופת לניהול. שונא את הקריאות המגעילות והמטופשות נגדו של אוהדי הפועל תל אביב, אבל ממש מחייך למראה תצוגת העידוד המקורית שהכינו האוהדים האדומים למען צסק"א זה נחמד, זה מצחיק, וזה לא נגד החוק או הציונות. מכבי תל אביב קבוצה מצוינת, המקום השני באירופה מתאים לה – ובעיקר לי.