מכבי תל אביב אומנם ניצחה את בני הרצליה והתבססה בפסגת ליגת ווינר, אך העובדה שבסוף המשחק פורסם כי הקפטן איתי שגב ביקש להשתחרר מהקבוצה, אומרת הרבה על אבדן הזהות הישראלית שממשיכה ללכת ולהתרופף בשנים האחרונות במועדון הצהוב.
אחרי שחרורם של גיא פניני (שסיים קדנציה בת 8 שנים), יוגב אוחיון, סילבן לנדסברג וגל מקל, ולאחר הפיכתו של שגב לקפטן, הצהובים התחזקו במתאזרחים ג’ון דיברתולומאו, אלכס טיוס וג’ייק כהן, לצד החתמתו של כארם משעור וקידומם של יובל זוסמן ודני אבדיה הצעירים לסגל הבוגר. מבחינה מספרית אפשר לומר שהסגל בכחול-לבן לא הצטמצם, אך אם בוחנים את המעורבות של הישראלים בריצה של הצהובים בזירה המקומית ובחזרה שלהם למאבקים על המקום בשמינייה הבכירה של היורוליג, אפשר לומר שלקברניטי המועדון אין כל כך במה להתגאות.
אלכס טיוס, היוצא מן הכלל (איציק בלניצקי)בזירה האירופית, הזירה שבאמת מעניינת את ההנהלה הצהובה, מלבד אלכס טיוס שכבר הוכיח את עצמו לא פעם כשחקן פנים לגיטימי ביבשת ורושם ממוצע שעולה על 20 דקות למשחק, אף שחקן ישראלי לא רשם העונה ממוצע של יותר מ-15 דקות למשחק, כאשר הרוב המוחץ כלל לא עוברים את רף 10 הדקות.
שגב, שגם בליגה לא זוכה ליותר מדי הזדמנויות ומחזיק בממוצע של 12.9 דקות למשחק בהן הוא קולע 4.2 נקודות בלבד, חשב בוודאי שעם מינויו לקפטן בתחילת העונה מעמדו בסגל של נבן ספאחיה יהיה יותר מהותי מבעבר. לדאבונו, הוא נוכח לדעת כי כנראה היה מדובר במינוי שמטרתו ‘למכור’ לאוהדים שהמועדון לא זונח את ההשקעה בשחקן המקומי, לצד הרצון לחזור לבנות קבוצת יורוליג לגיטימית. מסתבר שקפטן זו רק מילה.
האוהדים הצהובים, ובצדק, כנראה פחות מודאגים ממצבו של השחקן הישראלי כל עוד הזרים שנוחתים ב’מנורה מבטחים’ מספקים את התפוקה הרצויה, אבל יחד עם זאת הם צריכים לזכור כי שחקנים בדמותו של שגב, כאלה שמחוברים לרוח המועדון, היו אלו שכל כך חסרו לו בשנים האחרונות, בהן המותג שבנו שמעון מזרחי ודייויד פדרמן הלך והתפרק.
שמעון מזרחי (רדאד ג'בארה)פייר ג’קסון וג’ונה בולדן, טובים ככל שיהיו, משחקים בשביל החוזה הבא ב-NBA, בזמן ששחקני בית כדוגמתו של שגב, שכבר הוכיח את עצמו כשחקן לגיטימי לפחות בליגה, חייבים לקבל יותר הזדמנויות ובטח שלא לחפש את דרכם החוצה (כי הצוות וההנהלה מובילים אותם לשם) בשלב כל כך מוקדם של העונה.
הכתוב הינו טור דעה