היום לפני: כשמייקל ג'ורדן הודיע - "חזרתי"

“I’m back” – שתי מילים, לפני 25 שנים בדיוק, ששינו את עולם הכדורסל לנצח. ב-10 במרץ 1995 מייקל ג’ורדן עוד שיחק בייסבול מקצועני. שמונה ימים אחר-כך, ב-18 במרץ 1995, מייקל ג’ורדן היה, שוב, שחקן שיקגו בולס.

נחזור רגע 9 שנים נוספות אחורה. ג’ורדן הצטרף לבולס בדראפט של 1984 ומיד היה להיט. כבר בעונה הראשונה שלו בליגה הוא נבחר לאולסטאר. ב-9 השנים הבאות באדום של השוורים הוא רשם שלוש אליפויות, שלושה תארי MVP של סדרת הגמר, שלושה תארי MVP של העונה הסדירה, 7 הופעות רצופות בחמישיית העונה ו-9 הופעות באולסטאר.

ב-1993 הוא הוביל את הבולס לאליפות שלישית ברצף עם ניצחון על פיניקס בסדרת הגמר, שהסתיימה ב-20 ביוני אותה שנה. אז הוא גם הפך לראשון אי פעם שזוכה בשלושה תארי MVP רצופים בסדרת הגמר. כבר היה ברור שהוא אחד הגדולים אי פעם. אבל הוא עוד לא היה הגדול מכולם.

ואז הוא החליט לעזוב. חודש אחרי האליפות ב-1993 אביו נרצח, ובאוקטובר אותה שנה הוא הודיע שהוא איבד את התשוקה לכדורסל ופרש. ארבעה חודשים קדימה, בפברואר 1994, הוא הפך לשחקן בייסבול, עם חוזה ראשון בקבוצה מקצוענית, וציין שהחלום של אביו היה לראות אותו בליגת הבייסבול המקצוענית.

הרומן של MJ עם עולם הבייסבול נמשך במשך קצת יותר משנה. זה לא היה זה. וב-18 במרץ 1995 הוא חזר לבולס. בשנה שאחרי הוא כבר זכה בתואר ה-MVP של הליגה והוביל את שיקגו לאליפות ראשונה מתוך שלוש רצופות נוספות. אחרי האליפות של 1998 הוא הפך, יחד עם קארים עבדול ג’אבר, לשחקן שזכה בהכי הרבה אליפויות אי פעם (6 כאלה), חוץ מכל השחקנים של הסלטיקס בשנות ה-60. 

אבל באותן שנים הוא גם הפך לעוד משהו – לגדול אי פעם. עם כל הכבוד לקובי, ללברון, לקארים, למג’יק, וגם למה שיהיה עם לוקה ועם זאיון, ובניגוד למצב בכדורגל שם הדעות חלוקות, אין באמת ספק מי שחקן הכדורסל הגדול אי פעם, מי זה שכולם לוטשים עיניים לעברו. אם לפני חצי יובל הוא לא היה מודיע “חזרתי”, זה לא היה קורה. לשמחתנו, זה קרה.