לחיות עוד חודש: מה היה חסר לישראל בקמפיין

1. צפון אירלנד. זה היה עוד ערב אפרפר וחסר טעם באצטדיון משבית השמחות ברמת גן. ישראל נגד צפון אירלנד. משחק סיום קמפיין מוקדמות מונדיאל 2014. האווירה הייתה איומה, המשחק נורא, 13 אלף הנוכחים יצאו בתחושה של בזבוז זמן ועל הדשא שתי הנבחרות סיימו משחק לפרוטוקול ב-1:1 משמים. טוטאל גארבג' טיים.

אתרי האינטרנט השחיזו סכינים בסיום.  "מביך", "טוב שנגמר", "משחק בין נבחרת חלשה מאוד ואחת עוד יותר חלשה". אלי גוטמן דיבר בסיום על "קמפיין סביר שאופיין בחוסר יציבות". ביברס נאתכו, שלא כהרגלו, יצא עצבני והחליף את התשובות האופייניות במיני מתקפה על הקהל והאווירה. ישראל סיימה את הקמפיין שלישית עם 14 נקודות, שבע פחות מפורטוגל השנייה. צפון אירלנד סיימה חמישית עם שבע נקודות בלבד.

שנתיים עברו מאז אותו יום, 15 באוקטובר 2013. בישראל דיברו השבוע על "המשחק הכי חשוב שלנו בשנים האחרונות". למעלה מ-30 אלף אוהדים פטריוטים ומשולהבים צפויים להגיע לטדי לקרב הראשון מבין שניים על המקום השלישי. רק שכמה אלפי קילומטרים מכאן, בבלפסט, הצפון אירים "החלשים" ציינו משחק היסטורי על אמת ועלו ליורו. סטיבן דייויס, שכבש את השוויון ברמת גן, הפך לגיבור לאומי של ממש עם צמד ב-1:3 על יוון.

צפון אירלנד עלתה ליורו בפעם הראשונה בתולדותיה, גם וויילס, איסלנד וסלובקיה יעשו היסטוריה, אלבניה רחוקה ניצחון מעלייה, פולין צריכה עוד נקודה, רומניה והונגריה ייאבקו על הכרטיס במחזור האחרון. ואנחנו? כמו ג'ק באוור בעונה האחרונה (והגרועה) של 24, מקווים לחיות עוד יום. או במקרה שלנו, עוד חודש.

שחקני צפון אירלנד חוגגים. שנתיים אחרי רמת גן (רויטרס)

לפני שנתיים, במהלך אותה סערת רגשות, נאתכו שחרר את המשפט: "לא התקדמנו בקמפיין הזה כי סיימנו באותו מקום כמו הקודם". אז מה אתם אומרים על הקמפיין הנוכחי? שינוי הפורמט והעובדה שהפעם המקום השלישי מבטיח אופציה לפרס משנים את השורה התחתונה או שבעצם לא שמנו לב שמדובר בעוד מאותו הדבר? כי איפשהו זה קצת מרגיש ששיווקו לנו את אותו מוצר באריזה קצת יותר נוצצת, אבל בעצם אין שום שינוי. כמו ההבדל בין גביע אופ"א לליגה האירופית, בין כוכב נולד לכוכב הבא.

ישראל סיימה את שלושת הקמפיינים האחרונים עם 16, 16 ו-14 נקודות. שני מחזורים לסיום, יש לנבחרת 13 נקודות והמשמעות היא ששינוי גדול כנראה לא יהיה. בכלל, מאז חרפת דנמרק, ישראל סיימה חמישה קמפיינים במקום השלישי ושניים ברביעי. אז מה אתם אומרים, התקדמנו?   

2. אומץ. הקמפיין הזה, איך שלא יסתיים, היה שונה מקודמו. נבחרת ישראל הפכה יותר "גוטמנית": סגל יציב ללא שינויים דרסטיים, חבורה ממושמעת טקטית שעומדת הרבה יותר טוב על המגרש ויודעת להוציא לפועל תכנית משחק. לא עוד התבזויות או הופעות אנמיות כמו בקמפיינים קודמים, ישראל של גוטמן נראתה יותר מחויבת גם כשלא היטיבה לשחק וברוב המקרים שמרה על יציבות ברמה. היא הרוויחה שחקנים כמו ניר ביטון, אופיר מרציאנו, אלי דסה ומונס דאבור והראתה עומק מרשים ותלות מינימלית בשחקן בודד, כשהתמודדה היטב עם פציעות. היה חסר לה דבר מרכזי אחד: אומץ.

שחקני הנבחרת חזרו במהלך הקמפיין בראיונות על מנטרה די קבועה: "זה מה שאנחנו שווים". הם לא טועים. כשערן זהבי אומר שהחלום שלו הוא להגיע ליורו כי למונדיאל יהיה קשה יותר, הוא מדבר כריאליסט וגם הוא לא טועה. ישראל לא טובה מבלגיה, וויילס ובוסניה, אבל מצד שני, גם לאיסלנד אין שחקנים ברמה של הולנד, צ'כיה וטורקיה. אז אולי אין פסול בלהכיר בכוח האמיתי שלך ולחשוב במשחקים מסוימים כמו אנדרדוג, אבל אתם יודעים מה קורה למי שלא מעז. למי שלא חולם. 

זהבי, גוטמן ונאתכו. אתם יודעים מה קורה למי שלא מעז (עמית מצפה)

שינוי הפורמט בחסות מישל "רובין הוד" פלאטיני (רגע לפני שבכירי פיפ"א לקחו אותו איתם לתהום) הביא לתופעה מעניינת. הנבחרות הגדולות הבינו שיהיה להן קל יותר להעפיל והורידו הילוך. נבחרות קטנות יותר שהבינו שצריך להגדיר מטרות מחדש והסתערו על הקמפיין הרוויחו. ישראל לעומת זאת באה בגישה של מה שעשינו עד עכשיו יספיק והגיעה בדיוק לאותו מקום.

הנבחרת לא איכזבה כמו בוסניה, הולנד, יוון, סרביה, מונטנגרו ואפילו רוסיה, אבל מה שמפריד בינה לבין השתייכות לחבורת הסנסציוניות הוא ניצחון גדול. ולא, לא מול קפריסין. הכוונה היא לניצחון גדול באמת שמשפיע גם בטבלה. זה לא קרה מול וויילס או בלגיה. השאיפה שזה יקרה בפלייאוף בנובמבר. עד אז, הגיע הזמן להפסיק עם התיוגים וההגדרות. אחת המטרות העיקריות של הקמפיין הבא תהיה למצוא את שביל הזהב בין ניפוח ציפיות, הקטנת ציפיות, ריאליזם ופנטזיות. ישראל צריכה ללמוד לכוון גבוה ולהישאר בחיים.

3. קפריסין. כריס קולמן, האיש והז'קט שאף פעם לא יורד, הגיע מיוזע לעמדת הראיונות אחרי ה-0:1 הקשה של וויילס על קפריסין שהושג בזכות נגיחה של גארת' בייל בדקה ה-82. "חם", הוא התלונן וניגב את הזיעה ממצחו. "היה מגרש גרוע, שופט לא הרבה יותר טוב, אבל הוכחנו שאנחנו מסוגלים להתמודד". שלושה ימים עברו. קפריסין מיררה את החיים גם לבלגיה והפעם ספגה מאדן הזאר בדקה ה-85. מארק וילמוטס, אחד שממש לא יודע לסתום את הפה, לא ידע את נפשו: "ההופעה הכי גרועה שראיתי. הזאר היה הכי גרוע על המגרש". גם קווין דה בראונה ודריס מרטנס הצטרפו למאמן: "המשחק הכי גרוע ששיחקנו בו".

הבלגים לא שכחו את קפריסין. גם השבוע, רגע לפני ההעפלה ליורו, וילמוטס נזכר במופע האימים בניקוסיה, הזכיר לכולם שכמה משחקניו הגיעו ללא כושר משחק והלין על הקושי של בלגיה לשחק נגד נבחרות שמצופפות ולא נותנות לה שטחים. אפילו קולמן תירץ את ה-0:0 מול ישראל באנרגיות ששרפו שחקניו במשחק ב-GSP ובטיסות הארוכות אליו וממנו. קפריסין מיררה לבלגים ובעיקר לוולשים את החיים ולמרות העובדה שסיימה בלי נקודות, היא זו שיצאה מחוזקת.

שחקני קפריסין. יצאו מחוזקים למרות אובדן הנקודות (רויטרס)

עיתונאים ופרשנים באי העריכו השבוע שהמטרה תהיה זהה. לעצבן את ישראל, להלחיץ אותה, לבעוט בה ולתת לכוכביה את היחס שקיבלו בייל והזאר. גוטמן דיבר השבוע על נבחרת קשה, אבל קפריסין היא יותר מקשה. היא נבחרת מעצבנת וטקטית שלמדה די מאוחר שאם יש לך שאיפות להגיע רחוק בסגל קצר ולא מרשים, אתה קודם כל צריך למרר את החיים ליריבה ולעמוד כמו שצריך על המגרש מבחינה הגנתית. כשאתה פוגש יריבה כזאת, שהיא גם לא לחוצה וגם מלאה באופטימיות, אתה צריך להבקיע שער מהיר שיגרום לה לצאת מתכנית המשחק ולפתוח. בטח לא להסתמך על המזל ולחכות לדקות האחרונות כי לישראל אין עדיין שחקני הכרעה ברמה של בייל והזאר. ויסלח לנו הקורא זהבי.

קפריסין החזיקה יותר בכדור מול וויילס (מה שישראל לא עשתה בסמי עופר) ואפילו איימה יותר על השער, אבל בשני המשחקים יחד רשמה ארבעה ניסיונות למסגרת. למרות זאת, הקמפיין הקפריסאי מוגדר כהצלחה. הליך חילופי הדורות בעיצומו, המאמן פאמבוס חריסטודולו הפך את הנבחרת לממושמעת והוסיף אלמנטים של טקטיקה. מבחינת הקפריסאים, אחרי שורה של הפסדי בית מביכים בשנים האחרונות, להסתכל לוויילס ובלגיה בעיניים זה הישג שמוכיח להם שחסר עוד קצת בפרטים הקטנים. מבחינתם, להגיע למחזורים האחרונים עם סיכוי לפלייאוף זה מעל ומעבר לציפיות. הם, בניגוד אלינו, מסתכלים על הדרך.

4. אם וכאשר. בואו נסתכל קדימה אל הפלייאוף. הקרב על הכרטיס האוטומטי דרך המקום השלישי הטוב ביותר מסובך. אוקראינה תלויה בעצמה, אבל היא זקוקה לניצחון על ספרד במחזור האחרון. הונגריה נמצאת בעמדה מצוינת ואם לא תעפיל דרך המקום השני ואוקראינה לא תנצח, היא תהיה השלישית הטובה ביותר. למעשה, בנוסף לשתיים הללו, רוב הנבחרות שבמקום השלישי אירלנד, קרואטיה, אלבניה ושבדיה עדיין יכולות לעלות אוטומטית דרך המקום השני.

שני דברים בטוחים: ישראל לא תעלה ליורו דרך המקום השני או המקום השלישי הטוב ביותר והיא לא תהיה מדורגת בשלב הפלייאוף. המדורגות ייקבעו על ידי הניקוד בדרוג אופ"א שייסגר אחרי כל המשחקים בשלב הבתים. כרגע, ישראל (מקום 27) שישית מתוך השמונה והסיכוי שדברים ישתנו נמוך מאוד.

נבחרת קרואטיה. הדרך ליורו עוד ארוכה. מאוד

קשה לשרטט יריבות אפשריות, אבל אפשר לעשות זאת בזהירות. בסיטואציה הגרועה מבחינת ישראל. הולנד עוקפת את טורקיה ומסיימת במקום השלישי, אוקראינה מפסידה לספרד, קרואטיה נשארת במקום השלישי, פולין עולה אוטומטית על חשבון אירלנד ואלבניה עוקפת את דנמרק ושולחת אותה לפלייאוף. אז תוכל לקבל ישראל אחת מארבע המעצמות: הולנד על כוכבי הענק, קרואטיה המאיימת, דנמרק בשחזור של פלייאוף מוקדמות יורו 2000 ואוקראינה שאת ההבדלים בינה לבין ישראל ראינו בשבוע שעבר בסמי עופר.

במצב קצת יותר נוח (בו הונגריה מסיימת שנייה בבית, הולנד נשארת בחוץ, אלבניה מפסידה לארמניה במחזור האחרון והאירים מפתיעים בפולין) היריבות יכולות להיות פולין, רומניה, שבדיה ונורבגיה. קשה, אבל קצת יותר מציאותי. כך או כך, זלאטן, לבנדובסקי, מודריץ', רובן, ירמולנקו או פינטילי והובאן. הדרך של ישראל ליורו 2016 מאוד מאוד מאוד ארוכה.  

5. פוליטיקה. לפעמים קשה לנתק את הפוליטיקה מהכדורגל, במיוחד כשהמצב הביטחוני בארץ מדכא ומחורבן ולכן כולם מחפשים סיבה להתעודד ולהרגיש גאווה לאומית. הניצחון של בית"ר ירושלים בסכנין הוא לא גאווה לאומית, גם אם כמה משחקני בית"ר והרבה יותר מדי אוהדים בארץ התייחסו אליו כאילו הכניעו את האויב שמנגד. החגיגות היו מופע פופוליזם לאומני וזול. בית"ר לא מייצגת את העם וסכנין היא לא האויב. הנה גישה שפויה יותר. נבחרת ישראל כן מייצגת את העם וקפריסין היא יריבה ספורטיבית סימפטית והפעם ניצחון כן צריך לשפר במעט את המורל ולהעצים את הפטריוטיות. אה, כן. פטריוטיות לא שווה לאומנות.  

נתניהו. קשה להתנתק מהמצב הבטחוני (רדאד ג´בארה)

נ.ב, כל נבחרת אחרת שהיא לא קפריסין לא הייתה מוכנה בשום מצב להגיע לישראל בזמן מתקפת טרור. אז תודה לחברים מהאי השכן, ומקווים שלא נצטרך אתכם כדי לארח את המשחק בפלייאוף. אם וכאשר.

6. המשחק בציוץ: