לא מעט אנשים הסתובבו מחוץ לאצטדיון בלומפילד ושאלו אחרים אם יש בידיהם כרטיסים למכירה. כשהכוכבים הגדולים של הכדורגל העולמי מגיעים למשחק במגרש ביתי, בהיכל הכדורגל של ישראל, הביקוש לכרטיסים הוא עצום. מי שכן נכנסו ליציעים אמש (שני) קיבלו חוויה נהדרת עם 2:2 שהיה בה הכל - שערים של לואיס סוארס ואדינסון קבאני לטובת אורוגוואי, שערים של קון אגוארו וליאו מסי לטובת ארגנטינה, משחק משובח ובעיקר המון אמוציות.
לפני המשחק, הכותרות עסקו בירי הטילים מרצועת עזה על תל אביב. משפחות השחקנים חששו שיגיעו לישראל, הלחץ הלך וגבר, ונדמה היה ששוב נבחרת ארגנטינה לא תגיע לביקור עליו חלמו מפיקי האירוע. שעות לפני המשחק, המפיק דני בנעים אפילו הרשה לעצמו לומר כי “ההודעה על ביטול המשחק הייתה מוכנה לשליחה. הרגשתי תחושת דה ז’ה וו ממה שקרה בשנה שעברה, אבל לא ויתרנו על המשחק הזה ואני שמח שזה הסתדר”.
סקאלוני: "שמח שהגענו לישראל"רוחות מלחמה מהדרום? אולי מדרום אמריקה. אומנם זה היה משחק ידידות, אבל על הדשא היו קרבות אדירים בין השחקנים. מלחמה של ממש. לואיס סוארס חטף כניסות חזקות בגופו, דייגו גודין פירק את שחקני ההתקפה של היריבה, מתיאס וסינו הכשיל את ליאו מסי מאחור, עם עבירה שהובילה להקנטות בין אדינסון קבאני וליאו מסי קרוב לסיום המחצית - ובהפסקה הרוחות התלהטו עד כדי כך שהמטאדור והפרעוש אפילו התעמתו פיזית בכניסה לחדרי ההלבשה.
אם המארגנים חששו מפריצות של אוהדים או מהתפרעויות כאלה ואחרות, אז בסופו של דבר המשחק עבר בצורה תרבותית ומכובדת מצד הקהל הישראלי. היחידים שהפכו אותו ל”בעייתי” במובן מסוים היו דווקא השחקנים ואין ספק שעבורם זה לא היה סתם עוד משחק ידידות, אלא מפגש אמוציונלי שהוציא מהם את המיטב. וזה כמובן שיחק לטובת האוהדים.
אדינסון קבאני וליאו מסי מתעמתים (רדאד ג'בארה)אחרי המשחק, אגב, מאמן אורוגוואי אוסקר טבארס הודה כי החליף את קבאני בגלל החשש שיורחק ומשום שרצה לשמור על יחסים טובים בין הנבחרות. קבאני עצמו לא ראה בזה משהו חריג וגם בצד של ארגנטינה התייחסו לזה כאירוע שגרתי שקורה מידי פעם בכדורגל, למרות שחלוץ פאריס סן ז’רמן הוציא את חלוץ ברצלונה משלוותו. המאמן של האלביסלסטה אפילו שיחק את עצמו מופתע כשנשאל מה דעתו על העימותים הללו. “היה משהו ביניהם? לא שמתי לב”, אמר ליונל סקאלוני.
פאולו דיבאלה מתחמם בבלומפילד (נעם מורנו)הקהל הישראלי היה צמא למשחקים מהסוג הזה. הוא רצה להרגיש את הכוכבים מקרוב ואפילו לראות אותם בגודל טבעי, אבל רוב הזמן הנבחרות הסתגרו בחדריהן בבית המלון ושמרו על דיסטנס. השחקנים עצמם דווקא התלהבו מהנוף, היו כאלה שאפילו חשבו לרדת לטיול בעיר ובים, אבל זה לא הסתדר עם לוח הזמנים הצפוף ובוודאי שלא עם ההנחיות שהורו להם שלא להסתובב בחוץ. בשורה התחתונה, לא היה מגע ישיר בין האוהדים לשחקנים בשום שלב, כך שהם בעיקר הסתפקו בתמונות מהמרפסת ובסימון לשלום מרחוק.
לואיס סוארס עם ליאו מסי (איציק בלניצקי)היחידים שיצאו קצת מגבולות בית המלון הם שחקני נבחרת אורוגוואי, שהתאמנו באצטדיון בנתניה ללא נוכחות האוהדים, ויו”ר ההתאחדות הארגטינאית, קלאודיו טאפיה, שביקר בכותל. חוץ מזה, הקשר הישיר היחיד בין הקהל הישראלי לשחקנים היה למעשה רק בבלומפילד. כמעט 2,000 איש המתינו להגעת האוטובוסים לפני המשחק, ביציעים קראו בשמותיהם של השחקנים, ולמרבה הפלא לא נרשמו פריצות מביכות שהובילו למהומות על המגרש, אם כי היו לפחות שני ניסיונות מצד אוהדים בודדים להגיע לשחקנים, והם נבלמו על ידי האבטחה. עושה רושם שבהפקה פשוט דאגו להכל.
ליאו מסי עם שחקני נבחרת ארגנטינה בחימום (איציק בלניצקי)אם מישהו חשב שהחגיגה תימשך לעוד כמה ימים, אז לא. הפסטיבל נגמר. בסיום המשחק ליאו מסי ולואיס סוארס היו הראשונים לעזוב את האצטדיון, ובתוך כמה דקות משריקת הסיום השניים כבר עשו את דרכם לשדה התעופה בן גוריון לטיסה סודית ומיוחדת שבארסה סידרה להם, על מנת שיחזרו כמה שיותר מהר הביתה. עבורם זה היה ביקור בזק שהסתיים בתוך כ-30 שעות. גם השחקנים האחרים מיהרו במהלך הלילה לטיסות שלהם, כך שספק אם הם יזכרו משהו מהביקור הזה בישראל. אבל הישראלים? הם ועוד איך יזכרו אותו. ואפילו לטובה.