שחר של יום חדש: פיבן חושף את סיפורו המרתק

יש כמה סוגים של ספורטאים. יש את אלה שנולדו עם כישרון בלתי רגיל, יש את אלה שנלחמים בכל רגע נתון כדי לדחוף את עצמם לקצה, יש את אלה שהכל בא להם בקלות. ויש גם את אלה שנכשלים. עבור שחר פיבן, הימצאות בקטגוריה האחרונה, לא הייתה בכלל אופציה. בלם מכבי תל אביב פרץ העונה בסערה בגיל 23 כשהוא הופך לאחד הבלמים המובילים בהגנה הצהובה שספגה את מספר השערים הנמוך ביותר בליגת העל, בדרך לאליפות כאשר הפער בצמרת עומד כבר היום על 16 נקודות. 

פיבן, כך יעיד בהמשך בעצמו, חשב בהתחלה שסיכוייו לשחק במכבי ת"א הם כבלם הרביעי. מקצה הרוטציה. אך העונה התגלגלה ודווקא דרך טעות באצטדיון טרנר, נולד הבלם שכולם טוענים כעת שצריך להיות בנבחרת ישראל. אך מי שמכיר את סיפור חייו, ומי שיכיר אותו בדקות הקרובות דרך התיעוד הנהדר שמספק פיבן בעצמו, לא פיקפק לרגע כי הדבר הזה אפשרי. היכרות עם הבלם הבא של ישראל, דווקא מהמקום הכי לא צפוי. מרוסיה. 

פיבן: "רוצים לזכות בכל התארים"

"אמא עבדה כל היום כדי לפרנס את הבית, גדלתי בכדורגל לבדי"

איך זה היה לעלות בגיל שש לישראל מרוסיה ומה בעצם עזר לך בתקופה ההיא?
"אני זוכר שלא ידעתי עברית אז ישר הלכתי ללמוד. הדבר שגרם לי להתחבר לתרבות הישראלית זה שהלכתי מהר מאוד לכדורגל. אם אתה רואה אותי היום אתה לא יכול לדמיין שאני יודע רוסית. ההליכה הזאת לכדורגל גרמה לי מאוד להתחבר לישראל, הקבוצתיות הזאת, המסגרת שאתה נמצא בה, הביחד הזה, וכל יום אימון ולהיות בחברת אנשים - זה נתן לי מסגרת וזה עזר לי לא לעשות שטויות בשנים האלה. אמא שלי הייתה עובדת כל היום כדי לפרנס לבדה את הבית, והמסגרת של הכדורגל גרמה לי לא ללכת למקומות אחרים, רעים יותר. יכולתי בקלות ללכת למקומות שונים, כי לא גדלתי בסביבת אנשים הכי טובה. אני חושב שבקלות יכולתי ללכת לכיוונים לא חיוביים והכדורגל מאוד החזיק אותי קצר. לא יצאתי, עם החברים הייתי נפגש בעיקר בקבוצה, אחרי בית ספר הייתי קודם עושה שיעורים ורק אז הולך להתאמן. ובאמת הכדורגל שינה לי את הילדות". 

"הכדורגל החזיק אותי קצר". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

זה לא גיל פשוט להיות בו עולה חדש. ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים.
"אני יכול להעיד על עצמי שאני יודע להתחבר מהר מאוד לאנשים, אני חושב שבשנים הראשונות היה לי קשה מאוד כי לא ידעתי לבטא את עצמי. עליתי כשאני לא יודע מילה בעברית. תוך שנה וחצי למדתי לקרוא,  לכתוב ולדבר. אז בהתחלה היה קשה, אבל ישר רצתי לכדורגל, והיכולת שלי שם, עזרה לאנשים להתחבר אליי. דרך הכדורגל אנשים התחילו לאהוב אותי, ולהתעלם בעצם מהמחסום הזה של השפה". 

ציפור לחשה לי שבילדותך היית קצת שמנמן, מתי בא הסוויץ' בראש וההפיכה לספורטאי?
"הייתי טיפה שמנמן בתור ילד, כי עוד פעם, לא הייתה לי הכוונה. הייתי אוכל מה שבא לי, לא היה לי מישהו שאמר לי מה לאכול ומה כן טוב לספורטאי ומה לא טוב. הייתי שלוש שנים בראשל"צ, מטרום ב' ועד ילדים ג', ואז יוסי נחמיאס ראה אותי, וראה שעם כל זה שאני שמנמן, בעמדה של הבלם בילדים אני טוב. הוא נסע אליי הביתה, שיכנע את אמא שלי לעבור למכבי, בהתחלה היא לא הסכימה כי היא לא ידעה מי ייקח אותי ומי יחזיר אותי, והוא אמר לה לא לדאוג ושהוא מסדר לי טרמפ בכל אימון ודאג שהיא לא תשלם דמי חבר לקבוצה ובאמת הוא נתן לי את הפוש הראשון. והרמה במכבי, גם בילדים וגם בנערים, תוך שנה אחת - רזיתי. ישר איך שהגעתי המאמנים אמרו לי 'אתה שמנמן, אתה צריך לרדת במשקל’, והקשבתי להם, הורדתי, ומאז אני מאוד מאוד שומר על עצמי. מאוד חשוב לי הפן של התזונה ולחיות חיים ספורטיביים. זה משהו שאי אפשר בלעדיו. קשה מאוד לממש את מלוא הפוטנציאל שלך בלי זה". 

"הייתי ילד שמנמן, תוך שנה אחת במכבי - רזיתי". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

כולם מנסים לנתח ולהבין איך שחקן ששיחק בלאומית בבית"ר רמלה ואח"כ באשדוד, פתאום הופך לשחקן כזה יציב בקבוצה שרצה לאליפות וסופגת פחות מכולן, לך יש הסבר? מה יש לשחר פיבן שאין לשחקנים אחרים שגדלו במכבי ת"א ולא קיבלו את ההזדמנות?
"לכל שחקן יש לו את הדרך שלו, וכשעזבתי את הנוער של מכבי ת"א עם אליפות, החשיבו אותי כאחד מהבלמים המובילים במחלקה, הייתי בנבחרות ישראל השונות, ופתאום מהמקום הזה של אלופי המדינה ושכל כך רוצים את הבוגרים, פתאום אומרים לך ללכת לשחק בלאומית. בסופו של דבר, מה שחיזק אותי, זה שלקחתי את זה ההזדמנות בלאומית בצורה מאוד חיובית. לקחתי את זה בצורה של 'אתה לא בשל עדיין'. הרגשתי שאני לא בשל למכבי ת"א ולהתמודד כרגע מול השחקנים שהיו שם. השנתיים וחצי ברמלה בסופו של דבר עם הצוות שהיה שם, מאוד עזרו לי להתבגר. עשיתי שם טעויות אני חייב להודות, התחשלתי מהן, ואם אני באמת נזכר במה שגרם לי לבוא מוכן וחזק לליגת העל, זה האימונים החזקים שהיו לי אצל תורג'מן ואריה, שבאו גם ממכבי ת"א. האימונים איתם במכבי ת"א לא היו רגילים. לא היו כאלה אימונים בלאומית ואפילו בליגת העל אין הרבה כאלה. אז המעבר לתוך מסגרת כזאת עם המאמנים האלה, עזר לי לקפוץ לליגת העל ולהגיע מוכן גם לעונה הזו". 

"לקחתי את ההזדמנות בלאומית בצורה חיובית". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

יכול להיות שסיפור החיים שלך הוא בעצם ההבדל, אולי מנטלית, משהו בך התעצב אחר?
"כן. סיפור החיים שלי הוא משהו שגרם לי לא לוותר לעולם. אף פעם לא ייתנו לי משהו בקלות. כל אחד צריך להילחם וככל שתעלה ברמה, המלחמה תהיה עוד יותר קשה ואסור אף פעם להוריד רגל מהגז. ואסור לך בכל ענף ספורט, בטח בכדורגל, המשחק האחרון שלך אף פעם לא קובע - אלא המשחק הבא. תמיד צריך לשמור על רמה גבוהה. וכן, מה שעברתי בחיים עזר לי מאוד". 

אני, עצמי, גדלתי בלי אבא. אני יודע מה זה עשה לי ואיך זה גרם לי לרצות להיות טוב בכל דבר שאני עושה. יכול להיות שזה גם הטריגר אצלך?
"אני בתור ילד שגדל בלי אבא, נניח אמא שלי, לא הייתה אוהבת לבוא למשחקים. היא לא מבינה בכדורגל ולא הייתה רואה אותי משחק. אז המשחקים שהייתי משחק טוב והייתי באמת מרגיש טוב, וחוזר הביתה ולא היה לי את הפידבק החיובי כי היא לא ראתה את המשחק, זה גרם לי לרצות להיות עוד יותר טוב בשביל עצמי. כי בתור ילד, כשאתה משחק טוב, אז ההורים שלך באים ותומכים ואומרים "וואו, איזה משחק, כל הכבוד", ולי לא היה את זה - וזה רק חיזק אותי, ורק גרם לי לרצות טוב יותר מאיך ששיחקתי במשחק האחרון שלי. אני אף פעם לא מרוצה מעצמי. אני לא מרוצה משום משחק שלי. אם אטעה פעמיים או שלוש, זה מה שאני לוקח איתי הביתה ואני אהיה מאוכזב מזה, אגיע הביתה, אצפה בווידאו, אכעס על עצמי וארצה לתקן את זה. וזה בגלל מה שעברתי, בגלל שגדלתי מאוד לבד בכדורגל. עשיתי את הדרך כביכול לבד, בלי תמיכה, אבל - אני מאוד שמח שזה היה ככה. כי זה גרם לי להיות מי שאני היום". 

"גדלתי בלי אבא ואמי לא הייתה מגיעה למשחקים, לא היה לי פידבק". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

היום היא רואה משחקים שלך?
"היום כן, היא באה מול באר שבע פעם ראשונה בחייה לראות אותי במגרש. שיחקתי מגן ימני והיא לא הבינה מה קורה, כי כל הזמן אמרתי לה שאני בלם. אבל זה הרגיש לי ממש כיף שהיא הייתה שם. אמא שלי מאוד תומכת במה שאני מחליט לעשות גם אם היא לא מבינה בזה, היא תמיד תומכת והיא מעולם לא החסירה ממני דבר, לא רק בכדורגל. אף פעם לא הרגשתי שמשהו חסר לי ופתאום כשהיא באה וראתה את האהבה שאני מקבל מהאוהדים וכשהיא ראתה את הסיטואציה ואת הרמה שהגעתי אליה, אני חושב שהרגשתי שאני גורם לה לגאווה וזה היה כיף מאוד". 

ההשפעה של עמיר תורג'מן וזיו אריה, וגם של מנספורד

מה המשקל של עמיר תורג'מן, זיו אריה וארז בלפר לקריירה שלך?
"בוא נגיד שאם לא הם, אני לא בליגת העל היום, ולא בטוח שאני בכלל במכבי ת"א. הייתה לי הצעה מליגת העל שלא התממשה, גם מהסיבות שהם בסוף לא רצו וגם אולי מכבי שלא רצו להשאיל. עמיר אמר לי תישאר עוד שנה בלאומית, אף על פי שהרגשתי מוכן לליגת העל, ונפצעתי באותה העונה. שלושה חודשים הייתי בחוץ. חודש לפני ינואר כשעמיר עזב, אני חזרתי להתאמן. ואז זיו אריה הגיע, הכניס אותי לעניינים ונתן לי לשחק ברצף כל משחק 90 דקות והחזיר אותי לכושר, ואז עמיר לקח אותי לאשדוד ומשם הדרך בסוף הגיעה למכבי, כך שיש להם חלק גדול". 

וכמה תרם לכך בן מנספורד?
"האמת שלא ידעתי שבן ראה כל כך הרבה משחקים שלי. ראיתי אותו רק במשחק מול מכבי ת"א, אבל אחרי שנגמרה העונה הוא סיפר לי שהוא ראה אותי, שהוא מאמין בי, תומך בי ושיש לי מקום בסגל. אני מאוד מודה לו על האמון הזה. זה לא מובן מאליו להאמין ככה בשחקן של חצי עונה בליגת העל". 

הוא הלך לראות המון משחקים שלך באשדוד, וגם ראה המון משחקים של מאור קנדיל ושל יונתן כהן, ושל דן גלזר ורוסלן ברסקי וכיוב' והנה יש לכך תוצאות. אתם גם מרגישים את זה כשחקנים, את הביטחון הזה שמנכ"ל המועדון הוא אולי התומך הראשון שלכם?
"זה גורם לנו להרגיש שיש בן אדם שבאמת לא רואה בגיל מכשול. עם כל זה שאומרים שבמכבי ת"א קשה לעלות לבוגרים, היום אתה רואה את הפירות ולא משנה הגיל אלא היכולת, הווינריות שלך והמנטליות שלך. ויש בן אדם שהחליט לתת צ'אנס לשחקנים של שנה-שנתיים בליגת העל ושופט לפי היכולת ולא לפי דיבורים מסביב, זה מאוד חשוב. תראה איזה שחקנים יצאו וקיבלו את הצ'אנס בזכותו. אם זה גלזר או רוסלן או יונתן, שבתחילת השנה אף אחד לא חשב שהם יהיו ברוטציה והנה הם משחקים ומוכיחים את עצמם". 

"אני מודה למנספורד על האמון בי". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

בתחילת העונה ואתה יודע מה, אפילו בימים האלה, בכל פעם שמזכירים אתכם, את שחקני הבית, תמיד מעלים את הכוכבית הזאת של – הם במכבי בגלל הפייר פליי. בלי זה, מכבי הייתה ממשיכה לקנות מבחוץ. אתה גם חושב ככה?
"אני חושב שבסופו של דבר, לא משנה כמה קשה תעבוד, לפעמים צריך קצת מזל. הפייר פליי מאוד עזר לנו בקטע הזה. לקבל את הצ'אנס הראשוני. זה לא מובן מאליו ששחקנים כל כך צעירים, וכמות כזו של שחקנים, ירצו מאוד להישאר ולנסות. פחדנו מאוד להישאר כי זה מפעל אחד. אבל זה גרם לנו כן לחשוב שאנחנו נקבל את ההזדמנות ולהאמין בעצמנו". 

ג'ורדי קרויף היה מי שהגה למעשה את הרעיון הזה של לשלוח את שחקני הנוער להתחשל בלאומית. היום אתם מבינים למה הייתם צריכים לעבור את הדרך הזאת עד שתגיעו לקבוצה הבוגרת?
"קודם כל אני חושב שהמהלך הזה של לעבור ללאומית היה מבורך. רמלה זו לא קבוצת בת, הם פשוט היו זקוקים לשחקנים ומכבי חיפשה מקום לשלוח אליו את השחקנים הצעירים שלה, ואנחנו מרגישים את מה שזה עשה לנו כשחקנים. תחשוב ששיחקנו ביחד אני, גלזר, סוהיל ארמלי, דור ג'אן, יונתן כהן, מתן חוזז, רוסלן ברסקי, לפעמים גם באותם 11, וזה מהלך שהיום בדיעבד אתה אומר - זה המהלך הכי נכון לעשות עם שחקנים. לכל שחקן יש את הדרך שלו ולא כל אחד יסכים לרדת לליגה השנייה, אבל אני חושב שאנחנו הבנו שזה כן ישפר אותנו ושמנו את האגו בצד. הלכנו והוכחנו את עצמנו בליגה השנייה והגענו להישגים, ועוד פעם תודה רבה לבית"ר רמלה שהייתה חממה עבורנו ועזרה לנו מאוד להתחשל". 

"אם לא תורג'מן ואריה, לא הייתי בליגת העל היום". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

הטעות בטרנר ששינתה לו את העונה

בוא נחזור רגע לטעות שלך בטרנר. איך הרגשת אחריה ואיך הרגשת מחזור לאחר מכן, כשאתה רואה שהשם שלך מופיע בהרכב?
"תשמע, זה היה רגע מאוד קשה. בין הקשים שהיו לי עד עכשיו. באמת קיבלתי הזדמנות במשחק עונה כביכול, מול האלופה של שלוש השנים האחרונות, מול שחקנים באמת ברמה הגבוהה בארץ, מול אצטדיון מלא שעוד לא חוויתי את זה. ואחרי הטעות הזאת לקח לי איזה עשר דקות להבין שיש לי עוד 60 דקות לשחק, ואם אני לא שוכח את הטעות הזאת ומתעלה מעליה, אני לא רק גומר את הקבוצה שלי, אני גם גומר את עצמי מכל הבחינות. בדיוק באה המחצית, לקחתי לעצמי כמה רגעים, עבדתי בשנים האחרונות עם פסיכולוג ספורט על הרגעים האלה. הצלחתי לאפס את עצמי. המחצית השנייה כבר הייתה אחרת. בצוות אמרו לי שהייתה מחצית שנייה מעולה. אני חושב שזה היה מבחן גדול עבורי, להתמודד עם זה, ובאיזשהו מקום, אני מרגיש הצוות בחן אותי ורצה לראות איך אני מתמודד בשבוע לאחר מכן ואני שמח שהם לא ויתרו עליי בגלל הטעות הזו".  

מאיזה גיל עבדת עם פסיכולוג ספורט?
"כשהייתי בנוער הצמידו לי פסיכולוג. בגלל סיפור החיים שלי, רגעי המשבר שלי היו יכולים להוות מכשול עבורי וראו את זה, וראו גם את הפוטנציאל שלי וכן רצו לעבוד איתי על הצד המנטלי. כי כישרון היה לי, אבל גם היו לי את הנפילות האלה אחרי משחק טוב שלי, פתאום עושה טעויות. אז הצמידו לי פסיכולוג, וגם בבית"ר ת”א/רמלה היה פסיכולוג שהתחיל לעבוד עם עמיר תורג'מן, ערן, ועד היום אנחנו עובדים ביחד. הוא מלווה אותי. הוא הדמות שמלווה אותי בכל סיטואציה שיש לי, בכל משבר שאני חווה. הוא שם כדי לעזור לי". 

באיזה שלב אתה מחליט שהכדורגל הוא הקריירה שלך לחיים?
"היה לי משבר בליגה הלאומית, שלא הייתי כל כך בטוח שזה הכיוון שלי. לא הייתי בטוח שאני באמת יכול להגיע ולהיות בלם טוב בליגת העל. אני חושב שהרגע הזה שסיימנו מקום שלישי בליגה הלאומית לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה, זה היה רגע שעיצב אותי ונתן לי לחשוב שיש לי מקום. השחקנים ששיחקו איתי והמאמנים אמרו לי שאני בין הבלמים הטובים בליגה הלאומית ואמרתי לעצמי 'למה לא לנסות?', מקסימום - לא אצליח. נתתי את כל כולי לכדורגל. הפסקתי את כל המסביב. התחלתי להתאמן פעמיים ביום, כל יום, הצמדתי לעצמי פסיכולוג, תזונאי ומאמן כושר וכל המעטפת הזו מסביב הרימה אותי. באשדוד הבנתי שאני יכול להיות בין הבלמים הטובים בארץ, ואני מאמין בעצמי שאני יכול להגיע לרמות גבוהות". 

"באשדוד הבנתי שאני יכול להיות בין הבלמים הטובים בארץ". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

אז איך נראה אימון של מכבי ת"א?

אנחנו יושבים כאן אחרי שסיימת סדרת משחקים מאוד מאתגרת, נגד מכבי חיפה, בית"ר, הפועל באר שבע והקינוח היה נגד רעננה שהיה בו בעיקר מאבק מנטלי, איך ההרגשה בקבוצה אחרי העובדה שניצחתם הכל?
"אני חושב שזה היה באמת אתגר לשחקנים, ולשמחתי שיחקנו בצורה מעולה. זו הייתה ההתחלה של סיבוב חדש, והרבה קבוצות רוצות לנצח אותנו ולהיות הראשונות שעושות את זה העונה, כך שמבחינת התוצאות הוצאנו את המרב מעצמנו ואת כל הנקודות האפשריות יחד עם עליית שלב בגביע. אני באמת גאה בכל השחקנים וחושב שלצוות המקצועי הייתה השפעה. הם ידעו מתי להוריד אותנו ומתי להרים אותנו, הצוות הרפואי שידע לטפל בנו והגענו לכל משחק מוכנים במאת האחוזים, עשינו התאוששות גופנית כמו שצריך ובסך הכל עברנו את החודש האחרון בהצלחה מרובה". 

אתם נמצאים עכשיו בפער של 16 נקודות מהמקום השני בטבלה, זה פער שהוא סוג של היסטורי, איך ממשיכים מכאן ולא נכנסים לשאננות?
"אנחנו לא מקלים ראש בשום שלב. זו לא קלישאה. אף קבוצה בעולם, בהיסטוריה, לא לקחה אליפות בתחילת הסיבוב השני או לפני שהגיעו אל שלב הפלייאוף. יש לנו עוד הרבה נקודות להשיג. להגיע למקום הראשון הרבה יותר קל מאשר לשמור עליו וזה האתגר שלנו מעתה. אנחנו מדברים בינינו בחדר ההלבשה ואני אומר לך בשיא האמת, אנחנו לא מסתכלים על הטבלה. השחקנים שנמצאים במכבי רוצים באמת לנצח בכל פלטפורמה. בכל משחק, בכל אימון, בכל משחקון. יש פה ווינרים, וזה לא משנה מה הפער שלנו בטבלה ואיפה אנחנו בטבלה. אנחנו רוצים להוכיח את עצמנו בכל רגע ושהמקום שלנו במכבי ת"א. אתם רואים בעצמכם שכל מי שמשחק, טוב, ואנחנו יוצרים למאמן בעיות טובות. אנחנו רק מנסים להשתפר ולהתקדם". 

"לא מסתכלים על הטבלה, רוצים רק להמשיך ולהשתפר". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

אם אתה צריך להגדיר במילה אחת את מכבי ת"א של העונה, איזו מילה היית בוחר?
"קבוצתיות. יש פה שילוב של שחקנים צעירים ובוגרים. כאלה שהם בתחילת הדרך, לצד כאלה שכבר זכו בתארים בקריירה שלהם ואנחנו לומדים מהם המון. בפגישות הקבוצתיות שאנחנו יוצאים אנחנו מדברים המון על הכדורגל ועל החיים בכלל והכיוון הוא נכון. החיבור הזה בנה חדר הלבשה שאני לא הכרתי לפני כן. אני בסך הכל בשנה הרביעית שלי בקבוצת בוגרים, ולא חוויתי כזה חדר הלבשה לפני כן. לא ברמלה ולא באשדוד. חדר ההלבשה הזה מאוד מגובש, תומך, אנחנו ביחד ברגעים הטובים וגם בקשים והיו רגעים קשים, במיוחד בהדחה מאירופה. גם כשאנחנו מנצחים בטדי ואח"כ את באר שבע, ובא משחק נגד רעננה במשחק בלי הרבה צופים ונגד קבוצה שנלחמת על כל נקודה בשיניים, וידענו לנצח את המשחק, וזו הגדולה שלנו כקבוצה, של השחקנים ושל הצוות שידע להכין אותנו". 

"שמח שהצוות נתן לי הזדמנות לאחר הטעות בטרנר". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

אתם, השחקנים, מרבים להגיד אחרי משחקים שאנחנו כתקשורת צריכים פעם אחת לבוא ולראות אימון כדי להבין בדיוק מה קורה, ואיך בעצם נוצר הפער הזה בטבלה, אולי תסביר למה הכוונה? מה מיוחד אצלכם העונה?
"קודם כל יש לנו מאמן באמת נהדר. היה לנו חודש קשה עכשיו, ועדיין הגענו לשבוע של אימונים כל כך קשים, כאילו הרגע יצאנו מפגרה. בודקים אותנו ב-GPS בכל אימון, ובשבוע הזה של המשחקים העמוסים אז בדקו מי הוריד קצת רגל מהגז ומי לא. האימונים שלנו זה משחקונים והרבה הנעות כדור, ואתה רואה בכל אחד מהם את הרצון שיש בכל שחקן. אני חושב שזה מה שמייצג אותנו השנה, הרצון הזה. אנחנו לא מוותרים. גם אם תראו בסטטיסטיקה - אנחנו לא מוותרים על אף תיקול, ולא מוותרים על שום מאבק באוויר, כי אלה בסוף הדברים שמנצחים משחקים. וזה מתחיל מהאימונים. מה שתעשה באימון, ימשיך ישירות אל המשחק ואני מאוד מאמין בזה". 

"יש לנו מאמן נהדר". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

איך נראה אימון של מכבי ת"א העונה? במה זה שונה ממה שחווית בקבוצות קודמות ששיחקת בהן?
"התיאור היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה שהאימונים מאוד מאוד אינטנסיביים. אני ספציפית הייתי גם בנוער של מכבי ת"א. כך שהאימונים העונה לא היו חדשים לי, כי גם במחלקת נוער אצל עמיר תורג'מן ואצל זיו אריה, היינו עובדים עם GPS, והאימונים היו מאוד אינטנסיביים ובקצב גבוה. שניהם מאוד דוגלים בשיטה הזאת של אימונים מאוד קשים בלי קשר למשחקים או מול מי אתה משחק. גם כשהיינו בבית"ר ת"א/רמלה, היינו הרבה שחקנים שגדלו ביחד ושיחקו ביחד במכבי, אז הווינריות הזאת של לרצות לנצח ולרצות לזכות בתארים, זה משהו שליווה אותי לאורך הקריירה, זה משהו שאתה גדל איתו בילדים ובנוער של מכבי ת"א וזה נכנס אליך, וזה גורם לך תמיד לרצות להצליח כל הזמן. מעבר לכך, יש לנו פה מאמנים שדוגלים במצוינות והם מכוונים אותנו ברמה לא רגילה, זו באמת רמה אירופאית לכל דבר ואנחנו שואפים לזכות בהכל. אנחנו מכבי ת"א. אנחנו לא מפחדים להגיד שאנחנו רוצים לזכות בהכל. גדלנו וחונכנו ככה".

הנקודה השחורה של העונה 

אי אפשר בלי להזכיר נקודה שחורה בכל זאת, הליגה האירופית, איכזב אותך שלא נתנו לך את ההזדמנות כבר אז?
"ברור שיש אכזבה כשאתה לא משחק, אבל אם נהיה כנים, כשהגעתי העונה למכבי ת"א אני לא חושב שמישהו האמין בכלל שאשחק או שאהיה ברוטציה. חשבו שאהיה מחליף רביעי. אז לא הייתי מגדיר את עצמי כ'מאוכזב', אלא פשוט המשכתי להאמין בעצמי ולחכות לצ'אנס. כשהגעתי לאשדוד, עמיר תורג'מן לקח אותי לשיחה ואמר לי 'אתה באת מהליגה הלאומית, יהיה לך קשה לקבל פה מקום בהרכב', ואמרתי לו שאני לא מפחד מזה, והוכחתי את עצמי באשדוד שזה היה מבחן מנטלי עבורי. זאת הייתה קבוצה שכבר הורידו אותה ליגה כביכול. והקפיצה המנטלית שלי קרתה שם. והעונה באתי למכבי והייתי צריך שוב לעשות קפיצה מנטלית. אתה כל הזמן נמדד בכדורגל, אתה כל הזמן צריך לעבוד על הצד הפסיכולוגי. כי גופנית במכבי ת"א כולם עובדים קשה, כולם נותנים מאה אחוז, אבל יש אלמנט נוסף של הראש, כשאתה לא משחק, שם אתה נמדד. וכשאתה עובד ונותן את כולך אז גם המזל מאיר לך פנים ובסוף קיבלתי את הצ'אנס שלי לשחק ואני מקווה שהמאמן ימשיך להאמין בי. אני רוצה להוכיח למועדון על כך שהאמינו בי". 

"במכבי ת"א אתה נמדד כשאתה לא משחק". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

מה ההדחה מהליגה האירופית עשתה לכם כקבוצה?
"את האמת, ההדחה מהליגה האירופית, גרמה לנו הצעירים לפחד גדול מאוד. דיברנו בינינו ואמרנו 'רגע. עכשיו יש רק מפעל אחד. רק הליגה. אנחנו המושאלים שחזרו ולא בטוח שייתנו לנו דקות'. מאוד פחדנו מזה, דיברנו על זה הרבה, אם בשני מפעלים היינו מאוד אופטימיים לגבי המשחקים ולגבי השילוב שלנו, מה יקרה עכשיו כשיש רק את הליגה? בסוף, זה גרם לדעתי לעוד יותר תחרות בקבוצה, כי גם הוותיקים וגם הצעירים הבנו שאנחנו באמת צריכים להילחם על כל שנייה ששחקן פה מקבל ואנחנו מאוד שמחים. התחרותיות בקבוצה גברה דווקא אחרי ההדחה מאירופה. בסופו של דבר, זה חיזק אותנו".  

מדברים הרבה על איביץ', על מה שהוא עושה העונה במכבי, אבל לא מדברים על זה שהוא החליף צוות שלם. איך העבודה עם הצוות שלו? עם מאמן הכושר, עם העוזר, איך זה בא לידי ביטוי?
"אף פעם לא עבדתי עם צוות זר אז אין לי למה להשוות את זה כל כך. מה שמייחד את הצוות הזר זו המקצוענות. כל הקטע הזה של לדחוף אותנו לנצח כל הזמן, הקצב הגבוה, הדגש על הטכניקה, על אימוני טכניקה מיוחדים שיש לנו, אם זה עבודה גם על דברים פשוטים כמו לתת פס ולעצור. אם זה לדחוף לנו כל הזמן שאנחנו חייבים לדבר, כשאתה מוסר את הפס אתה חייב לדבר ולהכריז. וממה שאני הכרתי בעבר פחות שמו דגש על דברים כאלה, למרות שזיו אריה וגם עמיר תורג'מן שעבדתי איתם לדעתי לא נופלים מאף צוות שיש בישראל והם מאמנים מעולים. איפה איביץ' שיפר אותי? אני חושב שהאלמנט הפיזי שלי השתפר מאוד, התחזקתי דרך האימונים ודרך ההכנה המאוד קשה בפגרה. גם השחקנים שאני משחק איתם מאוד שיפרו אותי. אם זה שרן ייני שאני לומד ממנו, אם זה ז'איר אמאדור שאני לומד ממנו המון או איתן טיבי שבכל דקה באימון אני מסתכל עליו ולומד ממנו וזה מאוד משמח אותי, ואני שמח שיש לי תחרות עם האנשים האלה, זה דבר מאוד חיובי לקבוצה שיש תחרות כזו". 

"קנבארו היה נמוך ועדיין הגיע לכל כדור ראשון"

מדברים עכשיו על סגל נבחרת ישראל לעוד חודשיים. השם שלך עולה, ולצד זאת, יש מן "חוק" כזה בכדורגל, שבלם צריך להיות גבוה. ואתה לא גבוה, אתה 1.80 מטר. זה יכול להיות עבורך מכשול?
"קודם כל, שני השחקנים שאני הכי מעריץ בהיסטוריה זה פאביו קנבארו (1.76 מ') וקרלס פויול (1.78 מ').  תמיד התחברתי למשחק החזק של פויול. לרצון שלו ללכת עד הסוף, שהוא מוכן לשים את הראש שלו במקומות שבהם אנשים לא מוכנים לשים את הרגל, וקנבארו במשחק הנקי שלו והטכניקה, והוא היה נמוך אבל לקח כל כדור ראשון בראש, וכל תיקול. צפיתי בהרבה מאוד משחקים שלהם. אני לא חושב שהגובה שלי יכול להוות בעיה, בלמים צריכים מיקום מצוין ולדעת לקרוא את כיוון הכדור. זה לא קשור לגובה. יש המון שחקנים לא הכי גבוהים, והקבוצה הכי טובה בעולם שהיא ברצלונה בשנים האחרונות, אתה יכול לראות את גובה השחקנים - כך שזה לא מהווה בעיה עבורי. התמודדתי מול שחקנים וחלוצים 1.90 מטר והתמודדתי מולם טוב מאוד. אני לא מפחד מאף חלוץ, לא משנה הגובה והפיזיות, ואני לא נופל בזה מאף חלוץ". 

"הגובה הוא לא מכשול, גם קנבארו ופויול נמוכים". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

נתחיל לסכם. במכבי ת"א היום, מי השחקן שאתה הכי לומד ממנו?
"שרן. אני לומד ממנו הרבה מאוד מהבחוץ, מהמנהיגות שלו, מהשקט שהוא משרה, מהמנטליות החזקה שיש לו. הוא יכול להעיד על עצמו, שגם ברגעים שבהם הוא לא שיחק, הוא המשיך לדחוף ולהמשיך להאמין בעצמו. אצל כל קבוצה ואצל כל מאמן הוא הפך תמיד להיות שחקן הרכב, וזה מעיד על האופי שלו. אני לומד גם מאיתן ומז'איר, מהניסיון הרב שהם צברו. אני מאוד מעריך אותם". 

מי השחקן הכי מצחיק אצלכם?
"שכטר ללא ספק. הוא אדם מדהים. מה שאני יכול להעיד עליו זה שבאמת לא נתקלתי באדם כזה שגם בגיל 31, זכה בכל תואר אפשרי, שיחק בגרמניה, באנגליה, בצרפת, בליגת האלופות והרצון שלו והמשחקים שאתה צריך להתמודד מולו באימונים, המשיכות, האגרסיביות שלו, הרצון שלו לקחת כל כדור - זה מדהים. יש לו חוש הומור, הוא לוקח את החיים בקלות ובכיף וזה מעורר השראה". 

מי הכוכב?
"לא תפקידי להגיד מי הכוכב. יש בקבוצה הזו כל כך הרבה כוכבים. יש פה שחקנים שאנחנו מעריכים אותם ככוכבים גם אם לא כולם רואים את זה על העבודה השחורה והקשה שלהם, ובאמת זו לא קלישאה - אין לנו כוכב אחד. כולם משחקים בצורה קבוצתית ומתחשבת אחד בשני, תומכים אחד בשני וזה מסוג הקבוצות  שהביחד זה האלמנט החזק שלהן". 

"אין פה כוכב אחד, הביחד זו החוזקה שלנו". שחר פיבן (איציק בלניצקי)

אנחנו רואים הרבה ברשתות החברתיות את הביחד שלכם. הולכים לחדר כושר ביחד. פתאום אתה עם שכטר, פתאום עטר עם יונתן כהן. הכל כזה מעורבב. איך זה קרה?
"בהתחלה היה קצת דיסטנס בינינו לבין הוותיקים. כי עוד פעם, אנחנו הצעירים היינו ביחד והוותיקים היו פה חמש-שש שנים ביחד, אז היה דיסטנס, אבל היום אנחנו באמת ביחד, מתכתבים בקבוצה, יוצאים לבילויים ביחד, למסעדות, לישיבות בבתים של שחקנים בקבוצה, הולכים לחדר כושר ביחד ובאמת שזה חיבור מדהים. אין אגו בקבוצה. כל אחד תומך בשני גם כשאתה לא משחק, גם כאשר אתה מרגיש שאתה טוב ולא נותנים לך את הצ'אנס, אנחנו תומכים ומרימים אחד את השני וזה מייחד אותנו". 

גדלת כילד במכבי ת"א, כמה אתה מחכה לבלומפילד שיהיה מוכן?
"הייתי הולך כל הזמן למשחקים בבלומפילד, ומה שאומרים שהוא יהיה, זו תהיה סגירת מעגל מאוד גדולה עבורי כי הלכתי להמון משחקים ומסתכל בהערצה על הקבוצה הבוגרת, אז לשחק שם כשחקן מכבי ת"א, זה יהיה הגשמת חלום".

לאן הקריירה של שחר פיבן הולכת? יש חלומות על אירופה?
"קודם כל אני רוצה לממש את מלוא הפוטנציאל שלי. ביום שאסיים את הקריירה שאוכל להגיד שנתתי את ה-100 אחוז שלי ושלא הייתי יכול לתת יותר. יש דברים שאני לא שולט בהם. אני שולט בעצמי, ברמה שלי ומה שיהיה, יהיה. אירופה זה חלום וזו מטרה, של כל שחקן שמשחק. מכבי זה מועדון אירופאי ואני באמת נהנה מכל רגע שלי במועדון ואני מקווה שהכל רק יימשך כך".