מכבי תל אביב הפסידה אמש (חמישי) 76:75 לפנאתינייקוס במשחק עם הגב לקיר, כמו שהגדיר זאת נבן ספאחיה, אבל גם עם הגב לקיר, מכבי הפכה את היכל מנורה מבטחים למקום שמנצחים בו. במשחק צמוד מול הירוקים, נראה היה כי המכבים לחמו יותר והשתדלו יותר בהגנה, אבל זה לא הספיק.
טכניקת וטקטיקת ההגנה היו פשוט לא נכונות. פאו, ביום חלש, יצאה עם ניצחון ומכבי התקרבה להדחה מהיורוליג. הגיבור הטראגי של מכבי היה דיאנדרה קיין, אותו שחקן שמתוכנן להיות האופציה האחרונה בהגנה, הפך לכוכב של מכבי בהתקפה והציג את משחקו הטוב ביותר. מנגד, פייר ג’קסון המשיך בתקופה האדישה והרעה שלו. בתוספת להיותו “חור ידוע בהגנה”, מייקל רול אמנם קלע שלשה חשובה לקראת הסיום, אבל לא הביא את מה שנדרש ממנו – יותר יוזמה, יותר סלים, בקיצור: להיות האיש שיסחף את מכבי לניצחון.
נבן ספאחיה (רדאד ג'בארה)כל השאר, ובעיקר נוריס קול ודשון תומאס, שיחקו את משחקם הרגיל עם פעולות נפלאות אך לפעמים חסרות אחריות. מכבי, עם חוסר תחכום הגנתי, לא הצליחה לעצור את מייק ג’יימס ואת ניק קלאת’ס ואפילו לא את יאן וויוקאס, ש”עשה שמות” מול כל גבוהי מכבי. ספאחיה לא מצא פתרון לג’יימס וביצע חילוף לא חכם בכדור המכריע. קול המחליף קיבל את כריס סינגלטון הגבוה ממנו ונאלץ לעשות עבירה – עוד מהלך שמכבי שילמה עליו.
בכלל, צורת ניהול המשחק והרוטציה של ספאחיה היו מבישות, והציגו את כל הבעיות של מכבי לאורך העונה – בחולשה ההגנתית, בחוסר ההתמדה בהתקפה וגם בעבודה רעה בריבאונד, שנתנה ליוונים הרבה אפשרויות להשגת סלים קלים. גם ההחלטות לא היו טובות, בהתקפה האחרונה עם כדור חוץ לטובת מכבי, ששוב לא סיפקה סל ניצחון אחרי פסק זמן. למעשה, לא ראיתי שההישגים של ספאחיה טובים יותר מאשר אלו של איינרס בגאצקיס.
איינרס בגאצקיס (עמרי שטיין)בעבר, מכבי ת”א הייתה קבוצת הספורט המצליחה ביותר בארץ. התחברו ובנו פה חבורה של אנשים, חלקם בפרונט וחלקם מאחורי הקלעים. הייתה שליחות, הייתה אהבה למועדון, אהבה ללא תנאים, אנשים הקדישו את חייהם למועדון. נכון, לא תמיד הייתה הרמוניה בין כל המרכיבים השונים, אבל המכביזם זרם בדמם של האנשים. לאט לאט שופרה המקצועיות, מכבי למדה וניסתה לחקות את ריאל מדריד, את מילאנו, את הקבוצות המובילות דאז באירופה. ואז היא גברה עליהן ועלתה עליהן, אבל היה לה מרכיב מיוחד משלה. נכון, צריך בתפקידים מסוימים אנשי מקצוע טהורים, למשל: רופא, פיזיותרפיסט, מאמן ראשי, עוזרי מאמן, מאמן כושר, אבל כל אחד צריך להיות לא רק איש מקצוע, אלא גם בעל זיקה עמוקה בלב לרעיון של המועדון הזה. צריך להתחבר אליו ולהיות נאמן לדרכו.
נכון, מיקי ברקוביץ’ פרש ולא כל יום נולד שחקן כמוהו שמיצה את השליחות המכביסטית ואת הווינריות שלו, ונכון שכמו בכל מועדון גדול בעולם צריך מפעם לפעם לעשות בנייה מחדש, בעזרת חילופי דורות, על אף שלא קל לזהות אנשים שמתאימים ב-DNA שלהם למועדון. שחקנים, מאמנים, מנהלים, כל אחד בא עם הדרך שלו והפילוסופיה שלו, אבל לא כולם מתאימים כי המקצועיות היא חשובה, אבל צריך תכונות נוספות. אנשים זרים לא יבינו מה זה מכבי עבור מנהליה, מקורביה ואוהדיה, וזה חלק מהדברים שדרדרו את המועדון.
דשון תומאס מאוכזב (רדאד ג'בארה)תפקיד המנהל המקצועי הוא חדש במכבי המודרנית כי לאורך השנים מנהלי הקבוצה ועוד מספר חברים, במה שנקראה אז הוועדה המקצועית, היו הקובעים מקצועית בקבוצה, יחד עם המאמן, שהיה דומיננטי בתהליך. כך היו יהושע רוזין ז"ל בתקופתו וכך גם ראלף קליין ז"ל. כולם נעזרו בניסיונו ובחוכמת החיים והכדורסל של שמלוק מחרובסקי הגדול וכך ייבדלו לחיים ארוכים פיני גרשון ודייויד בלאט, וכן גם אני, צביקה שרף, המאמנים היו דומיננטיים בתהליך.
המשבר התחיל כאשר החליט מי שהחליט, להפריד את המאמן מהתהליך וגם אם יגידו שהמאמן היה מעורב בכל, זה לא אותו הדבר. דייויד בלאט בקדנציה האחרונה שלו עוד נלחם על מעמד המאמן ונכווה קשות, וכל מי שבא אחריו טואטא מההליך. מחלקת הסקאוטינג שנבנתה היא רעיון נהדר בכדורסל המודרני, אבל היא לא המשיכה את הדרך הקודמת או ניסתה להשתלב בה. ניקולה וויצ’יץ’, בכל התפקידים שהוא מילא במועדון מאז הבאתו כמנהל קבוצה, כמאמן גבוהים, כיועץ מקצועי ו/או מנהל מקצועי – היה למעשה מוביל וכמעט מחליט ראשי בהחתמת השחקנים, יחד עם מחלקת הסקאוטינג. כל זאת, עם התערבות של אנשים שונים במועדון, תוך הורדה מתמדת של השפעת המאמן וזו אחת הסיבות שכל התהליך הזה דרדר את מכבי.
נוריס קול, דשון תומאס, דיאנדרה קיין ואלכס טיוס (רדאד ג'בארה)בניית הקבוצה ובחירת השחקנים נכשלה. החתימו יותר מדי שחקנים שלא התאימו למועדון, שחקנים שההגנה היא לא התכונה הראשית שלהם, שחקנים חדשים שהובאו ולא התאימו להחליף את קודמיהם. השחקנים נבחרו בדרך שגויה. אני למדתי ואני מלמד: בונים קבוצה קודם כל עם סנטר ורכז ואחריהם מוסיף תפקידים אחרים ומחליפים ברמה טובה לתפקידים הללו. שמישהו יצביע לי איזה סנטר היה משמעותי ודומיננטי במכבי בשנים האחרונות, גם לגבי תפקיד הרכז היו החתמות של מספר שחקנים, כולם ללא הצלחה. השחקנים מקבלים את החולצה בקלות וכך הם גם נזרקים בקלות בגלל אי ההתאמה לדרישות המיוחדות ממי שלובש את גופיית השחקן במכבי, שלא לדבר על חולצת הקפטן.
גם תהליך מינוי המאמן ופיטוריו בשנים האחרונות נהפך לכישלון, תוך חוסר התאמה של רוב הממונים, עוד לפני תחילת עבודתם בתפקיד. שלא יהיו ספקות, תפקיד מאמן מכבי תל אביב כדורסל הוא תפקיד קשה ומלחיץ ולא כל אחד יכול לעמוד בלחץ הזה. כשאתה מאמן מכבי תל אביב, אתה מרגיש משקל רב על כתפיך. כל החלטה שלך נעשית תחת לחץ, כל מילה שלך, כל תנועה נמדדת ונבחנת על ידי אנשים לא מקצועיים, כל ראיון בטלוויזיה דקה אחרי משחק כשאתה בשיא סערת הרגשות – קובעים.
נוריס קול (רדאד ג'בארה)אנשים שלא מבינים מה עובר על המאמן, שופטים אותו בדרך שלילית. גם המעמד שלך מול השחקנים חשוב, ויותר מדי מאמנים איבדו את המעמד שלהם בפני השחקנים. יש הרבה מאמנים טובים כשהם במועדונים אחרים, בארץ ובחו"ל, אבל לא כל אחד מהם מתאים למכבי תל אביב. המאמן במכבי הוא האדם הבודד בעולם. הגיבוי והעזרה שהוא אמור לקבל מסובביו חשובים מאין כמוהם. כל העניין של מעמד המאמן מול שחקניו, מול מנהליו, מול האוהדים, העיתונאים והשופטים, נקבע גם על ידי ההנהלה המצומצמת והאנשים שסביב המאמן ולא כולם יודעים לעשות את תפקידם.
בכלל, מה שמאפיין את מכבי בבחירת מאמנים זרים בשנים האחרונות, בניצוחו של וויצ’יץ’, זה מאמנים מזרח אירופיים, שבאים לקבוצה עם אוריינטציה אמריקאית. מי מהם הצליח פה באמת? יש הרבה שחקנים טובים, אבל הם לא מתאימים ל-DNA של מכבי, ללחצים במועדון ולדרישות שלו. בכל הדברים האלה צריך לטפל בהרמוניה שלמה בין המאמן לכל הצוות שסובב את הקבוצה, ובזה מכבי לא מצליחה, ולא בפעם הראשונה. גם בשנים הגדולות היו שגיאות, אבל בכמות יותר קטנה ותיקנו אותן בהקדם האפשרי, כשרוב הדברים נעשו בדיסקרטיות הנדרשת.
נוריס קול (רדאד ג'בארה)פיטורי המאמנים התכופים במכבי של השנים האחרונות מראים כי ההחלטות של המאמנים היו שגויות כי תפקיד המאמן במכבי תל אביב הוא שונה, הוא קשה ולא כל אחד מסוגל לבצע אותו. פעם, מאמנים היו צריכים לעבוד קשה כדי לקבל את מכבי, בשנים האחרונות זה קל מדי. כל אחד מקבל את חולצת המאמן.
בנוסף, אחת הבעיות הגדולות שדרדרו את מכבי לתוצאות של העונה הנוכחית, שהן כישלון היא שלא הושגה אף אחת מהמטרות או מהתהליכים שנדרשו – שילוב שחקנים שיהיו בסיס לקבוצה לכמה שנים, שילוב צעירים, בעיקר ישראלים, בניית קבוצה. אנחנו לא רואים פה את זה. וגם ההישגים של השנה הם לא משהו. המאמן צריך לשמור על תפקידו היום, אז למה שישקיע בצעירים הישראלים.
ג'ונה בולדן עם הכדור (איציק בלניצקי)מכבי היא לא בית גידול ל-NBA ובשביל להביא את ג’ונה בולדן לשם, אני לא צריך לגלח אותו על הזקן של מכבי. גם דראגן בנדר לא תרם כלום להצלחה של מכבי על ידי זה שמכבי הייתה הפלטפורמה שלו ל-NBA. להפך, זה רק פגע במכבי. נכון, אני התנגדתי לחוק הרוסי מיומו הראשון והחוק הזה רע לכל הכדורסל הישראלי, שמכבי הייתה תמיד הקטר שלו. וכשהקטר לא מתפקד, כל הכדורסל נפגע, אבל מכבי צריכה לזהות ישראלי צעיר ולהכשירו.
כך חשבתי שיעשו עם יובל זוסמן ואיתי שגב, אבל התהליך בוצע השנה גרוע והפוך מהדרוש. רק פגעו בהם, הם הלכו אחורה במועדון וגם איבדו מביטחונם ומחדוות המשחק שלהם. נכון, אין היום הרבה ישראלים ברמת היורוליג, אבל צריך לזהות כאלה ולקדם אותם. עם כל הלחצים והחוק הרוסי, הוא לא הסיבה שמכבי מפסידה בשנים האחרונות בליגה לקבוצות שפעם לא יכלו לחלום על לנצח ביד אליהו.
שחקני מכבי ת"א מאוכזבים (איציק בלניצקי)המילים לחימה, כבוד המועדון, מחויבות למועדון הפכו למילות גנאי, הכל מתנהל בצורה קרה מקצוענית, בלי לב ובלי נשמה, כשיותר מדי שחקנים שונים בשנים האחרונות מתגלים כבעייתיים רק אחרי שהם שוהים במכבי. זו אחריות של אנשי המועדון העוסקים באיתור שחקנים ובניהולם היום-יומי במסגרת הקבוצה לקלוט אותם, להכניס אותם למסגרת ולהפוך אותם לפרודוקטיביים למכבי תל אביב, לנאמנים ומחויבים לה. כאשר יש כל כך הרבה חוסר הצלחה של מועדון, לא רק המאמנים הלא מתאימים והשחקנים הלא מתאימים צריכים לשלם את המחיר. גם כל האחראים שניהלו את האופרציה הזו צריכים לזוז הצידה ולהתחלף. המועדון יותר חשוב מכל אחד אחר.