בכל עונה זה קורה. הקבוצה שאף אחד לא נתן לה סיכוי, זו שסומנה כקבוצה שתתמודד במרכז הטבלה במקרה הטוב, דווקא היא זו שמפתיעה את כולן ומתברגת בחלק העליון. אחרי 11 מחזורים בסרייה א’, מדור “בועט במגף” גאה להכריז כי נראה שיש לנו מנצחת – קוראים לה קליארי, ומיד תגלו מדוע היא נמצאת בחלק העליון, מדגדגת את המקום שמוביל לליגת האלופות ועוד על חשבון קבוצה גדולה פי כמה ממנה – נאפולי של קרלו אנצ’לוטי, שממשיכה להתרסק.
נתחיל מההפתעה. בין אם אתם עוקבים אחריה או לא, קליארי מגלה שלפעמים שינויים קטנים בהבנת המשחק יכולים לשפר באלפי מונים קבוצה שכביכול נחלשה. איך זה בא לידי ביטוי? הכוכב הכי גדול שגדל בה, ניקולו בארלה, עזב הקיץ לכסף הגדול של אינטר ובמקומו הנחיתו ארבעה שחקני קישור, שכל אחד מתאים לשיטה ולפילוסופיה החדשה של רולנדו מאראן, מאמן הקבוצה, יותר מהשני. בראש ובראשונה נמצא ראג’ה נאינגולן הבלגי שפורח מחדש בקבוצתו לשעבר, אליה הוא חזר רק בעקבות המחלה של אשתו, ילידת העיר. אחרי 11 מחזורים ניתן להכריז כי העונה השנויה במחלוקת באינטר כבר הרחק מאחור.
קליארי ניצחה את אטאלנטה 0:2 ונצמדה אליהאל הבלגי צורפו נאייטן נאנדס האורוגוואי המצוין שהגיע מבוקה ג’וניורס, כריסטיאן אוליבה, עוד שחקן תוצרת אורוגוואי שהגיע מנאסיונל, ומרקו רוג הקרואטי שעבר מנאפולי בהשאלה. ההתאמה שלהם לקליארי הייתה כמו כפפה, לא רק בשל היכולת האישית של השחקנים החדשים, אלא הרבה בזכות ההבנה והשינוי הטקטי שמאראן הנחיל מהקיץ הנוכחי. מדובר במאמן שדוגל תמיד בשיטת עץ האשוח (ביטוי שעוד תקראו רבות במדור הזה), 4:3:2:1 – שתמיד יורכב מרביעיית הגנה חזקה, שלושה קשרים אשר אחד מהם ישחק כקשר אחורי קלאסי ולצידו שני קשרים עם יכולות התקפיות בולטות יותר, או הביטוי ששגור בפה של כולם בשנים האחרונות – קשרי 50:50.
במערך הזה ההפתעה מגיעה מלמעלה כאשר מעל שלישיית הקישור מוצבים עוד שני קשרים – קשרי ״10״, שחודרים לעומק ומצטרפים אל חלוץ המטרה. כל זה על הנייר יפה מאוד, רק שלצד המערך, מגיעה גם הפילוסופיה ואצל מאראן עד העונה, הפילוסופיה תמיד הייתה הנעת כדור. זה לא עבד, אז הוא שינה וכעת קליארי משחקת בסגנון הרפתקני מאין כמוהו, עם משחק ישיר, לעומק, ועם שחקנים שנעים בלי סוף על הדשא, נראים מעולה עם ובעיקר בלי הכדור, מפעילים לחץ, מפגינים נחישות, ממושמעים מאוד מבחינה טקטית ומקבוצה נאיבית שניסתה להפעיל מערך שלא עובד לה ולא מתאים להנעת כדור ושליטה, קיבלנו את הפתעת העונה, שכל משחק שלה הופך לחוויה באחרונה.
מגיע לה: 1:2 לרומא על נאפולי במשחק ענקרוב רובו של הקהל שצופה במשחק יעדיף תמיד משחק שבו הקבוצה שלו תניע כדור בסבלנות ותייצר שילובי התקפה ומשחק צירופים יפה עד שער היריב, ובכדי שזה יקרה, מאמן אותה הקבוצה יצטרך בדרך כלל שני שחקני אגף טובים על מנת שיוכל להניע את הכדור ואף להשתמש בכל רוחב המגרש נכון. אולם, במערך עץ האשוח, שבו רק המגנים נמצאים באגפים, אין שום סיבה לנסות ולכפות הנעת כדור כי מול יריבה שמצופפת נכון המערך הזה יכול לגמור קבוצה. תשאלו את קליארי של העונה שעברה, שניסתה בכוח להניע כדור דרך מערך עץ האשוח ונלחמה עד הרגע האחרון כדי לשרוד עונה נוספת בליגה. אז מאראן ישב בביתו בקיץ, חשב היטב ומצא את הפתרון – והתוצאות לא איחרו להגיע עם שמונה משחקים ברציפות ללא הפסד וניצחונות חוץ על נאפולי ואטאלנטה.
בינתיים קליארי ניצבת במקום השלישי בספיגות (ספגה רק שער אחד יותר מיובנטוס ו-ורונה), ובמקום השני בליגה בהרחקות כדור (!) אך כמובן שהמיקום בטבלה הוא החשוב ביותר ושם היא ניצבת שישית ועם אותן הנקודות (21) בדיוק כמו לאציו שבמקום הרביעי שמוביל לליגת האלופות. הפתעת העונה כבר אמרנו? אז יש עוד הרבה משחקים בקופה, אך ההמלצה שלנו היא כזו – תתחילו לצפות במשחקים של קליארי.
ז'ואאו פדרו מול מקסימוביץ' כאשר קליארי ניצחה בנאפולי (רויטרס)ומזו שמפתיעה, לזו שמאכזבת. שלא נאמר, מתרסקת. במקום השביעי בטבלת הסרייה א’ השבוע התמקמה לה נאפולי עם 18 נקודות בלבד והפער שלה מהפסגה עומד כבר על 11. הקבוצה של קרלו אנצ׳לוטי לא מצליחה להיכנס לעניינים בליגה ויש לכך לא מעט סיבות. מה שבטוח הוא שהחלק הקדמי שלה שכולל את ארקדיוש מיליק (חלוץ מושלם), לורנצו אינסינייה, דריס מרטנס, הירבינג לוסאנו, פביאן רואיס, חוסה קאייחון ופרננדו יורנטה, לא נופל מאף קבוצה בסרייה א׳. גם החלק האחורי שזכה לחיזוק של קוסטאס מנולאס המצוין שהגיע מרומא במקום ראול אלביול המזדקן, יחד עם קאלידו קוליבאלי, היה צריך להעמיד את הקבוצה מדרום איטליה במקום הרבה יותר גבוה.
אבל בנאפולי כמו בנאפולי, השכונה שולטת ולא – לא הרחוב הנאפוליטני, אלא מה שקורה על כר הדשא בסן פאולו. אנצ׳לוטי אמנם משחק בדרך כלל באותו המערך - 4:4:1:1 – והוא מסוג המאמנים שמבקשים להניע את הכדור, אבל לא מסביר איך, ואין תבניות מסודרות להנעת הכדור. יתרה מכך, הוא לא דורש משחקני הקו בחלק הקדמי (לרוב שניים מבין השלושה – קאייחון, אינסינייה או מרטנס) שיצמדו לקו, והם באופן טבעי כל הזמן נמשכים למרכז ממש מתחת למיליק וכך קשה לקבוצה להניע את הכדור. אז מה קורה בפועל? הכניסה שלהם מהכנפיים לאמצע יוצרת בלית ברירה, בלי שאנצ’לוטי רוצה בכך, את מערך עץ ה… אשוח, ניחשתם נכון, וכבר הסברנו לכם כמה קשה להניע כך את הכדור.
אנצ'לוטי ומאראן. האחד רק מבקש, השני מלמד (רויטרס)בנוסף, למרות שהקהל הנאפוליטני אוהב לראות את זה, כמה פעמים ראינו העונה את קוליבאלי פשוט לוקח כדור ומתחיל לרוץ איתו ומנסה להעביר שחקני יריב? נשאלת השאלה – מה הוא כבר יעשה במהלכים האלה? ירוץ 70 מטר, יעבור את כולם ויבקיע? כנראה שלא. לתופעה הזו קוראים “שכונה”, ונוסיף הערת ביניים – מארץ השכונות. הרי אין בעיה שבשילוב מסוים הבלם יצטרף לעומק מקו אחורי, אבל לא תוך כדי כדרור, אלא בלי הכדור שכן כל איבוד כזה שלו מחסל כל סיכוי של הגנת נאפולי לעבור את המשחק בשקט ובלי הפתעות.
הבעיה הנוספת היא הבחירה בשוער הצעיר, אלכס מרט. אמנם יש בו פוטנציאל והוא מספק לפעמים הצלות מרהיבות וקוטף כדורים מהחיבורים, אבל יחד עם זאת, יש לו נטייה לספוג שערים שאסור לו לקבל (כמו זה בין הרגליים מול אטאלנטה) והוא גם לוקה בעבודה על הקרקע. ראינו זאת לא פעם העונה וזה עולה לנאפולי בנקודות רבות.
אלכס מרט. לא מספיק טוב (רויטרס)ונסיים עם הבעיה האחרונה וקוראים לה דון קרלו. מדובר במאמן שעשה הכל מהכל, אין על כך עוררין וכבודו במקומו, אבל המשחק הופך עם השנים לטקטי וחכם הרבה יותר מבעבר, והמאמנים שפעם היה מספיק להם רק לבקש, צריכים לדעת ללמד, ולפעמים הם עצמם לוקים בחסר. מה שבטוח הוא - כשאתה מאמן בקבוצה אחת את אנדראה פירלו, פאולו מאלדיני, קאקה, אלסנדרו נסטה, אנדריי שבצ׳נקו, ג’נארו גאטוסו וקלרנס סיידורף, אתה יכול רק לבקש וכנראה שזה יעבוד לך לא רע בכלל. הבעיה – אף אחד מהם לא נמצא בנאפולי העונה, חוץ מאנצ’לוטי.