מונדיאל 2006: נבחרת ביום - אנגליה

הלוזרית הנצחית של המונדיאלים ואליפויות אירופה הפכה איכשהו למועמדת בולטת לזכייה בגרמניה, לראשונה מאז 1966. האם וויין רוני יבלוט בהיעדרו?

מירון ארונוביץ' | 09/05/2006 00:00

לא יודע מה איתכם אבל דווקא לקראת המונדיאל הקרוב יש לי הרגשה שבדיוק אחרי ארבעים שנה נבחרת אנגליה תניף את הגביע העולמי. ברור לי שזו לא הנבחרת הכי מוכשרת בטורניר (אל תתחילו כבר עכשיו לקטר "הוא לא מבין מהחיים שלו") אבל משהו משמעותי בכל זאת קורה שם.

נכון להיום, אחד השחקנים הכי משמעותיים של סוון גוראן אריקסון פצוע. המדובר כמובן בוויין רוני שנפצע במשחק של היונייטד מול צ'לסי ושבר את כף רגלו. השבדי ניצב עכשיו בפני דילמה גדולה ביותר שכן הילד הפסיכי והמוכשר שלו ייעדר 6 שבועות, וכמה אירוני שמדובר בדיוק בשבועות שלפני משחק הפתיחה של אנגליה מול פרגוואי ב-10 ביוני.

רוני הוצב לבסוף בסגל - אך האם אריקסון ייתן לו לשחק? בינתיים, זומן גם הכשרון בן ה-17 של ארסנל, תיאו וולקוט.

על הנקודה החשובה הזו שווה להתעכב עוד קצת ואסביר בדיוק מדוע - הנבחרת האנגלית התחזקה משמעותית מאז המונדיאל האחרון בכל המערכים שלה במגרש פרט לחוד. למעשה אין לאנגליה חלוצים ברמה העולמית הגבוהה ביותר למעט וויין רוני ואובדן של שחקן כזה עלול לשבש מאוד את האיזון של האנגלים בין המערכים השונים על הדשא. קשה יהיה לדעת מה יחליט השבדי, אבל ההימור שלי הוא שאריקסון מודע לכך שיהיה חייב לקחת את הסיכון כי אין לרוני תחליף הולם. פשוט אין.

במוקדמות זה הלך חלק יחסית
הדרך של הנבחרת האנגלית למונדיאל היתה די קלילה. השאלה היחידה שנותרה לוטה בערפל עד לסיום היתה אם החבורה של אריקסון תסיים בראש הבית שכן היא היתה במירוץ צמוד מול הפולנים עד המחזור האחרון. במשחק המכריע ניצחה אנגליה 1:2 את פולין באולד טראפורד וסגרה עניין, לא לפני שהספיקה להפסיד בצורה מביכה לצפון אירלנד, נבחרת שגם ישראל מנצחת ביום סביר ועל כך ספג אריקסון לא מעט ביקורת.

עמדת השוער בסגל האנגלי במצב סביר בהחלט. פול רובינסון נתן עונה יפה בטוטנהאם. הוא נחשב לשוער צעיר יחסית (26) אבל לא חסר לו ניסיון גם בפרמייר-ליג וגם בליגת האלופות, כששיחק עם לידס. הוא ניחן ביציבות ויכולת עצירת כדור גבוהה מאוד שמשרה ביטחון על ההגנה.

השוערים המחליפים בינוניים יחסית - רוברט גרין מנוריץ' ודייויד ג'יימס ממנצ'סטר סיטי, שמוטב לאנגליה שאריקסון לא ירבה להשתמש בו. עמדת השוער היא לא אחת החזקות בנבחרת אבל בוודאי שאיננה נחשבת לנקודת תורפה.

ההגנה הטובה ביותר
ההגנה האנגלית היא ללא ספק ברמה עולמית גבוהה ביותר. במרכז ההגנה עומד לרשותו של אריקסון מבחר בלמים פנטסטי עם ג'ון טרי שעשה קפיצה ענקית בצ'לסי ונחשב לשחקן טופ-קלאס. קשוח, מהיר, אינטנסיבי, בעל כושר אדיר ובשנים האחרונות גם מנהיג. הבונוס שלו הוא יכולת כיבוש מעולה בנגיחות כשהוא מגיח מאחור לכדורי קרן - אלמנט שלכל הגנה קשה מאוד להתמודד אתו.

לצדו של טרי צפוי לפתוח ריו פרדיננד, שלאחר ירידה בכושרו חזר לעצמו בגדול ככל שהעונה התקדמה. גם לפרדיננד יש ניסיון עשיר בהתמודדויות ברמות הגבוהות ביותר ואין ספק שהשניים האלה משלימים את מרכז ההגנה הטוב ביותר, לטעמי, במונדיאל הקרוב. לאריקסון יש אפשרות תמרון יוצאת דופן בעמדה הזו שכן עומדים לרשותו גם ג'יימי קראגר שהשתבח בגדול תחת חסותו של רפא בניטז בליברפול ונתן עוד עונה מצוינת וכן את לדלי קינג, ווס בראון ולוק יאנג. אגב, ישנו סיכוי גבוה שסוון יזמן את סול קמפבל על חשבונו של האחרון, למרות העונה הקשה שעברה עליו. סול הוא עדיין בלם מדהים שיודע להתעלות ברגעי אמת (ראה ערך הופעה מצוינת מול ויאריאל בגומלין חצי-גמר ליגת האלופות) ויהיה קשה לאריקסון להתעלם ממנו.

החלק הקצת פחות חזק של ההגנה הוא באגפים. בצד ימין עדיין לא מצאו באנגליה תחליף הולם לגארי נוויל המתבגר אבל נוויל הוא עדיין מגן אמין ביותר שממעט לטעות. החיסרון שלו הוא טכניקה לקויה וכפועל יוצא מכך התמיכה המועטה שלו בחלק ההתקפי.

בצד השני יש לאריקסון בעיה מכיוון שהמגן הקלאסי היחיד שלו בסגל הנוכחי הוא וויין ברידג'. השחקן המוכשר הזה עבר פציעה קשה בשנה שעברה ונעדר לשמונה חודשים מן המגרשים. בתחילת 2006 הושאל ברידג' מצ'לסי לפולהאם ומאז פתח באופן קבוע בהרכב. ברידג' נחשב למגן מעולה ותומך התקפה נהדר שיודע לבשל ולהבקיע אבל טרם חזר לשיא כושרו השנה. ייתכן שאריקסון יצטרך להמר גם הפעם ולהחזיר לסגל את אשלי קול מארסנל, שרק חוזר מפציעה נכון להיום, אבל אם יחזור לכושר טוב בזמן שנותר שווה לשקול להחזירו לסגל ולו רק בגלל שיש לו לא מעט ניסיון עם הנבחרת.

מה הקשר
הקישור האנגלי גם הוא הינו חולייה אדירה שמאופיינת במהירות ויכולת חיסול ממוקד של התקפות היריב.

השמות אומרים הכל: פראנק למפארד מוגדר בבסיסו כקשר מרכזי ומרבה מאוד להגיח קדימה ולכבוש כמות שערים שלא מביישת אף חלוץ ברמה עולמית. עם 16 שערי ליגה ועוד שניים בליגת האלופות קשה להתווכח. למפארד ינהיג את הקישור של אנגליה ואם הוא לא יפגין עייפות מסוימת מהעונה הארוכה שעברה עליו יש לאריקסון על מי לסמוך.

לצדו של האחרון אמור לככב סטיבן ג'רארד הנפלא, שנבחר ממש לא מזמן לשחקן העונה מטעם איגוד השחקנים באנגליה ומחוזר בעקשנות על ידי יובנטוס. גם סטיבי ג'י הפך השנה לכובש בחסד ובנוסף עושה עבודה מדהימה בחלק האחורי של הקישור. לג'רארד יש יכולת פנומנלית בשיגור מסירות מדויקות על שטחים ארוכים, מה שמאפשר לאנגלים לעבור מהגנה להתקפה ביעילות יוצאת דופן. בשורה התחתונה מרכז השדה של אנגליה נראה מפחיד וקטלני.

באגפי הקישור נציין את המותג (כי בסופו של דבר הוא יותר מותג משחקן) דייויד בקהאם. היפיוף של הנבחרת עבר עונה זוועתית עם ריאל מדריד הרקובה (זוועתית במונחים של מועדון פאר) ולדעתי משהו טוב במיוחד יקרה לו במונדיאל הזה. לבקהאם יש נטייה לחזור לחיים דרך הנבחרת הלאומית שהיא מקום טוב להתרענן בו.

יש לשחקן הזה המון רצון להוכיח שעוד יש לו מה לתת. זה כנראה המונדיאל האחרון שלו. הוא מנהיג והוכיח שהוא יודע להיות ווינר. נכון, הוא לא בכושר משחק מי יודע כמה, הוא לא כישרון גדול בדריבל אבל יש לו עדיין יכולת בעיטה מרשימה ביותר. יש לי תחושה טובה מאוד לגביו.

ג'ו נותן הקול
הכשרון הבולט בקישור היצירתי הוא ג'ו קול. מהיר, מדויק, כובש, עם יכולת לשחק בשני האגפים וחדש חדש חדש (מהעונה) - יודע לעשות עבודת הגנה ראויה לשמה.

השחקן האחרון ששווה להתייחס אליו כמי שעשוי להיות קלף משמעותי הוא שון רייט פיליפס. לטעמי הסכום ששולם עליו (21 מיליון ליש"ט) על ידי צ'לסי למנצ'סטר סיטי מוגזם ומשולל פרופורציות ולמרות הכל, הבחור השתבח כצפוי תחת שרביטו של מוריניו. פיליפס מהווה איום משמעותי בפריצות שלו באגף ימין (הבן-אדם רץ מהר כמו שד) וביכולת להרים כדור מדויק תוך כדי ריצה.

עוד בקישור: קיירן ריצ'רדסון, הילד העולה של אלכס פרגוסון, וכן צמד הקשרים מייקל קאריק וג'רמיין ג'נאס, שנתנו עונה יציבה וטובה עם טוטנהאם, כנראה בדרך למוקדמות ליגת האלופות בעונה הבאה.

אפשר לסמוך על השרוך?
מה נשאר? סימן השאלה, זאת אומרת החוד. כפי שציינתי בפתיחה, לחיסרון של וויין רוני עלולה להיות השפעה משמעותית ביותר על היכולת של הנבחרת הזו לתרגם את האיכות שלה לכיבושים. אני מעריך שגם אם רוני יחמיץ את המשחק הראשון או השני בבית הוא ישחק במונדיאל הזה.

אבל לאנגליה יש גם את פיטר קראוץ', שאחרי פתיחת עונה יבשה להחריד בליברפול החל להרשית ולהפגין יציבות. למרות גובהו הבלתי שגרתי מדובר בשחקן טכני שמבין היטב את תפקידו במשחק ובעל משחק ראש מצוין - לא במפתיע. השילוב שלו עם רוני אמור להיות מצוין כי הם מהווים צוות משלים. אחד גבוה, קצת שברירי וטכני, השני סופה, חזק כמו שור (כינוי: "הטנק"), חד ומהיר.

מייקל אואן, בינתיים, מתקשה לשחזר את היכולת שלו מלפני הפציעה הקשה האחרונה. באנגליה שומרים לו חסד נעורים על צמד השערים הנפלא בניצחון 2:3 על ארגנטינה, אבל כרגע מידת יכולתו של אואן (באמת חלוץ נפלא כשהוא בשיא) לשחק במונדיאל היא בגדר תעלומה.

היסטוריה של כאב
לגבי עמדת המאמן, מה יש לומר, השבדי עדיין לא זכה בתואר עם הנבחרת הזו מאז מונה והיא ממשיכה גם תחתיו את מסורת ההפסדים הטרגיים אליה אתייחס מיד. נוסיף רק שבסה"כ אריקסון, על אף שלא זכה להישגים, הינו מאמן לא רע בכלל שירצה מאוד לסיים את הקמפיין שלו באנגליה עם גביע שיסדר לו ג'וב איכותי בעונה הבאה.

לנבחרת אנגליה של שני העשורים האחרונים יש באופן די קבוע גיבור טרגי וכפועל יוצא מזה הדחות כואבות ולוזריות במיוחד בכל הטורנירים האחרונים. באליפות אירופה 2004 זה היה דריוס ואסל המסכן שהחמיץ את הפנדל הגורלי ברבע-הגמר מול פורטוגל אחרי משחק מדהים שהסתיים 2:2 בתום הארכה באצטדיון האור.

גביע העולם 2002, אנגליה פוגשת את ברזיל. רונאלדיו מכניס את דייויד סימן לרשימת הטרגיים עם כדור חופשי שהוא מקשית מ-35 מטר ישר לרשת של האנגלי, שלא ממש ברור מה עבר לו בראש באותו רגע. סימן שילם על כך בלא מעט שירי לעג כולל: lets all do the seaman שכבר יצא לי להזכיר פה בעבר.

יורו 2000, אנגליה במשחק קריטי על העפלה מהבית המוקדם מול רומניה. בדקה ה-89 פיל נוויל, ברגע של שטות, מכשיל את מולדובאן ברחבה, גנאה כובש מהנקודה הלבנה - אנגליה מודחת.

גביע העולם 1998, דייויד בקהאם עף בכרטיס אדום אחרי עבירה ארורה על דייגו סימאונה הפרובוקציונר וזוכה למטר ביקורות וגידופים בכל מקום בו דורכות רגליו באנגליה, עד שהגיע השולם. הארגטינים חזרו מפיגור, המשחק הגיע לפנדלים, ואז הגיע תורו של דייויד באטי להחמיץ את הפנדל המכריע בדו-קרב בעיטות מהנקודה הלבנה והשחורה מאוד לאנגליה.

ברזיל בתפקיד מכבי
זה לא נגמר. יורו 1996, אנגליה מארחת בעצמה ונותנת משחק מהסרטים מול הולנד. היא פוגשת את גרמניה בחצי-הגמר, המשחק מגיע לפנדלים. זוכרים? נכון, גארת' סאות'גייט היה הקורבן התורן להחמיץ פנדל ולהיכנס למרה שחורה. מונדיאל 1990, שלב חצי-הגמר, שוב זו היתה גרמניה. פנדלים, סטיוארט פירס וכריס הודל נכנסים לרשימה העצובה. ואיזה מסכנים האוהדים האנגלים שאכלו פעם אחר פעם את הלב. האם אנגליה תשבור את המסורת הטרגית הפעם?

מה יהיה בגרמניה? כמו לקראת כל מונדיאל, באנגליה חושבים שהפעם הם לוקחים את הגביע. מוזר שהחבר'ה לא מנמיכים שם ציפיות ולו רק כדי לא להיפגע שוב. לי יש הרגשה שלמרות הכל משהו טוב יקרה לנבחרת הזו. ברזיל תיפול בגלל תסמונת מכבי תל-אביב העונה ביורוליג, בשל שחיקה של כוכביה הגדולים והפוקוס האדיר שכל מתמודדת מולה תשים, וכן בגלל שזה הכדורגל ולא תמיד הטובים ביותר גם מנצחים. אגב, פרנץ בקנבאואר אמר לפני חודשיים לערך כי לדעתו אנגליה היא הטובה באירופה אבל שברזיל תיקח את הגביע.

גוד סייב דה קווין
נכון, גם איטליה מועמדת חזקה ביותר שיכולה ללכת עד הסוף, גרמניה בעלת מסורת של הצלחות, נוטה לא ליפול לפני השלבים המאוד מאוחרים והיא גם המארחת. ארגנטינה חזקה ולוזרית בשנים האחרונות, הולנד היתה פנטסטית במוקדמות ויש לה ואן-באסטן על הקווים אבל גם נבחרת צעירה ולא מנוסה מספיק, ותמיד יכולה לבוא איזו נבחרת שתהיה סוס שחור.

למרות הכל, אנגליה לדעתי הולכת להתחבר נכון בטורניר הזה. בבית המוקדם היא תפגוש את פרגוואי, שבדיה וטרינידד וטובגו. האחרונה פשוט לא ברמה, השתיים האחרות קשות אבל יש לאנגליה יותר כשרון. אנגליה תעפיל מראשות הבית - מה שיבטיח לה כנראה לא לפגוש את גרמניה מהבית המקביל, שבו האחרות פחות טובות ממנה. אח"כ זו כבר מלחמת עולם.

יש לאנגליה חומר מספיק טוב, ניסיון במעמדים מחייבים וסטטיסטיקה לוזרית, שהגיע זמנה להישבר. מובן שזה רק הימור, אבל הפעם "גוד וויל סייב דה קווין." נתראה בתשיעי ביולי בגמר.

הוספת תגובה