החיים החדשים של טוטו תמוז: הצצה מיוחדת

החלוץ שהפך לאחרונה לאבא ("משנה את כל החשיבה בחיים") מדבר על הכול בפתיחות בראיון בלעדי ל-ONE: "הייתי תלוי באנשים שעצרו אותי מלהתקדם ולהצליח"

גידי ליפקין | 16/11/2020 14:06

טוטו תמוז (רדאד ג'בארה) (גרפיקה: קרולינה אריכמן)

סיפור החיים של טוטו תמוז היה יכול בקלות לשמש השראה לסרט ואפילו לסדרה. מי שהגיע בגיל שלוש לישראל עם אביו, שחקן הכדורגל הניגרי, קלמנט טמילי, ולבסוף הוריו עזבו את הארץ והוא נשאר פה לגדול לבד, כאשר, אמו, אורית תמוז, לקחה אותו לביתה. כבר בגיל 16 הוא שיחק בבוגרים של הפועל פ"ת. אגב, בזמנו כשעלה לקבוצה הראשונה של הפתח תקוואים, היו"ר דאז, ליאור שחר, אמר לאנשי הקבוצה: "מה זה השק תפוחי האדמה הזה".

בסופו של דבר תמוז הציג בישראל קריירה לא רעה עם 4 גביעים ושתי אליפויות, אולם נראה שהבחירות של תמוז בשנים האחרונות, במיוחד עם הקבוצות בחו"ל, היו מוטעות, וכעת לאחר כמעט שנתיים בהם לא שיחק, הוא בטוח שהוא עוד יחזור בגיל 32 לשחק.

תמוז בשנים האחרונות מתגורר ברומניה, לפני כארבעה חודשים נולדה לו בת (תאיה) מזוגתו אנדריאה, ונראה שהחיים של תמוז השתנו בזכות הילדה שנתנה לו פרספקטיבה אחרת לחיים ולהתנהלות.

בראיון מיוחד ל-ONE, תמוז מדבר בפתיחות ומהלב על החיים החדשים עם הילדה, על הזוגיות, החיים בצל הקורונה, מסרב עדיין לסכם קריירה, אך מדבר בפתיחות רבה על הקשיים, הטעויות שעשה, מדוע לא הצליח להגיע רחוק יותר למרות הנתונים שהיו לו, על הגזענות, על הרגעים השמחים בקריירה לצד רגעי השפל. כמו כן, החלוץ מדבר על המשפחה בניגריה, עניין המשקל שלו שההתעסקות בו ליוותה אותו לאורך כל הקריירה.

הבחירה בשם תאיה, חתונה, ואיך הילדה שינתה אותו

טוטו תמוז, מה שלומך?
”הכל 10 ברוך השם, הכל בסדר. ימים קשים עם הקורונה אבל כולנו נעבור את זה ביחד”.

איך זה בא לידי ביטוי מבחינתך ברומניה?
”התמודדות לא קלה, עכשיו גם מתחיל פה סגר שני. זו סיטואציה לא נעימה כי כרגע לא יודעים כמה זמן זה יימשך ולאן זה ילך, וזה תוקע לי גם את החזרה שלי לארץ, כי יש ביטולים של המון טיסות, אבל אני מקווה מאוד שבתקופה הקרובה הדברים ישתנו ובאמת נוכל לחזור לחיים רגילים”.

כמה זמן לא היית בארץ?
”8 חודשים”.

זה הכי הרבה זמן שלך שלא היית?
"כן, זה מרגיש כמו נצח. כשהייתי בפטרולול הייתי קופץ הרבה לארץ לבקר את המשפחה, אבל כמו שאמרתי אנחנו נצא מזה חזקים יותר”.

מגיע לך מזל טוב, נולדה לך ילדה.
”תודה רבה, כן נולדה לי נסיכה קטנה. זה באמת הדבר שמסב לי הכי הרבה אושר בחיים”.

איך זה להיות אבא?
”מדהים, זה משנה את כל החשיבה בחיים, זה הקדשה של 100% לדבר שהכי יקר לך בעולם, היא הכי חשובה לי בעולם”.

זה שינה אותך?
”כמובן, אתה חושב רק עליה ולא על עצמך, איך אתה יכול להעניק לה את החיים הכי טובים ואני מקווה שאני אעשה את זה. אני מקווה מאוד שאגדל אותה בנחת ושיהיה לה כל מה שצריך בחיים”.

אתה מעורב? קם בלילות?
”כמובן, אני והחברה עושים לילה לילה. בהתחלה זה היה הרבה יותר קשה, אבל זה כ”כ כיף שזה משהו שלך, זה משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים, הרגשה מדהימה שאני מאחל לכל אחד, חוויה בלתי רגילה”.

לא חשבת שזה יהיה ככה?
”לא, לא חשבתי שיהיו כ”כ הרבה תחושות של אהבה ונתינה למישהו שהוא באמת כ”כ יקר לך, אני שמח לחוות את זה בגיל 32 אמנם, אבל זה לא מאוחר ולא מוקדם, זה כיף גדול”.

איך הגעתם לשם תאיה?
”האמת שהחברה אהבה מאוד את השם, זה שם מיוחד שאתה לא שומע אותו הרבה, אנחנו אוהבים דברים מיוחדים והיא כמו מתנה משמיים בשבילנו ורצינו שזה יהיה משהו מיוחד”.

כמה שנים אתה עם החברה?
”שנתיים”.

ויש חתונה בדרך?
”אני לא טיפוס של ללכת לחתונה כרגע, אבל מבחינתי זה לא משנה ולא רלוונטי כי אני בגישה כרגע שאם טוב לך עם בן אדם לא צריך מסמכים כאלה ואחרים בשביל לסמל את זה. אנחנו קודם כל חברים טובים ואני שמח שאנחנו מוצאים את הדרך להיות הורים ביחד”.

החברה שלך רומניה, זאת אומרת שיש לך עכשיו כבר שורשים רומנים.
”כן (צוחק) הכל ביחד”.

כאבא, מה עוד אתה עושה עכשיו עם הילדה? איך בא לידי ביטוי השינוי שעברת?
”הכל, אם זה להאכיל אותה ב-4 בבוקר, אם זה להיות איתה ולשחק איתה, אם זה לטייל איתה, הדברים הקטנים האלה, היא בת 4 חודשים, אחרי זה זה יהיה יותר מורכב”.

קנית לה כבר כדור?
”עוד לא (צוחק)”.

איזה שפות אתם מדברים איתה?
”עברית ומבחינתי רומנית כרגע לא, אני רוצה שהיא תדבר רק עברית, אבל גם אנגלית כמובן”.

אתה מלמד את בת הזוג שלך עברית?
”היא כבר יודעת, ברור, היא כבר ביקרה בארץ כמה פעמים. אפשר לדבר לידה בעברית בלי שתבין, אבל לא הכל”.

אתה אומר שהבת שלך שינתה אותך, זה נובע גם מהילדות הקשה שאתה עברת?
”כן, אפשר להגיד. אבל אני קודם כל אסיר תודה לאלוהים שגדלתי בישראל ולא בניגריה, אני מרגיש ישראלי לכל דבר. את כל התקופות הטובות שלי כילד אני זוכר בישראל ועל זה אני אסיר תודה. אבל אני לא מסתכל על מקומות אחרים ורעים, אני מסתכל על זה שבורכתי והיה לי המון מזל שלא נשארתי בניגריה כי הייתי יכול להתפתח למקומות אחרים לגמרי, אני מאושר שהיה לי את המזל להיות פה ואני ישראלי לכל דבר מבחינתי”.

“הרבה עסקאות נפלו לי בין הידיים, אבל אני לא רוצה לבכות על זה”

אבל אם היית גדל בניגריה אולי היית שחקן טוב יותר אפילו.
”יכול להיות, אבל איך אומרים – לא בוכים על חלב שנשפך. אני מבסוט ממה שעשיתי עד היום, ממי שהפכתי להיות היום, לטוב ולרע ואני לא מתחרט על שום דבר”.

בוא נדבר על הקריירה שלך. מצד אחד לקחת פה אליפויות בארץ, גביעים, אבל מצד שני בנתונים שהיו לך הגעת לליגה הרומנית, לליגה הסינית, קצת רוסיה, והיית צריך להגיע הרבה יותר רחוק.
“אין ספק, גם אני חשבתי שהייתי צריך להגיע למקומות אחרים אבל אתה יודע, בקריירה של כדורגלן יש הרבה מכשולים והרבה דברים שאנחנו לא צופים להם. לצערי הרבה עסקאות נפלו לי בין הידיים ואני לא רוצה לבכות על זה, אלו החיים וצריך להתמודד איתם. אני חושב שהציפיות של האנשים היו גבוהות כי אני נתתי בישראל המון שנים יפות מגיל 16 ואני לא זוכר הרבה שחקנים שנתנו כאלו תצוגות מגיל 16 עד גיל 25. אין ספק שציפו להרבה יותר ממה שהצגתי עד היום, אבל צריך להסתכל על זה בצורה אחרת כי אני לא תמיד הייתי תלוי בעצמי, הייתי תלוי באנשים שעצרו אותי מלהתקדם ולהצליח כי תמיד דרשו עליי סכומים אסטרונומיים ולצערי הרב זה הכשיל אותי, אין מה לעשות. בכדורגל צריך 80 אחוזים מזל ו-20 אחוזים כישרון”.

כמו למשל ההצעה ממונאקו בזמנו?
”היו הרבה גורמים לזה שלא התפתחתי לאן שהייתי צריך להתפתח, זה אכזב אותי מאוד שלא נתנו לי להתקדם אבל אני יכול רק להצטער על זה היום, אבל אין מה לעשות זו דרך החיים של כדורגלן”.

כמה לך יש חלק בזה?
”תלוי איך אתה שואל את השאלה. אם אתה מתכוון לשנים האחרונות, אז יש לי חלק גדול מאוד. אם אתה מתכוון לשנים שלפני כן שהצלחתי מאוד והייתי בפסגה, אני חושב שזה לא היה תלוי בי ולא הייתי אשם בכלל כי עשיתי הכל כדי להגיע למקום טוב שייתן לי את הכלים להצליח, אבל זה לא תלוי בי”.

איך אתה מסכם את הקריירה?
“אני עוד לא פרשתי אז אני לא מסכם את הקריירה ואני גם לא חושב לפרוש. אני חושב שיש לי עוד חלון הזדמנויות בינואר ואני מקווה מאוד להגשים אותו”.

אתה כבר שנה בלי כדורגל.
”זה לא קל וזה לא יהיה קל, זה ברור לי. טבעי שכל אדם חושב שזה הסוף, אבל כל החיים שלי אני באתי ממקום שלא היה ולא האמינו בי, גם כשהייתי בנוער של הפועל פ”ת אף אחד לא האמין שאגיע לנבחרת ישראל”.

אני זוכר שהעלו אותך לבוגרים בהפועל פ"ת עוד לפני שהיית בן 16, ליאור שחר שהיה אז היו"ר, אמר "מה זה השק תפוחי אדמה הזה שהעלתם".
”בוא אני אספר לך את הסיפור. בנוער של הפועל פ”ת אף אחד לא האמין בי ולא נתן לי את הדחיפה שהייתי צריך. ייאמר לזכותו של רפי כהן שנתן לי את המושכות והראה לי שהוא מאמין בי ועל זה אני אסיר תודה, כי אם הוא לא היה נותן לי את המושכות, אני לא יודע איזה מאמן אחר היה נותן לי את ההזדמנות בגיל 16 להיות שחקן הרכב ושחקן מוביל, השארתי את הקבוצה בליגה ואני לא רוצה להתייחס למה שאיש כזה או אחר אומר כי זה פשוט לא מעניין, אני בא לעשות את העבודה שלי ורוצה להגשים את החלום השני שלי כי את הראשון כבר הגשתי, שזה לבוא ולשחק כדורגל”.

שום דבר לא הלך לך קל.
”בכל קבוצה שהייתי בה שום דבר לא בא לי קל. אם זה כשעליתי לבוגרים ואף אחד לא עשה לי הנחות, אם זה כשהגעתי לבית”ר של גאידמק שאף אחד לא נתן לי את הגב לעולם ואם זה בהפועל ת”א שזה המקום שאני הכי אהבתי והכי נהניתי לבוא כל בוקר. בגלל זה אני חושב ששום דבר עוד לא נגמר ואני עדיין מאמין יכול לחזור לשחק כדורגל”.

כמה מזה קשור לעובדה שאתה ‘לא מפה’ כביכול, זה בגלל שמדינת ישראל לא יודעת לקבל את השונה? אתה חושב שילד לבן עם אותם נתונים כמו שלך היה מקבל יחס אחר?
”אני חושב שהיה קשה להרבה אנשים לקבל אותי. לקבל את מי שאני באמת, גם באופי וגם כבן אדם, אין לי ספק בכלל. אבל אני בטוח שהוכחתי את עצמי והראיתי לכל מי שהיה ספק לגבי שיש לי מקום על המגרש ומחוצה לו אני אעשה את מה שאני רוצה לעשות בחיים. אני חושב שהוכחתי את עצמי במקום שהייתי צריך להוכיח את עצמי”.

“יש גזענות בכל העולם. לא שמעתי על כבירי הרבה זמן ועדיף שיישאר כך”

יש גזענות בישראל?
”לצערי הרב יש גזענות בכל העולם, לא רק בישראל. בישראל לא מחמירים עם זה לדעתי ואני ארצה שיחמירו בזה ויתנו את הדעת כמו שעושים באנגליה ובכל מקום עם תרבות של כדורגל ותרבות של ספורט וככה אנשים ילמדו שאין מקום לגזענות”.

היו לך אירועים בעבר עם הקהל של בית”ר ובעוד כל מיני מקומות.
”כן, היו אירועים, אני לא כ”כ רוצה להיכנס לאיפה ומתי. אני אומר שהיו אירועים לא נעימים, כמובן שזה גרם לי להרבה מחשבות ותחושות לא טובות, אבל אנחנו ככדורגלנים צריכים לעשות את ההפרדה ולהסתכל על חצי הכוס המלאה ולהתכונן למשחק הבא, להוכיח שאנחנו שווים את מה שאנשים חושבים”.

כיום אתה שומר על כושר?
”כמובן, אני גם מתאמן פה עם קבוצה מבוקרשט וגם עם מאמן אישי, כמובן שזה לא אותו דבר אבל זה נותן לי תחושה טובה שבאימונים אני מראה את היכולות שאני מסוגל להראות. בארץ הרבה אנשים נוטים לפסול ולמחוק שחקנים שעברו את גיל 30, אין לי מושג למה זה קורה, זה מראה שהרבה אחוזים של שחקנים שהם קליברים נמצאים בחוץ כרגע, לא נותנים להם את הגב. אני רואה שחקנים כמו זלאטן איברהימוביץ’ וכריסטיאנו רונאלדו שעדיין משחקים ונותנים תצוגות מדהימות, לצערי בארץ זה לא קורה ושחקנים שעשו דבר או שניים בכדורגל סובלים מזה. אני מקווה מאוד שזה איכשהו ישתנה, למרות שקשה לי להאמין שזה ישתנה”.

אמיר כבירי בזמנו גמר לך את הברכיים, אמר שאתה גמור.
”כבירי יכול להמשיך לדבר, אני לא שמעתי עליו הרבה זמן ועדיף שזה יישאר ככה”.

איך אתה מבחינה בריאותית כיום?
”מצוין. מבחינת כושר מבחינת משחק מבחינת הכל, כמובן שאני אצטרך שבועיים-שלושה של הכנה טובה”.

איפה אתה שואף לחזור לשחק, ברומניה או אולי בישראל?
”יש לי כרגע הצעה על השולחן ממדינה שהיא לא מדינת כדורגל גדולה. אם עד ינואר לא תהיה לי הצעה רצינית יותר, אז אני אחתום בקבוצה הזאת, בקרוב אתה תדע”.

מה אתה עושה חוץ מזה ברומניה?
”יש לי פה את העסקים שלי ואת הפרויקט נדל”ן שלי שאני התחלתי אותו כבר לפני כמה שנים. כרגע הולך בסדר גמור, אני מקווה שהסיטואציה פה תשתנה כדי שנוכל להמשיך עם זה ושהדברים יסתדרו לטובה”.

אפשר לעשות עליך סרט, אפשר לומר שכל מה שעברת חישל אותך?
”תמיד אמרתי לאמא שלי שאני צריך לכתוב ספר, גם על החיים האישיים שלי וגם על הקריירה שלי. אני מקווה מאוד לעשות את זה כי באמת יש לי הרבה מה להגיד ומה להעביר לדור הצעיר כמובן. אני יכול להגיד שאני המאושר בעולם, למרות שאני כרגע לא עושה את הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם שזה לשחק כדורגל ולפעמים אני רואה משחקים בטלוויזיה וכואב לי הלב שאני לא שם. אבל אני יכול להגיד שאני מאושר ממה שעברתי וממה שעשיתי ואני רק אמשיך לגדול ולגדול כדי להראות שאפשר גם אחרת ושאפשר לחזור לשחק כדורגל גם אחרי תקופה ארוכה בחוץ”.

אם יהיה סרט עליך, מי יהיה השחקן שיגלם אותך?
”לא חשבתי על זה האמת, אבל צריך מישהו שבאמת יכול לגלם את התפקיד בצורה מושלמת”.

יש איזה שחקן בעולם שאתה חושב שהוא מתאים?
”לא יודע, אחד ויחיד”.

“לא יכול להגיד שהרמה בישראל מאוד נמוכה, אבל היא לא כמו פעם”

מה אתה חושב על הכדורגל הישראלי כיום?
”האמת שיוצא לי לראות הרבה משחקים, כיף לראות את הכדורגל, אמנם ללא קהל, אבל כיף תמיד לראות כדורגל וכיף שחזרו לשחק כדורגל, כי גם לי כאב כשלא היה כמו כל השחקנים שנאבקו על זה. אני חושב שאנשים נהנים לראות כדורגל בארץ”.

אבל הרמה מאוד נמוכה לעומת מה שהייתה פעם.
”אני לא יכול להגיד שהיא מאוד נמוכה, ברור שהיא לא כמו שהייתה פעם. עדיין מעניין לראות כדורגל, אני לא רוצה להתעסק ברמות, אני רוצה ליהנות מכדורגל ככדורגל. אני רק מקווה שיחזור הקהל למגרשים”.

לא נראה לי שזה משהו שהולך לקרות בתקופה הקרובה.
”זה לא יקרה לצערי בתקופה הקרובה, אבל אני באמת מלא תקווה שזה יחזור, כי כדורגל בלי קהל הוא באמת קשה לצפייה וכמובן שלשחקנים אני מתאר לעצמי שזה כמו משחקי אימון, אבל טוב שהחזירו את הכדורגל שאני יודע שהרבה שחקנים מאושרים מזה”.

תמוז לא ישכח את התמונות שתפסו כותרות בכל כלי התקשורת שהוא מובל עם אזיקים אחרי עימות שהיה לו עם שוטרים בתום משחק ליגה של הפועל ת"א מול הפועל אשקלון אותו הוא מגדיר כרגע הכי קשה בקריירה שלו. זה היה בסיום עונת 2016/2017 כאשר הקבוצה סיימה משחק שהייתה חייבת לנצח בו כדי להישאר בליגה בתיקו אפס עם הקבוצה שאימן אז יובל נעים. קרוב משפחתו של תמוז נחשד כמי שזרק בקבוק מים לעבר שחקני אשקלון וכאשר תמוז ראה שהוא נעצר היה עימות בינו ובין השוטרים ותמוז נעצר.

הוא לא ישכח את הרגע הזה ואומר: “הרגע הכי קשה שלי בקריירה היה במושבה (עם הפועל ת”א), רציתי לעזוב הכל ולברוח כמה שיותר רחוק. היה רגע שארצה לשכוח מהקריירה שלי, זה רגע שהתנהגו כלפיי וכלפי המשפחה שלי בצורה הכי מחפירה שיש”.

אני זוכר את המשחק הזה, הובילו אותך באזיקים כמו אחרון העבריינים, מה עובר עליך כשאתה נזכר בזה?
“תסכול רב ואכזבה גדולה כי בסופו של דבר זה היה מקרה מאוד קטן, זה היה מקרה של דוד שלי למעשה, שמעבר לזה שעצרו אותו ובסוף זה לא היה הוא אני באתי להגיד שזה בסדר והוא דוד שלי ופשוט התנפלו עליי. זו הייתה אכזבה גדולה, אני זוכר שיום אחרי לא הייתה לי מוטיבציה לשום דבר, רציתי לעזוב הכל, גם אמרתי את זה לאמא שלי. אני חושב שגם בהפועל ת”א הבינו את זה ונתנו לי כמה ימים בשביל להירגע ולהתרחק מכל הסיטואציה הזאת, אני רק יכול להגיד שזו הייתה תקופה קשה מאוד, ואני לא רוצה לאחל את זה לאף אחד”.

יש לך פלאשבקים של זה לפעמים?
“לא, זה קרה לפני כשנתיים, אבל אני זוכר תקופה מסתכל, רגעים קשים מאוד שאני ארצה לשכוח”.

למה באמת אתה לא בהפועל ת”א?
”אני לא רוצה לענות על זה אפילו”.

אתה מאוכזב מהבעלים בהפועל ת”א?
”אני לא מאוכזב מאף אחד בהפועל. אני יודע שהבעלים הולכים בדרך שלהם, שלצערי הרב היא לא הדרך שלא האוהדים מצפים, אני חושב שהם הלכו על מגמה של צעירים וזה קשה מאוד ללכת על מגמה כזאת במועדון כמו הפועל ת”א. אם הם רוצים ללכת על צעירים אין בעיה עם זה, אבל צריכים לשלב אותם עם שחקנים עם ניסיון ואני חושב שלהפועל ת”א אין מספיק שחקנים עם ניסיון. אני רק מאחל להם הצלחה ורק שיישארו בליגה, כי אני חושב שתהיה להם עונה קשה מאוד”.

אתה חושב שהם יתמודדו נגד הירידה?
”אני לא יודע, אבל אני יכול להגיד שאני רואה את הכדורגל ויש הרבה מאוד קבוצות שהם בפורמה הרבה יותר טובה מהם, אבל אני תמיד אהיה אוהד הפועל ת”א לכל החיים, אני באמת מאחל להם שיישארו בליגה ויצליחו”.

מה אתה חושב על הניהול של האחים ניסנוב?
”לא רוצה להגיב לזה, זה לא מעניין”.

אתה מתעצבן שאתה צריך לשמוע את זה, למה?
”אני לא מתעצבן, אני פשוט חושב שאין לי טעם לדבר על זה כרגע, כל אחד מתנהל איך שהוא רוצה וזו זכותו”.

“היו שחקנים שרצו למכור ועשו את זה דרך הנבחרת”

כשאני מסתכל על הקריירה שלך, היו לך 10 הופעות בנבחרת ישראל עם שני שערים בלבד, והתחלת טוב בזמנו. איך לטוטו תמוז יש רק 10 הופעות בנבחרת ישראל?
”אין לי מושג, אני יכול להגיד שזה אחד הדברים שכואבים לי מאוד, כי הרי כל הנושא התקשורתי שלי עסק באיך לייצג את ישראל בכבוד וכמו שצריך. זה משהו שכואב לי עד היום, ואני לא הוכחתי את עצמי מספקי בנבחרת כי פשוט לא נתנו לי מספיק את המושכות. דרור קשטן היה היחיד שנתן לי את המושכות, אחריו פשוט האמינו בשחקנים אחרים”.

אלי גוטמן גם לא בדיוק נתן לך לשחק בנבחרת.
”היה גם את לואיס פרננדס, אבל אני לא רוצה להיכנס לשמות. גם לפני הפועל ת”א הייתי בפורמה ולא הזמינו אותי”.

מה הסיבות לכך? אתה חושב שיש פוליטיקות בנבחרת?
“ללא ספק היו פוליטיקות. היו שחקנים שרצו לקדם ורצו למכור ועשו את זה דרך הנבחרת”.

ואתה שילמת על המחיר על זה.
”כן”.

אתה חושב שזה עדיין קיים היום?
”אם אתה מסתכל על הדברים איך שהם נראים כיום, ברור שזה קיים. יש שחקנים שאתה תופס את הראש ולא מאמין שהם לא בנבחרת. אני מקווה מאוד שבקמפיין הבא השחקנים שהוכיחו את עצמם באותם רגעים יהיו בנבחרת”.

מה צריך לאמן את הנבחרת לדעתך?
”לא הסמיכו אותי למנות מאמנים. אני לא רוצה להתחיל לזרוק שמות, אני חושב שצריך למצוא את הראוי ביותר שמוכיח את עצמו היום בכדורגל שהוא הטוב מכולם ולתת לו את המושכות ולתת לו שקט להכין את השחקנים כמו שצריך בלי גורמים כאלה ואחרים ואני חושב שרק ככה אנחנו נתקדם ונגיע לאיזשהו טורניר גדול”.

“אני מושך אש, אני אוהבים להתעסק בצהוב. למדתי לחיות עם זה”

היו שנים שהיה נראה שהכל בא לך בקלות מדי, שהיית אוהב את החיים הטובים, כמה יש בזה מן האמת?
”אני לא מאמין שיש שחקן כיום שלא עושה את האקסטרה ועובד ועדיין נשאר שחקן ברמה גבוהה, אין, לא קיים דבר כזה. לאורך השנים שלי בארץ תמיד נתתי אקסטרה, גם באימונים וגם מחוץ לאימונים, ידעתי שזה טוב לי מבחינה פיזית, לא הייתי מגיע להישגים כאלה בארץ אם לא הייתי שומר על חיים ספורטיביים. החיים הטובים? כולנו אוהבים אותם, אבל צריך לדעת לעשות את ההפרדה. יש לנו גם את החיים הפרטיים שלנו, לי לא נתנו אותם כי תמיד חיפשו אותי מחוץ לכדורגל, מה אני עושה ולאן אני הולך. תמיד חיפשו את הצהוב ולחטט. לאורך כל הדרך שלי תמיד עבדתי קשה ותמיד דרשתי מעצמי להיות הטוב ביותר כי ידעתי שזה מתחיל קודם כל ברמה האישית ואז ברמה הקבוצתית”.

למה אתה חושב שתמיד חיפשו אותך?
”כי אני מושך אש ולאורך כל הקריירה שלי משכתי אש. אם זה בבית הספר ואם זה בשכונה עם חברים, כמובן שלפעמים הייתי צריך להימשך למקומות אחרים, אבל זה חלק ממני”.

למה זה? אולי בגלל הנראות שלך וההופעות החיצוניות שלך שהאנשים היו אוהבים להתעסק בהם?
”כן, אנשים אוהבים להתעסק בדברים האלה. ואני יודע שבארץ אוהבים להתעסק מאוד גם בצהוב, אמרתי לך, למדתי לחיות עם זה”.

אם היית יוצא לחו”ל בגיל יותר מוקדם, אתה חושב שהיית מצליח יותר כי לא היית מתעסק בדברים האלה?
“אני חושב שאם הייתי יוצא בגיל מוקדם למקום אחר, ללא ספק הייתי מגיע למקומות אחרים. דברים לא הגיעו לי קל מדי, אנשים רק בגיל 20-21 מתחילים לעשות כיום מה שאני עשיתי בגיל 16. התפתחתי בגיל מאוד מאוד צעיר והוכחתי את עצמי בגיל מאוד צעיר, וזה מה שגרם לזה להיראות קל. אני חושב שלהגיע בגיל 18 לבית”ר ואחרי זה להפועל ת”א אלה שלבים שהם לא פשוטים לכל שחקן ובייחוד לילד צעיר. אני חושב שהיום יש הרבה גורמים מסביב שיכולים לעזור לשחקן צעיר לצאת ולפרוץ. אני חושב שהדוגמה הכי טובה לזה כיום ומי שאני חושב שהוא השחקן הכי מוכשר כיום בכדורגל הישראלי, זה מנור סולומון. אני חושב שהוא עשה קפיצת מדרגה מדהימה, זה שהוא יצא בגיל כזה רק יכול להביא אותו למקומות שהוא חולם עליהם. גם אני, אם הייתי יוצא בגיל 18 לחו”ל, זה היה יכול להפוך לי את הקריירה”.

לאן אתה חושב שהיית יכול להגיע?
”לאנגליה, זה תמיד היה החלום שלי. אחרי הפועל ת”א היו לי כמה הצעות על השולחן אבל כמובן שלא שיחררו אותי. זה היה החלום שלי ולא יצא לי להגשים אותן”.

אני חושב שגם הליגה האיטלקית הייתה מתאימה לך.
”כן, אנחנו יכולים להגיד עכשיו עד מחר ‘הייתי והייתי והייתי’, אבל בסופו של דבר לא הגעתי לשם. אני מצטער על זה עד היום, אבל אני חושב שזו הייתה אמורה להיות הדרך שלי בחיים ואני הולך עם הדרך שלי”.

אתה לפעמים חושב בלילות על איך פספסת את זה, או שאתה מסתכל קדימה?
”לא, אני מסתכל קדימה. מה שהיה נשכח, אני צריך להתחיל להמציא את עצמי מחדש וזה ברור לי. אם אנחנו נסתכל אחורה אנחנו ניתקע פשוט מאחור”.

אנשים שלא מכירים אותך אולי חושבים שאתה קשוח, אבל אני יודע שאתה בחור מאוד רגיש. אתה בטח מתפרק לפעמים וזה טבעי עם כל מה שעברת.
”אני מתפרק לפעמים ואני לצערי הרב התפרקתי הרבה עם עצמי ולא עם אנשים. רק אמא שלי יכולה לראות אותי מתפרק. אבל אני חושב שאני עשוי ממשהו אחר, לא מסוכר ולא ממלח, ואני חושב שהדברים האלה רק חישלו אותי להמשך הקריירה”.

היחסים עם אביו הביולוגי, הילדות, ומצבו הגופני כיום

אני לא יודע בכלל אם ילד אחר היה מסוגל לעבור את כל מה שאתה עברת עם אבא שלך שהיה לוקח אותך למגרשים כבר בגיל 3, והיית זרוק לצד המגרש עד שהגעת לאורית. היית זרוק בכל מני מקומות. אפשר אפילו להכין סדרה על כל מה שאתה עברת, וזו סדרה שתגרום ללא מעט אנשים לבכות.
”זה לא פשוט לילד מאוד מאוד צעיר. אין ספק שזה מה שחישל אותי לאורך כל הקריירה, אף פעם לא לוותר ותמיד להאמין שזה לא נגמר, אם אתה מאמין, הכל אפשרי”.

אתה זוכר את הילדות שלך, גיל 3-4, או שזה כבר נשכח ממך?
”כמובן שאני זוכר, אני זוכר הכל. מהגול הראשון שלי בילדים של הפועל פ”ת, אני זוכר שעזבתי את הפועל פ”ת, אני זוכר כל דבר שעברתי בחיים. מבחינתי זה פחות טוב כי אני זוכר גם הרבה רגעים לא טובים, אבל אני תמיד מנסה להיזכר ברגעים הטובים שעברתי”.

כשהיית צעיר ההורים שלך עזבו אותך פה וחזרו לניגריה, כמה זה קשה?
”אני חושב שזה קשה, אבל זה היה גם מבחירה שלי כי ידעתי איפה טוב לי כבר מגיל צעיר. ידעתי שאורית יכולה להעניק לי את כל מה שאני צריך, היא לא החסירה ממני שום דבר, תמיד הרגשתי כמו כולם ואפילו יותר”.

היא נתנה לך את כל החיים.
“היא נתנה לי הכל ועשתה בשבילי כל מה שצריך, מהדברים הכי קטנים לדברים הכי גדולים ועל זה אני אסיר תודה”.

כמה קשה לך עם זה שכ”כ הרבה זמן לא נפגשתם?
”זה מאוד קשה וגם יש לה נכדה חדשה”.

היא משתגעת בטח שהיא לא החזיקה אותה עוד.
”כן, בכלל קשה לה, אבל אנחנו עושים המון שיחות וידאו ואנחנו בקשר רציף יום יומי וזה קצת משכיח את המרחק. סיטואציה לא פשוטה ואני מקווה שהיא תיגמר מהר כי היא כבר רוצה להחזיק את הנכדה”.

לפני כ-11 שנה האמא הביולוגית שלך נחתה לפתע בארץ, אתה לא רצית לפגוש אותה אז. יש היום איזשהו קשר עם המשפחה?
”יש קשר, אבל הוא לא רציף, אבל אני לעולם לא שוכח מאיפה שבאתי, ההורים שלי מאוד אוהבים אותי, אני מדבר איתם כשצריך”.

אבא שלך, קלמנט טמילי, שחקן עבר בניגריה, סוג של ויתר עליך, גם איתו חזרת לדבר מדי פעם?
”אני בקשר איתם אבל לא רציף, אבל תמיד אני באמת יכול רק להודות להם על זה שוויתרו עלי והשאירו אותי בארץ”.

את הגנים של הכדורגל קיבלת מאבא.
”ללא ספק”.

היה לך גם אח ששיחק כדורגל איזו תקופה.
”כן, הוא שיחק תקופה קצרה ואז חזר לניגריה”.

ואיתו יש לך קשר?
”לא, פחות”.

מעניין אותך לעשות פעם טיול שורשים לניגריה?
”אני לא אגיד שלא מעניין, זה כן, אבל צריך למצוא זמן מתאים לזה. צריך למצוא זמן מתאים ואני מאמין שאעשה את זה”.

מה הרגע שאתה הכי זוכר לטובה?
”היו לי הרבה רגעים שאני זוכר אותם כטובים, אני לא יכול להצביע על אחד כי היו לי כמה. אבל אני חושב ששלושת הרגעים שריגשו אותי מאוד בקריירה זה קודם כל משחק הבכורה בבוגרים בהפועל פ"ת כשהבקעתי צמד נגד אשדוד, הצמד בבית”ר ירושלים נגד מכבי חיפה וההרגשה שלי אחרי הגולים האלה, הרגשה שלא אשכח לכולם, תמיד אזכור אותם כגולים הכי מרגשים שלי בקריירה, כי מאותם שערים אני פשוט הפכתי להיות בן אדם אחר, הכל התפוצץ מבחינתי בקטע חיובי. הרגע השלישי זה היה הזימון הראשון לנבחרת, רגע שפיללתי וחיכיתי לו”.

מה היית עושה אחרת בדיעבד, חוץ מלצאת לחו”ל בגיל מוקדם?
”אני חושב שהיציאה שלי מהארץ לחו”ל היא לא הייתה בתזמון טוב, היו לי כמה הצעות טובות מהארץ ולצאת כמה שיותר מחושל ויותר טוב. הייתי חייב להתאוורר כי הרגשתי חנוק בארץ והייתי חייב לשנות אווירה, אבל היא לא הייתה בזמן טוב מבחינתי לקריירה”.

זה קשור גם לבחירת המקומות שבהם שיחקת?”כמובן שאלה היו בחירות שגויות מבחינתי כי אני פשוט רציתי לצאת לחו”ל ורוסיה לצערי הייתה ההצעה הכי משמעותית שהייתה על השולחן, ההצעות אחרי זה היו פחות טובות למרות שהייתה לי תקופה מצוינת בפטרולול ברומניה והיו לי גם הצעות מצוינות אחרי זה והם לא שחררו אותי”.

אני זוכר שברוסיה אמרו עליך שאתה שמן, אתה בטח שם לב שהתעסקו הרבה במשקל שלך לאורך הקריירה שלך.
”כן, התעסקו במשקל שלי, התעסקו בהמון צהוב סביבי, משאני ילד התעסקו במשקל שלי”.

איך המשקל שלך היום?
”בסדר גמור, יציב. כמובן שאני עושה המון אימונים אירוביים ואני בסדר גמור. תמיד יהיו סימני שאלה בנוגע לזה ואין לי מה לעשות עם זה, אני חי עם זה ואני חי עם זה בשלום. אני רוצה להוכיח רק במקום אחד וזה המקום שאני הכי טוב בו”.

אם לא יצליח לך לחזור, מה תעשה?
”עוד לא חשבתי על זה”.

מצד אחד אנחנו רואים היום את זלאטן ורונאלדו פורחים בגיל מאוחר, אבל מצד שני אתה אחרי הרבה זמן שלא שיחקת.
”אין ספק שיש מחשבות, בימים כאלה עולות תחושות לא טובות. אני מאמין שאלוהים יבחר בשבילי את הדרך הנכונה ואם הוא יחליט שאני צריך לחזור לשחק כדורגל אני אחזור, ואם לא אז לא אחזור. בכל מקרה אהיה אסיר תודה על מה שהוא נתן לי בחיים האלה”.

טוטו לסיום, מה נאחל לך?
“קודם כל בריאות, לכל האנשים בעולם ובמדינת ישראל. שנעבור את הקורונה הזאת כמו שצריך ואני מאחל לכולם שקודם כל יהיו בריאים. מבחינתי לחזור לשחק כדורגל, כי זה החלום הכי גדול שלי כיום".

מי שחושב שטוטו סיים עם הכדורגל, אז שיירגע?
"לא גמרתי, גם הילדה הכניסה אותי לאמביציה מטורפת. יש לי כיום בגללה הסתכלות אחרת על החיים. פעם הסתכלנו רק על עצמנו, כיום זה קודם על הילדה".

הוספת תגובה