בקיץ 2014 כאשר יוסי בניון הודיע כי הוא חוזר לשחק בישראל וחתם במכבי חיפה, ספק אם היה מישהו שחשב ששלוש שנים לאחר מכן, יחתום השחקן המצליח בתולדות הכדורגל הישראלי במועדון השלישי שלו בקדנציה השנייה בליגת העל ופחות סביר שהיה מי שחשב שזאת תהיה בית”ר ירושלים.
ההחלטה של בניון לחזור לשחק בארץ בדיוק כמו ההחלטה להצטרף למועדון מהבירה נבעה מאותו מניע בדיוק – אהבה למשחק. אותה אהבה שגרמה ליוסי להתעלם מניסיון העבר הכושל של כוכבים כדוגמת אייל ברקוביץ’ וחיים רביבו, אותה אהבה שבזכותה השחקן שכבש על הדשא בסנטיאגו ברנבאו, עדיין מתרוצץ באצטדיונים כמו ‘סלה’ באשקלון והי”א באשדוד.
הרבה דברים אפשר להגיד בגנות ההתנהלות של יוסי מאז חזר ארצה לפני שלוש שנים, אבל את התשוקה שיש לו למשחק קשה מאוד למצוא אצל הכדורגלן המודרני וזאת גם הסיבה שקשה מאוד להיות נגדו. בעולם הכדורגל בו שחקנים בורחים לסכומים הגדולים בסין ומוותרים על קריירה תחרותית, קשה שלא לבחור בצד של בניון, שהעדיף הצעה כספית נמוכה מזו שקיבל לדוגמא במכבי פתח תקווה, רק בגלל הרצון לשחק בקבוצה שתקרא תיגר על תארים ומחזיקה בבסיס אוהדים גדול יותר, כזה שיכול לגרום למשהו בלב שלו לזוז.
בעוד שההחלטה שלקח בניון לחזור לשחק בארץ ולא לפרוש הייתה טעות ידועה מראש, החתימה בבית”ר יכולה להשכיח את אותו כישלון רגע לפני הפרישה. לאחר שבעונה האחרונה השחקן בן ה-37 יכול היה סוף סוף להתעסק בכדורגל אחרי הסיוט בכרמל, הוא הוכיח שיש לו לא מעט מה למכור בליגה שלנו מבחינה מקצועית וזאת למרות ההזדמנויות המועטות שקיבל. נכון שאף אחד לא מבטיח ליוסי, סביר שבבית”ר תפקידו המקצועי של יהיה הרבה יותר מרכזי מאשר זה שיועד לו בסגל של ג’ורדי קרויף.
אלי אוחנה במסיבת העיתונאים (אורן בן חקון)מעבר לכך, בניון שאיבד לא מעט מההילה שאפפה אותו לפני שחזר לארץ, יודע שאין דרך טובה להחזיר אותה רגע לפני הפרישה, מאשר לספק עונה גדולה בפרוייקט החדש של אלי אוחנה ואלי טביב. עונה שתשכיח את הריבים הילדותיים עם הקומץ הירוק ותעלים לחלוטין את העובדה שהפך לשחקן קצה הספסל בקריית שלום.
אז נכון שהנבואה ניתנה לשוטים ובמקרה של הקריירה של בניון מאז חזר לארץ הקודש הדבר נכון כפליים, אבל נכון לעכשיו נראה שהחיבור בין המנורה לבין אחד השחקנים הגדולים שידע הכדורגל שלנו הוא לא פחות ממתבקש.
הכתוב הינו טור דעה.