אוהדי ושחקני הפועל תל אביב ידעו ימים מרגשים מאוד באצטדיון המיתולוגי. הוא היה עבורם הבית והרבה מהם טוענים עד היום כי החיבור בין הצדדים נוצר בעיקר בזכות המבנה הייחודי של אצטדיון בלומפילד. רגע לפני שייפתח מחדש, כוכבי העבר מדברים על הייחודיות של האצטדיון ועל הרגעים הנוסטלגיים שלא ישכחו.
האיש ששר על המגרש: גילי לנדאו
כשגילי לנדאו מנסה לענות על השאלה מה מיוחד כל כך בבלומפילד שהוא הכיר, אוטומטית מתנגן לו בראש שיר. והמילים יוצאות לו מהפה בשטף. "יש משהו מוזר ולא ידוע, יש משהו נפלא בעיר הזאת", הוא שר, ומיד מגיע לפזמון: "השחפים על המזח כבר עפו והים השתתק ונדם. זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו שחודרת כמו יין לדם".
הוא בכלל בת ימי. נולד וגר בעיר הסמוכה. אבל בלומפילד בשבילו זו הילדות. "גדלתי, שיחקתי ואימנתי בבלומפילד. כל החיים שלי היו סביב האצטדיון הזה ואין ספק שאם יש מקום שאני מתגעגע אליו זה בלומפילד. זה היכל הכדורגל הישראלי. כנער ישבתי ביציע בשבתות במשחקים הכפולים, התגלגלתי ברחובות של יפו עם ריחות הקבב על האש, הלכתי בשדרות ירושלים ואכלתי בורקסים במסעדות בולגריות, שמעתי את הצלילים ממרכז המוזיקה הסמוך ולא פעם גם התגנבתי פנימה לשמוע את הצלילים של התזמורת. להגיע לבלומפילד זו חווייה שאין כדוגמתה".
גילי לנדאו (משה חרמון)כשגילי לנדאו שיחק בו, הוא שר גם על המגרש. "היינו כמו להקת רוק בשנות ה-80", מציין החלוץ ששיחק בהפועל תל אביב וזכה איתה בארבע אליפויות. "אני אפתיע אותך. כילד התאמנתי בהפועל תל אביב ואחרי חודש בקבוצת הילדים קיבלתי כרטיס למשחק בשבת. המשחק הראשון שהייתי בו היה דרבי שבו מכבי תל אביב ניצחה 5:0 עם שלושער של גיורא שפיגל, וישר נדלקתי. הייתי אוהד של מכבי תל אביב לכמה חודשים, אבל בדרבי שלאחר מכן הפכתי כבר להפועל הפועל שרוף".
"היו הרבה רגעים גדולים שזכורים לי", אומר לנדאו. "את העוצמה שלו הרגשתי כנער, כשלקחנו אליפות אחרי שירדתי מהבוגרים לנוער וכבשתי שלושער נגד מכבי יפו. עשינו סיבוב ניצחון בבלומפילד מול 5,000 איש שהגיע בעשר וחצי בבוקר למגרש. אחר כך גם היה את הגול באליפות הראשונה של הפועל מזה 12 שנה, ב-1981, נגד מכבי פתח תקווה. קיבלתי כדור ממשה סיני, עברתי את עופר פביאן, הכנסתי את הכדור לרשת ורצתי אל הגדרות. היה גם את שער האליפות המפורסם נגד מכבי חיפה ב-1986 שעד היום מדברים עליו. באותו המשחק הרגשתי שהקהל יושב לי על הגב. כשהבקעתי, הרגשתי שהאדמה רועדת".
תמיד מתגעגע: משה סיני
"בגיל 8 זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בבלומפילד", משחזר משה סיני, האיש שמודה שהוא תמיד מתגעגע לאצטדיון הזה, והאוהדים בוודאי תמיד מתגעגעים גם אליו. "עשו בקיץ מבחנים לילדים שרצו לשחק כדורגל. זו הפעם הראשונה שעליתי על המגרש. אחר כך עברתי ליציע 4, וחזרתי שוב למגרש. בלומפילד עבורי זו הילדות. מאז שאני זוכר את עצמי, אני מכיר את המגרש הישן והטוב. כשהתבגרתי שיחקתי בו. ועכשיו, אחרי שאני רואה מה עשה ראש העיר, זה מחמם את הלב ומחזיר אותי אחורה".
משה סיני בבלומפילד (משה חרמון)משה סיני ידע הרבה רגעים יפים עם הפועל תל אביב, בה הוא שיחק כקפטן. "כשישבתי ביציע 4 הרגשתי מאוד קרוב לשחקנים. זו כל הייחודיות שהייתה במגרש הזה. כל אוהד היה יכול ממש לגעת בשחקנים, וזה היה לטוב ולרע. כשעודדו אותי הייתה בטירוף, כשקיללו אותי הייתי בטירוף. עם כל הכבוד לאצטדיונים האחרים, אין עוד אצטדיון כזה בארץ. גם בזמן השיפוצים, לפחות פעמיים בשבוע אני עובר ליד כדי לראות אותו. זה חסר לי מאוד. כמה שאתה מנסה להתנתק מזה ולהגיד 'הוא בשיפוצים', אתה תמיד מתגעגע אליו".
"הכוח של האצטדיון הזה הורגש הכי חזק מבחינתי בדרבי הראשון של 1981", נזכר מספר 7 האגדי. "לדעתי היו באצטדיון מעל 24 אלף איש, ביציעי בטון בלי כיסאות, והם נתנו לנו דחיפה אדירה. אחרי עשור שמכבי תל אביב תמיד יצאה מהדרבי כשידה על העליונה, בפעם ההיא ניצחנו 3:0. אומנם לא כבשתי, אבל בישלתי שער יפה לשבתאי לוי ומשם הדרך נסללה לחגיגות. אני מקווה שבקרוב נראה עוד משחקי דרבי כאלה ועם אווירה כזאת".
אצטדיון של אנשים: שלום תקווה
"החוויות שלי מבלומפילד? וואו, מאיפה מתחילים?", תהה שלום תקווה. האיש שהיה עושה קסמים על המגרש והיה מביא את הצד היפה של הכדורגל, זה שבא מנתניה ופרש בהפועל תל אביב בה פרש, מעולם לא הרגיש כשחקן לא רצוי. "זה היה הקטע של האצטדיון הזה, התחושה שאתה מקבל מהיציעים כשחקן. המשחק הראשון שלי בו היה אדיר. החיבור עם הקהל, האווירה, ההבנה שאני בכלל משחק בו, כל אלה הביאו לי הרבה רגעים מרגשים".
אוהדי הפועל בבלומפילד (שי לוי)היהלום של האדומים, שזכה איתם בדאבל בשנת 2000, סיפר כי תמיד רצה לשחק בבלומפילד. "הרבה שחקנים בליגה אמרו שהם הכי נהנו לשחק באצטדיון הזה. לשמחתי, זכיתי לשחק בו פעמיים בחודש ולא פעמיים בשנה. הרגשתי שזה לא אצטדיון, זה בית, מגרש עם משמעות כל כך עמוקה. הכל היה צמוד, קרוב, אינטימי. ממש היה לי קשר ישיר עם הקהל והאנשים שמסביב, אלה שנתנו לי את כל הדברים הקטנים ששחקן מחפש בקריירה שלו. הקרבה והקשר איתם הפכו את האצטדיון הזה למה שהוא היום".
לטענתו של תקווה, "מי שנהנה הכי הרבה בבלומפילד אלה השחקנים על הדשא. היה לי כיף אפילו להתאמן בו. בלומפילד בשבילי היה חלום מתמשך, כי מי שעשה את בלומפילד למה שהוא היו האנשים. עם חלקם אגב אני נמצא בקשר עד עצם היום הזה. בעירייה יכולים להחליף כיסאות, לשפץ, להזיז את הבטון, אבל מה שיצר את הכוח שלו היו האנשים. זה אצטדיון שהיה חסר לליגה הישראלית, וגם אם זה היה חסר לאוהדים אני מאמין שהיה שווה לחכות כדי לקבל אצטדיון עם תנאים ברמה גבוהה יותר".
זיכרון חיובי: ביברס נאתכו
אחד מהקשרים הגדולים שצמחו בבלומפילד הוא ביברס נאתכו. קשרה של הפועל תל אביב, שעזב לחו”ל עם השנים, לא שוכח את התקופה שלו באדום ואת המשחקים המרגשים באצטדיון שביפו. “זה אצטדיון שהיה הבית שלי בתחילת הקריירה, עברתי שם המון חוויות. הופעת הבכורה ושער הבכורה שלי היו מאוד מיוחדים, כמו גם ניצחונות גדולים באירופה או בדרבי”.
ביברס נאתכו באדום (מערכת ONE)“האצטדיון החדש נראה מדהים ובטח גם ירגיש מדהים. זה האצטדיון הכי טוב בארץ. בלומפילד זה בדרך כלל נותן לכולם זיכרון חיובי, אצטדיון שהוא חוויה. העולם התקדם וכך גם האצטדיון הזה צריך להתקדם, ואני בטוח שבכל מצב בלומפילד לא יאבד את הקסם שלו”, הוסיף נאתכו.
הקשר שמשחק בנבחרת ישראל ישמח לחזור מידי פעם לביקור: “בלומפילד חייב להיות אחד מהמגרשים המרכזיים במסע של נבחרת ישראל, אבל זה טוב שהנבחרת תשחק בכל רחבי הארץ, כולל בצפון ובדרום. הנבחרת צריכה להיות נגישה בכל פעם לאזור אחר במדינה כדי שכל האוהדים במדינת ישראל יוכלו לראות ולהתחבר אליה”.