את המונח “מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה חזקה”, בוודאי שמעתם. ב-ONE החלטנו לבדוק האם זה נכון ובסדרת כתבות חדשה נאפשר לכם להכיר מקרוב את הנשים החזקות שעומדות מאחורי הכדורגלנים בארץ. מה הן עושות, מה הן אוהבות ומהו המקום הפרטי והמיוחד אליו הן בחרו לקחת אותנו?
והפעם – הכירו את הכובשת בר דגני, אשתו של אוראל דגני, בלמה של הפועל תל אביב.
הכירו את אשתו של אוראל דגניבר, אמנם רק בת 26, אבל כבר אמא לשני ילדים קטנים – און בן השנה וחצי ואריא הקטנה שרק נולדה. היום שלה מתחיל מוקדם, וכשהיא לא בחופשת לידה היא מתעסקת בניהול פרויקטים מסווגים, ולאחר מכן בבית מעבר להיותה אמא במשרה מלאה, היא מנהלת את העסק הפרטי שלה שהקימה עם אחותה וגיסתה – “שוגר בייבי” בגדי תינוקות. “הקמנו את העסק מתוך אהבה לאופנה והרצון להלביש את הילדים שלנו בבגדים הכי מגניבים, כמו של המבוגרים רק בקטן”, מספרת דגני.
הבת של ליאור נרקיס והבן של רוסלנה לובשים "שוגר בייבי" (מערכת ONE)“כשהייתי בחופשת לידה חיפשתי לקנות לאון בגדים שאני אוהבת ושיגרמו לאנשים ברחוב להתלהב, והכל היה ילדותי ומתוק מדי, והילד שלי הוא טרוריסט וגבר קטן, לא מתוק, ומשם זה הגיע. מעבר לכך אני בונה את האתר שלנו, מתפעלת את חשבון האינסטגרם ומתעסקת בקולקציה הבאה. כשמגיעה השעה 12 בלילה אני מסיימת את היום שלי, מתכוננת לעוד לילה קשוח וליום הבא”.
איך זה להקים עסק עם משפחה?
“יש חילוקי דעות כי זה עסק, אבל אם כולם מסכימים על הכל כל הזמן אי אפשר להתקדם ואין מחשבה יצירתית. זה חלק מאינטגרציה בין אנשים וזה לרוב חיובי. אנחנו מסתדרות כל כך טוב כי אנחנו אוהבות אחת את השנייה. אחותי היא החברה הכי טובה שלי וגיסתי חן היא חלק בלתי נפרד מאיתנו, לא הייתי יכולה לחשוב על אנשים אחרים לעשות את זה איתם”.
בנוסף לכל את גם מתאמנת קבוע בחדר כושר, ואפילו בהריונות לא לקחת הפסקה.
“בעיקרון בשליש הראשון זה קצת מסוכן אז צריך להוריד הילוך, אבל אח”כ מה שעשית לפני ההריון את יכולה להמשיך איתו. הרמת משקולות, סקווטים, כפיפות בטן – הכל מותר. בהריון הראשון עד היום בו אושפזתי בבית החולים הייתי בחדר כושר. הרבה חושבות שזה בשביל דיאטה, אבל לא, אכלתי הרבה כמו כל אישה בהריון, אבל זה גרם לי להרגיש טוב. הייתי רגילה להתאמן חמש או שש פעמים בשבוע ובהריון הרגשתי כבדה וכבר אחרי שתי מדרגות מתקשה לנשום, אז רציתי לשמור על מידה של כושר כדי שאחרי הלידה אוכל לחזור לעצמי. אח”כ הבנתי שאין באמת זמן ללכת לחדר כושר, אבל משתדלת לשמור על המסורת בקצב שלי”.
בר דגני. "הכושר בהריון גרם לי להרגיש טוב" (מערכת ONE)איזו מן אמא את?
“כשאון נולד הייתי אמא מאוד מגוננת, אולי אפילו יותר מדי. היה לי קשה בהתחלה ולא הסכמתי שאף אחד יגע בו או ירים אותו כשאני לא נמצאת, כי רק אני יודעת מה טוב לו, למרות העובדה שאפילו להחליף חיתול לא ידעתי לפני שהוא נולד. אבל עם הזמן התחלתי לשחרר וגם לי היה יותר קל. אני עדיין חרדתית לגבי כל שלב בהתפתחות שלו אבל יותר משחררת ועכשיו גם לי ולאוראל יש את הזמן שלנו. כי מה לעשות יש גם זוגיות שצריך לשמור עליה, אז היום אני יותר יודעת לעשות את האיזון”.
בר והילד און. אמא מגוננת (מערכת ONE)ואיך מסתדרים עם שני ילדים קטנים, לא קשה?
“הרעיון היה מהתחלה להביא אותם אחד אחרי השני, כי אני גם ככה כבר לא ישנה בלילה. גם און קטן מדי כדי לקנא או להבין שיש מישהי אחרת שתופסת לו את המקום, אז היינו מוכנים. כשהתחילו לי צירים בהריון הראשון אמרתי לאוראל ‘אני לא מאמינה הולך להיות לנו ילד’ – לא באמת מבינים עד שזה קורה”.
בר ואוראל. "ידענו שנביא ילדים על ההתחלה" (מערכת ONE)איך את ואוראל הכרתם?
“הכרנו לפני קצת יותר מארבע שנים. ראיתי אותו במסיבה אבל חוץ מלהגיד שלום אחד לשני לא היה כלום. חצי שנה אח”כ הוא שלח לי הודעה והציע לי לצאת, וכשאותי מזמינים לאכול אני תמיד אומרת כן (צוחקת). הדייט הראשון היה כל כך מוצלח שאחריו ידעתי שהוא יהיה בעלי. יצאנו כמה פעמים באותו שבוע ובסופ”ש כבר אמרתי שזה זה כי הוא כל מה שחיפשתי. אחרי שבוע כבר הייתי מאוהבת בטירוף. ובאמת הכל קרה מהר, עברנו לגור ביחד, התחתנו ולשנינו היו כוונות ברורות ומשותפות שנביא ילדים על ההתחלה וזה מה שקרה. אנחנו גם מאוד מתאימים, שנינו לא אוהבים לריב ובחיים לא נלך לישון כועסים אחד על השנייה וכל ריב חייב להיפתר באותו רגע”.
אז איך הוא הציע נישואים?
“עברנו לגור ביחד ביוני ושנה לאחר מכן בדיוק כבר התחתנו. הוא הציע נישואים כמה חודשים אחרי המעבר. אני לא אוהבת הפקות, זמרות ושביל של כוכבים. מהתחלה ביקשתי משהו מצומצם רק שנינו במקום נחמד. הוא לקח אותי למקום בו היה הדייט הראשון שלנו, לא היה בארוחה הזו שום דבר רומנטי, גווענו ברעב וחיסלנו את האוכל בכמה דקות ואז הוא אמר שהוא הולך לשירותים. היה משהו חשוד בזה כי אוראל בחיים לא הולך לשירותים במסעדה, אבל הבנתי את זה רק אח”כ. כשהוא חזר הוא כרע ברך, הוציא טבעת ופתאום בא צלם וזה היה מאוד מרגש”.
"אחרי שבוע כבר הייתי מאוהבת בטירוף" (מערכת ONE)יש משהו מיוחד בזוגיות עם כדורגלן או שבבית הכל רגיל?
“כשאנחנו בקניון או יוצאים בערב אז מזהים אותו ומבקשים תמונות. זה חמוד אבל למשל במקום בו אני עובדת בכלל לא רואים כדורגל אז לא מדברים עליו, זה הרבה פחות נוצץ ממה שזה נראה. פעם כדורגלנים היו סלבס שמתחתנים עם דוגמניות מפורסמות אבל עכשיו זה כבר לא ככה. זה מגניב, אבל לא כזה זוהר”.
ואיך את עם כדורגל?
“אני מבינה מקסימום בכדורגל. גדלתי בבית שחי ונושם כדורגל, אחי שיחק מגיל צעיר ועוד לפני אוראל הייתי בקיאה בתחום, אבל מן הסתם מאז שהכרנו זה כבר הפך למקצועי ומה שנקרא יש לי הסמכה. עד הלידה הראשונה הייתי הולכת לכל המשחקים ורואה איתו שידורים חוזרים ואומרים מה היה בסדר ומה פחות, יש לנו את השיח הזה בזוגיות. יש לי מקום לבוא ולהעיר על מה שאני חושבת. את מי אני אוהדת? את הקבוצה בה אוראל משחק”.
בר ואוראל דגני. "החיבור שלנו חזק" (מערכת ONE)איך התמודדתם בבית ובמשפחה עם העובדה שהקבוצה בה הוא משחק ירדה ליגה? איך היו התחושות?
“כשאני רואה שמשחק נגמר בהפסד אני אומרת לעצמי ‘מה אגיד לו הפעם כדי לשפר את ההרגשה שלו’, ותמיד אני אומרת בסוף שעשה את הכי טוב שלו ומנחמת. לרדת ליגה זה סיפור אחר לגמרי, זה כואב כי זה ממשיך איתך, זה חלק מקורות החיים שלך ומלווה אותך לכל מקום. מה שניסיתי להסביר לו זה שהייתה לו עונה טובה והוא באמת נתן את הכל. הוא עלה לשחק חולה, שבר עצם בפנים והמשיך לשחק ועל זה הוא צריך להסתכל. כי הקבוצה כולה ירדה ליגה ואי אפשר להפיל הכל על הכתפיים שלו, זה מבאס אבל צריך להמשיך הלאה ולהתנחם בעובדה שהוא עשה הכל כדי שהם לא ירדו ליגה”.
והייתה עוד תקופה קשה כשבמועדון הלינו שכר לשחקנים ובעצם הגעת למצב שבעלך לא מביא משכורת הביתה.
“זה קשה. כי יש תכניות, הלוואות והתחייבויות ופתאום חודש בלי משכורת זה משמעותי. אבל זה ענף ששום דבר בו לא ודאי. הוא יכול לקום יום אחד בבוקר ויגידו לו לך תחפש קבוצה או מעכשיו אתה בספסל או מחוץ לסגל. זה המצב הדינמי שבכדורגל, הוא היה רגיל לזה וגם אני כבר התרגלתי. אז עושים את המיטב כדי להיות מאופסים ולהתמודד עם כל מה שיגיע. גם בקיץ עברנו משברים וחוסר וודאות לגבי החוזה, זה לא היה קל לא לדעת מה יקרה איתו מחר בבוקר. השנה הזו הייתה רכבת הרים אבל כל עונה היא כזו. בעבודה שלי מודדים את ההצלחות שלי פעם ברבעון, אבל הביצועים שלו נמדדים ממשחק למשחק, ולא רק מול הבוס, אלא מול כל המדינה שקוראת יום למחרת את הביקורות עליו. כל עונה מביאה איתה קשיים והתמודדויות, אתה לא כל הזמן במשברים ודיכאונות אלא אתה זורם ונאחז בעובדה שיגיע משהו טוב. אני תמיד אומרת לו שדברים טובים קורים לאנשים טובים, ואני מאמינה בזה, שיגיע היום והכל ילך לו חלק”.
"אחרי הפסד אני תמיד מנחמת" (מערכת ONE)ועכשיו כשיש ילדים זה מוסיף לדאגות והפחדים?
“שנינו צריכים לתת מעצמנו יותר אז זה פחות קל. אבל הדאגה שלנו לילדים היא גם ככה ברמה היומיומית. אני גם תמיד מעורבת בהכל וכל דבר חדש שיש בקריירה שלו אוראל דואג לדווח לי ואני מייעצת עד כמה שניתן, כי זה לא התחום שלי אני לא מתעסקת בזה. אבל בעיקר אומרת לו שילך עם הלב שלו ויעשה מה שהוא חושב. זה חיבר בנינו כמו כל מכשול שזוג אחר עובר, אלה הבעיות שיש לנו כמו שלכל משפחה יש את שלה. החיבור שלנו כל כך חזק וכשהפכנו להיות הורים זה אפילו התחזק יותר”.
ואיזה סוג של אבא אוראל?
“אבא מדהים, אני מכירה אבות שלא מחליפים חיתול והוא עושה הכל. הוא עושה דברים שאני פחדתי לעשות. למשל כשאון נולד פחדתי לקלח אותו כי הוא היה נורא קטן והוא היה עושה את זה. זה גרם לי עוד יותר להתאהב בו כי הבנתי שזכיתי בגבר שיש בו הכל והאבא הכי מושלם שהייתי יכולה לבקש לילדים שלי. הוא אבא מעורב, מקלח, מחתל, משכיב לישון, מקריא ספר לפני השינה, יורד לשחק בגינה ובכלל כשאני עסוקה זה לגמרי הוא.
אם אוראל ירצה שאון יהיה כדורגלן? הוא תמיד אומר שיתמוך בכל דבר שהוא ירצה לעשות. לא חושבת שהוא ידחוף אותו כי הוא יודע שזה מקצוע תובעני וקשה אבל אם און ירצה אז אוראל יהיה שם בשבילו. אני למשל כן הייתי דוחפת אותו אם הוא היה רוצה”.
עם און. "אוראל אבא מדהים" (מערכת ONE)בעסק של הבגדים הוא מעורב?
“לא כל כך. יש לו את הכדורגל על הראש זה מספיק לחיים שלמים. זה בעיקר שלי, הוא עוזר לי כשאני לא פנויה כדי להיות עם הילדים. אבל העסק זה הבייבי שלי עם אחותי וגיסתי והבעלים ממש לא מעורבים”.
יש משהו מיוחד שמאפיין את הזוגיות שלכם?
“אני מאוד חרדתית והוא נורא אדיש, וזה לא הולך טוב ביחד. אם תשאלי אותו הוא יגיד הפוך ויצייר מציאות אחרת, שאני האדישה ולא מבצעת משימות שהוא נותן לי לעשות. אבל לפני כמה שנים למשל טסנו למיקונוס והגענו לשדה יחסית מאוחר. לא עשינו עדיין ביטוח לטיסה אז החלטנו להתפצל – שאני אלך לשער כי כבר מאוחר, אוראל יעשה ביטוח בשדה ונהיה בקשר טלפוני. בשער הדיילות התחילו לצרוח עלי: ‘איפה אתם? קראנו לכם! למה לא הגעתם? אנחנו עולים לטיסה!’ נבהלתי, ניסיתי להרגיע אותן ואמרתי שאתקשר אליו להגיד לו שיגיע מהר. אבל הן התעקשו שאעלה באותו רגע ושנטוס בלעדיו, אמרתי להן שאין סיכוי ושיחכו. התקשרתי, וכמובן שהוא לא ענה ואני כבר התעצבנתי. התחלתי לרוץ בשדה עם כל השקיות של הדיוטי פרי, פגשתי אותו באמצע הדרך ובדרמטיות הטחתי את השקיות והתחלתי לצעוק עליו. מסתבר שהפלאפון שלו היה על שקט! אז רצנו, הגענו מתנשפים למטוס והוא פשוט התחיל לצחוק עלי ולהגיד שאני מטורפת ולא נורמלית בזמן שאני האחראית היחידה בסיפור הזה. בחזור, דרשתי ששלוש שעות לפני הטיסה נשב כבר בשער, וכך היה”.
בר ואוראל דגני (מערכת ONE)