בעונת 1992/93, במהלך עוד דרבי סוער, בעט מגן הפועל תל אביב גל הרשליקוביץ בפראות בראשו של שחקן מכבי ת”א, נעם שוהם, תוך כדי ניסיון להרחיק כדור מאזור רחבת האדומים. שופט המשחק, יצחק בן יצחק, לא היסס לרגע ושלף למגן את הכרטיס האדום ללא כל ויכוח, הן מצד השחקן והן מצד שאר השחקנים על הדשא ויושבי הספסל. האם הרשליקוביץ היה מקבל כרטיס אדום אילו היה מבצע עבירה דומה בדרבי התל אביבי האחרון? כלל לא בטוח.
הפועל תל אביב היא שם דבר בכדורגל הישראלי, אחת הקבוצות המפוארות והמעוטרות שהיו פה וחלק בלתי נפרד, מן הסתם, מהדרבי התל אביבי, המשחק הכי גדול בכדורגל הישראלי. כאשר נכס כל כך חשוב למותג הקרוי "כדורגל ישראלי" נמצא במצב אנוש ומתפורר להתאחדות ולמנהלת מול העיניים, סביר להניח שהתגובה למאורע תהיה התגייסות כוללת למען הקבוצה. ואכן, שני הגופים הללו הוציאו הודעה שבה אמרו שיעשו הכל על מנת לעזור להפועל תל אביב.
שחקני הפועל ת"א. זוכים לתמיכה מההתאחדות והמנהלת (רדאד ג'בארה)אפשר להבין את זה, לא כאן הבעיה. במשחק הדרבי, על מנגינת השיר הידוע לשמצה "שתהיה שואה למכבי", שרו אלפי אוהדים אדומים לשחקניהם "תשברו להם את רגליים". שחקני הפועל תל אביב, ולא בפעם הראשונה, התחברו מאוד למילות השיר, ואכן עלו למגרש על מנת לכסח ולפגוע ללא הכרה, או במילים אחרות, "להביא רגליים" של שחקני מכבי. המשחק החל בתיקול מכוער של בן רייכרט על גל אלברמן כבר בדקה השלישית, שגרם לכך שהקפטן הצהוב צלע עד לסיום המשחק, המשיך עם עבירה פראית של גל שיש על ברק יצחקי ועבירה דומה של עופר ורטה, שגלש עם שתי רגליים קדימה ופגע באבי ריקן.
לקראת הסיום התרחש האירוע הקשה ביותר, הנגיחה הפראית של בן רייכרט בראשו של אייל גולסה, שהייתה מזעזעת לצפייה עבור צופי הטלוויזיה ועוד יותר עבור אלו שנכחו במגרש. הצפייה בהילוך החוזר, שלא מומלצת אפילו למזוכיסטים שבינכם, לא פחות ממזעזעת. האיחור של רייכרט בכניסה, עוצמת הנגיחה שלו וכמובן אייל גולסה חסר האונים שסופג את הפגיעה בראשו. אם לקהל ביציע היה קשה לראות את זה, אני לא רוצה לדמיין מה עבר על אשתו של גולסה ושאר בני משפחתו ברגע שזה קרה. שני השחקנים, אגב, בילו את הלילה בבית חולים בסופו של דבר. כמו כן, יש גם בונוס, לקראת סוף המשחק ירק עומרי אלטמן לכאורה לעבר שוער מכבי תל אביב פרדראג ראיקוביץ', סתם ככה, לעיני צוות השיפוט, שפשוט החליט לא להגיב גם לאירוע הזה.
בן רייכרט ואייל גולסה שרועים על הדשא (נעם מורנו)כעת, בואו נדבר על צוות השיפוט בראשות רועי ריינשרייבר. מעט מאוד שופטים בליגת העל הוכיחו בצורה כה מובהקת שהם פשוט לא מסוגלים לנהל דרבי. אלו שהוכיחו זאת, לא שובצו יותר למשחקים בקליבר שכזה. לעומתם, ריינשרייבר, שיש לו חלק לא קטן באחד הביזיונות הגדולים בכדורגל הישראלי בעשור האחרון, "דרבי פואד", קיבל במתנה את האחריות הכבדה - לשפוט בדרבי התל אביבי פעם נוספת. ובכן, השיפוט של ריינשרייבר וצוות השיפוט שלו היה מחפיר ובעיקר חסר אחריות. בדיוק כמו באותו דרבי שפוצץ, להתנהלות הרופסת שלו היה חלק גדול במתרחש על כר הדשא ואפשר לומר שהוא איבד את המשחק כבר בדקה השלישית.
שני כרטיסים אדומים, לפחות, היו צריכים להישלף לשחקני הפועל תל אביב על מנת לשמור על ערך הספורטיביות וחשוב מכך – לשמור על שחקני מכבי תל אביב שהפכו משחקני כדורגל לקורבנות התסכול של השחקנים האדומים. מרתיחה הרבה יותר היא תגובת איגוד השופטים, ששיבח את ניהול המשחק צוות השיפוט וציין אף שמדובר בהצלחה נוכח העובדה כי רק לפני שנתיים הוא שפט בדרבי שפוצץ.
רועי ריינשרייבר. הדרבי גדול עליו (עמרי שטיין)מבולבלים? גם אנחנו. הרצון לעזור להפועל תל אביב הוא מובן, אבל הפעם הוא חצה כל גבול אפשרי. ההתאחדות לכדורגל הכשירה את הקרקע לכך שלא משנה מה יקרה בהפועל תל אביב, בין אם על הדשא ובין אם לא, בין אם חוקי ובין אם לא, הדין שלה שונה משל שאר הליגה. זו, בשורה התחתונה, הסיבה ששחקני הפועל מרשים לעצמם להעלות לדשא ולשחק בצורה כה חסרת אחריות. "לא ירחיקו אותנו? הרווחנו, ירחיקו אותנו? נתלונן לתקשורת על שיפוט מגמתי לטובת מכבי".
עכשיו זה הזמן, לפני שיהיה מאוחר מדי, לקבוע גבולות: להעמיד לדין את עמרי אלטמן על היריקה, אם אכן יתברר במאת האחוזים שהייתה כזו, שנקלטה במסכי הטלוויזיה ולהרחיקו (כפי שהיה קורה לכל שחקן בקבוצה אחרת בליגה), וכמו כן להעמיד לדין את בן רייכרט על העבירה הברוטאלית שביצע (על אף שקיבל בגינה רק כרטיס צהוב). בהתאחדות לכדורגל צריכים להבין שערך הספורטיביות ושמירה על הספורטאים שעולים על כר הדשא חשובים יותר מכל רצון לעזור לקבוצה גדולה בקריסה. דין הפועל תל אביב כדין שאר קבוצות הליגה.
הכתוב הינו טור דעה.