בעזרת האופי

מה לא נאמר על הפנומן מקריית שלום? "ווינר", "סקורר", "הטוב בדורו", שמעתי אפילו "כריסטיאנו רונאלדו הישראלי", בחיי.

לגבי המספרים שלו, אין יותר מדי מה להוסיף, אין ספור שערים, בישולים, יריות והרגל עוד נטויה. ווינר אמיתי עוד מימיו בהפועל תל אביב, על כך אין ויכוח. על כישרונו אי אפשר להטיל ספק, גם שונאיו הגדולים ויש לא מעט, מבינים שהוא השחקן הגדול ביותר ששיחק בליגת העל בשנים האחרונות ואולי אפילו אי פעם.

נכון, זהבי משחק בליגה המקומית שלנו. ליגה שהיא כמובן לא הליגה השישית בטיבה באירופה. ונכון, זהבי משחק בקבוצה הטובה בישראל, דבר שמקל עליו את מלאכת הכיבושים. אבל בשורה התחתונה, הנתונים שלו מפלצתיים בכל קנה מידה. גם בנבחרת הלאומית עושה רושם שזהבי מתחיל לפרוע את השטרות, ההצגה שלו נגד בוסניה היא לפי דעתי רק ההתחלה.

זהבי מודה לקהל (עמרי שטיין)

אחרי שהסכמנו על כל אלה, צריך לדבר על מה שבאמת מייחד את ערן - האופי. כשאתה מושך כל כך הרבה אש, דרך הטבע היא שיהיו לך גם לא מעט שונאים. מאורעות הדרבי הם הוכחה טובה לכך. רבים מהשחקנים לא היו מצליחים להתאושש מטראומה שכזו. אני לא מקנא בזהבי בימים שלאחר המשחק. אך על החלוץ המדומה של פאקו הדבר לא השפיע, ההיפך הוא הנכון, זהבי חזר חד מתמיד.

האופי הוא הדבר העיקרי שמפריד בין הגדולים באמת, לשאר השחקנים. אין ספק שזהבי גדול על הליגה ועשוי מהחומר של האלופים.

זהבי מול זאנטי. עליו לצאת שוב לאירופה כדי להיות גדול השחקנים (GettyImages)

מה שנשאר לזהבי כדי שבאמת יזכרו אותו כאחד הגדולים שנולדו בישראל, הוא לצאת לאירופה. רק כאשר ייתן כמה עונות טובות באחת הליגות הטובות באירופה יהיה ניתן להגיד שהוא הגדול ביותר שנולד כאן.

למען הסר ספק הכותב לא אוהד את מכבי ת"א.

הכתוב הינו טור דעה