בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה: בחלק מן הקבוצות הבוגרות ישנם כל מני תורמי כספים למיניהם, שתורמים כדי שהילדים או הקרובים שלהם ישחקו. מסתבר כי התופעה הפסולה הזו הולכת וגוברת במחלקות הנוער. אם מישהו חשב כי מעמד המאמן נמצא בבעיה קשה בקבוצות הבוגרים, הרי שלפעמים מאמני קבוצות צעירות מוכרחים לשתף בהרכב שחקנים לא מספיק מוכשרים כבר בגיל צעיר מפני שהכספים של האבא קונים לילד מקום.
בדיקת ONE מעלה כי מדובר בתופעה חמורה ולא במקרים בודדים. לכדורגל הישראלי יש המון בעיות; רמת המאמנים וחוסר ההשקעה של האגודות בהם, תנאי העבודה של אותם מאמנים והעובדה שלא סופרים אותם, מה שהופך אותם לעצלנים. לכל זה יש להוסיף את תופעת ההורים המעורבים, אלו שיש להם כסף שבזכותו הילדים מתקדמים וזוכים לפריבילגיות, למרות שמקצועית הם לא ברמה שהייתה מקנה להם זכות להיות שחקן הרכב. ככל שיורדים לעומק הדברים מבינים כמה התופעה הזו הולכת ומעמיקה.
חשוב לדעת, מלבד הקבוצות הגדולות ועוד מספר קבוצות מסודרות, מאמנים במחלקות הנוער בכל רחבי הארץ מרוויחים כ-3,000-4,000 שקל בחודש, בעוד שיש כאלו שמרוויחים במקומות אחרים רק 2,000 ש”ח נטו בחודש. כאשר גם את הסכום הנמוך הזה לרוב הם מקבלים באיחור ולא בזמן. ישנן קבוצות שפתחו את “קומבינת הקבלות”; מחזירים למאמנים החזר הוצאות על סמך קבלות ובצורה כזו הקבוצה חוסכת תשלום מסים והמאמן, שעובד בעוד עבודה כדי להתפרנס, משלם פחות מס.
כמובן שמאמנים כאלו עובדים כמובן בעבודות נוספות – בחנויות או בבתי החולים, על כן הם מגיעים לאימוני הקבוצות שלהם עייפים ומותשים אחרי יום עבודה מלא במקום אחר בו הם מתפרנסים כדי לשרוד וכדי לסיים את החודש. על כן, כל העסק הזה לא רציני. דבר נוסף, יש לא מעט אגודות שחיות על חשבון מחלקות הנוער. האגודות דואגות שבכל קבוצה יהיו סגלים מנופחים עד 30 שחקנים, שבהם כולם משלמים מיסים, על כולם אחראי מאמן אחד מסכן שכמובן לא יכול להשתלט על כולם יחד.
האגודות מרוויחות מקבוצות הנוער מאות אלפי שקלים ואת הרווחים לא מעבירות למחלקות הנוער לשיפור המתקנים או הצוות המקצועי והגדלתו, אלא לקבוצה הבוגרת כדי לשלם שכר לשחקנים ובפועל יש לא מעט שחקנים שיודעים שאין להם סיכוי להתפתח בעתיד. הדבר טוב לקופת האגודה ועל כן מבקשים מהמאמנים לא לנפות אותם ולא להגיד להם את האמת בפרצוף וכל זאת כדי שלאגודות יהיה כסף לחיות על חשבון אותם ילדים.
הפעם, בפרק ב' בסדרה “הכדורגל הישראלי חולה”, נשמע מאנשי כדורגל שמסתובבים לא מעט במגרשים; אבי נמני, אייל ברקוביץ', אמנון רז ואייל לחמן, על תופעת ההורים התורמים וננסה ללמוד עליה דרכם. מדובר בדברים לא קלים.
ברקוביץ’: “רק אצלנו מתבססים על פרוטקציות, זה דבר נורא”
אייל ברקוביץ', הבעלים של עירוני ראשון לציון, מסתובב בכל סוף שבוע בלא מעט מגרשי כדורגל בישראל ורואה הכל. שחקן העבר, שנותן לנו מבט מקרוב, אומר דברים נחרצים ומעניינים: "הכל מתחיל בקורסים של המאמנים. כל אחד שרוצה להתקבל לקורס מתקבל, גם אם הוא לא דרך מעולם על מגרש כדורגל ואין לו כל ידע בסיסי. תמורת 3,000-4,000 שקל הוא מתקבל לקורסים שאין בהם כמעט חומר פרקטי, כי הרוב עיוני, ואז כשאותם מאמנים באים למגרש הם לא יודעים להעביר אימון. מה שקורה בפועל זה שמאמן מעביר אימון לפני מאמן אחר שלמד. אחרי כל הלימודים נוצר מצב שעל כל 100 מאמנים יש אחד טוב. עברתי כבר אולי 500 מאמנים ולפי מה שראיתי יש אולי 10 טובים". עוד מוסיף ברקוביץ' באותו הקשר: “יש בעיה. כל אחד נהיה פה מאמן. אין סינון בתנאי הקבלה בקורסים, אין שום תנאי קבלה, למשל עבר כשחקן מקצועני או תואר בחינוך גופני”.
ברקוביץ'. "על כל 100 מאמנים יש אחד טוב" (עמרי שטיין)בעיה נוספת עולה מדבריו של ברקוביץ': “מגיל קטן, מלמדים ילדים כמה חשוב לנצח ולא את הדרך לשחק כדורגל. בקבוצות הקטנות, מאמנים רוצים רק לנצח כי הם חוששים שאחרת יאבדו את העבודה. שוכחים ללמד יסודות, טכניקה, אהבת משחק. הם בוחרים רק את הילדים שבנויים פיזית ויעזרו להם לנצח את המשחק. את השחקנים היותר קטנים הם משאירים בחוץ. הכי חשוב מבחינתם זה ‘בום בום’ וניצחון. זה כמו ללכת לבית ספר ללמוד מ-ת’ ישר במקום א'-ב'”.
רמת האימונים: “אני רואה אימונים ארוכים, חסרי קצב ומתישים. אימון צריך להיות קצר, אינטנסיבי ומהיר. המאמנים מורחים אימונים כדי שיגידו שהם עובדים קשה. מוותרים פה על טכניקה. התדמית הזו שנוצרה שהשחקן הישראלי הוא טכני היא בולשיט אחד גדול. מחפשים פה רק פיזיות ובגיל מבוגר אין טכניקה. לא בונים פה שחקנים מהיסוד, כי חשוב להם רק לנצח, להביא תוצאות וכך זה נראה".
על העדפת שחקנים בהרכב שאין להם מושג בכדורגל אומר ברקוביץ': “רק אצלנו מתבססים על פרוטקציות, זה דבר נורא".
גיא אבנד ועומר אצילי במדי ראשון לציון (יניב גונן) מנהלים מקצועיים נוספים במחלקות נוער מספרים לנו: “יש פה תופעה הולכת וגוברת שהורים משלמים כדי שהילדים שלהם ישחקו. הורים שמים כסף על הילדים ולמאמנים פשוט אין ברירות".
ברקוביץ' מספר על שיטת העבודה במחלקת הנוער של המועדון שלו: “בראשון לציון לא מעניינות אותי תוצאות. אמנם קיימת בעיית לחץ של הורים על מאמנים וזה לא פשוט, אבל בתור בעלים, המדיניות שלי היא שחוץ מקבוצות הבוגרים והנוער, יש עוד 20 קבוצות, כך שב-18 קבוצות לא מעניינות אותי התוצאות. לדוגמה, כשהקמתי בזמנו את עירוני נשר מהיסוד היה לנו את אופיר מזרחי ששיחק בליגות מחוזיות. זה לא פגע בו. אם שחקן הוא שחקן טוב, הוא יצמח בכל מקום בו ישחק. אתה צריך פשוט לקבל חינוך טוב לכדורגל”.
מה עם תלונות על מתקנים?
“חיים רביבו גדל בגדנ"ע יהודה ועד כמה שאני זוכר לא היה שם מתקן מהמשובחים שיש בכדורגל".
נמני: “המעורבות של ההורים היא הרסנית”
גם אבי נמני מסתובב לא מעט במגרשים וצופה בהרבה מאוד משחקים של מחלקות הנוער בשבתות. שחקן העבר אומר דברים נוקבים על כל המצב של המאמנים במחלקות הנוער ועל רמת האימון עצמה: "צריך לקחת בחשבון שהילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל, החל מבית ספר לכדורגל וזה לא רק באשמת המאמנים. צריך להכשיר פה מאמנים בצורה יותר טובה, לעבות את צוות האימון. בכל קבוצה בה יש 25 שחקנים צריך שיהיו לפחות שלושה אנשי צוות שיוכלו להתמודד עם העומק והלחץ. מאמן אחד על כמות כזו של שחקנים זה מאוד קשה ובלתי אפשרי".
עוד ממשיך נמני ומציין: “השחקנים לא מקבלים את מה שהם צריכים מבחינת האימונים ברמה הפיזיולוגית והקואורדינטיבית. בנוסף, המעורבות של ההורים היא הרסנית. אני רואה ילדים בגילאים 8-9 שההורים שלהם מקללים, צועקים ורודים בהם במהלך משחקים. הם מעירים למאמנים ומקללים שופטים. זה גובל פשוט בטירוף".
אבי נמני (איתי כהן)על שכר מאמני מחלקות הנוער אומר נמני: “השכר שמשלמים הוא שכר מביש, לכן מאמנים צריכים במהלך היום למצוא עוד מקורות פרנסה ולא יכולים להתמקד רק בתחום האימון. צריכים לחייב מועדונים להוציא מאמנים להכשרות בכל השנה, לשפר אותם ולשדרג את רמת האימון. חייב להיות שימוש בעזרים טכנולוגיים מתקדמים שיעזרו לשפר את תפוקת הילדים. להאשים רק את הקבוצות זה הכי קל, האשמה האמיתית היא המדינה, שלא לוקחת את הספורט ברצינות ובפרט את הכדורגל, מזלזלת ולא משקיעה. צריך לעשות מה שעשו במדינות אחרות. להפוך את הספורט לפרויקט לאומי, פה אין משהו קרוב לכך”.
“לא ייתכן שמדינות כמו אזרבייג'אן, קזחסטן, שווייץ, בלגיה וכל מדינות ערב ואסיה עשו קפיצת מדרגה לא נורמלית, ואנחנו, אם מתקדמים, עושים זאת בצעדי צב. אין פה מגרשי אימון, אני רואה איפה מתאמנים. זה פשוט עצוב. כל ההבטחות שיבנו מאות מגרשי אימון, שום דבר מהן לא יוצא אל הפועל. מדובר בהבטחות שאין להן שום דבר קרוב למציאות".
לחמן: “בגאנה השחקנים ממושמעים ורוצים ללמוד”
אייל לחמן עבר לא מעט בכדורגל, בכל מה שקשור בהכשרת שחקנים צעירים, ואף עבד בגאנה, מדינה בה מתקני האימון ממש לא מהמתקדמים בעולם: "כולם מדברים פה על תוכנית ואין עוד אחד שקם ואמר מהי התוכנית. כולם צועקים מגרשים, תקציבים. לפני עשרים שנה, לא היו לנו פה אצטדיונים כמו נתניה, פ"ת וב"ש. אין פה בעיית מתקנים, הכל קשקוש. מאמן גדול זה אחד שיודע איך מחברים מרכיבים טכניים עם מרכיבים פיזיים, ועושה גם על חצי מגרש קט-רגל אימון טוב”.
“בגאנה יש 22 מיליון תושבים והיא ספקית שחקנים גדולה ביותר לכדורגל האירופי. מגרשי האימון שם נמצאים על חוף הים, או בלב שדות עזובים ומשם יוצאים השחקנים הכי טובים, אז מה זה קשור למתקנים? זה קשור לעיניים בורקות של שחקנים, למאמנים אירופיים שהגיעו והביאו איתם את המודלים מהמדינות שלהם. כשאימנתי שם היו איתי מאמן גרמני, הולנדי, אוסטרי, סרבי ואנגלי. המאמנים הזרים הטיסו את הכדורגל קדימה ולמען האמת אהיה מספיק כנה, היה להם נוח, כי השחקנים שם הם ממושמעים ורוצים ללמוד. באימון בגאנה יש 1,000 צופים מסביב למגרש. אתן לכם דוגמה, באחד האימונים שלי, שחקן מסוים שגיליתי והגיע כבר רחוק מאז, ננזף על ידי. פתאום נהייתה דממה וכולם הסתכלו עליי. נבהלתי, אבל המשכתי להעיר. כשסיימתי, אמרתי לקבוצה להמשיך להתאמן. פתאום השחקן מגיע אליי מאחורה ואני בטוח שהוא רוצה להכות אותי, אבל אז הוא אמר לי: ‘Thank you coach’. לא אשכח את זה בחיים".
אייל לחמן (אחמד מוררה)תמונת המצב בישראל על פי לחמן: "המאמנים שלנו מתקדמים, אבל האירופיים טסים מבחינת שטף וקצב אימון. באקדמיות באירופה אתה רואה תרגילים פשוטים, אבל הקצב והשטף של האימון והדרישה מהשחקנים היא אחרת. לא תוכן האימון חשוב, אלא איכות הביצוע".
לחמן שם לב לתופעה נוספת: “ככל שקבוצה יותר גדולה ומפוארת, ככה פחות שחקנים יוצאים ממנה. באחד המשחקים של הנבחרת ראיתי את דודו גורש מעכו, שיר צדק מבית שאן, איתן טיבי מבית"ר חיפה וביברס נאתכו מכפר קמא. אין כמעט נציגים למועדונים הגדולים. השחקנים שגדלים במקומות היותר קטנים הם יותר שמחים כי לדריבליסט מותר לשחק. את הדריביסלט צריך לעצב, אבל שחקן שהוא מוסר מטבעו אף פעם לא תוכל לעצב כדריבליסט. עומר אצילי גדל במכבי ת”א, לקחתי אותו לראשון לציון, ובסוף הוא חזר למכבי, שרכשה אותו דרך גרנאדה הספרדית. שלומי אזולאי גדל במכבי חיפה, הגיע לבית"ר ירושלים, נמכר בהרבה כסף למכבי ת"א, ובסוף חזר לחיפה ממנה נזרק. זה לא יאמן”.
נשיא ארגון המאמנים מודה: “רמת המאמנים פה בינונית ומטה”
אמנון רז, נשיא הכבוד של ארגון המאמנים, מודה: “רמת המאמנים פה בינונית ומטה. בגלל ריבוי המוסדות שמעבירים קורסים למאמנים יש פה בעיה. אולי בשנה האחרונה החלו יותר להקפיד, אבל עד אז קיבלו פה כל אחד".
נשיא ארגון המאמנים גם מסכים עם הדברים של ברקוביץ': “בילדים עושים הכל כדי לנצח, במקום ללמד באופן אישי כל ילד לדעת לעצור כדור ולנגוח. צריך שהילד יידע שאם יש לו רגל ימין, הוא צריך ללמוד גם לשחק בשמאל ולהפך, אבל שום דבר מזה לא קורה".
רז מוסיף: “לא רוצים לשלם כמו שצריך למאמנים. אם זה השכר של מאמנים, איך העסק הזה יהיה רציני? הנהלת ההתאחדות לכדורגל מורכבת מבעלי הקבוצות, שלא מעוניינים לשלם למאמנים".
שלומי אזולאי. לא קיבל הזדמנות (עמית מצפה)רז חושף כי ארגון המאמנים מתכוון להתאחד לראשונה לגבי זכויות המאמנים: "נגייס שרים בממשלה כדי להפוך את מקצוע המאמן למוכר; שתהיה חובה לקבל תעודה, לעבור השתלמויות ולעמוד בתנאים נוספים, אבל גם שיהיו למאמנים זכויות לפנסיה ומשכורת מינימום, אלו דברים שיגנו עליו. אם לא ילך לנו בטוב, אז זה ילך ברע. כל 1,000 המאמנים צריכים ללכת יחד".
תגובת יו"ר איגוד המאמנים ניסים בכר: “בניגוד לדעת חבריי שהגיבו, אני חושב שיש לנו מאמנים טובים ותפקידנו כאיגוד, כמועדון, או כמנהלים מקצועיים, הוא לכוון אותם, להדריך אותם, להסביר להם ולתת להם כלים להצלחה. אנו כאיגוד, הכנו תוכנית שנתית להשתלמויות ברחבי הארץ. השנה יהיו שש השתלמויות מהצפון ועד הדרום. נאכוף את נושא ההשתלמויות כפי שכתוב בתקנון וכך נהפוך את המאמנים ליותר טובים. להמשיך עם התירוצים לא יעזור לנו. דרכינו באיגוד היא למצוא פתרונות וכך נעשה”.
חלק א’ בסדרה: הכל מתחיל מלמטה