המנצח הגדול במשחק בין ברזיל לבלגיה הוא הכדורגל. מונדיאל 2018 מצליח להתעלות על עצמו בכל פעם מחדש והערב (שישי) היינו עדים לאחד מהמשחקים הטובים שזכורים לי בתולדות המונדיאל. קצב, אגרסיביות, דינמיות, טקטיקה ברמה גבוהה מאוד, ומעל הכול – איכות יוצאת דופן של שחקני על משני צדי המגרש.
רוברטו מרטינס הכין את בלגיה בצורה מושלמת למפגש עם הברזילאים. שלישיית מרכז מגרש אגרסיבית, פיזית ודינמית, בדמות אקסל ויטסל, מרוואן פלאיני וקווין דה בראונה; הרכב סופר-מאוזן עם שלישייה קדמית פנטסטית; הצגה מדהימה של שוער ענק, מי אם לא טיבו קורטואה; וכמובן, שני שחקני על בלעדיהם בלגיה לא תגיע לכלום, אדן הזאר במשחק אדיר, ואותו דה בראונה שכבר הזכרתי, אך למנוע הבלגי מגיע אזכור נוסף, לאחר שנתן הכל מבחינה הגנתית, התקפית וחיבר את כל הקצוות במרכז המגרש של הבלגים.
שחקני בלגיה חוגגים (רויטרס)מנגד, ברזיל יש לומר, ואני אומר את זה בעצב כי רציתי לראות אותה בחצי הגמר, אבל היום הגיע לה להישאר בחוץ. אי אפשר להגיד שהסלסאו לא שיחקו טוב, אבל הם סבלו מחוסר מזל עם שער עצמי של פרננדיניו, ולאחר מכן במתפרצת המצוינת של הבלגים שהסתיימה עם שער ענק של דה בראונה.
לברזיל הייתה בעיה בפס האחרון ובכלל בפעולות המכריעות שהתאפיינו בחוסר ריכוז. אולי זה הלחץ ואולי העייפות המצטברת. לעומת זאת, אפשר לציין את החילופים של מאמן ברזיל צ'יצ'י, שהכניס את רוברטו פירמינו, דוגלאס קוסטה ורנאטו אגוסטו שהבקיע את הגול. החילופים גרמו לברזיל להשתלט על המשחק באופן מוחלט ולהגיע למצבים, אבל היא מצאה לצערה את קורטואה בגדולתו.
טיבו קורטואה חוגג (רויטרס)המפגש הזה ייזכר וייחקק להמון שנים קדימה אצל כל אוהדי הכדורגל, חווינו עונג בלתי נתפס ולדעתי, יש עוד מה לצפות מבלגיה לקראת ההמשך. ראינו את החגיגות של השחקנים יחד בסוף המשחק, מה שמעיד על מרקם בריא בין השחקנים. הנבחרת האדומה הוכיחה שיש לה אופי אחרי שחזרה מהפיגור מול יפן וניצחה 2:3. נראה שהיא לא נבהלת, מבינה מה באמת כמה כישרון ויכולת טמונים בתוכה ושכיום היא לא פחות טובה משאר היריבות שנשארו במונדיאל.
ניימאר שרוע על כר הדשא (רויטרס)הבלגים ישחקו בחצי הגמר מול צרפת, שמצידה לא סיפקה משחק גדול מול אורוגוואי, אבל הוכיחה את עצמה מול יריב חזק, עיקש ואגרסיבי, והראתה במשחק בו היא לא בשיאה, שהיא נבחרת חזקה ועצמתית עם טביעת יד של המאמן דידייה דשאן. הכי חשוב מבחינת החבורה בכחול, שהיא מאמינה בעצמה וביכולת שלה ללכת עד הסוף. מנגד, תושבי אורוגוואי יכולים להיות גאים בנבחרת ובשחקנים שלהם. מדינה של 3.5 מיליון תושבים מצליחה כל פעם מחדש להפתיע אותנו, ובנוסף לייצר כל פעם שחקנים ברמה העולמית הגבוהה. אני מסיר את הכובע בפניהם.
קיליאן אמבפה ואנטואן גריזמן חוגגים עם רפאל וראן (רויטרס)אני כבר לא יודע מה מצפה לנו בשני רבעי הגמר הנותרים והלאה בחצאי הגמר והגמר. אני יכול לומר בוודאות בנקודת הזמן הזו, שהמונדיאל הזה, מגיע הרבה מעבר לציפיות שחצו את קווי הדמיון של כולנו. אני כל הזמן בדעה שהכדורגל העולמי בגרף עלייה מתמשך ולדעתי זו מגמה שלא תיעצר.
הסיבה לכך הן שחקנים צעירים שמקבלים את כל מה שהם צרכים ומגיעים לגילאי הבוגרים בגיל צעיר, כשהם מוכנים ובשלים. עובדים איתם על הפרמטרים הפיזיים, הטכניים, הטקטיים, וכל זאת תוך כדי שימוש בעזרים טכנולוגיים מתקדמים שמביאים את השחקנים כמעט למקסימום. אני כולי תקווה שבמשחקים שנותרו לנו עד סוף המונדיאל נזכה לחצי מהרמה שראינו במפגש האדיר בין ברזיל לבלגיה ומדגיש שוב – הכדורגל ניצח, בענק.