קטן משחזר רגע אחר רגע: כך הפסדנו אליפות

יניב קטן הוריד את המסך ב-2014 על קריירה מפוארת במכבי חיפה שכללה אליפויות ורגעים גדולים במהלכם הפך לסמל ירוק. אבל היו גם רגעים קשים או “טראומה ספורטיבית”, כפי שמכנה זאת קטן בראיון מיוחד ל-ONE.

10 שנים לאחר שהיו במרחק של כמה שניות מאליפות שנייה ברציפות, הגיע ערן זהבי, כבש בתוספת הזמן מול בית”ר ירושלים בטדי והעניק להפועל תל אביב דאבל. חיפה כשלה ברגע האמת עם 1:1 מול בני יהודה במחזור האחרון. קטן חוזר לאותם רגעים ומסביר מה קרה שם באמת.

“אותו ערב תמיד יישאר שם”

10 שנים אחרי, מה עובר עליך, כשאתה נזכר באובדן האליפות הזאת?
“אין ספק, בכל פעם כשאני נזכר בערב הזה, זה סוג של דקירה בלב. הגענו למשחק החשוב ביותר, משחק על אליפות. משחק על עונה שלמה ופשוט לא עשינו את זה. במקום לבוא ולגעת הפסדנו את זה בשניות האחרונות שלנו. זה ערב שאני לא אשכח אותו לעולם”.

זאת טראומה? כתם?
”כן, כן, כמובן טראומה ספורטיבית. זו הייתה סטירת לחי מצלצלת, כואבת וקשה. אני מדבר בשם עצמי, אני חושב שגם כל הסובבים שלי באותו ערב, כולם לקחו את זה בצורה הזו. ערב מאוד מאוד לא פשוט”.

קטן אחרי המשחק. "סטירת לחי" (עמית מצפה)

כשאתה מנסה לנתח 10 שנים אחרי, מה קרה לכם? למה לא הגעתם למשחק? מנטלית או מקצועית לא הוכנתם טוב?
“קשה לי להצביע על משהו ספציפי. לא מעט פעמים שאלו אותי ודיברו איתי על המשחק הזה. קשה לי מאוד להצביע על משהו ספציפי, נגיד משהו מנטלי, נגיד משהו מקצועי, אני חושב שבאותו ערב נקלענו פשוט למשחק לא טוב. מבחינה מקצועית כמובן. משחק לא טוב, לא הגענו מספיק למצבים. הגענו לא מספיק מרוכזים. הכל הלך הפוך. לבוא ולהגיד לך משהו שבגללו 100 אחוז זה לא הלך. וואלה לא יודע. ערב הפוך”.

כזה אובדן אליפות יכול לחסל קריירה של אנשים, נכון?
“אין ספק שזו סטירה מאוד מצלצלת מבחינה מנטלית. הכל היה בידיים שלך ופתאום זה הלך, אבל אני חושב שדווקא ברגע הזה המועדון גילה את הגדולה שלו, אנחנו כמועדון ידענו לכנס את הדברים בתוך עצמנו. הכאב הזה, אני יכול לדבר בשם עצמי, היה שם תמיד כבר מהאימון הראשון של פתיחת העונה הבאה, כל משחק זה ליווה אותנו וזה הידהד בראש, והאליפות החשובה ביותר, שלי אישית בכל אופן, מכל שבע האליפויות שלי במועדון, זו הייתה האליפות אחרי אובדן האליפות של הקיזוז. באנו והראינו שאנחנו מסוגלים. זה קצת המתיק את הגלולה, אבל אני יכול להגיד לך שאותו ערב תמיד יישאר שם”.

זה הרגע הכי קשה בקריירה שלך?
“כן, חד משמעית. הרגע הספורטיבי הכי מאכזב שהיה לי בקריירה, כן”.

שחקני מכבי חיפה בסיום (עמית מצפה)

“נתנו מתנה להפועל תל אביב”

רן קדוש היה כזה גדול או שאתם לא הגעתם למשחק?
“אני מכבד את כולם. אבל אני חושב שאם היינו עושים את העבודה שלנו כמו שצריך אז זה היה נגמר אחרת, הדברים היו תלויים בנו, ברגליים שלנו. אני חושב שהיינו צריכים לעשות את זה אחרת. זה ברור לכולם, לא עשינו את זה מספיק טוב. אף אחד לא לקח את זה מאיתנו. אנחנו פשוט נתנו”.

חשבת שהפועל תל אביב ינצחו בירושלים?
“הראש שלי בכלל לא היה שם. האמת היא שבאנו לעשות את העבודה שלנו ולא עשינו. אף פעם לא בנינו שהיריבה תעשה לנו את העבודה או שהדברים ייקרו במגרשים אחרים. תמיד אני למדתי שצריך לבוא ולקחת ובאותו ערב פשוט לא לקחנו, פשוט נתנו את המתנה להפועל ת”א”.

שחקני הפועל ת"א עם טביב והצלחת. מירוק לאדום (גיא בן זיו)

כשאתה שומע שערן זהבי מבקיע, מה עובר עליך?
“אין ספק שאלו רגעים לא פשוטים. זה כמו מגדל קלפים שקורס פתאום. עוד דבר ועוד דבר. פתאום אתה מקבל את ה”בום” שנגמר ושזה ברח לנו מבין הידיים. סטירת לחי לא פשוטה. אני חושב שהשקט בחדר ההלבשה אחרי המשחק זה משהו שלא אשכח אף פעם. אותם רגעים, הנסיעה הארוכה הביתה כשאף אחד לא מחליף מילה. אתה עובר ליד קריית אליעזר ואתה רואה את הבמות. הכל היה פשוט לא ייאמן. מה”היי” הכי גבוה נכנסת לסרט הכי גרוע שיכול להיות. אבל שוב כמו שאמרתי, דווקא משם יצאנו מחוזקים”.

מי הרגיע אותך? אני יודע שאתה בחור מאוד אמוציונלי. לוקח ללב.
“יש לי משפחה מאוד חזקה, יש לי בית מאוד חזק. אני זוכר את הימים אחרי. כל כך הרבה אוהדים דיברו איתי ובכו בטלפון. הכאב היה של כולם, הטראומה הייתה של כולם. אבל אני בתוך תוכי כל כך מאמין במועדון הזה ואני מאמין בכוח שלו. האמנתי בכוח של הקבוצה. ידעתי שנצא מזה מחוזקים. אמרתי שרק דבר אחד יכול לגרום לי או לכל החבר’ה מסביב לישון בשקט זה להביא אליפות. להגיד לך שזה מחק את מה שהיה? וואלה לא מחק. אבל נתן לנו טיפה אוויר”.

יניב קטן מניף את צלחת האליפות ב-2011. התיקון (עמית מצפה)

יש משהו שהייתם יכולים לעשות אחרת בדיעבד?
“פשוט לשחק יותר טוב. לבוא למשחק הזה ולקחת אותו בשיניים. לקחת אותו ולאכול את הדשא. עשינו את המקסימום אבל זה היה ערב שהכל הלך הפוך”.

היו לכם משקולות מרוב שכולם כבר הכתירו אתכם כאלופים? לא ספרו בכלל את בני יהודה. התייחסו אליהם כמו לתפאורה. זו הייתה הטעות שלכם אולי?
“היו מספיק שחקנים מובילים ודומיננטיים על המגרש. שמנו את הכל בצד. לא חשבנו על הפועל ת”א. לא חשבנו על שום דבר. באנו לעשות את העבודה שלנו ופשוט לא עשינו. לא עשינו, פישלנו ברגע הכי גדול שיש. אי אפשר להגיד שאנשים לא עמדו בלחץ. כי שנה לפני אותם שחקנים לקחו אליפות. שנה אחרי לקחנו עוד אליפות. יש שם שחקנים של אליפויות, שחקנים של קבלות. אי אפשר להגיד שמישהו קרס בלחץ, כי אף אחד באמת לא קרס שם בלחץ. פשוט קרסנו במשחק רע מאוד”.

קטן על הדשא. "פישלנו ברגע הכי גדול שיש" (עמית מצפה)

“הטראומה ליוותה בכל משחק”

ואם לא הייתם לוקחים אליפות בשנה אחרי זה?
“אני זכיתי בשבע אליפויות במועדון. האליפות השביעית הזאת אחרי הקיזוז מבחינתי הייתה משמעותית ביותר. המועדון גילה אופי, המועדון גילה המון נחישות. אני יכול להגיד לך שלא היה משחק או אימון שאותה הטראומה לא ליוותה אותי באופן אישי. תמיד זה היה בראש, תמיד זה היה שם. גם המפגשים מול הפועל ת”א. המשחק בקריית אליעזר שהם הגיעו וניצחנו 0:2. רק לסמן את ה”וי” הזה, לקחת את האליפות ולהחזיר משהו אובססיבי בראש, שחלילה לא נחזיר את האליפות הביתה ואני שמח שעשינו את זה”.

מה אלישע אומר לך בסיום המשחק הזה?
“אני ואלישע היינו מאוד קרובים. אני חייב להגיד לך שאני מאוד אוהב את אלישע לוי. מאוד כאב לי על אלישע. הוא עשה עבודה מדהימה במכבי חיפה. זה היה כאב משותף של כולנו. אלישע לוי, כשהוא היה במכבי חיפה, היינו משפחה אחת גדולה. זה בית. זה לא היה מקום עבודה. היינו משפחה אחת גדולה וכאבנו את הכאב של כולם. כולנו היינו בתוך הכאב הזה ולאלישע, אתה יודע, גילה פה המון מנהיגות. אני חושב שהאליפות של אחרי הייתה המון בזכותו. במנהיגות שלו, באסיפות שלו, זה שהוא הרים את הראש והרים את האנשים. מגיע לו שאפו על זה”.

אלישע לוי ויניב קטן. "משפחה אחת גדולה" (עמית מצפה)

באותו קיץ הייתה לך ולאלישע תקרית קטנה.
”לא היה דבר כזה”.

אני זוכר שהוא זרק אותך מאיזה אימון.
”מה פתאום לא היה דבר כזה”.

היה. אתה כבר לא זוכר. היו לכם חילופי דברים לא פשוטים.
“אם אני לא זוכר כנראה שזה לא היה כזה”.

אנשים מסתלבטים עליך כל שנה בתאריך? כשהם רוצים לעצבן אותך.
“מה פתאום. יש את החבר’ה הקרובים שלי ומלא אוהדי מכבי חיפה שאנחנו תמיד בקשר. כמו שאנחנו חוזרים לאליפויות ולליגת האלופות, אנחנו אומרים ‘וואי, אתם זוכרים את אותו ערב. איזה ערב מאכזב היה. איזה ערב קשה היה’. כמו שאנחנו נזכרים באליפויות וברגעים הטובים, גם זה נמצא שם תמיד”.

אוהדי מכבי חיפה המומים (עמית מצפה)