ירושלים אנמית, מכבי צריכה פיתרון לרייס

צביקה שרף בטור אישי ל-ONE: האלופה הייתה חלשה ולא התמודדה עם הרוח הקבוצתית של חולון. הצהובים עמדו בלחץ, אבל צריכים לחשוב מי יעצור את הפורוורד

המשחק ראשון בערב של חצאי גמר גביע המדינה, הביא מאבק צמוד בין מכבי תל אביב למכבי אשדוד/באר טוביה, שמצדה הובילה ברוב שלבי המשחק, אבל לא הצליחה ברגעי האמת לעצור את נוריס קול ופייר ג’קסון ומצד שני החטיאה מספר קליעות עונשין מכריעות ובמספר התקפות שחקנים ברחו מאחריות.

אכן מדובר בהפסד אכזרי לאשדוד וניצחון עם השיניים לצהובים. מכבי ת”א הגיעה לאחד מרגעי המבחן שלה כשהיא צריכה בניגוד ליורוליג תרומה גדולה משחקניה הישראלים, אז ג’ון דיברתולומיאו וג’ייק כהן תרמו הרבה הפעם, היו פעילים ולקחו אחריות עם פעולות חשובות, אבל יחד עם זאת כארם משעור ויובל זוסמן נראים חסרי בטחון, לא נראים מחוברים ואיתי שגב לא שותף כלל.

אינני מקנא בנבן ספאחיה שצריך בכל משחק להחליט על שני שחקנים זרים שלא מתלבשים וכל החלטה שלו קשה, אבל ברור שזה החוק ועם זה צריך להתמודד. עד הרבע הרביעי וההרחקה של ספאחיה, מכבי ת”א נראתה אדישה וכאחת שלא מבינה שזה משחק נוקאאוט.

אלכס צ’וברביץ’, במשחק מצוין שלו, שלט מתחת לסלים והיו חסרות לאשדוד רק כמה סיומות טובות בעיקר מצדו של נימרוד לוי ואדם אריאל, שהמעמד היה כנראה חדש להם. כך מכבי ת”א הגיעה לחצי הגמר ועליה להתעורר ולשפר יכולת לקראת הגמר.

במשחק השני, עלתה הפועל חולון למעמד הגמר בצדק, כשלהוציא רבע אחד, היא הפגינה עליונות מוחלטת על פני האלופה מהבירה.חולוניה נתנה נוק אאוט לירושלים בזכות הסגל המצוין שלה והעובדה שהקלפים המנצחים שלה הופיעו להתמודדות.

ועם בקלפים עסקינן, גלן רייס ג’וניור הוא ללא ספק האס של דן שמיר ומכבי ת”א תצטרך לחשוב טוב טוב מי יהיו השחקנים הזרים שיתלבשו למשחק, כי היא צריכה את האנשים הנכונים שיצרו את צעדיו של רייס. על יכולותיו של הפורוורד אין עוררין, אבל מעבר לסלים הגדולים, הנקודות והיכולת האישית, צריך קבוצה וצריך מאמן שיכולים להכיל את ההתנהלות שלו שכוללת קריזות וספיגת עבירות טכניות. ואכן, דן שמיר מכיל אותו עם הבעייתיות שלו ושאר השחקנים, כולל הזרים, מגבים אותו ונותנים לו את המושכות.

מעבר לרייס ושמיר, לחולון יש נכס נוסף בדמות גיא פניני. חוץ מהשלשות החשובות שלו כל עבירה שהשחקן המנוסה הזה מבצע היא מתוכננת והמנהיגות שהוא מפגין על המגרש ועל הספסל היא בגדר ערך מוסף עצום. אבל שוב, חולון היא קודם כל קבוצה וגם הפעם כל הקבוצה באה נחושה ומאוחדת כשגם חנן קולמן ושלומי הרוש מוכנים בכל רגע לקום מהספסל לתת את האקסטרה בהגנה.

בצד של ירושלים, ההפך הוא הנכון. האלופה נראתה לא מחוברת, לא בטירוף להשיג את הניצחון, בלי רוח קבוצתית ועם הגנה חלשה. ליאור אליהו ורונלד רוברטס שהתחילו את המשחק לא הניבו תפוקה מתחת לסל ורק כניסתו של ריצ’ארד האוול הביאה קצת יותר אגרסיביות. אבל אז, כשהאוול יצא שוב, חולון דרסה את ירושלים האנמית שמלאה בשחקנים שלא מוכנים להקריב את עצמם הגנתית.

אם דיברנו על פניני בחולון, אז בירושלים יותם הלפרין אפילו לא ראה פרקט. ג’רום דייסון היחיד שלוקח החלטות בהתקפה ואפילו בהגנה טרנס קינזי נמצא רחוק מכושרו אחרי כל הפציעות שלו, ועדיין הלפרין לא יכול היה לתת מהניסיון שלו כנגד המנהיגות והניסיון של פניני.