שלזינגר: בכיתי הרבה, לקחו לי את השקעת חיי

אליס שלזינגר לא תכננה שהחזרה שלה לג'ודו אחרי ההפסקה הגדולה, תלווה בהצלחות ובניצחונות. בטח לא אחרי שנתיים בחוץ, תקופה שלפעמים יכולה לחסל קריירה של ספורטאי. שלזינגר עברה שנתיים קשות מאוד, במהלכן חשבה שכבר לא תחזור להתחרות בענף הספורט שגדלה לתוכו, והפך להיות חלק בלתי נפרד מחייה.

מי שייצגה את ישראל בשתי אולימפיאדות (בייג'ינג ולונדון) ונחשבה להבטחה גדולה, נאלצה להתמודד עם מלחמת עולם באיגוד הג'ודו, שתחילה כלל לא הסכים להעניק לה את השחרור הבינלאומי. אך בזכות מאבק משפטי בלתי מתפשר וקשה מאוד עם השמצות הדדיות, לצד עבודה מעולה של עורך דינה אמיר רוזנברג, עשתה שלזינגר את מה שלא חשבה אי פעם שתיאלץ לעשות, לעבור להתחרות תחת דגל מדינה אחרת, בריטניה, היות שבאיגוד הג'ודו הסכימו שתמשיך להתחרות פה רק אם תעלה בקטגוריית המשקל.

בין לבין, כאשר לא התחרתה בג'ודו, הוכיחה שלזינגר שהיא ספורטאית בכל רמ"ח אבריה ואף הוכתרה כאלופת העולם בסמבו.

כעת, לאחר שנתיים בהן עברה תקופה קשה ביותר, שלזינגר בת ה-26 רושמת התחלה חדשה. היא החלה לייצג את בריטניה בחודשים האחרונים וזכתה באליפות המדינה, כאשר בחודש שעבר הג'ודוקא כבר זכתה במדליית הזהב בתחרות הגראנד פרי בדיסלדורף שבגרמניה.

לאחר שתיקה ארוכה, שלזינגר מדברת על הכל בראיון בלעדי ל-ONE; על כל מה שעברה, המחשבות, הקשיים, התהייה האם סיימה עם הג'ודו, המעבר להתחרות תחת דגל בריטניה, היריבות עם ירדן ג'רבי, החיים לצד מאמנה ובן זוגה פבל מוסין, החתונה המתוכננת, כמה ילדים היא רוצה ועוד...

אליס, איך ההרגשה לייצג את בריטניה, לעלות לפודיום ולזכות במדליה עבור מדינה אחרת?
"בהתחלה זה היה קצת מוזר מן הסתם, לאחר ששנים ייצגתי את ישראל. אבל אני חושבת שלאט-לאט אני מתחברת לנבחרת ומרגישה חלק ממנה. זה המצב הנתון, אני מתחילה להבין ולהפנים את זה".

שלזינגר: "לא יכולה לראות את החיים שלי בלי הג'ודו" (יניב גונן)

בחלומות הכי שחורים שלך, חשבת שבמקום לשיר את "התקווה" תשירי את ההמנון הבריטי?
"בחלומות הכי גרועים שלי לא חשבתי שאי פעם אייצג מדינה אחרת. זה קרה ובסך הכל אני צריכה להגיד תודה ענקית שכן הייתה לי אפשרות לעשות זאת, כי בחלומות היותר גרועים שלי לא הייתי מייצגת אף מדינה. אני חושבת שמאיזשהו מקום מאז שחזרתי לג'ודו, אני לא יכולה לראות את החיים שלי בלעדיו".

היה איזשהו שלב שחשבת שסיימת עם הג'ודו?
"כמובן שהמחשבות עברו בראש, זמן ההמתנה הלך ונמשך וזה לא היה פשוט בכלל. היה שלב שחשבתי שיכול להיות שאני לא חוזרת לג'ודו. היה לי קשה מאוד לקבל את זה. מאוד רציתי לחזור, כי זה המקום שלי. בשלב מסוים אמרתי לעצמי 'כרגע אני לא בג'ודו וצריכה להתרכז בסמבו'. התרכזתי בתחרויות הסמבו והפסקתי לחשוב ג'ודו, להיות במקום הרע ההוא, כי סך הכל זה לא היה מקום טוב להיות בו גם מבחינה נפשית".

במבט לאחור איך את רואה את כל מה שנעשה לך?
"במבט לאחור אני משתדלת שלא לחשוב על זה. אלה שנתיים שאני לא יכולה לתאר במילים, לא רוצה לחשוב עליהם. אם אני כבר חושבת, זה רק על הדברים הטובים שלקחתי מהתקופה הזו, שיצאתי מחוזקת מכל הסיפור".

במשפט אחד, איך את מסכמת את התקופה הזו?
"השנתיים הקשות של חיי".

סיוט?
"כן".

שלזינגר זוכה באליפות בריטניה: "מרגישה שייכת" (איגוד הג´ודו הבריטי)

"כאן באנגליה אני מרגישה הרבה יותר שייכת מכל מדינה אחרת"
הסאגה המרכזית שעשתה את כל השנתיים הללו לכל-כך קשות עבור שלזינגר, נגעה בהחלטתה לעבור ולהתחרות עבור בריטניה. באיגוד הג'ודו הישראלי הערימו קשיים רבים על הג'ודאית ונמנעו תחילה מלאשר לה את טופס השחרור הבינלאומי, אך בסופו של דבר שלזינגר ניצחה במאבק המשפטי הארוך והמתיש.

התנהל משפט לא קל כאשר ביקשת להשתחרר מישראל, איגוד הג'ודו ניסה לכפות עליך בדיקה פסיכיאטרית
"אני משתדלת שלא לחשוב על זה. הייתי במקום הזה שנתיים, זה לא טוב בשבילי ואני לא אוהבת להיזכר בזה. קרו הרבה דברים ועכשיו אני שמה אותם מאחוריי עם מוטיבציה קדימה ומחשבות חיוביות".

את מתחרה במשקל של 63 ק"ג. באיזה כושר את? איך חזרת אחרי ההפסקה שנכפתה עליך?
"הכושר שלי סביר פלוס יחסית למנוחה של שנתיים בהן לא התאמנתי. אני לא מרגישה בשיא כי השנתיים האלה פגעו בי, אך אני חוזרת לאט-לאט להתחרות. כיום זה לא קל לחזור להתחרות פיזית ומלכתחילה זה לא קל נפשית. זה משהו שאני מתרגלת. ניצחתי בתחרויות ספורטאיות שעשו את כל הסבב, גם בצמרת העולמית. יש לי את מה שצריך, אבל עליי עוד לעבוד קשה כדי שהכל יתחבר".

למה בחרת דווקא בבריטניה, בגלל הדרכון?
"כן, אני חושבת שבסופו של דבר זה מקום שאני מרגישה שהוא גם שלי. אמא שלי גדלה באנגליה, אנגלית בשבילי זו שפת אם מילדות ויש לי משפחה שגרה כאן. אני מרגישה הרבה יותר שייכת כאן מבכל מדינה אחרת".

איך האנגלים קיבלו אותך?
"אני מרגישה מוערכת מחדש. הם חושבים שאני גודא'ית טובה, ההיפך מכל מה שאמרו לי בשנתיים האחרונות באיגוד הג'ודו. אני אמנם מוערכת בציבור, אך באיגוד הג'ודו אותם אנשים שעשו לי את מה שעשו, ניסו להגיד שאני לא מספיק טובה ובסוף זה משבש לך דברים בראש".

כעת המטרה היא להביא מדליה אולימפית?
"המטרה זו מדליה, אבל זה לא קשור לשנתיים האלה ולכל הדרך והתהליך שעברתי. נכון, המטרה בסופו של דבר היא להביא מדליה, אבל אני חושבת שעברתי בשנתיים האלה דברים הרבה יותר שווים בחיים ממדליה אולימפית, אם יש בזה היגיון מסוים".

שלזינגר מקפצת באימון. "בבריטניה אני מרגישה מוערכת מחדש" (יניב גונן)

זה אפשר לך להסתכל על החיים בפרספקטיבה אחרת?
"קודם כל, זה נתן לי פרספקטיבה אחרת לחיים. הייתי אדם אחר לחלוטין לטוב ולרע לפני שזה קרה, אדם אחר במחשבות שלי, בדעות שלי, בהכל. ביום אחד הכל השתנה".

לדוגמה?
"הייתי מאוד תמימה לפני השנתיים האחרונות. לפני כל מה שקרה, בכלל לא ידעתי שזה יכול להגיע למצב כזה. כשאתה מתאכזב כל כך הרבה פעמים, אתה משתנה כאדם לטובה ולרעה. אני מאוד מקווה לחזור להיות אדם שמאמין בטוב וסומך על אנשים".

את מאמינה פחות בבני אדם כיום?
"כן, אני חושבת שכן. יש את האנשים שנשארו לידי, שהיו הכי מדהימים בעולם ובחיים לא הייתי עוברת את זה בלעדיהם. אך מצד שני היו הרבה אנשים שחשבתי שיישארו לידי, אבל בסופו של דבר הם הפנו לי את הגב".

כמו מי?
"לא חשוב, מי שעשה את זה יודע. האנשים שכן נשארו, יהיו איתי במשך כל החיים, אז זה גם חיובי".

"היה הרבה בכי, לקחו לי את הדבר שהשקעתי בו את כל החיים"
את אמורה להופיע באולימפיאדה שלישית. את מרגישה בוגרת יותר? זה לימד אותך דברים?
"כן, אין ספק, אך כרגע אני לא כל כך חושבת על האולימפיאדה. אני חושבת איך לחזור לכושר ולהשיב את כל מה שאיבדתי בדרך. אם אחזור להיות הגודא'ית שהייתי לפני כן, אז תהיה אולימפיאדה. אם לא, אז לא תהיה אולימפיאדה".

את חוששת שלא תחזרי?
"היום פחות, אך לפני שחזרתי לא ידעתי מה מצבי. אחרי התחרויות אני קצת יותר אופטימית בנוגע למה שאני מסוגלת לעשות. זה שהצלחתי לחזור, זה ניצחון כנגד כל הסיכויים. עם שלוש מדליות, אני לא ציפיתי ולא ידעתי איך להתאקלם. חשבתי שייקח לי יותר זמן, זו סיטואציה שאתה לא יודע איך להתמודד איתה. כל מי שרואה אותי כיום על המזרן, אומר שאני נראית אחרת. מה זה אומר? אני לא יודעת, אבל בקטע טוב. אולי זו נחישות רבה יותר שאני מפגינה. אני לא מרגישה שונה".

שלזינגר: "מקווה לחזור להיות אדם שסומך על אנשים" (יניב גונן)

היה בכי בשנתיים האלה?
"עדיף שתשאל אם היה יום בו שמחתי, כי לא היה יום כזה וגם אם כן, אפשר לספור את הימים האלה על האצבעות. היה הרבה בכי והרבה תסכול. לקחו לי את הדבר הכי חשוב, שהשקעתי בו את כל החיים, ויום אחד אני קמה ולא יכולה לעשות אותו. אין אדם שהיה מקבל את זה בקלילות".

לקחת את המקום הראשון באליפות בריטניה. היה מוזר מבחינתך לזכות שם כישראלית?
"שם עוד לא הייתי חלק מן הנבחרת הבריטית, אז זה נראה מוזר. הסתכלו עליי במבטים של 'מי את?'. כיום אני כבר חלק מהנבחרת וממש טוב לי, קיבלו אותי בצורה יוצאת מן הכלל".

יש תחרות בקטגוריית המשקל שלך?
"יש עוד ספורטאית שחוזרת להתחרות במארס ועוד כמה צעירות לא רעות בכלל".

כישראלית, לא מפריע לך להתחרות עבור מדינה זרה, עם כל המלחמה ואיך שקיבלו אותנו בעולם?
"הרבה לא ידעו בכלל מה הסיפור עם כל המלחמה כאן, לא מבינים מי נלחם עם מי. מקבלים אותי כבריטית, לא מסתכלים עליי אחרת".

אליס שלזינגר ועו"ד אמיר רוזנברג. עברו דרך ארוכה (רדאד ג´בארה)

טוב, יש לך שם בינלאומי
"השם הכי אנגלי שיש".

אמרת לאמא תודה?
"כל השמות שלנו כאלה, ששת האחים. חווינו את התרבות האנגלית בתור ילדים".

"כשאפגוש את ג'רבי לא יהיה שלום, אבל גם לא תהיה מלחמה"
כשחוזרים לאן שכל הסיפור התחיל, חייבים להזכיר את ירדן ג'רבי. אלמלא הג'ודאית עטורת ההישגים שגרפה מדליות זהב וכסף באליפות העולם, יכול להיות שדרכה של שלזינגר הייתה נסללת בצורה אחרת.

כעת כשאת מייצגת את בריטניה, תפגשי את ירדן ג'רבי?
"סביר להניח שזה יקרה".

יהיה שלום?
"למרות כל מה שקרה לי בחיים, מעולם לא היה לי משהו אישי עם ירדן. לא יהיה שלום, אבל גם לא תהיה מלחמה. היא כמו כל ספורטאית ממדינה אחרת עבורי".

ירדן ג´רבי. "מעולם לא היה לי משהו אישי איתה. היא כמו כל ספורטאית מבחינתי"

אתן מדברות?
"לא".

הפעם האחרונה שהתחרתן האחת נגד השנייה הייתה לפני שנתיים במסגרת גראנד פרי. האם ג'רבי טובה יותר היום? את כועסת עליה?
"אני לא במקום הזה. אין לי כעס כלפיה, ממש לא. היא ספורטאית מצוינת בפני עצמה, לי פשוט לא נתנו הזדמנות להראות שגם אני הייתי יכולה להיות ספורטאית טובה".

כששתיכן בשיא, מי יותר טובה?
"לכל אחת יש את האיכויות שלה. יש כל כך הרבה גוד'איות מעולות, זאת מנצחת את זו, זו את השנייה. ברמה הזו כולן טובות. אחת יותר טובה מבחינה טכנית, השנייה יותר טובה טקטית, לשלישית יש כושר יותר טוב. כל אחת במה שהיא יותר טובה באותו היום".

למה את חושבת שמשה פונטי עשה לך את מה שהוא עשה?
"זה די ברור, ירדן חניכה של המועדון שלו, מיטב, אין לי הסבר אחר. הבנתי זאת באותו יום שהוא אמר לי שאני ספורטאית פחות טובה. לא משנה מי תהיה יותר בכירה, ירדן תטוס. זה היה שבוע אחרי שחזרתי מהאולימפיאדה. אני את האולימפיאדה הרווחתי ביושר ולא בשום דרך אחרת. הייתי מדורגת רביעית בעולם וירדן לא הייתה בשמינייה, אז להגיד אז שאני פחות טובה? הוא עשה את הבחירה שלו, זה בסדר".

אם היית חניכה של פונטי ולא של פבל, הכל היה מסתיים אחרת?
"אני כמעט בטוחה שכן".

משה פונטי. "ירדן חניכה שלו, אין לי הסבר אחר" (יוסי ציפקיס)

"שלמה עם המקום של פבל כמאמן וכבן זוג, אנו יודעים להתנתק"
כשזה מגיע לעמדת המאמן, המקרה של שלזינגר די נדיר. מאמנה של הג'ודאית, פבל מוסין, הוא גם בן זוגה. אלא שכששואלים את שלזינגר, היא רואה בכך בעיקר יתרונות.

האם ניסו לחבל ביחסים שלך עם פבל?
"גם אם ניסו, לא התייחסנו. אנחנו מאוד מגובשים מבחינת היחסים המקצועיים וגם הזוגיים, כך שאני לא חושבת ששמים לב. אנחנו ממש לא מתייחסים לזה".

היו שטענו שזה לא מקצועי, גם מאמן וגם בן זוג
"בסופו של דבר הבאנו תוצאות, אז אנשים יכולים לדבר".

אמרו שאת צריכה מאמן אחר
"לא הסכמתי עם זה. אני מאוד שלמה עם המקום של פבל כמאמן שלי".

אליס שלזינגר ופבל מוסין במהלך אימון. יודעים להפריד (יניב גונן)

גם באנגליה הוא מלווה אותך. הבריטים קיבלו את זה כעסקת חבילה?
"הוא מלווה אותי. הוא לא יושב על הקווים, אבל מאוד מעריכים אותו. יודעים מה מהות הקשר בין מאמן לספורטאי ולכן מקבלים אותו מאוד יפה שם".

מה קורה אם יש לך אימון לא טוב ופבל מתעצבן וגוער? איך אתם מנתקים את הדברים בין המזרן לחיים?
"אנחנו יודעים לעשות את זה, יש לנו חוקים אדומים מסוימים שלא עוברים ועם הזמן למדנו איך להתמודד עם כך. אנחנו לא רוצים לחזור הביתה כועסים אחד על השני ולכן באותו רגע פותרים את הבעיה שצצה באימון. אנחנו תמיד עם יד על הדופק ויודעים איך לעשות את זה נכון".

את ענייני הג'ודו אתם לא מכניסים הביתה?
"לא, לא, לא. אם הוא מתחיל לדבר איתי בבית על הג'ודו, אני אומרת לו: 'פבל לא מדברים בבית על הג'ודו. תקבע איתי פגישה במועדון, אבוא לדבר איתך כמה שתרצה'. אני צריכה את הניתוק הזה".

דברים אחרים שאת עושה מחוץ לג'ודו?
"הכיף שלנו זה לראות 2-3 סרטים, לשבת מול הטלוויזיה ולאכול יחד ארוחת ערב".

פבל לא אומר פתאום 'אליס, יש לי תרגיל חדש' תוך כדי הארוחה?
"לא, לא. גם הוא צריך את החופש והניתוק הזה כאשר חוזרים הביתה".

את ופבל התחתנתם כבר?
"לא".

יש תכנון בקרוב?
"כן".

מתי?
"מאוד רצינו לעשות את זה אחרי לונדון, אבל היינו עסוקים בכל מה שקרה במשך שנתיים. אנחנו מסתכלים על לוח התחרויות ורוצים לעשות את זה בהתאם. צריך למצוא את הזמן המתאים כדי שזה לא יפריע לאימונים וגם כדי שנוכל ליהנות על הדרך".

אליס שלזינגר ופבל מוסין מפגינים זוגיות מוצלחת (יניב גונן)

את כבר חושבת על ילדים?
"חשבתי על זה כבר בגיל 12. אחד הדברים שתמיד היו חשובים לי זה משפחה וילדים. באתי ממשפחה גדולה והיה לי חלום כזה תמיד. היום, כשאני מסתכלת לאחור על השנתיים שהיו לי בלי כלום, יכול להיות שהייתי עושה ילד אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה. אבל אתה לא יכול לדעת, משפחה וילדים בהחלט בראש שלי".

על כמה ילדים את חולמת?
"ארבעה לפחות".

אם כך, בקרוב תצטרכי להתחיל
"אני צעירה יחסית".

איך המשפחה שלך קיבלה את פבל?
"קיבלו אותו טוב, ראו שמאוד טוב לנו ביחד. דאגו רק שזה לא יפריע לג'ודו. הפרשי הגיל בסדר. אמא שלי אמרה: 'לחיות מאושרת עם פבל במשך 60 שנה, זה יותר טוב מלחיות 80 שנה עם בן אדם אחר'. אני מאוד מאושרת והם ראו את זה".

ילדיך העתידיים יהיו ממשיכי הדרך?
"שאלה טובה, אני לא יודעת. אין ספק שאני רוצה שיעסקו בספורט, בין אם זה ג'ודו או בין אם זה ספורט אחר. הם יהיו ספורטאים".

שלזינגר מתאמנת. זקוקה לחופש כשהיא חוזרת הביתה (יניב גונן)

"יעקב שחר הוא אחד האנשים שהשפיעו הכי הרבה על החיים שלי"
לקראת סיום, שלזינגר ענתה על מספר שאלות כלליות שסיפקו הצצה לדמותה ואופיה של הג'ודאית. על דעותיה הפוליטיות, יחסה ליום האישה והתמיכה הרבה שזכתה לקבל מהבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, יעקב שחר.

את מתכוונת להצביע בבחירות הקרובות לכנסת?
"כן".

מה הכיוון שלך?
"אה, אני לא יודעת עדיין".

בין מי את מתלבטת?
"אני באמת לא סגורה על זה. אני יכולה לראות את הצדדים של כולם, אך מאמינה שחשוב לדעת מה כל אחד מציע ורק אז אדע מה הכי מתאים לי. אעשה עבודת בית לפני שאלך לקלפי".

איך את רואה את יום האישה הבינלאומי שחל ביום ראשון?
"אני חושבת שקשה להתייחס לכך כשמדובר ביום אחד ספציפי. מאוד חשוב לי נושאים כמו ביטחון עצמי של נערה ואישה, לכן פתחתי קבוצת ילדות אותה אני מאמנת במועדון 'סמוראי-דו'. על נשים להצמד האחת לשנייה בטוב וברע. חבל שחושבים על זה רק יום אחד בשנה. אני חושבת שכל אחת צריכה לחשוב על זה כל יום. להיות אישה זה לא קל, כל אחת צריכה לחשוב מה השאיפות והמטרות שלה בחיים".

לסיום אקריא כמה מילים, ואת תגידי מה עולה לך לראש במילה או במשפט

פונטי
"לא עונה על זה".

בריטניה
"הזדמנות".

יעקב שחר. "אחד האנשים שהשפיעו הכי הרבה על החיים שלי" (יניב גונן)

ישראל
"התשובה הראשונה זה בית, משפחה".

פבל
"הכל".

ירדן ג'רבי
"ג'ודאית".

יענקל'ה שחר
"אחד האנשים שאני יותר מוקירה ומודה להם. על כל מה שעשה בשבילי בשנתיים הקשות שעברתי, הוא תמך ואני לא אשכח זאת לעולם. הוא אחד האנשים שהשפיעו הכי הרבה על החיים שלי".

סמבו
"ענף ספורט מדהים".

אולימפיאדה
"רחוק".

פסיכולוגיה
"משהו שהייתי רוצה להמשיך ללמוד, אני מאוד אוהבת".

יואל רוזבזוב
"בהצלחה בבחירות".