על אף שספג לעיתים ביקורות, ג’ימי מרין הקוסטה ריקני כבר סוגר ארבעה חודשים בישראל. עבורו, מדובר בחוויה שהיא מעבר לכדורגל, בראיון שהעניק במדינתו וראה היום (ראשון) אור, סיפר כי הפועל באר שבע אפילו שינתה את חייו וגם את חיי משפחתו.
“עברית זה הדבר הקשה ביותר”, אמר מרין ל-CRHoy. “דברים היו לי מסובכים בגלל פערי התרבות, אבל למדתי הרבה, גם על החגים וגם על התרבות הקולינרית. אני מאוד שמח כאן ומודה לאלוהים על האפשרות שנפלה בחיקי, אני ממצה את המירב. זה לא היה לי קל כל כך, אבל התאקלמתי טוב במדינה הזו. אני כבר מכיר את העיר ב”ש, מקומות לבקר בהם, האנשים כאן מאוד עוזרים לי, אני בסדר גמור והחיים שלי השתנו”.
בכר: ״משחק לא טוב שלנו, היינו בפאניקה״הדרך בה המועדון קיבל אותו: “מהיום הראשון שלי כאן קיבלתי מעטפת תומכת מצד החברים והצוות המקצועי. הגעתי לכאן ואפילו אנגלית לא ידעתי כל כך טוב. הספקתי להכיר את המדינה, אבל מדברים כאן עברית שזו שפה מאוד קשה, הצלחתי לקלוט כמה מילים ועכשיו אני מתקשר קצת יותר טוב, אבל אתה רואה את האותיות ולא מבין כלום, הם כותבים מימין לשמאל”.
המחייה בישראל: “האוכל מאוד דומה לשלנו, לא רואים כאן כל כך הרבה סוגי בשר בגלל ענייני הדת והכשרות, יש להם הרבה מגבלות, אבל אין לי שום בעיה בעניין הזה, למעשה אני אפילו חושב שזה יותר טוב. יש כאן מנהג שנקרא ‘שבת שלום’, שנמשך מיום שישי בצהריים עד שבת בלילה שבזמן הזה הכל סגור. אני חושב שהתבגרתי בתקופה שלי כאן, כי פעם הייתי רגיל שהיו מביאים את הכל עד אליי, חייתי אצל הוריי והם פינקו אותי תמיד. היה לי אוכל, בגדים מכובסים, אבל לישראל הגעתי לבד ובטיסה כבר הבנתי לקראת מה אני הולך”.
ג'ימי מרין חוגג אליפות (אינסטגרם)חוסר ההצלחה בליגה האירופית: “היינו במרחק של צעד אחד, אבל החוויה הייתה פשוט מדהימה. שיחקנו מול פיינורד והיה לנו מאוד קשה נגדה, זו יריבה אדירה. אבל זו הייתה חוויה מעשירה, מיד עם הגעתי התחילו אימוני טרום העונה והיו את המשחקים בסיבובים המוקדמים של הליגה האירופית, שם הייתה הבכורה שלי”.
החתימה שלו בישראל: “אפילו לא חשבתי על זה כאופציה, הייתי בטוח שאמשיך לשחק בליגה בקוסטה ריקה. היו שמועות על כך, אבל אמרו לי שיש קבוצה שרוצה אותי, אבל עדיין אין הצעה קונקרטית, רק ידעתי שזו קבוצה מישראל. דיברתי על זה עם ההורים שלי והחלטנו ללכת על זה”.
ג'ימי מרין ואלונה ברקת (דוברות הפועל ב"ש)בשבוע האחרון, הצטרפה משפחתו אליו לישראל: “תכננתי להביא אותם אליי לביקור בסביבות דצמבר, אבל כבר לא יכולתי להחזיק את עצמו יותר. הייתי ממש בחרדה שידעתי שהם יגיעו, בזבזתי את כל היום במחשבה על זה. התאמנתי ופשוט ספרתי את הדקות עד שהגיעו”.