סיפורו של דייויד בלאט, המאמן הישראלי המוערך ובין הטובים באירופה, מרגש רבים בעולם הספורט. לאחר שחלה בטרשת נפוצה ונאלץ לקחת צעד אחורה בקריירה, בטור אישי ומרגש שנתן ל’ספורטיים’ ביוון, הוא מספר על החוויות שלו מהשנה האחרונה, כיצד השתנו חייו, הקושי שנוצר בביצוע פעולות יומיומיות.
בלאט, מאמן צסק”א מוסקבה, אולימפיאקוס, דרושפאקה, נבחרת רוסיה, קליבלנד וכמובן מכבי תל אביב לשעבר סיפר תחילה: “אי אפשר להחביא את המחלה, צריך להסתכל לה בעיניים, לתקשר וללמוד איך לאפשר לאנשים אחרים לעזור לך. כשאני אומר ‘לקבל’, אני מתכוון בלהכיר מה יש לך. המצב, הטיפול בו, ההבדלים, אבל לא לקבל את זה שאתה לא יכול לעשות דברים, רק צריך להיות חזק ונינוח. המחלה תלויה בהרבה גורמים, היכולת לנהל את המנטליות והרגשות שנוצרים, זה יכתיב איך אפשר לחיות עם המחלה”.
73:95 מרשים להפועל ת"א על ב"ש במשחק הכנהעוד הוסיף: “יש קשיים טבעיים לכל אחד במצב כזה, מה שמשנה זו התשוקה, להתנהג כמו שצריך, בגישה טובה ולקבל תמיכה מסובביך, זה הדבר הכי חשוב. כמובן שיש את האפשרות למצוא את הרופא הנכון, זה שיתאים לך, יש רופאים טובים שיודעים לתת את העצה הנכונה. במילים אחרות, כלום הוא לא ודאי, בבוקר אתה מתעורר ואת מנסה להיות הכי טוב שאתה יכול, להכיר בכך שיש הרבה עבודה קשה לפנייך, לא לוותר על התשוקה זה מה שצריך. אתה נדרש לחקור את הטוב שבך. בפעם הראשונה שנדרשתי לזה ואני זוכר זאת עד היום, הייתי מזל למצוא את הרופאים הטובים. אימנתי את אולימפיאקוס ביוון, הודיתי להם על האבחנה והעובדה שהם העמידו לי מראה של מה מחכה לי ומול מה אני עומד. הדבר הראשון שעבר לי בראש הוא שאני לא יודע מספיק ואני חייב להבין, להקשיב למה שאמרו לי”.
“צריך להכיר בכך שהחיים שלך עומדים להשתנות זה חשוב. אתה חייב לחיות עם זה ולעשות את המיטב”
הקריירה: “הכדורסל הוא כל חיי, זה לא נפסק. הייתי בניו יורק ניקס בתפקיד של יועץ והחוזה הסתיים העונה. אחרי 30 שנה על הספסל, לא יכולתי יותר ופרשתי. עמדת המאמן דורשת הרבה תזוזה, כל הזמן. זה קשה לי עכשיו, אבל בחרתי לשתף בידע שלי אחרים. אני יכול להעביר את זה בדרכים אחרות, כמנג’ר, יועץ או כל דבר אחר. בהשתלמויות, נאומים כיצד לבנות קבוצה, לעצב את הפיתוח והמנהיגות. כדורסל הוא לא רק אימון. המשפחה והחברים תומכים בהחלטה שלי, זה חשוב מאוד שיש תמיכה. צריך אנשים טובים סביבך, שיכולים לתת לך השראה, זה הדבר הכי חשוב במחלה, לא רק להכיר בה. צריך לשתף במצב, זה חשוב גם לאחרים, אלו שמפחדים לדבר בקול. מהרגע הראשון הודעתי על מצבי, קיבלתי הרבה טלפונים”.
“אחרי 30 שנה על הספסל, לא יכולתי יותר ופרשתי. עמדת המאמן דורשת הרבה תזוזה, כל הזמן”
תחילת המחלה: “אני לא ממש יודע מתי זה התחיל, אפילו הרופאים לא כל כך בטוחים. אולי לפני 3-4 שנים, לא ידעתי את זה עד חודש מרץ האחרון. זה הופיע בשלב מאוחר של חיי, בכנות, זו הייתה הפתעה גדולה, בדרך כלל זה פוגע באנשים בגיל מוקדם יותר. חשתי חולשה ברגליים וזו הסיבה שעברתי ניתוח בפלג גוף התחתון, כדי לפתור את הבעיה. אבל בדיקת ה-MRI הראתה את זה. הניתוח עבר חלק, אבל אחרי 7-8 חודשים הבעיות חזרו, לא ראיתי שיפור והדבר הראשון שעלה לי בראש זה להכיר במצבי. לא יכולתי ללכת בקלות, זה גרם לי להבין ‘הרבה אנשים חולים שואלי ‘למה אני’ ושזה לא בסדר. לא אני. זה בזבוז של זמן ואנרגיה. אין שאלות טובות במצב כזה. גם אם יש תשובה, זה לא מה שעוזר, זה לא חשוב. העצה הטובה ביותר לקרובים אליי היא למצוא את הדרך הטובה ביותר, להכיר בשינויים בחייך, שלא יהיה קל, אבל גם לא לוותר ולהעריך את מה שטוב בחיים”.
דייויד בלאט (חגי מיכאלי)המסקנות: “במשך הרבה שנים ניסיתי לגרום לאחרים – השחקנים להוציא את המיטב, לקבוצות להיות הכי טובות ועכשיו זה התור שלי. בזמנים הקשים אני צריך לדרוש מעצמי בדיוק מה שדרשתי מהשחקנים. זו הזמנה שאני מקבל, זה לא קל כי כלום לא קל. לא קל לנוע בחופשיות, אפילו בבית. השרירים שלי עייפים במהירות וזו הבעיה שלי. אני שוחה, הולך ומנסה לאכול נכון. אני מרים משקולות, עושה תרגילים שנתן לי חברי אנדראס גאצוליס, אני עושה הכל כדי לעמוד מול החולשות והקשיים”.