יהלומים לנצח, גם בכוח
אוראל דגני (רדאד ג'בארה)
בית”א ירושלים של משה חוגג אולי מובילה ב"מרוץ לשייח", בדרכה אולי לחתימה על הסכם שישנה את פניה בשנים הקרובות לפחות מבחינה כלכלית, אבל במציאות הנוכחית היא נראית כמו קבוצה אבודה. דראפיץ' וברדה ספגו הפסד נוסף, הפעם ממכבי חיפה, ומהצד זה נראה שהם מסרבים להבין שאותה שיטת משחק שאפיינה אותם והביאה להם תהילה במכבי נתניה פשוט מאוד לא מתאימה לקבוצה מהבירה. גם לא מערך עם שלושה בלמים, וזה אפילו לא העניין.
עלי מוחמד, שייצג את מערך "היהלום" של סלובו ושי בעיר היהלומים, גם מייצג את החולשה הבית"רית עם יכולת לא אופיינית וכשהוא לא טוב – השאר לא יותר טובים ממנו בלשון המעטה. גם אם הם מנסים לכפות את שיטתם בכוח, ביכולת כזאת של השחקנים שלהם – בית"ר לא תתעלה מול אף קבוצה בליגת העל.
מוחמד. מייצג את החולשה (רדאד ג'בארה)ואלה שמות, ומדובר בשמות בכדורגל הישראלי, שבינתיים הם רק כאלה ולא קבוצת כדורגל מחוברת: טל בן חיים, אוראל דגני, אנטואן קונטה, שי קונסטנטין, אורי מגבו, אופיר קריאף, עידן ורד, אלירן וירדן שועה – כולם היו מתחת לרמתם בחיפה ונראו לא טוב, וזאת מחמאה – מלבד איתמר ניצן האדיר שמנע תבוסה קשה ומשפילה עם 10 הצלות עד הדקה ה-60.
בעוד המאמנים מתעקשים, דראפיץ' הודה שהמחצית הראשונה בסמי עופר הייתה "הכי גרועה שלו כמאמן", במועדון מאשימים את השחקנים במשבר, ורד הכריז על "יום שחור לבית"ר ירושלים", הבעלים בדרך לדובאי והאוהדים מוחים – לבית"ר יש כל כך הרבה צרות, מקצועיות, ולא רק. יהלום או לא, הוא שחור לגמרי והמאמנים צריך לנקות אותו מכל הרעש סביב הקבוצה, להמשיך ללטש אותו בבית וגן ולהתפלל שערבים כאלה לא יחזרו על עצמם יותר.
ברדה ודראפיץ'. צרות כפולות (עמרי שטיין)עטו על הריבאונד
דולב חזיזה. פיו פיו ירוק (רדאד ג'בארה)אחרי שמכבי חיפה וברק בכר הועילו בטובם והשאירו את חיים סילבס ועמיר תורג'מן בתפקידיהם בהפועל חיפה ובהפועל כפר סבא, גם סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה רצו ליהנות משירותי האירוח של הירוקים, אבל כך לא הסתיים המשחק באצטדיון סמי עופר, בו דווקא המארחת חזרה לעצמה ויצאה, כך היא מקווה, לדרך חדשה, עם 0:2 על בית"ר ירושלים.
בעוד דראפיץ' וברדה זעקו לעזרה, הם נותרו עם רצף שלילי של ארבעה משחקים ללא ניצחון (מתוכם שלושה הפסדים), מאז ה-4:0 על הפועל חדרה (עוד נגיע לתוצאה הזאת). בזמן הזה, מכבי חיפה הפכה את בית"ר ל"ריבאונד" של ליגת העל. אחרי ששער של מוחמד אבו פאני, בריבאונד אחרי הפנדל המוחמץ של ניקיטה רוקאביצה, נפסל – היה זה דולב חזיזה שהבקיע בריבאונד משלו, אחרי עוד הדיפה של איתמר ניצן לבעיטה של רוקאביצה.
מנחם ורוקאביצה. הפעם חיפה הגיעה (עמרי שטיין)החלוץ האוסטרלי, שלא התייאש, לא ויתר לאקסית והעניק לה את הכינוי הנ"ל, כשהוסיף את שער משלו לאוסף, את התשיעי שלו העונה בליגת העל (ברצף, בכל מחזור) וה-14 שלו העונה בכל המסגרות, ב-12 המשחקים האחרונים. בעזרתו הגדולה, מכבי חיפה השתמשה לבסוף בבית"ר, למרות שנראתה כמו אחת כזו בעצמה במחזורים האחרונים, כדי להתנחם ולהתגבר על התקופה הלא פשוטה שעברה, בדיוק כמו מערכת יחסים לא בריאה שצריך לעבור ממנה הלאה כמה שיותר מהר.
בכר, שספג ביקורות בצדק על היכולת הלא טובה של קבוצתו בתקופה האחרונה, התעשת והחזיר להגנה את העוגנים של מכבי חיפה של מרקו בלבול בעונה שעברה, כשג'וש כהן שב אל בין הקורות, רז מאיר לעמדת המגן הימני ועופרי ארד לעמדת הבלם. ביחד עם חוסה רודריגס, שנראה פתאום כמו שחקן אחר לגמרי והצטיין מול בית"ר, המשחק של מכבי חיפה שטף, בעיקר מול ההגנה המחרידה של הירושלמים, אבל מה זה משנה בעצם? כשמדובר בריבאונד בלבד, העיקר התוצאה. והנחמה.
ברק בכר ואורי מגבו. גם אסיסט, גם ריבאונד (רדאד ג'בארה)אלופה, פוסט קורונה
פשיץ', דן ביטון ויונתן כהן. נכנסו לעניינים (רדאד ג'בארה)בעוד מכבי חיפה עדיין מעל מכבי ת"א (בנקודה, ועם משחק חסר), האלופה, כך עושה רושם, נכנסה לקצב עם 0:3 על הפועל כפר סבא, ניצחון שלישי רצוף, וביכולת נהדרת שזכתה לסופרלטיב על "המשחק הכי טוב שלה העונה" זה שבקריית חיכו לו וסוף-סוף הגיע. וכמה טוב נראתה אלופת השנתיים האחרונות באצטדיון בלומפילד.
אלכסנדר פשיץ' הבריק שוב עם שער מלהיב עם העקב, יונתן כהן המשיך ללהוט עם שער וצמד בישולים ודן ביטון, הצלע השלישית של הטריו החזק של הצהובים בהתקפה העונה, הוסיף שער משלו. דור פרץ ואייל גולסה היו נהדרים כהרגלם בקישור, כמו גם חוליית ההגנה, וכל זה עוד בלי דן גלזר הפצוע.
דור פרץ (רדאד ג'בארה)מאז ה-4:0 (עדיין לא הגענו אליה) לוויאריאל, החבורה של יורגוס דוניס התייצבה עם הרכב קבוע - למעט המשחק בין גלזר שנפצע בשבוע שעבר, גולסה וטל בן חיים - פוסט קורונה וכמעט ללא היעדרויות, שהשכיח את הצרות הבריאותיות והספורטיביות של תחילת העונה והעניק למאמן היווני שקט בבחירת ההרכב ובעיקר בקיצור הרוטציה. בשלב זה של העונה, ובלי קשר למיקומה בטבלה, ככה בדיוק נראית אלופה בהתהוות.
הסבתא של הפועל ת"א
אדי גוטליב. הפועל שוב הפסידה (רדאד ג'בארה)הפועל תל אביב ממשיכה להשתפר ממשחק למשחק, היא "לא נופלת מאף קבוצה בליגת העל ברמת הכדורגל", שוב הייתה טובה יותר מיריבתה והייתה צריכה להביס את בני יהודה – אבל – היא הפסידה פעם נוספת, הפעם 1:0 לבני יהודה ונותרה עם חמש נקודות מתחת לקו האדום, עם שלושה שערים, מתוכם רק אחד שער שדה.
כרגע לפחות, הקבוצה של ניר קלינגר לא מצליחה לנצח ולתרגם את היכולת, הבאמת משתפרת שלה, וזו השורה התחתונה. כל השאר הם "סיפורי סבתא" וניסיון לגרום למציאות להיראות פחות עגומה, והיא לא פשוטה בכלל עבור האדומים בשלב זה, וזה גם לא ממש מעניין את אמא של אמא של האוהדים. וגם לא זו מצד האבא.
קלינגר. בישל דייסה (רדאד ג'בארה)"זה לא מעניין אף אחד שהיינו יותר טובים או שאנחנו ממשיכים להשתפר ולהיראות טוב ביחס ליריבות, כל עוד הכדור לא ברשת. הכל אצלנו 'אם ואם ואם'", אמרו בהפועל ת"א לאחר ההפסד לבני יהודה וגם הם לא מתרשמים מהיכולת של הקבוצה עד שזה מגיע לניצול המצבים ולמשפטי ה"אם לסבתא היו גלגלים".
גם הם יודעים, שבקצב הזה, של צבירת הנקודות, של הנאיביות, האנמיות והקהות – עם התסמינים הללו של כדור לא נכנס לרשת בכל כך הרבה מצבים והפסדים מחצאי מצבים – הסבתא עוד עלולה להוריד אותם ליגה. ואולי בכלל קוראים לה שולמית.
ליידנר. בתחתית (רדאד ג'בארה)קלישאה, לא מחמאה
שחקני מכבי פ"ת. ליגת מטוטלת (נעם מורנו)התוצאה 0:4 מבלבלת את קבוצות ליגת העל לאחרונה. בית"ר ירושלים חשבה שאחרי התבוסה שהנחילה להפועל חדרה היא תמשיך לרוץ, וזה לא בדיוק קרה. מ.ס אשדוד פירקה כך את מכבי נתניה ואז הפסידה לבני סכנין 1:0, שבעצמה חטפה 4:0 מהפועל חדרה ואז חזרה לנצח. חדרה בעצמה הפסידה למכבי פתח תקווה 1:0.
בין אם יש כאן מוסר השכל או לא, יש משל והוא די פשוט – הקלישאה על כך שליגת העל היא שוויונית ותחרותית – שחוזרת כל עונה בערך כ"כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה" בלי קשר לשם ולגודל המועדון, היא כמובן נכונה אבל היא לא ממש מחמאה. אף קבוצה לא מתעלה לאורך זמן, אין יציבות, מאמנים מתחלפים בקצב ורובם לא מביאים בשורות גדולות כשהם מחליפים האחד את השני בג'ובים פה ושם, כך נשמר הסטטוס קוו. כל מחזור הדברים מתהפכים והם עוד ישתנו שוב ושוב.
כל אלה רק דווקא כן מחמיאים למכבי פ"ת, מוליכת ליגת העל התורנית, שממשיכה לנצח ולהפתיע רבים. מבלי לפרק, מבלי להיסחף, עם הרבה אמונה וביטחון שאולי לא אופייניים לחבר'ה הצעירים של גיא לוזון, אבל דווקא כן למאמן ולמערכת בראשות אבי לוזון. במלאבס קשה להתבלבל, יש יציבות בעמדת המאמן (אין שאלה כשמדובר בראש המערכת הנוכחי), אין קיצוניות ויש ים של יציבות, שקט ובעיקר כישרון. כל עוד גיא מביא ניצחונות, כן?