אמנם זה לא הלך בקלות, אך מכבי תל אביב חלפה אתמול (חמישי) על פני פיוניק הארמנית עם 1:2 בסיכום ועשתה צעד נוסף אל עבר הגעה לשלב הבתים של הליגה האירופית בפעם השלישית ברציפות. כעת, מי שניצבת מולה בפלייאוף ומפרידה בינה למטרה הגדולה היא סארפסבורג הנורבגית, שהדיחה די במפתיע את רייקה החזקה, סגנית האלופה הקרואטית.
אחרי ה-1:1 בנורבגיה כבר היה נראה כי כצפוי, החבורה הקרואטית של מתיאש קק היא זו שתפגוש את הצהובים, אך בדקה ה-83 הגיע פטריק מורטנסן הדני וניפץ את כל התחזיות, כשסידר לוולדימיר איביץ’ וחבורתו מפגש מול קבוצה צעירה (הוקמה מחדש לפני כעשור), יעילה והרבה פחות מוכרת בהשוואה לרייקה.
איביץ: הגיע לנו הניצחון הזהקבוצתו של גייר באק מעולם לא זכתה באליפות המקומית, כשהישג השיא שלה הוא המקום השלישי, זה קרה בעונה שעברה, שהייתה המוצלחת ביותר של הקבוצה הצנועה מאז עלתה לליגה הבכירה ב-2010. סארפסבורג סיימה במקום השלישי, עשר נקודות פחות מרוזנבורג האלופה ושלוש פחות ממאלדה, שגם כן המשיכה למפעל השני בחשיבתו ביבשת, כשגם היא העפילה לסיבוב הפלייאוף. כמו כן, סארפסבורג הגיעה בעונה שעברה אף לגמר הגביע, אולם נכנעה 2:3 ללילסטרום וחתמה עונה ללא תארים, אבל מרשימה מאוד מבחינתה, שעלתה על כל הציפיות.
בניגוד לחבורה של איביץ’, הכחולים-לבנים חסרי ניסיון כמעט לחלוטין בזירה האירופית, כשההגעה לשלב זה היא בעצם הישג השיא, זאת לאחר שחלפו על פני IBV האיסלנדית בסיבוב הראשון וסט. גאלן השווייצרית, שסיימה את העונה שעברה במקום החמישי במדינתה והודחה על ידי הסקנדינבים בסיבוב השני עם 2:2 בסיכום, כשיתרון שערי החוץ היה בצד של הנורבגים.
אולי הפרט הכי חשוב בזמן הנוכחי הוא שסארפסבורג כבר בעיצומה של העונה (מחזור 18) ואילו הצהובים עדיין בשלבי בנייה והתחברות תחת הסרבי. כרגע, קבוצתו של באק מדורגת במקום החמישי, כשהיכולת ההתקפית לא רעה (35 שערים), אך הצד ההגנתי בהחלט טעון שיפור (21 שערי חובה). בכל הקשור למומנטום הנוכחי, הכחולים-לבנים נמצאים בכושר מצוין עם ארבעה ניצחונות מחמשת משחקיהם האחרונים בכל המסגרות.
בשנה וחצי האחרונות, יריבת מכבי היא אחת מקבוצות הבית החזקות בנורבגיה, כשבעונה שעברה ספגה הפסד ליגה בודד לעיני הקהל הביתי. כשגם העונה, היכולת הטובה הגיעה בעיקר במשחקי הבית. אצטדיונה מכיל כ-6,800 מקומות בלבד ומאופיין ביציעים קרובים מאוד לכר הדשא, קהל יחסית מתון וסה״כ באווירה די נוחה עבור הצהובים, שאמנם משחקים בנתניה, אך בכל הקשור לתמיכת הקהל היתרון הוא בצד הישראלי.
אם נבחן לעומק יותר את הסגל, אז לקבוצה תשעה זרים, כשהשם הבולט ביותר הוא כוכב הניצחון על רייקה, החלוץ מורטנסן, שכבש כבר עשרה שערים בכל המסגרות, ובו ההגנה התל אביבית צריכה להתמקד, כשעוד אחד מהכלים ההתקפיים הוא הצרפתי ראשאד מוחמד, שלעיתים משחק כקיצוני בצד ימין וינסה להתגבר על אנריק סאבוריט.
השחקן בעל הרזומה העשיר ביותר בסגל הוא הקשר מאטי נילסן, ששיחק בעבר בפסקארה האיטלקית (בסרייה A ו-B), ללא ספק אחד המשמעותיים ביותר בהרכב הנורבגי. כמו כן, המוציא לפועל העיקרי, שמצטרף מהקישור ואף עוזרת למלאכת הכיבוש, הוא כריסטופר זאקרייאסן המקומי. עמודי התווך בהגנה הם יואקים יורגנסן, ששיחק בעברו בליגה השבדית, ויואנס טאם האסטוני, שהובא מפלורה טאלין.
אולם, החיזוק הכי משמעותי שיזם באק הוא דווקא בעמדת השוער, כשאלכסנדר ואסיוטין (שייך לזניט) הרוסי הגיע לפני כחודש מלהאטי הפינית היישר אל בין הקורות ומאז צירופו פורע לגמרי את השטרות, כשבגומלין מול רייקה הוא היה אחד מהמצטיינים על כר הדשא. בנוסף, ההגנה הנורבגית מאוד פיזית וגבוהה (כל הרביעייה בסביבות 1.9 מ’), כך שלא בטוח שמשחק האגפים של הצהובים הוא זה שיביא לפתרונות. כמו כן, כיאה לקבוצה מסקנדינביה, הנורבגים מצטיינים במצבים נייחים, כשגם השער שהעלה אותם לפלייאוף הגיע מכדור חופשי.
על הנייר, הצהובים קיבלו הגרלה נוחה יחסית מול קבוצה חסרת ניסיון בזירה האירופית, לא בעלת אצטדיון ביתי מאיים במיוחד או סגל נוצץ ועתיר איכויות, אולם זו קבוצה שנמצאת במומנטום אדיר ובשנה וחצי הטובות ביותר שלה מאז הקמתה. משוכה לא פשוטה, אבל כזו שאיביץ’ וקבוצתו בהחלט יכולים לחלוף על פניה בדרך להופעה רביעית ברציפות בשלב בתים אירופי (כולל אלופות).