לפני קצת יותר מעשר שנים, אלונה ברקת נכנסה לחיי אוהדי הכדורגל בישראל, כשהפכה לבעלים של הפועל באר שבע. היא עברה המון בכדורגל שלנו, היו תקופות לא קלות, היו תקופות קשות מאוד, היו תקופות שנראה היה שהכל אבוד והיא תיאלץ לעזוב את הקבוצה, אך אין ספק שאם היינו שואלים לפני עשר שנים, אף אחד לא היה מנחש שהיא תוביל את ב”ש למקום שבו היא נמצאת היום.
כי עכשיו, כשאנחנו נכנסים לעונת 2017/18, הקבוצה שלה נמצאת במרחק 90 דקות מעליה לליגת האלופות, הקרם דה לה קרם של הכדורגל העולמי, לאחר שגברה 1:2 על מאריבור בטוטו טרנר. תחשבו על זה שוב, הפועל ב”ש, המועדון שעד לפני כמה שנים היה מזוהה עם ה-7:0 לברצלונה כשהזכירו אירופה, נמצא במרחק נגיעה מלשחק במפעל היוקרתי מכולם, ואסור, פשוט אסור לחבורה של ברק בכר לפספס את זה.
האם ב”ש הנוכחית היא באמת קבוצה ברמה של ליגת האלופות? בכלל לא בטוח. יש לא מעט בעיות בסגל של ברק בכר, בטח לאחר הפציעה של ויטור. השער הראשון של מאריבור חשף את חוסר התיאום בין שיר צדק ללואי טאהא, וגם בהתקפה ובקישור דומה שלאלופת ישראל חסרה יצירתיות, בטח לרמות האלה.
אבל, הפועל ב”ש נהנת מהשיטה שהביאה אותה למפגש נגד מאריבור, קבוצה בהחלט חביבה, אבל כזאת שאם האדומים לא יעברו, הם פשוט לא יסלחו לעצמם. למרות השער המיותר שספגה, ב”ש, שחייבת לפתוח עם פקהרט בחוד במשחק הבא, שווה לפחות שער חוץ אחד בסלובניה, ומזה יהיה קשה למאריבור לחזור.
אחרי כל מה שעשתה למען הקבוצה, לאלונה מגיע להנות מהשמנת של הכדורגל העולמי, לאוהדי ב”ש שעברו כל כך הרבה שנים קשות מגיע לראות משחקים בברנבאו, בסטמפורד ברידג’ ובקאמפ נואו, ולטוני וואקמה (וואו, איזה שער!) מגיעה ההזדמנות להוכיח שגם מול הגדולות של אירופה הוא יכול לחגוג. יש לכם 90 דקות לעשות את זה, אל תפשלו.
הכתוב הינו טור דעה.