בלאט: לפעמים חלונות נסגרים ודלתות נפתחות

השנה הקשה של דייויד בלאט הייתה גם האחרונה שלו כמאמן כדורסל? אחרי שהגיע לפסגות עם מכבי תל אביב ונבחרת רוסיה, אימן בקבוצות באירופה והגיע ל-NBA שם הוביל את קליבלנד של לברון ג’יימס לגמר בדרך להפסד האליפות לגולדן סטייט, המאמן הישראלי שחלה בטרשת נפוצה כבר מביט אל היום שאחרי.

בלאט בן ה-60 פוטר בשבוע האחרון מאולימפיאקוס אחרי תבוסה במחזור הראשון של היורוליג לווילרבאן וסיים עוד פרק בקריירה העשירה שלו. בראיון שהעניק ל”בוסטון גלוב” חשף את כל החלומות שלו, כנראה בדרך לצעד הבא בחייו אחרי הכדורסל.

“להיות שגריר”, ענה בלאט לשאלה למה היה הופך אם לא היה מאמן כדורסל. “תמיד היה לי חלום להיות שגריר, דיפלומט עבור ישראל, אני רוצה לעזור למדינה שלי בדרך כלשהי. אני לא רוצה להשתמש במחלה שלי כתירוץ, אבל בשיחות שלי עם ההנהלה, הייתי כן לגבי המגבלות שעכשיו יש לי. בלי קשר, היו הרבה בעיות בקבוצה, שיחקנו רק משחק אחד ולא התחלנו טוב. ישבנו והחלטנו ביחד שזה הצעד הכי טוב, בלי רגשות לא טובים”.

עתידו: “אני מסתכל אל עבר העתיד אל הצעד הבא שלי ואתגר חדש, תמיד רציתי לעשות יותר. אחרי 12 שנים ככדורסלן מקצועי ו-27 שנים נוספות כמאמן, הגיע הזמן להכנס לשביל חדש בחיי, אני מחכה לזה, לפעמים חלון נסגר ודלת נפתחת. הטיפול החדש שאני עובר? זה רק ניסיוני, לא הבטיחו לי כלום”.

דייויד בלאט (חגי מיכאלי)

הטיפולים שעבר: “לא הרגשתי שום שיפור, שאלתי את עצמי ‘מה קורה פה?’ היו לי ימים טובים יותר וטובים פחות בטיפולים, הייתי הכי מאושר כשאימנתי. למרות המחלה, אני אותו אדם, רחמים עצמיים לא יעשו דבר, אלא להוריד אותי יותר. צריך לברר מה הבעיה ואיך לתקן אותה. העבודה עם המאמן האישי כדי לשמור על עצמי? אני לא חד וזריז כמו שהייתי פעם, אני צריך להיות מאוד זהיר”.

התמיכה מהמשפחה: “כולנו מגויסים לזה, למדנו על כל מה שקשור לכך, הם מאוד ריאליים. זה לא מחלה מסכנת חיים, אלא מחלה קצרת טווח. עדיין, מדובר למעשה בשבירה של הגוף”.