העונה האירופאית הנוכחית של הפועל באר שבע תיחקק חזק בזיכרונותיהם של אוהדיה וגם בספרי הכבוד של הכדורגל הישראלי. ההדחה מול בשיקטאש לא תמחק את הניצחון הגדול על אולימפיאקוס והכמעט קאמבק מול סלטיק במוקדמות ליגת האלופות, ובטח שלא את צמד המשחקים מול אינטר והתיקו המתוק מול סאות’המפטון בשלב הבתים של הליגה האירופית.
על אף ההישגים המרשימים בזירה הבין לאומית, נדמה היה שצמד המשחקים מול האימפריה הטורקית היו תקועים כמו עצם בגרון של ברק בכר וחניכיו. הפציעות החוזרות של שחקני הסגל המשמעותיים והעייפות המצטברת, מחקו גם את הסיכוי הקלוש בו החזיקה אלופת המדינה, טרם העלייה על כר הדשא.
באר שבע עלתה למשחק הראשון מול הקבוצה מאיסטנבול כשמאחוריה כבר 44 משחקים רשמיים בכל המסגרות, עומס שאליו החבורה מהדרום לא הייתה מורגלת, עומס שכבר עלה לה בהדחה מגביע המדינה ובאיבוד פער של 10 נקודות בצמרת הטבלה. פער שהצטמצם עד לכדי שלוש נקודות בלבד ממכבי תל אביב, שמציגה יכולת גבוהה ומנצחת משחקים בקלות, בעוד הבאר שבעים שחגגו עם חמישיות ורביעיות בתחילת העונה, מזיעים בשביל כל נקודה.
אלונה ברקת ביציע, צריכה להסתכל על חצי הכוס המלאה (רדאד ג'בארה)אלונה ברקת יודעת, שמעבר ליוקרה הטמונה בזכייה באליפות שנייה ברציפות, הנפה נוספת היא גם בעלת חשיבות רבה להמשכיות ולבניית המסורת של המועדון באירופה. לכן, הבעלים צריכה להסתכל על חצי הכוס המלאה לאחר ההדחה, מכיוון שכעת הקבוצה שלה תוכל להתמקד אך ורק בניסיון לשחזר את ההישג של שלום אביטן וחבריו מאמצע שנות ה-70, כשהביאו לנגב שתי אליפויות רצופות.
החבורה הצהובה של ליטו וידיגל, שתנסה למנוע מהדרומיים את ההישג המרשים, חוותה על בשרה בעונה שעברה את נזקי הקמפיין האירופאי, כשלא הצליחה לעמוד בקצב הבאר שבעי בפלייאוף ושילמה על כך באיבוד התואר. אצל באר שבע נראה שהמצב טיפה שונה, הנפילה שלה הגיעה בשלב מוקדם יותר מזאת של הצהובים אשתקד, וכעת לבכר וחניכיו יש מספיק זמן לתקן ולעלות בחזרה על דרך המלך בדרך לשמירה על התואר.
הכתוב הינו טור דעה