מערכת ONE
|
82 שנים הלכה פורטוגל במדבר, 82 שנים בהן הסלסאו שיחקו במפעלים הבינלאומיים ולא זכו בתואר אחד לרפואה. אותן 82 שנים הסתיימו בקיץ 2016 עם הזכייה ההיסטורית של הנבחרת ביורו בצרפת, ואמש (ראשון) שלוש שנים בלבד לאחר מכן, הנבחרת באדום-ירוק אספה תואר נוסף, עם ניצחון 0:1 על הולנד אל מול הקהל הביתי בגמר ליגת האומות.
החגיגות על הדשא בתום המשחק המשיכו לתוך הלילה ברחובות ליסבון, כאשר בשעה מאורחת השחקנים הפציעו במרפסת הפונה לאחת השדרות המפורסמות בעיר עם הגביע והלהיבו את הקהל. בבוקר, כמובן שגם כלי התקשורת הצטרפו לחגיגת הזכייה ההיסטורית ביחד עם השחקנים. “כבשנו את אירופה”, “האלופים שלנו” היו רק חלק מהכותרות בעיתונים המרכזיים.
אבל כנראה שככה זה כשיש לך את כריסטיאנו רונאלדו כקפטן, התארים זורמים באופן טבעי. פורטוגל היא ממש לא הנבחרת החזקה באירופה וגם לא הייתה כזו ביורו 2016, אך כשהווינר הכי גדול של הכדורגל העולמי נמצא בצד שלך, אתה יכול להתרגל לתמונות ההנפה. רונאלדו אומנם היה מהפחות בולטים בנבחרתו במשחק מול האורנג’, אבל המנהיגות ובמיוחד השלושער הבלתי נשכח בחצי הגמר מול שווייץ עזרו לו להותיר חותם ניכר על תואר בינלאומי שני בשלוש שנים.
“לאורך כל הקריירה שלי, ולא משנה מה אנשים אומרים, הוכחתי מה אני שווה, לא הייתה תקופה בה לא הפגנתי יכולת טובה, המספרים שלי מדברים בעד עצמם”, אמר הפנומן אחרי שהניף את הגביע ומיד התייחס כמובן לשאלה הבוערת הנוגעת לכדור הזה ולתאריםם אישיים בכלל: “אני לא אובססיבי לגבי זה, דברים קורים באופן טבעי. ברור שאני אוהב לזכות גם בתארים אישיים, לא אשקר לגבי זה. זכיתי במהלך השנה בשלושה תארים, הפגנתי יכולת טובה, מה אני יכול לעשות מעבר? האם אני ראוי לכדור הזהב? אני לא יודע, אני אשאיר לכם את הבחירה”.
העתיד שלו בנבחרת: “כריסטיאנו רונאלדו לא ילבש את מדי פורטוגל לנצח, יגיע היום שלא אהיה פה, אבל יחד עם זאת, יש לי עוד דרך ארוכה לעבור בנבחרת הלאומית”.