ברצלונה עברה בקיץ האחרון את אחד השינויים המשמעותיים והמתוקשרים ביותר בסגל שלה. היא איבדה את ניימאר, שליש מהטריו ההתקפי המשובח שלה ושחקן בעל יכולות אדירות ללא כל ספק. אלא שהשינוי הכל כך מהותי הזה הותיר בצל שינוי אחר שהתרחש בבארסה, משמעותי לא פחות, אשר התרחש דווקא מחוץ למגרש, על הקווים. אני מתכוון כמובן להגעתו של ארנסטו ואלוורדה במקום לואיס אנריקה.
המאמן היוצא של הקבוצה הקטאלונית זכה בשלוש עונותיו פעם אחת בליגת האלופות ובנוסף בשתי אליפויות, שלושה גביעים, סופר קאפ אירופי ואליפות העולם לקבוצות. לא בכדי זכה בתואר מאמן השנה בעולם בשנת 2015, הראשונה שלו על הקווים של מועדון הפאר. עם זאת, אחרי שנתיים של דומיננטיות אדירה בספרד, אשתקד משהו נסדק. בארסה זכתה רק בתואר אחד, הגביע הספרדי וגם בליגת האלופות נראתה פגיעה במיוחד (ושום רמונטדה לא תכסה את זה).
העונה, כאמור, הגיע ארנסטו ואלוורדה וניסה לבצע מעט שינויים. בהתחלה (בעיקר בטרום עונה) נראה היה שזה מקרטע מעט, אך במהרה תפס תאוצה. ואלוורדה לא ביצע שינויים מרחיקי לכת, לא שינה סדרי עולם. הוא ידע שיש לו חומר שחקנים נהדר וסגל מגובש, שרק צריך לבצע בו מספר התאמות כדי להחזיר אותו להיות הטוב בספרד ומהטובים באירופה.
בעוד ריאל מגמגמת, מי שתפסה בינתיים את מקומה כשנייה בטבלה היא באופן מפתיע דווקא ולנסיה. הקבוצה שאשתקד חוותה עונה מסוייטת עם שלל חילופים בעמדת המאמן ומקום 12 בליגה, פתחה פשוט מצוין, טרם רשמה הפסד ומפגרת אחרי בארסה בארבע נקודות בלבד. הערב (ראשון, 21:45, חי בערוץ ONE) השתיים נפגשות, למה שיכול לפתוח מחדש את מאבק האליפות.
לשם כך, החלטנו ב-ONE לעשות ביקורת ביניים ולהשוות בין המספרים שסיפקה ברצלונה אשתקד, לאלו שהיא מספקת את השנה. כנראה שהמספרים לבדם לא ינצחו את העטלפים, אולם הם ודאי יעזרו לנו להבין, מהו אותו שינוי שביצע ואלוורדה בקבוצה. חילקנו את הנתונים להגנה והתקפה ואפילו ניסינו להסיק מסקנות בניסיון להבין את סוד הקסם של המוליכה הספרדית.
קרם הגנה
ההבדל אולי המשמעותי ביותר בין ברצלונה מודל 2016/17 לזו של השנה הוא בחלק האחורי. כל מי שראה את בילבאו של ואלוורדה בשנים האחרונות, הבין כי המאמן יקפיד על תחום זה ביתר שאת. קבוצתו ספגה בשנה שעברה 1.1 שערים בממוצע למשחק, כשרק ארבע קבוצות ספגו פחות ממנה. היה ברור כי עם שחקנים טובים יותר, כמו שיש בבארסה, יצליח למקסם את היכולות בתחום זה ובשורה התחתונה לספוג פחות.
כמה פחות? ובכן, ברצלונה ספגה ב-12 משחקיה רק ארבעה שערים. הכי מעט בליגה כמובן, אך אם לא די בכך גם הכי מעט מכל הקבוצות בליגות הבכירות ביבשת. מדובר בספיגה כל 270 דקות, נתון מדהים בכל קנה מידה. אשתקד תחת לואיס אנריקה ממוצע הספיגה היה טוב פחות, פי שלוש פחות והקבוצה ספגה כמעט שער למשחק (0.97 שערים למשחק אם לדייק).
אך יהיה זה פשטני מדי לדבר רק על הספיגות ותו לא, לכן ננסה להעמיק מעט. מארק אנדרה טר שטגן זוכה ללא מעט מחמאות על יכולתו, כולל השוואה מחמיאה לבופון אחרי המשחק מול יובנטוס השבוע. עם זאת, המספרים מספרים כי השוער הגרמני אמנם ביכולת טובה, אך גם נזקק לפחות עבודה השנה, או אם ננסח זאת במדויק, לפחות עבודה קשה.
הגנת ברצלונה אמנם מאפשרת השנה ליריבותיה יותר בעיטות לעבר השער (11.2 בעיטות למשחק לעומת 9.4 למשחק), אולי מדובר ביותר בעיטות, אך מדובר בבעיטות פחות מסוכנות. כך, לא פחות מרבע מבעיטות היריבות של בארסה השנה נחסמו עוד בטרם הגיעו לשער (לעומת 16 אחוז אשתקד), כשעוד 50 אחוז מהן כלל לא הלכו למסגרת. כלומר, רק 25 אחוז מהבעיטות הגיעו לפתחו של טר שטגן ואילצו אותו למתוח את איבריו (2.8 במשחק), לעומת 34 אחוז מהבעיטות אשתקד.
ישנם גורמים רבים לשיפור הניכר הנ"ל במספרים, אולם אחד הבולטים בהם הוא שיפורו של סרחיו בוקסטס וחזרתו להיות בעל הבית של החלק האחורי בבארסה. השנה, בוסקטס חוסם פי שלוש בעיטות מאשר אשתקד וחוטף 43 אחוז יותר כדורים מאשר בשנה שעברה. נכון, גם השיפור והיציבות של שאר חבריו להגנה מסייעים, אולם השיפור במקרה שלו מובהק לחלוטין והאמת, גם הצופה שלא מעלעל בדפי הסטטיסטיקה יגיע כנראה למסקנה דומה.
מפנה קדמי
גם בחלק ההתקפי ישנם כמה שינויים בביצועי ברצלונה לעומת העונה שעברה. למרות עזיבת ניימאר, שהיה שווה קרוב ל-20 שערים ועשרה בישולים בעונה, נראה כי ואלוורדה ידע לבצע את ההתאמות. אמנם סך השערים ירד ב-11 אחוז, מממוצע של 3.1 שערים למשחק ל-2.75 שערים, אך נראה כי דווקא היעילות ההתקפית התגברה.
ואלוורדה הבין בדיוק מה היתרון של קבוצתו, או יותר נכון מה לא היתרון שלה, וזה הבעיטות מחוץ לרחבה. סגנון המשחק של בארסה הפך לכזה שבעיטות מרחוק הן כמעט לא אופציה בו. גם אשתקד לא היה מדובר בעדיפות העליונה, אולם עדיין, 14 שערים כבשה הקבוצה מטווח זה. העונה? אף לא שער אחד נכבש על ידי שחקני הבלאוגרנה מחוץ ל-16 המטרים. בהתאמה כמובן, היא גם בועטת פחות מטווח זה (4.8 בעיטות למשחק לעומת 5.4 אשתקד).
עוד נתונים התקפיים ששווה לשים אליהם לב: אחוז הדיוק של הקבוצה בבעיטותיה לשער גדל, כלומר, היא מוצאת יותר את המסגרת (46 אחוזי דיוק לעומת 41 אשתקד) וגם כובשת יותר לאחר בישולים (69 אחוז מהשערים נכבשים אחרי אסיסט, לעומת 61 אחוז בשנה שעברה). אם ננסה לסכם זאת, נראה כי ואלוורדה מיצה את היכולת ההתקפית של קבוצתו בצורה מיטבית. הקבוצה עושה את מה שהיא יודעת ומבינה שאין הגנה בליגה שיכולה לעצור אותה כשהיא עושה זאת. האם זה יספיק גם מול הקבוצה שנמצאת ממש אחריה בטבלה? את זה נותר עוד לברר.