השכונה זוכרת: סמלי בני יהודה על הגמר של 78'

אורנשטיין, מליחי ולוי נזכרו בגמר ההוא מול נתניה, אז הקבוצה הייתה הראשונה להגיע מליגת המשנה למעמד. וגם: האם קיימת טעות היסטורית בדקת השער?

אלון בן דוד | 15/05/2019 11:55

רמי לוי, יורם אורנשטיין ואבינועם מליחי (חגי מיכאלי)

בני יהודה של שנת 1978 שינתה את היסטוריית המועדון. אם עד אז כל מטרתה של הקבוצה הייתה לשרוד בליגה העליונה, הגיע דור אחר שלקח את המועדון קדימה. הקבוצה שיחקה באותה שנה בליגה הארצית (ליגת המשנה דאז), סיפקה עונה גדולה (שעל פי השמועות הסתיימה ללא הפסדים) ובאותה שנה אף הפכה לקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי שמגיעה לגמר גביע המדינה מליגת המשנה.

באותו גמר, שהתקיים ב-24 במאי, הקבוצה, אז בהדרכתו של זאביק זלצר, פגשה את מכבי נתניה, בדיוק כמו הגמר שיתקיים העונה, ונכנעה לה 2:1. זו לא הייתה סתם מכבי נתניה, זו הייתה העונה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המועדון מהשרון, כאשר היהלומים באותה עונה זכו בדאבל ואף סיימו בראש הבית שלהם בגביע האינטרטוטו (בתקופה זו לא היו זוכות למפעל ונערכו רק שלבי בתים).

פגשנו לשיחה מרתקת שלושה כוכבים זהובים לשעבר וסמלים של בני יהודה ששיחקו באותו גמר - יורם אורנשטיין (שמשמש כיום כמנכ"ל מרכז הפועל), אבינועם מליחי ורמי לוי (שאימן בעבר גם בבני יהודה וגם במכבי נתניה). נפגשנו באצטדיון רמת גן, האצטדיון בו שוחק אותו גמר נוסטלגי. מספרים שהיה פה גועש עם 45,000 אוהדים ביציעים, שסיפקו אווירה מחשמלת.

הנתנייתים הובילו 0:2 כבר אחרי 16 דקות משערים של עודד מכנס ומשה גריאני, ובדקה ה-89 היה זה אהוד בן טובים האגדי שצימק בפנדל וקבע את תוצאת המשחק. במהלך הראיון עלתה סוגיית כיבוש השער המצמק של בן טובים, וקיים ויכוח האם השער נכבש באמת בדקה ה-89 כפי שמצוין בכל מקום בו יש שחזור של הגמר ההיסטורי, או שמא בדקה ה-44. העלנו את בן טובים על קו הטלפון על מנת לבדוק את העניין, התשובות בהמשך.

יורם אורנשטיין, רמי לוי ואבינועם מליחי (חגי מיכאלי)

רגע לפני תחילת הראיון נראה היה ששלושת שחקני העבר מתרגשים להיות באצטדיון המיתולוגי. מליחי אמר: "שלוש פעמים היינו פה, לא פעם אחת". אורנשטיין הוסיף: "זה מעלה לנו המון זיכרונות. האצטדיון הזה ידוע לכל מדינת ישראל, היו פה הרבה קרבות, גם בגביע המדינה וגם קרבות של הנבחרת. חוץ מזה, כשחקן עבר - תמיד טוב לראות דשא".

הגמר ההוא

אורנשטיין: "בעבר לא הייתה תקשורת ומדיה. באו לכאן 45 אלף צופים. היינו קבוצה בליגה הארצית שלראשונה הגיעה לגמר גביע המדינה, ומכבי נתניה הייתה פייבוריטית לכל דבר ועניין. באנו ורצינו לעשות את המקסימום. סבלנו מיכולת נחותה ונאיביות, וכבר אחרי רבע שעה של משחק הוא הסתיים והוכרע. איכשהו יצאנו בכבוד עם 2:1 וחיכינו שלוש שנים נוספות כדי לזכות בעצמנו ב-1981 אחרי שצברנו ניסיון בליגת העל והקבוצה התחזקה".

רמי לוי ציין: "שבוע לפני הגמר שיחקנו מול בית"ר ירושלים בחצי הגמר וגם באותו משחק אצטדיון ר"ג היה מלא. נתנו תצוגת כדורגל גדולה מול קבוצה שהייתה אז בליגה הראשונה, חזרנו מפיגור 1:0 לניצחון 1:2. בני יהודה תמיד הייתה קבוצת גביע טיפוסית, בא הרבה קהל ואנשים משכונת התקווה וגם אוהדי כדורגל אחרים לראות אותנו. באותה עונה, נתניה זכתה בכל התארים האפשריים".

אורנשטיין: "בוא נאמר שנתניה הייתה קבוצה בדרגה אחת מעל כל הכדורגל הישראלי ואנחנו היינו מועדון קטן מהליגה הארצית. לקחנו את הליגה בהליכה, אני זוכר שהיו 26 מחזורים, וחמישה לפני הסוף כבר היינו אלופים. היינו כל כך טובים שלדעתי גם לא הפסדנו במשך 32 משחקים בהדרכתו של זאביק זלצר, שידע למצוא תוכן מקצועי וליצור חדר הלבשה מאוד תומך ומלוכד. אהוד (בן טובים) ואבינועם (מליחי) היו מצוינים וחדים, אבל הפסדנו בגמר בגלל נאיביות".

הקסם של אותה קבוצה

מליחי ניסה להסביר מה היה מיוחד באותה קבוצה שהייתה הראשונה להגיע לגמר מהליגה השנייה: "שאר הקבוצות בליגה הארצית לא היו פונקציה מבחינתנו, עלינו ליגה בהליכה. הגענו בשיא לגמר, אבל נתניה לקחה את כל התארים האפשריים באותה שנה ולדעתי זו אחת הקבוצות הטובות שהיו אי פעם בישראל. יצאנו בכבוד, אבל היו כמה בעיות לפני המשחק שגרמו לנו להגיע באיחור. לא עשינו חימום. בדקות הראשונות קיבלנו שני שערים וקשה מאוד לחזור מול קבוצה כזו טובה".

על איזה בעיות מדובר?
מליחי: "הייתה בעיה בנושא הכספי, כי לא היו לפני זה מענקים. לנתניה הבטיחו הרבה כסף ולנו אף אחד לא אמר מה נקבל, אז עשינו שביתה קטנה. בסופו של דבר השתכנענו לשחק בגלל המעמד, אבל הדקות הראשונות היו רעות כי לא התחממנו ולא התכוננו נפשית ומנטלית למשחק".

אורנשטיין: "לא סתם חלק מהשחקנים רצו להביא לידי ביטוי את העובדה שהגענו לגמר הגביע גם לבונוס כספי. אני זוכר שהיה אי שקט בקבוצה אחרי הניצחון על בית"ר ירושלים בחצי הגמר".

לרמי לוי היה חשוב לציין: "הגענו באיחור למשחק לאו דווקא בגלל הבעיות האלה, אלא בגלל הפקקים. בזמנו לא היו בתי מלון, וזלצר רצה להכין אותנו כמו למשחק רגיל. לא היה אז מקובל לצאת לבתי מלון, בטח לא לקבוצה כמו בני יהודה, אז היינו נפגשים לפני משחקים בבית של אחד השחקנים. כשהגענו לאיזור הבורסה בר"ג ראינו שעוד 40 דקות מתחיל המשחק, אז התחלנו להתארגן. התחממנו אולי חמש דקות".

דקה 89 או 44?

מעט לפני שהחל הראיון, לוי, מליחי ואורנשטיין העלו זכרונות מאותו הגמר. בכל מסמך היסטורי נכתב כי השער המצמק של אהוד בן טובים בפנדל נכבש בדקה ה-89. רמי לוי טען שהשער נכבש בדקה ה-44. אורנשטיין מיהר להגיב: "כולם כותבים שהשער היה בדקה ה-89, זה מה שכתוב בעיתונות. רק אתה טוען שזה היה בדקה ה-44". גם מליחי היה נחרץ: "עזוב אותך רמי, אני זוכר שהשער היה בסוף המשחק".

לוי הציג את טענתו: "ספגנו את שני השערים בשער הדרומי של האצטדיון בתחילת המשחק, ואהוד כבש את השער המצמק לשער הצפוני. אם הגולים היו במחציות שונות אז הם היו צריכים להיות לאותו השער כי החלפנו צדדים". הטיעון של לוי הצליח לשנות קצת את החשיבה של אורנשטיין ומליחי, שאכן הסכימו כי השער המצמק נכבש לשער הצפוני של האצטדיון.

אורנשטיין אמר שצריך לבדוק מה אהוד בעצמו אומר והתקשר אליו, אך חלוץ העבר לא היה זמין. ממש עם סיום הראיון בן טובים חזר לאורנשטיין, שביקש ממנו לאשר האם השער נכבש דקה לסיום המחצית או דקה לסיום המשחק, כפי שנכתב בכל מקום. למרבה הפלא, בן טובים טען שהשער נכבש בסיום המחצית הראשונה, בדקה ה-44. אורנשטיין המחויך והמופתע מיהר להשיב לו: "דוד סולמי ז"ל (היו"ר של בני יהודה באותם שנים) היה אומר לנו תמיד ש'חוץ מהמחיר והתאריך, כלום לא נכון בעיתון'". אגב, שחקני העבר של מכבי נתניה טוענים מצדם שהשער נכבש בדקה ה-89.

"אף אחד מההרכב של בני יהודה היום לא היה מסתדר בהרכב של אז"

אתם עוקבים אחרי הקבוצה של היום?
לוי: "באופן אישי אני כן. הקבוצה דאגה לי למנוי זהב ואני צופה בכל משחקי הבית. חלק מהשחקנים שהיו בקבוצה בשנים האחרונות אימנתי בנוער. היום יש שם את שי קונסטנטין, אבל לפניו היו גם סתיו פיניש, אמיר עגייב, גיל יצחק ועוד. היה לי חשוב לבוא ולראות את ההתקדמות שלהם וללוות אותם. הייתי מציע להם מה לעשות. אגב, מקום העבודה שלי סמוך למגרש הקבוצה וזה עוזר לי להיות מעורב ולהיות קשור לקבוצה".

מליחי: "אני קשור יותר לקבוצת הוותיקים, כאחד שהקים אותה ומאמן ומשחק בה עד היום. למשחקי הקבוצה עצמה אני כמעט ולא הולך. זה לא בגלל שאין לי קשר נפשי לבני יהודה, פשוט אני אוהב לשחק ולא לראות אנשים משחקים".

אורנשטיין: "אני קשור לקבוצה גם בתפקיד בו אני משמש כיום, כמנכ"ל מרכז הפועל, אנחנו משתפים פעולה בכל מיני תחומים שצריך. למשחקים החשובים, כמו גמר הגביע הקודם וכמובן הנוכחי, אנחנו כן נגיע ואנחנו נמצאים עם הקבוצה".

מי מנצחת, הקבוצה של אז או זו של היום?
אורנשטיין: "אני לא הייתי איזה שחקן מי יודע מה, אני יכול לומר שקשה להשוות את הכדורגל של אז להיום, התאמנו פחות והיינו פחות מקצוענים ועם פחות מתקנים. המעקב אחרי השחקן היה אחר". בשלב זה מליחי פנה לאורנשטיין ואמר לו: "אל תצטנע, אין בקבוצה של היום שחקנים כמו אלו של פעם".

אורנשטיין המשיך: “מה שהיה יותר אז זו גאווה למשחק והמלחמה לטובת השכונה והקבוצה. היינו עם אווירה בלתי רגילה בחדר ההלבשה, והיום קשה לזרים להשקיע כמו שמשקיעים שחקני בית. גם היום, קבוצה שמבססת את עצמה על שחקני בית תחזיק יותר לאורך זמן".

לוי: "אני מצטרף לדבריו של יורם. הקבוצה הייתה בנויה על שמונה שחקני בית, הרבה היו צעירים שגדלו בקבוצה. היה שלד שאליו היו מצטרפים שלושה מבחוץ. יורם הגיע אלינו בגיל 29 ונקלט כל כך טוב שאחרי שנה הפך להיות קפטן. הייתה משפחתיות, כמובן שהמאמן גם ידע לאחד אותנו, מעבר לעניין המקצועי. כוחנו היה באחדותנו והיינו כמו משפחה. את ההכנה למשחקים היינו עושים בבתים של השחקנים וזה נתן אווירה, היינו מגיעים ומשחקים ביחד שש-בש, לא היינו ממהרים ללכת הביתה אחרי כל משחק ואימון. מה שחסר היום בכדורגל זה השיוך וההזדהות עם מקום. שחקן שמחליף קבוצה בתדירות גבוהה לא יכול להיות מזוהה. מצב הרוח בשכונה נקבע על ידי התוצאות. עד היום בני יהודה היא הקבוצה היחידה בליגת העל שמייצגת שכונה ולא עיר, ואני חושב שזו הייחודיות של המועדון הזה".

אבינועם, אמרת ליורם קודם לא להצטנע, אז קדימה, אל תצטנע.
מליחי: "מטבעי אני אדם צנוע, אבל במקרה הזה אני לא יכול להיות, כי האיכות של השחקנים הייתה טובה יותר, אבל כמו שאמר יורם בצדק, פשוט לא התאמנו באותה הרמה. לא הייתה תאורה, המשטחים היו עם גבשושיות ובורות, לא היה משטח ראוי. לא הייתה מודעות. אני הייתי קם בבוקר, אוכל ג'חנון ומגיע למשחק. היינו משחקים בשיא החום. אם היית לוקח את השחקנים של היום לאז, ומאמן אותם בשיטות של היום עם המדע והכל, אני לא רואה אף אחד מההרכב של בני יהודה היום מסתדר בהרכב של אז".

אורנשטיין: "שתבין את ההבדל בין אז להיום; הייתי חבר אגד, הייתי יוצא מרחובות לפתח תקווה, עושה כמה קווים, גומר את המשמרת מאוחר והולך לישון שעה. הייתי קם ועושה אימון משלוש עד חמש, בחמש נוסע ללמוד ובעשר בלילה חוזר הביתה. הרמה הייתה אחרת, אבל החברות אחד עם השני והלכידות היו בלתי רגילים ועד היום אנחנו חברים".

הייתם קבוצה ששינתה את ההיסטוריה של בני יהודה והפכתם אותה למועדון לגיטימי בליגה הראשונה.
לוי: "הפכנו את הקבוצה משום דבר לשם דבר. אסור לשכוח את הקטע עם הקהל, היינו עוברים בשכונה וכל אחד היה מלך ומקבל כבוד רב ותמיכה מהאוהדים. מבחינת שכר בני יהודה לא שילמה כמו קבוצות אחרות. היו אומרים שאמנם משלמים פחות, אבל לפחות משלמים בזמן".

מליחי המשיך עם הנושא הפיננסי: "דוד סולמי ז"ל פעם אחת אמר לי שהוא מרוויח שבעת אלף ש"ח בחודש בעירייה, איך אני רוצה להרוויח יותר ממנו? אגב, אני ב-1982 הלכתי לנחם את אברהם לוי מבית"ר ירושלים, שהיו"ר שלה היה נשיא המדינה היום - רובי ריבלין. כשריבלין שמע כמה אני מקבל בבני יהודה, שזה היה בערך 25 אלף דולר כולל מלגות, הוא צחק. בבית"ר הציעו לי קרוב ל-90 אלף דולר, ובמשך שבוע ישבתי ליד המשרד של דוד סולמי והתעקשתי לעבור. הוא אמר לי שהוא לא מוכן לשחרר; 'או אצל אמא שלך בבית, או בבני יהודה'. עכשיו, מה תעשה? תיכנס להסגר שנתיים? לא היו אז את החוקים האלה, כמו חוק בוסמן, שבגיל 24 אתה חופשי".

הקהל של השכונה

אורנשטיין: "אני חושב שהקהל של בני יהודה הוא מהטובים שיש ותמיד הולך עם הקבוצה. בטוב הם מהללים את המועדון ובאים למשחקים החשובים, וכשלא נראית להם ההתנהלות של ההנהלה זה בא לידי ביטוי בהעברת ביקורת. זה קהל חם שמאפיין קבוצה שכונתית באש ובמים".

מליחי פנה לאורנשטיין: "אבל תסכים איתי שהקהל היום שונה. ברובו הוא צעיר, כי רוב הוותיקים עזבו את השכונה. כשאנחנו היינו מתאמנים היו 1,500 צופים ביציע לשבת לראות אותנו, והיום אני לא רואה את זה. למשחקים עצמם בקושי באים אלף".

לוי: "אני מסכים עם אבינועם. אין מה להשוות את הקהל של היום לזה של פעם. היום חלק מקללים וצועקים, בזמנו היה קהל שליווה אותנו גם כשחקני נוער והיינו כמו הילדים שלהם. גם כשעשינו טעויות התייחסו אלינו יפה והייתה סלחנות. היו אנשים שהבינו כדורגל, היום לא תמיד זה ככה והקהל באיזשהו מקום איבד את הריאליות וההיגיון. חשבו שכשברק אברמוב הגיע לקבוצה כאילו הגיע יעקב שחר שיביא מיליונים. עושים היום בקבוצה עבודה נהדרת, גם עם הנוער, כמו למשל עם ירדן שועה. לקבוצה אין יכולת לרכוש שחקנים במאות אלפי דולרים, אז הם משאילים. יש תלכיד מצוין ומאמן מעולה כמו יוסי אבוקסיס. עובדה שהקבוצה בשנים האחרונות נמצאת בפלייאוף העליון. גם השכונה איבדה מעט מהזהות, זה תהליך, יש את העלייה מרוסיה והעובדים הזרים שמגיעים. בכל זאת, כל שחקן שמגיע מקבוצה אחרת נקלט בצורה טובה וחמה. חבל שאין המשכיות וצריכים להחליף שחקנים בתדירות גבוהה".

מליחי: "סליחה שאני מעיר, אבל בגמר הגביע הקודם שהקבוצה הייתה בו, בזכייה ב-2016/2017, היו 10,000 צופים בטדי. גם היום אני שומע שאוהדים ותיקים באים למשחק הגמר בסמי עופר, אבל במהלך העונה זה פשוט לא ככה, וחבל".

לוי: "בתחילת העונה הקבוצה לא צברה נקודות בגלל כמה הפסדים והקהל היה נגד אברמוב. ניגשתי אליו בתא הכבוד ואמרתי לו להמשיך ככה, כי ממה שראיתי הקבוצה הייתה טובה יותר מהשנייה. הקהל בכל זאת דרש תוצאות, אבל אני אמרתי לו שהקהל עוד יבקש ממנו סליחה. עם הזמן הקבוצה התייצבה, ופשוט תענוג לראות גם אותה וגם את ומכבי נתניה. יש להן כדורגל חיובי ונמרץ, ולא לחינם שתיהן הגיעו לגמר הגביע. יהיה משחק פתוח ומהנה".

אורנשטיין: "אין לי מושג איך העסק מתנהל היום בבני יהודה, אז אני לא יכול לחוות דעה. אני נהנה מהקבוצה, זו קבוצה תוססת ורואים שיש מאמן שיודע לאן לקחת את הקבוצה. גם אם נראה תוך כדי משחק שהקבוצה נסוגה, זה ברור שיש יד מכוונת ושיודעים מה צריך לעשות. גם בחצי הגמר מול מכבי תל אביב הקבוצה ידעה בשלב הנכון מתי ללכת קדימה ולהגיע למצבים שלא נפלו מאלו של הקבוצה היריבה. האווירה והסגנון התוסס נשמר עם השנים".

יוסי אבוקסיס והגמר שיהיה

מליחי: "הייתי בחצי הגמר מול מכבי ת"א וגם לפני שנתיים בגמר מולם. ויקי פרץ טען שזה לא כוחות ואני אמרתי לו שבני יהודה זו קבוצת גביע. הייתי משוכנע ואמרתי בחצי הגמר שבני יהודה תעלה לגמר, כיוון שההתמחות של אבוקסיס זה להיות לא דומיננטי במשחק ולצאת למתפרצות. מבחינתי, כשאתה הולך לקרב ויש לך חרב קצרה וחדה לעומת החרבות הארוכות של היריב, פעם אחת מספיקה בשביל להרוג. שני שחקני החוד של בני יהודה מאוד מהירים. הקבוצה ומכבי נתניה פחות או יותר שוות ובני יהודה תצטרך ליזום, אז יהיה לה יותר קשה. אנחנו רוצים שהגביע יחזור לשכונה".

אורנשטיין: "אני מקווה מאוד שבני יהודה תזכה. לדעתי יש לה כלים לא פחות טובים משל נתניה והיא תדע לעשות את העבודה. אני סומך על יוסי אבוקסיס והשחקנים, יהיה משחק מאוד שקול".

רמי לוי, שאימן בעבר את מכבי נתניה, סיפר: "הייתה לי תקופה טובה במכבי נתניה, היה לי קשר נפלא עם האוהדים וזו עיר של כדורגל. נהניתי להיות שם ויש לי פינה חמה אליה בלב, אבל הלב עצמו כתום. אני מסכים שיהיה שקול, כי אלו קבוצות דומות עם אהבה למשחק ומשחק קבוצתי. אף קבוצה לא בנויה על שחקן אחד ושתיהן משתמשות בכלים שלהם. קודם אבינועם הזכיר שהקבוצה משחקת בסגנון מסוים על מתפרצות, אני רוצה להגיד שמאמן טוב זה מאמן שיודע להפיק את המקסימום מכל שחקן ומהכלים שיש לו. כאחד שרואה את משחקי הבית - זה סגנון שמצליח. אולי הפעם יצטרכו יותר ליזום, אבל אני סומך על הקבוצה ומקווה שהגביע יחזור לשכונה".

עוד הוסיף לוי על יוסי אבוקסיס: "אני מכיר אותו מקרוב, הייתי זה שהביא אותו כשחקן מהפועל תל אביב לבני יהודה אחרי שלא הסתדר שם. שנה לאחר מכן הלכתי לצפרירים חולון ולקחתי אותו איתי לשם. אהבתי אותו כשחקן וכאדם ואימנתי אותו שנתיים ברציפות. סגנון המשחק שלו היה טוב, הוא היה ווינר אמיתי ואני חושב שאת התכונות האלה הוא ינסה להביא למשחק".

הוספת תגובה